תנ"ך - וירד ה' ׀ בענן וידבר אליו ויאצל מן־הרוח אשר עליו ויתן על־שבעים איש הזקנים ויהי כנוח עליהם הרוח ויתנבאו ולא יספו:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וַיֵּ֨רֶד יְהוָ֥ה ׀ בֶּעָנָן֘ וַיְדַבֵּ֣ר אֵלָיו֒ וַיָּ֗אצֶל מִן־הָר֙וּחַ֙ אֲשֶׁ֣ר עָלָ֔יו וַיִּתֵּ֕ן עַל־שִׁבְעִ֥ים אִ֖ישׁ הַזְּקֵנִ֑ים וַיְהִ֗י כְּנ֤וֹחַ עֲלֵיהֶם֙ הָר֔וּחַ וַיִּֽתְנַבְּא֖וּ וְלֹ֥א יָסָֽפוּ: (במדבר פרק יא פסוק כה)

טקסט וניקוד:

וַיֵּרֶד יְהוָה ׀ בֶּעָנָן וַיְדַבֵּר אֵלָיו וַיָּאצֶל מִן־הָרוּחַ אֲשֶׁר עָלָיו וַיִּתֵּן עַל־שִׁבְעִים אִישׁ הַזְּקֵנִים וַיְהִי כְּנוֹחַ עֲלֵיהֶם הָרוּחַ וַיִּתְנַבְּאוּ וְלֹא יָסָפוּ: (במדבר פרק יא פסוק כה)

טקסט בלבד:

וירד ה' ׀ בענן וידבר אליו ויאצל מן־הרוח אשר עליו ויתן על־שבעים איש הזקנים ויהי כנוח עליהם הרוח ויתנבאו ולא יספו: (במדבר פרק יא פסוק כה)

תיקון קוראים:

וירד יהוה ׀ בענן וידבר אליו ויאצל מן־הרוח אשר עליו ויתן על־שבעים איש הזקנים ויהי כנוח עליהם הרוח ויתנבאו ולא יספו: (במדבר פרק יא פסוק כה)
וְאִתגְּלִי יְיָ בַּעֲנָנָא וּמַלֵיל עִמֵיהּ וְרַבִּי מִן רוּחָא דַּעֲלוֹהִי וִיהַב עַל שִׁבעִין גֻּברָא סָבַיָא וַהֲוָה כַּד שְׁרָת עֲלֵיהוֹן רוּחַ נְבוּאָה וּמִתנַבַּן וְלָא פָסְקִין :

כנוח - ב': במ' יא , כה; יהו' ג , יג. (ואחד: וכנוח - נחמ' ט , כח).

ויאצל - ל'; כנוח - ב'.

ולא יספו - לא נתנבאו אלא אותו היום לבדו; כך מפורש בספרי (ספ"ב צה). ואונקלוס תרגם: "ולא פסקן" , שלא פסקה נבואה מהם.

ויאצל - על דעתי מהבנין 'הכבד הנוסף'. ו"ו ויתנבאו - כפ"ה רפה בלשון ישמעאל. והם התנבאו ולא יספו - פעם שנית; וכן "קול גדול ולא יסף" (דב' ה , יט); "ולא יסף עוד לדעתה" (בר' לח , כו). ואין מדקדוק הלשון להיותו מגזרת "פן תספו בכל חטאתם" (במ' טז , כו; ראה ת"א לפסוקנו). אמרו חכמינו ז"ל (ראה ספ"ב צה) שלקח משה מכל שבט ששה , והנם שנים ושבעים; ובעבור שאמר לו השם "שבעים איש" (לעיל , טז) , הניח שנים. וזה נכון.

ויאסוף שבעים איש מזקני ישראל (בנוסחנו: העם) וגו' - ידמה ממה שראינו מספורי התורה שלא הטילה קנאה בין השבטים (ראה פירושו במ' ז , י; תועלת ד בקובץ תועלות לרלב"ג , במ' ח , א - יב , טז) , שעלו ששה לכל שבט ועלה החשבון שבעים ושנים זקנים , כדי שלא תהיה שם קנאה , ולזה חוייב שיפילו הגורל מי הם השנים שישארו מזה המנין. ולזה היו הכתובים שבעים ושנים , ונשתיירו מהם שנים , והם אלדד ומידד; כן אמרו בסיפרי (ספ"ב צה). ולפי הפשט נראה , שאלדד ומידד היו מהשבעים זקנים , ונשארו במחנה על צד הענוה , שהיו בורחים מן השררה (ראה שם). ויתנבאו ולא יספו - רוצה לומר , שלא יספו עוד להתנבא , רק הפעם ההיא (ראה שם). וכן ידמה שיהיה אמרוֹ אלדד ומידד מתנבאים במחנה - שאז היו מתנבאים , לפי שעה.
ריכוז קישורים