תנ"ך - ויאמר משה שש־מאות אלף רגלי העם אשר אנכי בקרבו ואתה אמרת בשר אתן להם ואכלו חדש ימים:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וַיֹּאמֶר֘ מֹשֶׁה֒ שֵׁשׁ־מֵא֥וֹת אֶ֙לֶף֙ רַגְלִ֔י הָעָ֕ם אֲשֶׁ֥ר אָנֹכִ֖י בְּקִרְבּ֑וֹ וְאַתָּ֣ה אָמַ֗רְתָּ בָּשָׂר֙ אֶתֵּ֣ן לָהֶ֔ם וְאָכְל֖וּ חֹ֥דֶשׁ יָמִֽים: (במדבר פרק יא פסוק כא)

טקסט וניקוד:

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה שֵׁשׁ־מֵאוֹת אֶלֶף רַגְלִי הָעָם אֲשֶׁר אָנֹכִי בְּקִרְבּוֹ וְאַתָּה אָמַרְתָּ בָּשָׂר אֶתֵּן לָהֶם וְאָכְלוּ חֹדֶשׁ יָמִים: (במדבר פרק יא פסוק כא)

טקסט בלבד:

ויאמר משה שש־מאות אלף רגלי העם אשר אנכי בקרבו ואתה אמרת בשר אתן להם ואכלו חדש ימים: (במדבר פרק יא פסוק כא)

תיקון קוראים:

ויאמר משה שש־מאות אלף רגלי העם אשר אנכי בקרבו ואתה אמרת בשר אתן להם ואכלו חדש ימים: (במדבר פרק יא פסוק כא)
וַאֲמַר מֹשֶׁה שֵׁית מְאָה אַלפִין גֻּברָא רִגלָאָה עַמָא דַּאֲנָא בֵּינֵיהוֹן וְאַתּ אֲמַרתּ בִּסרָא אֶתֵּין לְהוֹן וְיֵיכְלוּן יְרַח יוֹמִין :

ויאמר - ה' בטעמא (זרקא) בתורה (בראשי פסוקים): בר' ב , כג; לב , י; שמ' יח , י; במ' יא , כא; טז , כח. ויאמר - י"ב בטעמא (זרקא) בראשי פסוקים: בר' ב , כג; לב , י; שמ' יח , י; במ' יא , כא; טז , כח; ש"א יז , לז; כג , י; מ"א א , כד; מ"ב ה , יז; יח' לז , יא; אס' ה , יב; דה"ב ב , יא.

ויאמר - ה' בטע' בתור'.

שש מאות אלף רגלי - לא חש למנות את הפרט , שלשת אלפים היְתרים (ראה במ' א , מו). ורבי משה הדרשן מנרבונא פירש , שלא בכו אלא אותן שיצאו ממצרים.

ויאמר משה: שש מאות אלף וגו' - צריך לפרש זה דוגמא שפירשתי "לא יוכל העם לעלות אל הר סיני" (שמ' יט , כג); אף כאן משה היה מתיירא על מה שאמר הקדוש ברוך הוא: ואכלו חדש ימים , וגם אמר: "והיה לכם לזרא" (לעיל , כ) , ושאל מן הקדוש ברוך הוא: אתה אמרת שיאכלו חדש ימים , והלא שש מאות אלף רגלי , לבד הנשים והטף , והלא כל צאנם וכל בקרם לא יספיק להם חדש ימים , והיאך תקיים זה הדבר? או תכלה אותם וישארו מעט ויסתפקו עד חדש , שהרי אמרת: "והיה לזרא" , או תעשה להם ניסים להביא להם בשר ממקום אחר.

שש מאות אלף רגלי - ואין צרך להזכיר הפחותים. ורבים פירשו זאת הפרשה לטעמים רבים. יש אומרים , כי משה אמר מה שאמרו לו ישראל בעת שישאלו ממנו הבשר. והתשובה , כי אמר להם: אין לכם צרך לשאל; "היד יי' תקצר" (להלן , כג)?! ולא אדע למה הצרה הזאת. רק הדבר כמשמעו , כי משה לא ידע , בעבור שידע שהשם לא יחדש אות או מופת כי אם להצדיק נביאו , כאשר אפרש (במ' כב , כח).

ויאמר משה שש מאות אלף - הכי קאמר: איזה בשר תספיק להם? שאם אמרת 'הנני ממטיר לכם בשר מן השמים' , כמו שאמרת במן (ראה שמ' טז , ד) , לא הייתי תוהא; אי אמרת 'אביא להם בהמות וחיות' - אינו תימא , כי ידעתי כי כל תוכל (ע"פ איוב מב , ב); אבל אתה אומר: בשר אתן להם - משמע , שהבשר כבר בעולם; והיכן הבשר בעולם , שיספיק להם?! ולכך לא הקפיד המקום , שהרי לא אמר שלא יוכל , אלא תמה , היכן הוא בעולם.

וענה משה ואמר: הנה העם הזה רב מאד , ואיך תמצא להם בשר לאכול חדש ימים? האם צאן ובקר ישחט להם , היספיק להם , או אם כל דגי הים יאסף להם , היספיק להם (ראה ספ"ב צה)?! והנה אמר בצאן ובקר - 'שחיטה' , ובדגי הים - 'אסיפה' , להעיר שהבהמה - תהיה השחיטה מתרת אותה , ואולם הדגים - הנה אסיפתם היא המתרת אותם , כי תכף שיצאו מהמים ימותו. ולפי שהעוף הוא כמו ממוצע בין הדגים והבהמה (ראה חולין כז , ב) , הנה ענינו ממוצע בזה ביניהם , ולזה למדו רבותינו ז"ל (ראה שם) , שהעוף הוא נִתר בשחיטת סימן אחד. יש למספק שיספק , איך לא גנה השם יתעלה משה על זה המאמר , שידמה ממנו שיהיה בלתי מאמין במה שיעד לו השם יתעלה; ולא מצאנו שנחשב זה לעון למשה , ומצאנו שנחשב לו לעון ענין מי מריבה (ראה במ' כ , יב - יג) , עם היותו - לפי מה שאחשוב - למטה מזה הענין? ונאמר , שכבר אמרו בהיתר זה הספק , כי ענין מי מריבה היה בפרהסיא , וזה המאמר היה בין הקדוש ברוך הוא ובין משה לבד (ראה תוס' סוטה ו , ז). אלא שזה גם כן לא יספיק , כי איך ידעו העם שחטא משה כאשר הכה במטהו על הסלע? אולי יחשבו כי כן צווה מהשם יתעלה? וכבר התירו זה הספק באופן אחר , ואמרו , שלא רצה לומר משה שלא יהיה כח בשם יתעלה לתת להם רבוי הבשר הצריך לזה , אבל רצה , כי מפני רוע תכונתם לא יתפייסו בזה , וזהו אמרו ומצא להם (ראה שם , ח); אלא שלפי הפשט לא יקָשר לפי זאת הכונה מה שאמר תחלה: שש מאות אלף רגלי העם אשר אנכי בקרבו. והנראה לנו בהיתר זה הספק , שיש מיעודי הנבואה הטובים אשר בכחם תנאי , ואם לא נזכר; ולזה מצאנו שלא כעס השם יתעלה על אברהם כשאמר "במה אדע כי אירשנה" (בר' טו , ח) , כי בזאת הירושה היה תנאי , כמו שבארנו שם , והוא שיהיו זרעו באופן מהשלמות שתדבק בהם ההשגחה האלהית בזה האופן הנפלא , הצָריך להם בענין ירושת הארץ; ולזה הרהר אברהם בזה , ולא נחשב לו לעון. וכן מצאנו שהרהר משה במה שאמר לו השם יתעלה שיהיה עם פיו (ראה שמ' ד , יב - יג) , ולא נענש בזה , לפי שזה היעוד יחוייב שיהיה בו תנאי , כמו שביארנו בפרשת 'ואלה שמות' (בה"מ שם , יג). וכן אפשר שנאמר בזה היעוד , שיש בו תנאי , והוא שיהיה הנביא מוכן אל שיֵעָשה על ידו מופת כזה , כי נראה כי כל מה שהיתה מעלת הנביא יותר גבוהה , אפשר שיֵעָשו על ידו מופתים יותר גבוהים; ולזה אמר "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה" וגו' "לכל האותות והמופתים" וגו' (דב' לד , י - יא). ומזה הצד היה אפשר שיהרהר משה בזה המופת; עם ראותו שמצד ההשגחה על ישראל לא יתכן שיעשה זה המופת , כי זאת השאלה היתה מהם בסבת מרי , כמו שזכרנו (לעיל , א). ועוד , כי המופת יֵעָשה לתועלת - מה , וזה המופת לא היה תכליתו להועיל לישראל , אבל היה הענין בהפך באופן - מה. ולאלו הסבות כלם היה חושב משה שהוא רחוק שיעשה על ידו כמו זה המופת הנפלא; וענהו השם יתעלה כי ידו לא תקצר מעשות זה , ואע"פ שאין המקבלים ראויים.
ריכוז קישורים