תנ"ך - ויאמר לו משה המקנא אתה לי ומי יתן כל־עם ה' נביאים כי־יתן ה' את־רוחו עליהם:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וַיֹּ֤אמֶר לוֹ֙ מֹשֶׁ֔ה הַֽמֲקַנֵּ֥א אַתָּ֖ה לִ֑י וּמִ֨י יִתֵּ֜ן כָּל־עַ֤ם יְהוָה֙ נְבִיאִ֔ים כִּי־יִתֵּ֧ן יְהוָ֛ה אֶת־רוּח֖וֹ עֲלֵיהֶֽם: (במדבר פרק יא פסוק כט)

טקסט וניקוד:

וַיֹּאמֶר לוֹ מֹשֶׁה הַמֲקַנֵּא אַתָּה לִי וּמִי יִתֵּן כָּל־עַם יְהוָה נְבִיאִים כִּי־יִתֵּן יְהוָה אֶת־רוּחוֹ עֲלֵיהֶם: (במדבר פרק יא פסוק כט)

טקסט בלבד:

ויאמר לו משה המקנא אתה לי ומי יתן כל־עם ה' נביאים כי־יתן ה' את־רוחו עליהם: (במדבר פרק יא פסוק כט)

תיקון קוראים:

ויאמר לו משה המקנא אתה לי ומי יתן כל־עם יהוה נביאים כי־יתן יהוה את־רוחו עליהם: (במדבר פרק יא פסוק כט)
וַאֲמַר לֵיהּ מֹשֶׁה הֲקִנאֲתִי אַתּ מְקַנֵי רְעֵינָא פוֹן דִּיהוֹן כָּל עַמֵיהּ דַּייָ נְבִיִין אֲרֵי יִתֵּין יְיָ יָת רוּחַ נְבוּאֲתֵיהּ עֲלֵיהוֹן :

ומי יתן - ב': במ' יא , כט; שו' ט , כט.

המקנא - ל'; ומי יתן - ב' את העם הזה.

המקנא אתה לי - "הקִנאתי אתה מקנא לי"? [כתרגומו , ] כמו 'בשבילי'. כל לשון 'קנאה' - אדם הנותן לב על דבר או לנקמה או לעזור; 'אינפרינמנט' [בלעז] , אוחז בעובי המשא.

ונפתחה ה"א המקנא - והיה ראוי להיותו בשוא ופתח - בעבור היות תחת המ"ם שוא נע , ושנים שואים נעים לא יתחברו. ומי יתן - מלת שואל חפץ בדבר , כאומר: מי יתן לי זאת השאלה והחפץ!

אדני משה כלאם - הטעם בזה , כי משה דבר אל העם את דברי יי' , כי הוא יאצל מן הרוח אשר עליו ויתן על המתיצבים עמו באהל מועד (ראה לעיל , כה); והנה אלה אשר לא יצאו אל האהל (ראה לעיל , כו) ועושים עצמם מכלל הנאצלים - כממרים בדבריו. ולכך אמר לו: כלאם , כי אולי רוח שקר הוא בפיהם (ע"פ מ"א כב , כב); או רוח רעה מבעתם (ע"פ ש"א טז , טו) , והנה צריכים לשׂוּמָם בבית כלא כאיש משוגע ומתנבא (ע"פ יר' כט , כו). ומשה בענוָתו השיב: מי יתן את (בנוסחנו ללא 'את') כל עם יי' נביאים כי יתן יי' את רוחו עליהם - כי השם נתן עליהם רוחו מבלתי אצילות הרוח שעלי , ומי יתן ויהיה זה בכל העם. אבל מדברי רבותינו נראה , כי היה המנהג בישראל שלא יתנבא אדם בעתידות במקום נביא גדול ממנו , אבל הולכים אחריו כתלמידיו , והם "בני הנביאים" (מ"א כ , לה). כך אמרו בסנהדרין (יז , א): בשלמא למאן דאמר 'משה מת... ' , היינו דקאמר יהושע: אדני משה כלאם; אלא למאן דאמר 'על עסקי שְׂלָו' , אמאי כלאם!? - דהוה ליה כמורה הלכה בפני רבו; וכן למאן דאמר: על גוג ומגוג נתנבאו; וכך הזכירו עוד בענין דבורה במסכת מגלה (יד , ב). ומשה אמר , כי הוא הרב שמחל על כבודו (ע"פ קידושין לב , א) , ומתאוה ושמח בכך. [(תוספת רמב"ן עצמו:) ובתרגום ירושלמי ראיתי שאמר בכלאם: "מנע מנהון רוח קודשא" (ראה ת"י); עשאו מלשון "הנה שפתי לא אכלא" (תה' מ , י); "לא תכלא רחמיך ממני" (שם , יב). וטעם הענין , כי חשב יהושע: מפני שהם בכתובים (ראה לעיל , כו) הם מתנבאים , כי נאצל רוח משה על כל הכתובים , שעל כולם נתכון. ולכן אמר לו: אינו נכון שיתנבאו הם במחנה , שלא הקימו דבר יי': "ולקחת אותם אל אוהל מועד והתיצבו שם עמך" (לעיל , טז) , והנה נראה לשומעים שאין נבואת כולם מאצילות הרוח אשר עליך; וראוי לאדוני להתכוין ברוח האלהים להשיבו אליך , לבל יאצל ממך , רק על העומדים לפניך בדבר השם; כי בעבור שנתכונת מתחלה על כל הכתובים היה מהודך עליהם , ואם תתכוין עתה להשיבהו מהם תנוח על העומדים לפניך בלבד כדבר יי'. ומשה אמר שלא יקנא לו , כי הוא חפץ שיתנבאו בפניו או שלא בפניו , כיון שנתן השם רוחו עליהם ואצילותו ממשה או בלתי אצילות ממנו].

אדני משה כלאם - אמר זה יהושע , לחשבו שיהיה זה הענין מהם אפקרותא כנגד משה; וענה לו שזה ישר בעיניו שיהיו אלו נביאים , כדי שישאו עמו במשא העם (ראה לעיל , יז). וידמה שבהם נעזר משה עזר מעט בזה המופת , ולזה אמר "ויאסף משה אל המחנה הוא וזקני ישראל ורוח נסע מאת יי'" וגו' (להלן , ל - לא). והנה היה תועלת לישראל בענין נבואתם , שיכנעו - במה שעתיד לשמוע לדבריהם אשר יצוום - להִמָשך למה שירצה משה מענין הנהגתם , ובזה האופן היה זה השפע הנבואיי שהגיע להם אז מישיר אותם אל שישאו את משה במשא העם.
ריכוז קישורים