תנ"ך - וישארו
שני־אנשים
׀
במחנה
שם
האחד
׀
אלדד
ושם
השני
מידד
ותנח
עלהם
הרוח
והמה
בכתבים
ולא
יצאו
האהלה
ויתנבאו
במחנה:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
וַיִּשָּׁאֲר֣וּ
שְׁנֵֽי־אֲנָשִׁ֣ים
׀
בַּֽמַּחֲנֶ֡ה
שֵׁ֣ם
הָאֶחָ֣ד
׀
אֶלְדָּ֡ד
וְשֵׁם֩
הַשֵּׁנִ֨י
מֵידָ֜ד
וַתָּ֧נַח
עֲלֵהֶ֣ם
הָר֗וּחַ
וְהֵ֙מָּה֙
בַּכְּתֻבִ֔ים
וְלֹ֥א
יָצְא֖וּ
הָאֹ֑הֱלָה
וַיִּֽתְנַבְּא֖וּ
בַּֽמַּחֲנֶֽה:
(במדבר פרק יא פסוק כו)
וַיִּשָּׁאֲרוּ
שְׁנֵי־אֲנָשִׁים
׀
בַּמַּחֲנֶה
שֵׁם
הָאֶחָד
׀
אֶלְדָּד
וְשֵׁם
הַשֵּׁנִי
מֵידָד
וַתָּנַח
עֲלֵהֶם
הָרוּחַ
וְהֵמָּה
בַּכְּתֻבִים
וְלֹא
יָצְאוּ
הָאֹהֱלָה
וַיִּתְנַבְּאוּ
בַּמַּחֲנֶה:
(במדבר פרק יא פסוק כו)
וישארו
שני־אנשים
׀
במחנה
שם
האחד
׀
אלדד
ושם
השני
מידד
ותנח
עלהם
הרוח
והמה
בכתבים
ולא
יצאו
האהלה
ויתנבאו
במחנה:
(במדבר פרק יא פסוק כו)
וישארו
שני־אנשים
׀
במחנה
שם
האחד
׀
אלדד
ושם
השני
מידד
ותנח
עלהם
הרוח
והמה
בכתבים
ולא
יצאו
האהלה
ויתנבאו
במחנה:
(במדבר פרק יא פסוק כו)
וְאִשׁתְּאַרוּ
תְרֵין
גֻּברִין
בְּמַשׁרִיתָא
שׁוֹם
חַד
אֶלדָּד
וְשׁוֹם
תִּניָנָא
מֵידָד
וּשׁרָת
עֲלֵיהוֹן
רוּחַ
נְבוּאָה
וְאִנוּן
בִּכתִיבַיָא
וְלָא
נְפַקוּ
לְמַשׁכְּנָא
וְאִתנַבִּיאוּ
בְּמַשׁרִיתָא
:
שם
האחד
-
ד'
בתורה:
בר'
ב
,
יא;
י
,
כה;
שמ'
יח
,
ג;
במ'
יא
,
כו.
ותנח
-
ב':
בר'
ח
,
ד;
במ'
יא
,
כו.
עלהם
-
י"ג
חסר:
ראה
במ'
ד
,
כז.
בכתבים
-
ו'
חסר
(בלישנא):
כל
אורייתא
(שמ'
לא
,
יח;
לב
,
טו
(פעמיים);
במ'
יא
,
כו;
דב'
ט
,
י;
כח
,
נח
-
נחשבים
לצורך
מניין
זה
כמקרה
אחד);
מ"א
יא
,
מא;
מ"ב
יד
,
יח;
כג
,
ג
,
כד;
יר'
נא
,
ס.
האהלה
-
ח':
*בר'
יח
,
ו;
כד
,
סז;
שמ'
יח
,
ז;
לג
,
ח
,
ט;
במ'
יא
,
כו;
יהו'
ז
,
כב;
שו'
ד
,
יח.
וישארו
-
ל';
שם
האחד
-
ד'
בתור';
ותנח
-
ב'
התבה;
האהלה
-
ח'.
וישארו
שני
אנשים
-
מאותן
שנבחרו;
אמרו:
אין
אנו
כדיי
לגדולה
זו
(ראה
תנח'
בהעלתך
יב).
והמה
בכתובים
-
במבוררין
לסנהדרין;
ונכתבו
כולן
נקובים
בשמות
,
ועל
ידי
גורל;
לפי
שהחשבון
עולה
לשנים
עשר
שבטים:
ששה
לכל
שבט
ושבט
-
חוץ
משני
שבטים
שאין
מגיע
אליהם
אלא
חמשה
חמשה;
אמר
משה:
אין
שבט
שומע
לי
לִפחוֹת
משבטו
זקן
אחד;
מה
עשה?
נטל
שבעים
ושנים
פתקין
,
וכתב
על
שבעים
'זקן'
ועל
שנים
חלק
,
עמד
ובירר
ששה
מכל
שבט
ושבט
והיו
שבעים
ושנים;
אמר
להם:
בואו
וטלו
פתקיכם
מתוך
קלפי
,
מי
שעלה
בידו
'זקן'
-
נתקדש
,
מי
שעלה
בידו
חלק
-
אמר:
אין
הקדוש
ברוך
הוא
חפץ
בך
(ראה
ספ"ב
צה).
בכתובים
-
שנכתבו
לצאת
אל
האהל
,
ולא
יצאו
מתוך
ענוה
,
כמפורש
בסנהדרין
(יז
,
א).
והמה
בכתובים
-
בתחלה.
ולא
יצאו
-
ממחנה
ישראל
אל
אהל
מועד.
וישארו
שני
אנשים
במחנה
-
איכא
למאן
דאמר
(ראה
סנה'
יז
,
א):
במחנה
נשארו
,
שידעו
שהקדוש
ברוך
הוא
צוה
שבעים
(ראה
לעיל
,
טז)
,
ומשה
בירר
שבעים
ושנים
,
שלקח
ששה
מכל
שבט.
אמרו:
אין
אנו
ראוים
לאותו
גדולה;
הוצא
השבעים
אל
האוהל
,
ולא
תצטרך
לגורל
,
ולא
יהיה
בושת
לאותן
שיטלו
חָלָק.
ולפי
שמיעטו
עצמן
,
הוסיף
הקדוש
ברוך
הוא
גדולה
על
גדולתן;
שהאחרים
נתנבאו
ופסקו
,
שבאה
נבואתן
מכחו
של
משה;
והם
נתנבאו
ולא
פסקו
,
שבאה
נבואתן
מהקדוש
ברוך
הוא.
והמה
בכתובים
-
בכתב
שנכתבו
שם
השבעים
ושנים
זקנים
כשנקבו
בשמות
(ע"פ
במ'
א
,
יז)
לבא
אל
הגורל.
ואיכא
למאן
דאמר:
בקלפי
נשארו.
שכשראו
שנים
מן
הזקנים
שנטלו
חָלָק
,
אמרו:
עתה
יתביישו!
ולא
רצו
ליטול
פתקיהם
,
אלא
אמרו:
אין
אנו
ראוים
לאותה
גדולה;
יהיו
אילו
שנים
במקומינו.
והלכו
להם
,
ולא
יצאו
האהלה
-
להתנבאות;
וזהו:
והמה
בכתובים
-
שבפתקיהם
היה
כתוב
'זקן'
,
שכבר
נִטְלו
ה'חלקים'.
ויאסוף
שבעים
איש
מזקני
ישראל
(בנוסחנו:
העם)
וגו'
-
ידמה
ממה
שראינו
מספורי
התורה
שלא
הטילה
קנאה
בין
השבטים
(ראה
פירושו
במ'
ז
,
י;
תועלת
ד
בקובץ
תועלות
לרלב"ג
,
במ'
ח
,
א
-
יב
,
טז)
,
שעלו
ששה
לכל
שבט
ועלה
החשבון
שבעים
ושנים
זקנים
,
כדי
שלא
תהיה
שם
קנאה
,
ולזה
חוייב
שיפילו
הגורל
מי
הם
השנים
שישארו
מזה
המנין.
ולזה
היו
הכתובים
שבעים
ושנים
,
ונשתיירו
מהם
שנים
,
והם
אלדד
ומידד;
כן
אמרו
בסיפרי
(ספ"ב
צה).
ולפי
הפשט
נראה
,
שאלדד
ומידד
היו
מהשבעים
זקנים
,
ונשארו
במחנה
על
צד
הענוה
,
שהיו
בורחים
מן
השררה
(ראה
שם).
ויתנבאו
ולא
יספו
-
רוצה
לומר
,
שלא
יספו
עוד
להתנבא
,
רק
הפעם
ההיא
(ראה
שם).
וכן
ידמה
שיהיה
אמרוֹ
אלדד
ומידד
מתנבאים
במחנה
-
שאז
היו
מתנבאים
,
לפי
שעה.