תנ"ך - הצאן
ובקר
ישחט
להם
ומצא
להם
אם
את־כל־דגי
הים
יאסף
להם
ומצא
להם:
פ
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
הֲצֹ֧אן
וּבָקָ֛ר
יִשָּׁחֵ֥ט
לָהֶ֖ם
וּמָצָ֣א
לָהֶ֑ם
אִ֣ם
אֶֽת־כָּל־דְּגֵ֥י
הַיָּ֛ם
יֵאָסֵ֥ף
לָהֶ֖ם
וּמָצָ֥א
לָהֶֽם:
פ
(במדבר פרק יא פסוק כב)
הֲצֹאן
וּבָקָר
יִשָּׁחֵט
לָהֶם
וּמָצָא
לָהֶם
אִם
אֶת־כָּל־דְּגֵי
הַיָּם
יֵאָסֵף
לָהֶם
וּמָצָא
לָהֶם:
פ
(במדבר פרק יא פסוק כב)
הצאן
ובקר
ישחט
להם
ומצא
להם
אם
את־כל־דגי
הים
יאסף
להם
ומצא
להם:
פ
(במדבר פרק יא פסוק כב)
הצאן
ובקר
ישחט
להם
ומצא
להם
אם
את־כל־דגי
הים
יאסף
להם
ומצא
להם:
פ
(במדבר פרק יא פסוק כב)
הֲעָן
וְתוֹרִין
יִתנַכְסוּן
לְהוֹן
הַיְסַפְּקוּן
לְהוֹן
אִם
יָת
כָּל
נוּנֵי
יַמָא
יִתכַּנשׁוּן
לְהוֹן
הַיְסַפְּקוּן
לְהוֹן
:
הצאן
ובקר
ישחט
-
זה
אחד
מארבעה
דברים
שהיה
רבי
עקיבא
דורש
ואין
רבי
שמעון
דורש
כמותו
(ראה
תוס'
סוטה
ו
,
ז);
רבי
עקיבא
אומר:
"שש
מאות
אלף
רגלי"
וגו'
,
"ואתה
אמרת
בשר
אתן
להם
ואכלו
חדש
ימים"
(לעיל
,
כא)
,
הצאן
ובקר
וגו'
-
הכל
כמשמעו:
מי
מספיק
להם?
כעניין
שנאמר
"ומצא
כדי
גאולתו"
(וי'
כה
,
כו).
ואיזו
קשה
,
זו
או
"שמעו
נא
המורים"
(במ'
כ
,
י)?
אלא
לפי
שזו
לא
אמר
ברבים
,
חיסך
לו
הכתוב
ולא
נפרע
ממנו;
ושל
מריבה
היתה
בגלוי
,
לפיכך
לא
חיסך
לו
הכתוב.
רבי
שמעון
אומר
(ראה
תוס'
סוטה
ו
,
ז):
חס
ושלום
,
לא
עלת
על
דעתו
של
אותו
צדיק
כך!
מי
שכתוב
בו
"בכל
ביתי
נאמן
הוא"
(במ'
יב
,
ז)
,
יאמר:
אין
המקום
מספיק
לנו?!
אלא
כך
אמר
לפניו:
"שש
מאות
אלף
רגלי"
וגו'
,
"ואתה
אמרת
בשר
אתן
לכם
(בנוסחנו:
להם)...
חדש
ימים"
(לעיל
,
כא)
,
ואחר
כך
תהרוג
אומה
גדולה
כזו?!
הצאן
ובקר
ישחט
להם
-
כדי
שיֵהרגו
,
ותהא
אכילה
זו
מספקתן
עד
עולם?
וכי
שבחך
הוא
זה?!
אומרים
לו
לחמור:
טול
כור
שעורים
ונחתוך
ראשך?!
השיבו
הקדוש
ברוך
הוא:
ואם
לא
אתן
,
יאמרו
שקצרה
ידי;
הטוב
בעיניך
שיד
יי'
תקצר
בעיניהם?!
יאבדו
הם
ומאה
כיוצא
בם
ואל
תהי
ידי
קצרה
לפני
אפילו
שעה
אחת;
עתה
תראה
היקרך
דברי
(ראה
תוס'
סוטה
ו
,
ז).
רבן
גמליאל
בנו
של
רבי
יהודה
הנשיא
אומר
(ראה
שם):
אי
איפשר
לעמוד
על
התפל:
מאחר
שאינן
מבקשין
בשר
אלא
מבקשין
עלילה
-
לא
תספיק
להם;
סופן
לדון
אחריך:
אם
אתה
נותן
להם
בשר
בהמה
גסה
,
יאמרו:
דקה
בקשנו;
ואם
[אתה
נותן
להם]
דקה
,
יאמרו:
גסה
בקשנו
,
חיה
ועוף
בקשנו
,
דגים
וחגבים
בקשנו.
אמר
לו:
אם
כן
,
יאמרו
שקצרה
ידי.
אמר
לפניו
(ראה
ספ"ב
צה):
הריני
הולך
ומפייסן;
אמר
לו:
עתה
תראה
היקרך
דברי
אם
לא
-
שלא
ישמעו
לך.
הלך
משה
לפייסן
,
אמר
להם:
היד
יי'
תקצר
,
"הן
הכה
צור
ויזובו
מימיו
(לפנינו:
מים)"
וגו'
,
"הגם
לחם
יוכל
תת"
(תה'
עח
,
כ);
אמרו:
פשרה
היא
זו
,
אין
בו
כח
לתת
לנו
שאלתנו;
וזהו
שנאמר
"ויצא
משה
וידבר
אל
העם"
(להלן
,
כד);
כיון
שלא
שמעו
לו:
"ויקח
(לפנינו:
ויאסף)
שבעים
איש"
וגו'.
ומצא
להם
-
כדברי
המתרגם
(ת"א).
ומה
נכבד
דרש
קדמונינו
(ראה
חולין
כז
,
ב)
במלת
ישחט
-
על
הבהמה
,
ויאסף
-
על
הדג.
ואין
מדרשו
של
רבי
שמעון
ושל
רבי
יהודה
הנשיא
(תוס'
סוטה
ו
,
ז;
וראה
רש"י)
נאותים
ללשון
הכתוב
,
בעבור
שאמר:
"עתה
תראה
היקרך
דברי
אם
לא"
(להלן
,
כג);
ומדרשו
של
רבי
עקיבא
(תוס'
שם
,
ו)
,
שאמר:
דברים
כמשמען:
מי
מספיק
להם?
-
הוא
משמע
הכתוב
באמת
,
והוא
דעתו
של
אנקלוס.
אבל
הענין
בעצמו
תֵמה
,
כמו
שאמר
רבי
שמעון
(שם
,
ז):
מי
שכתוב
בו
"בכל
ביתי
נאמן
הוא"
(במ'
יב
,
ז)
-
יאמר:
אין
המקום
מספיק
להם?!
ועוד
,
כי
כלם
ראו
כבר
נפלאות
גדולות
מזו!?
ורבי
אברהם
(לעיל
,
כא)
תירץ
,
כי
משה
היה
חושב
שלא
יחדש
השם
מופת
כי
אם
להצדיק
נביאו.
גם
זה
איננו
נכון
בעיני
,
כי
כבר
עשה
עמהם
כזה
בַּשְׂלָו
הראשון
(ראה
שמ'
טז
,
יג)
,
וכן
במים
(ראה
שמ'
יז
,
ו)
ובמן
(ראה
שמ'
טז)
,
כי
כלם
על
תלונותם
ניתנו
להם!
והנכון
בעיני
,
כי
כאשר
יעשה
השם
אותות
ומופתים
לישראל
-
חסד
הם
מאתו
,
וכולם
לטוב
להם
,
כי
"טוב
יי'
לכל
ורחמיו
על
כל
מעשיו"
(תה'
קמה
,
ט);
זולתי
כאשר
יצא
הקצף
על
עוברי
רצונו
,
שיעשה
עמהם
באף
ובמדת
הדין
לרעה
גמורה.
והנה
אין
בנסים
,
רק
טובה
שלימה
ברחמים
או
נקמה
במדת
הדין;
אבל
עתה
,
כשאמר
לו
שיתן
להם
שאלתם
ויאכלו
בשר
"עד
אשר
יצא
מאפכם
והיה
לכם
לזרא"
(לעיל
,
כ)
,
ידע
משה
שלא
יהיה
אות
מאת
השם
לברֹאת
להם
בשר
כאשר
נתן
להם
דגן
שמים
(ע"פ
תה'
עח
,
כד);
כענין
שיאמרו
חכמים:
אין
דבר
טמא
יורד
מן
השמים
(סנה'
נט
,
ב).
ועוד
,
כי
בכל
הנסים
-
יודיעם
למשה:
"הנני
ממטיר
לכם
לחם
מן
השמים"
(שמ'
טז
,
ד);
"הנני
עומד
לפניך
שם
על
הצור"
(שמ'
יז
,
ו);
אבל
בכאן
,
שאמר
לו:
"ואל
העם
תאמר
התקדשו
למחר"
(לעיל
,
יח)
,
ולא
הודיעו
-
הבין
משה
שלא
יהיה
זה
בנס
מאתו
יתברך
,
ועל
כן
שאל
כמתמיה:
מה
יעשה
להם
בדרך
הארץ?
אם
ישָחט
להם
צאן
ובקר
מכל
סביבותיהם
-
לא
יספיק
להם
,
ואם
יאסף
להם
כל
דגי
הים
אשר
במקום
ההוא
הקרוב
להם
-
לא
יספיק
להם.
והשם
השיבו
,
כי
אין
יד
השם
קצרה
לתת
להם
שאלתם
גם
בדרך
המקרים
,
וזה
טעם
"היקרך
דברי"
(להלן
,
כג).
ואמר:
"היד
יי'
תקצר"
(שם)
-
כלשון
"ויין
מלכות
רב
כיד
המלך"
(אס'
א
,
ז)
,
ולא
אמר
"הממני
יפלא
כל
דבר"
(ע"פ
יר'
לב
,
כז)
,
כי
לא
יַעשה
זה
במופת.
וכן
היה
-
שנסע
רוח
מאת
השם
(ראה
להלן
,
לא)
כמנהגו
שלעולם
,
לא
"רוח
ים
חזק
מאד"
,
ולא
"רוח
קדים
עזה"
כאשר
יזכיר
במופתים
(שמ'
י
,
יט;
יד
,
כא)
,
אבל
רוח
סתם
כנהוגים;
"ויגז
שלוים
מן
הים"
(להלן
,
לא)
-
לא
שנבראו
עתה
בעבורם
,
ואין
בדבר
חדוש
מטבעו
של
עולם;
ועוד
,
שכבר
היה
להם
כן
(ראה
שמ'
טז
,
יג)
,
ולא
חדש
עתה
,
רק
שיהיו
שַׂלְוִים
רבים
מאד.
וענה
משה
ואמר:
הנה
העם
הזה
רב
מאד
,
ואיך
תמצא
להם
בשר
לאכול
חדש
ימים?
האם
צאן
ובקר
ישחט
להם
,
היספיק
להם
,
או
אם
כל
דגי
הים
יאסף
להם
,
היספיק
להם
(ראה
ספ"ב
צה)?!
והנה
אמר
בצאן
ובקר
-
'שחיטה'
,
ובדגי
הים
-
'אסיפה'
,
להעיר
שהבהמה
-
תהיה
השחיטה
מתרת
אותה
,
ואולם
הדגים
-
הנה
אסיפתם
היא
המתרת
אותם
,
כי
תכף
שיצאו
מהמים
ימותו.
ולפי
שהעוף
הוא
כמו
ממוצע
בין
הדגים
והבהמה
(ראה
חולין
כז
,
ב)
,
הנה
ענינו
ממוצע
בזה
ביניהם
,
ולזה
למדו
רבותינו
ז"ל
(ראה
שם)
,
שהעוף
הוא
נִתר
בשחיטת
סימן
אחד.
יש
למספק
שיספק
,
איך
לא
גנה
השם
יתעלה
משה
על
זה
המאמר
,
שידמה
ממנו
שיהיה
בלתי
מאמין
במה
שיעד
לו
השם
יתעלה;
ולא
מצאנו
שנחשב
זה
לעון
למשה
,
ומצאנו
שנחשב
לו
לעון
ענין
מי
מריבה
(ראה
במ'
כ
,
יב
-
יג)
,
עם
היותו
-
לפי
מה
שאחשוב
-
למטה
מזה
הענין?
ונאמר
,
שכבר
אמרו
בהיתר
זה
הספק
,
כי
ענין
מי
מריבה
היה
בפרהסיא
,
וזה
המאמר
היה
בין
הקדוש
ברוך
הוא
ובין
משה
לבד
(ראה
תוס'
סוטה
ו
,
ז).
אלא
שזה
גם
כן
לא
יספיק
,
כי
איך
ידעו
העם
שחטא
משה
כאשר
הכה
במטהו
על
הסלע?
אולי
יחשבו
כי
כן
צווה
מהשם
יתעלה?
וכבר
התירו
זה
הספק
באופן
אחר
,
ואמרו
,
שלא
רצה
לומר
משה
שלא
יהיה
כח
בשם
יתעלה
לתת
להם
רבוי
הבשר
הצריך
לזה
,
אבל
רצה
,
כי
מפני
רוע
תכונתם
לא
יתפייסו
בזה
,
וזהו
אמרו
ומצא
להם
(ראה
שם
,
ח);
אלא
שלפי
הפשט
לא
יקָשר
לפי
זאת
הכונה
מה
שאמר
תחלה:
שש
מאות
אלף
רגלי
העם
אשר
אנכי
בקרבו.
והנראה
לנו
בהיתר
זה
הספק
,
שיש
מיעודי
הנבואה
הטובים
אשר
בכחם
תנאי
,
ואם
לא
נזכר;
ולזה
מצאנו
שלא
כעס
השם
יתעלה
על
אברהם
כשאמר
"במה
אדע
כי
אירשנה"
(בר'
טו
,
ח)
,
כי
בזאת
הירושה
היה
תנאי
,
כמו
שבארנו
שם
,
והוא
שיהיו
זרעו
באופן
מהשלמות
שתדבק
בהם
ההשגחה
האלהית
בזה
האופן
הנפלא
,
הצָריך
להם
בענין
ירושת
הארץ;
ולזה
הרהר
אברהם
בזה
,
ולא
נחשב
לו
לעון.
וכן
מצאנו
שהרהר
משה
במה
שאמר
לו
השם
יתעלה
שיהיה
עם
פיו
(ראה
שמ'
ד
,
יב
-
יג)
,
ולא
נענש
בזה
,
לפי
שזה
היעוד
יחוייב
שיהיה
בו
תנאי
,
כמו
שביארנו
בפרשת
'ואלה
שמות'
(בה"מ
שם
,
יג).
וכן
אפשר
שנאמר
בזה
היעוד
,
שיש
בו
תנאי
,
והוא
שיהיה
הנביא
מוכן
אל
שיֵעָשה
על
ידו
מופת
כזה
,
כי
נראה
כי
כל
מה
שהיתה
מעלת
הנביא
יותר
גבוהה
,
אפשר
שיֵעָשו
על
ידו
מופתים
יותר
גבוהים;
ולזה
אמר
"ולא
קם
נביא
עוד
בישראל
כמשה"
וגו'
"לכל
האותות
והמופתים"
וגו'
(דב'
לד
,
י
-
יא).
ומזה
הצד
היה
אפשר
שיהרהר
משה
בזה
המופת;
עם
ראותו
שמצד
ההשגחה
על
ישראל
לא
יתכן
שיעשה
זה
המופת
,
כי
זאת
השאלה
היתה
מהם
בסבת
מרי
,
כמו
שזכרנו
(לעיל
,
א).
ועוד
,
כי
המופת
יֵעָשה
לתועלת
-
מה
,
וזה
המופת
לא
היה
תכליתו
להועיל
לישראל
,
אבל
היה
הענין
בהפך
באופן
-
מה.
ולאלו
הסבות
כלם
היה
חושב
משה
שהוא
רחוק
שיעשה
על
ידו
כמו
זה
המופת
הנפלא;
וענהו
השם
יתעלה
כי
ידו
לא
תקצר
מעשות
זה
,
ואע"פ
שאין
המקבלים
ראויים.