תנ"ך - וישארו שני־אנשים ׀ במחנה שם האחד ׀ אלדד ושם השני מידד ותנח עלהם הרוח והמה בכתבים ולא יצאו האהלה ויתנבאו במחנה:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וַיִּשָּׁאֲר֣וּ שְׁנֵֽי־אֲנָשִׁ֣ים ׀ בַּֽמַּחֲנֶ֡ה שֵׁ֣ם הָאֶחָ֣ד ׀ אֶלְדָּ֡ד וְשֵׁם֩ הַשֵּׁנִ֨י מֵידָ֜ד וַתָּ֧נַח עֲלֵהֶ֣ם הָר֗וּחַ וְהֵ֙מָּה֙ בַּכְּתֻבִ֔ים וְלֹ֥א יָצְא֖וּ הָאֹ֑הֱלָה וַיִּֽתְנַבְּא֖וּ בַּֽמַּחֲנֶֽה: (במדבר פרק יא פסוק כו)

טקסט וניקוד:

וַיִּשָּׁאֲרוּ שְׁנֵי־אֲנָשִׁים ׀ בַּמַּחֲנֶה שֵׁם הָאֶחָד ׀ אֶלְדָּד וְשֵׁם הַשֵּׁנִי מֵידָד וַתָּנַח עֲלֵהֶם הָרוּחַ וְהֵמָּה בַּכְּתֻבִים וְלֹא יָצְאוּ הָאֹהֱלָה וַיִּתְנַבְּאוּ בַּמַּחֲנֶה: (במדבר פרק יא פסוק כו)

טקסט בלבד:

וישארו שני־אנשים ׀ במחנה שם האחד ׀ אלדד ושם השני מידד ותנח עלהם הרוח והמה בכתבים ולא יצאו האהלה ויתנבאו במחנה: (במדבר פרק יא פסוק כו)

תיקון קוראים:

וישארו שני־אנשים ׀ במחנה שם האחד ׀ אלדד ושם השני מידד ותנח עלהם הרוח והמה בכתבים ולא יצאו האהלה ויתנבאו במחנה: (במדבר פרק יא פסוק כו)
וְאִשׁתְּאַרוּ תְרֵין גֻּברִין בְּמַשׁרִיתָא שׁוֹם חַד אֶלדָּד וְשׁוֹם תִּניָנָא מֵידָד וּשׁרָת עֲלֵיהוֹן רוּחַ נְבוּאָה וְאִנוּן בִּכתִיבַיָא וְלָא נְפַקוּ לְמַשׁכְּנָא וְאִתנַבִּיאוּ בְּמַשׁרִיתָא :

שם האחד - ד' בתורה: בר' ב , יא; י , כה; שמ' יח , ג; במ' יא , כו. ותנח - ב': בר' ח , ד; במ' יא , כו. עלהם - י"ג חסר: ראה במ' ד , כז. בכתבים - ו' חסר (בלישנא): כל אורייתא (שמ' לא , יח; לב , טו (פעמיים); במ' יא , כו; דב' ט , י; כח , נח - נחשבים לצורך מניין זה כמקרה אחד); מ"א יא , מא; מ"ב יד , יח; כג , ג , כד; יר' נא , ס. האהלה - ח': *בר' יח , ו; כד , סז; שמ' יח , ז; לג , ח , ט; במ' יא , כו; יהו' ז , כב; שו' ד , יח.

וישארו - ל'; שם האחד - ד' בתור'; ותנח - ב' התבה; האהלה - ח'.

וישארו שני אנשים - מאותן שנבחרו; אמרו: אין אנו כדיי לגדולה זו (ראה תנח' בהעלתך יב). והמה בכתובים - במבוררין לסנהדרין; ונכתבו כולן נקובים בשמות , ועל ידי גורל; לפי שהחשבון עולה לשנים עשר שבטים: ששה לכל שבט ושבט - חוץ משני שבטים שאין מגיע אליהם אלא חמשה חמשה; אמר משה: אין שבט שומע לי לִפחוֹת משבטו זקן אחד; מה עשה? נטל שבעים ושנים פתקין , וכתב על שבעים 'זקן' ועל שנים חלק , עמד ובירר ששה מכל שבט ושבט והיו שבעים ושנים; אמר להם: בואו וטלו פתקיכם מתוך קלפי , מי שעלה בידו 'זקן' - נתקדש , מי שעלה בידו חלק - אמר: אין הקדוש ברוך הוא חפץ בך (ראה ספ"ב צה).

בכתובים - שנכתבו לצאת אל האהל , ולא יצאו מתוך ענוה , כמפורש בסנהדרין (יז , א).

והמה בכתובים - בתחלה. ולא יצאו - ממחנה ישראל אל אהל מועד.

וישארו שני אנשים במחנה - איכא למאן דאמר (ראה סנה' יז , א): במחנה נשארו , שידעו שהקדוש ברוך הוא צוה שבעים (ראה לעיל , טז) , ומשה בירר שבעים ושנים , שלקח ששה מכל שבט. אמרו: אין אנו ראוים לאותו גדולה; הוצא השבעים אל האוהל , ולא תצטרך לגורל , ולא יהיה בושת לאותן שיטלו חָלָק. ולפי שמיעטו עצמן , הוסיף הקדוש ברוך הוא גדולה על גדולתן; שהאחרים נתנבאו ופסקו , שבאה נבואתן מכחו של משה; והם נתנבאו ולא פסקו , שבאה נבואתן מהקדוש ברוך הוא. והמה בכתובים - בכתב שנכתבו שם השבעים ושנים זקנים כשנקבו בשמות (ע"פ במ' א , יז) לבא אל הגורל. ואיכא למאן דאמר: בקלפי נשארו. שכשראו שנים מן הזקנים שנטלו חָלָק , אמרו: עתה יתביישו! ולא רצו ליטול פתקיהם , אלא אמרו: אין אנו ראוים לאותה גדולה; יהיו אילו שנים במקומינו. והלכו להם , ולא יצאו האהלה - להתנבאות; וזהו: והמה בכתובים - שבפתקיהם היה כתוב 'זקן' , שכבר נִטְלו ה'חלקים'.

ויאסוף שבעים איש מזקני ישראל (בנוסחנו: העם) וגו' - ידמה ממה שראינו מספורי התורה שלא הטילה קנאה בין השבטים (ראה פירושו במ' ז , י; תועלת ד בקובץ תועלות לרלב"ג , במ' ח , א - יב , טז) , שעלו ששה לכל שבט ועלה החשבון שבעים ושנים זקנים , כדי שלא תהיה שם קנאה , ולזה חוייב שיפילו הגורל מי הם השנים שישארו מזה המנין. ולזה היו הכתובים שבעים ושנים , ונשתיירו מהם שנים , והם אלדד ומידד; כן אמרו בסיפרי (ספ"ב צה). ולפי הפשט נראה , שאלדד ומידד היו מהשבעים זקנים , ונשארו במחנה על צד הענוה , שהיו בורחים מן השררה (ראה שם). ויתנבאו ולא יספו - רוצה לומר , שלא יספו עוד להתנבא , רק הפעם ההיא (ראה שם). וכן ידמה שיהיה אמרוֹ אלדד ומידד מתנבאים במחנה - שאז היו מתנבאים , לפי שעה.
ריכוז קישורים