ויאמר
-
צ"א
(בפתח):
בר'
יד
,
יט;
טו
,
ח;
טז
,
ח;
יח
,
ג
,
כג
,
כז
,
כט;
יט
,
ז;
כ
,
ד;
כד
,
יב
,
לד;
כז
,
לו;
כח
,
יג
,
יז;
ל
,
כח;
לג
,
ה;
לז
,
ל;
מג
,
כט;
מז
,
ל;
מח
,
ט
,
טו;
שמ'
ב
,
יד;
ה
,
כב;
לב
,
ה
,
לא;
לג
,
יד
,
יח;
במ'
יא
,
כז
,
כח;
כא
,
ב;
כג
,
ז
,
יב
,
יח;
כד
,
ג
,
טו
,
כ
,
כא
,
כג;
דב'
לג
,
ב
,
ז;
יהו'
ז
,
כ;
שו'
ו
,
יח;
ח
,
יט;
יא
,
ל;
יג
,
ח;
טו
,
יח;
טז
,
כח;
כ
,
ד;
ש"א
ג
,
יח;
ז
,
יב;
כב
,
ט
,
יד;
ש"ב
ג
,
לג;
טו
,
כא;
יט
,
כז;
כ
,
כ;
כב
,
ב;
כג
,
טו;
מ"א
א
,
כט;
ח
,
כג;
יז
,
י
,
יא
,
כ
,
כא;
יח
,
לו;
מ"ב
א
,
ח;
ב
,
יד;
ו
,
יז
,
יח;
ז
,
ב
,
יט;
יג
,
יד;
יט
,
טו;
יש'
לח
,
ג;
עמ'
א
,
ב;
יונה
ג
,
ד;
ד
,
ב;
זכ'
א
,
י
,
יב;
תה'
יח
,
ב;
איוב
א
,
יד
,
טז
,
יז
,
יח;
רות
ב
,
ו;
דנ'
ח
,
טז;
ט
,
כב;
דה"א
יא
,
יז;
דה"ב
ו
,
יד;
יד
,
י;
כ
,
ו.
וכל
'ויען'
'ויסף'
דאיוב
דכותהון
(כל
המקרים
בספר
איוב
,
שבהם
הצרוף
'ויען...
ויאמר'
,
או
'ויסף...
ויאמר'
מנוקדים
בפתח).
ויאסוף
שבעים
איש
מזקני
ישראל
(בנוסחנו:
העם)
וגו'
-
ידמה
ממה
שראינו
מספורי
התורה
שלא
הטילה
קנאה
בין
השבטים
(ראה
פירושו
במ'
ז
,
י;
תועלת
ד
בקובץ
תועלות
לרלב"ג
,
במ'
ח
,
א
-
יב
,
טז)
,
שעלו
ששה
לכל
שבט
ועלה
החשבון
שבעים
ושנים
זקנים
,
כדי
שלא
תהיה
שם
קנאה
,
ולזה
חוייב
שיפילו
הגורל
מי
הם
השנים
שישארו
מזה
המנין.
ולזה
היו
הכתובים
שבעים
ושנים
,
ונשתיירו
מהם
שנים
,
והם
אלדד
ומידד;
כן
אמרו
בסיפרי
(ספ"ב
צה).
ולפי
הפשט
נראה
,
שאלדד
ומידד
היו
מהשבעים
זקנים
,
ונשארו
במחנה
על
צד
הענוה
,
שהיו
בורחים
מן
השררה
(ראה
שם).
ויתנבאו
ולא
יספו
-
רוצה
לומר
,
שלא
יספו
עוד
להתנבא
,
רק
הפעם
ההיא
(ראה
שם).
וכן
ידמה
שיהיה
אמרוֹ
אלדד
ומידד
מתנבאים
במחנה
-
שאז
היו
מתנבאים
,
לפי
שעה.