תנ"ך - עד׀ חדש ימים עד אשר־יצא מאפכם והיה לכם לזרא יען כי־מאסתם את־ה' אשר בקרבכם ותבכו לפניו לאמר למה זה יצאנו ממצרים:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

עַ֣ד׀ חֹ֣דֶשׁ יָמִ֗ים עַ֤ד אֲשֶׁר־יֵצֵא֙ מֵֽאַפְּכֶ֔ם וְהָיָ֥ה לָכֶ֖ם לְזָרָ֑א יַ֗עַן כִּֽי־מְאַסְתֶּ֤ם אֶת־יְהוָה֙ אֲשֶׁ֣ר בְּקִרְבְּכֶ֔ם וַתִּבְכּ֤וּ לְפָנָיו֙ לֵאמֹ֔ר לָ֥מָּה זֶּ֖ה יָצָ֥אנוּ מִמִּצְרָֽיִם: (במדבר פרק יא פסוק כ)

טקסט וניקוד:

עַד׀ חֹדֶשׁ יָמִים עַד אֲשֶׁר־יֵצֵא מֵאַפְּכֶם וְהָיָה לָכֶם לְזָרָא יַעַן כִּי־מְאַסְתֶּם אֶת־יְהוָה אֲשֶׁר בְּקִרְבְּכֶם וַתִּבְכּוּ לְפָנָיו לֵאמֹר לָמָּה זֶּה יָצָאנוּ מִמִּצְרָיִם: (במדבר פרק יא פסוק כ)

טקסט בלבד:

עד׀ חדש ימים עד אשר־יצא מאפכם והיה לכם לזרא יען כי־מאסתם את־ה' אשר בקרבכם ותבכו לפניו לאמר למה זה יצאנו ממצרים: (במדבר פרק יא פסוק כ)

תיקון קוראים:

עד׀ חדש ימים עד אשר־יצא מאפכם והיה לכם לזרא יען כי־מאסתם את־יהוה אשר בקרבכם ותבכו לפניו לאמר למה זה יצאנו ממצרים: (במדבר פרק יא פסוק כ)
עַד יְרַח יוֹמִין עַד דִּתקוּצוּן בֵּיהּ וִיהֵי לְכוֹן לְתַקלָא חֲלָף דְּקַצתּוּן בְּמֵימְרָא דַייָ דִּשׁכִינְתֵיהּ שָׁריָא בֵינֵיכוֹן וּבכֵיתוֹן קֳדָמוֹהִי לְמֵימַר לְמָא דְנָן נְפַקנָא מִמִצרָיִם :

לזרא - ל' כת' א'.

עד חדש ימים - זו בכשרים , שמתמצין על מטותיהן ואחר כך נשמתן יוצאה; וברשעים הוא אומר "הבשר עודנו בין שניהם" וגו' (להלן , לג); כך היא שנויה בספרי (ספ"ב צד). אבל במכילתא (בשלח ויסע ג) שנויה חילוף: הרשעים אוכלין ומצטערין שלשים יום , והכשרים "הבשר עודנו בין שניהם". אשר יצא מאפכם - כתרגומו: "דתקוצון ביה" , יהי דומה לכם כאילו אכלתם ממנו יותר מדאי , עד שיוצא ונגעל לחוץ דרך האף. והיה לכם לזרא - שתהיו מרחקין אותו יותר ממה שקרבתם (ראה ספ"ב צד). ובדברי רבי משה הדרשן [מנרבונא] ראיתי , שיש לשון שקורין לחרב 'זרא'. את יי' אשר בקרבכם - אם לא שנטעתי שכינתי ביניכם , לא גבה לבבכם [ליכנס] לכל הדברים הללו (ראה שם).

עד אשר יצא מאפכם - כתרגומו. למה זה יצאנו ממצרים - שאמרתם: "זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים" (לעיל , ה); ולפי שאתם כפויי טובה , תלקו. ואילו הייתם מתאוים בשר ולא נתרעמתם על יציאת מצרים , לא הייתם לוקים כל כך; כמו בשאר תלונות , שיש מהם שלא לקו.

חדש ימים - פרשתיו (בר' ד , ד) , שישוב ערך הלבנה באורה כאשר היתה; וכן "שנתים ימים" (בר' מא , א). וטעם מאפכם - כי הריח באף , ויצא הריח ממנו , ולא ימצא. לזרא - באל"ף תחת ה"א; וכן "קראן לי מרא" (רות א , כ); כי אותיות יהו"א מתחלפים. וטעם לזרא - הוא דבר רע נתעב לתולדת , שלא הרגיל בו אדם.

עד אשר יצא מאפכם - כמו חרדל חזק , על אשר שאלתם טיבול של קיהוי , כמו שומים ובצלים (ראה לעיל , ה). כי מאסתם את יי' אשר בקרבכם - שאמרתם: "כי טוב לנו במצרים" (לעיל , יח). אילו לא הייתה לכם שום טובה אלא השכינה ביניכם - דיי!

וטעם עד חדש ימים עד אשר יצא מאפכם והיה לכם לזרא - שיתן להם שם בשר הרבה ויאכלו ממנו כל החדש לָרֹב מאד , עד שיקוצו בו ויהיה להם כדבר נתעב וזר שאיננו נאכל. ועל דרך הפשט כן היה , כי ביום הראשון הוכו מכה רבה ומתו העם המתאוים תחלה , הם "האספסוף אשר בקרבו" (לעיל , ד) , גם "בני ישראל" הנזכרים תחלה , שאמרו "מי יאכילנו בשר" (שם); ושאר כל העם , אשר בכו אחרי כן למשפחותיהם איש פתח אהלו (ראה לעיל , י) , אכלו ממנו חדש ימים והיה להם לזרא , וזרקו החמרים אשר נשארו להם ממנו. וכן אמר המזמור: "וימטר עליהם כעפר שאר" (תה' עח , כז) , "ויאכלו וישבעו מאד ותאותם יביא להם. לא זרו מתאותם עוד אכלם בפיהם ואף אלהים עלה בהם" וגו' (שם , כט - לא); כי קצתם אכלו "וישבעו מאד" , ובעלי התאוה לא נפרדו מתאותם כלל , כי ב"עוד אוכלם בפיהם" עלה בהם אף השם.

ועל הדבר השני ענהו , שיאמר אל העם שיהיו מוכנים למחר , כי אז ימלא השם יתעלה תאותם עד שימאסו במה שהתאוו בו , וזה הוא הגמול שהיה ראוי להם; כי הם התאוו תאוה שלא לצורך (ראה פירושו לעיל , ד) , למאסם עבודת השם יתעלה , ונענשו בשיקוצו במה שהתאוו בו.
ריכוז קישורים