תנ"ך - שטו העם ולקטו וטחנו ברחים או דכו במדכה ובשלו בפרור ועשו אתו עגות והיה טעמו כטעם לשד השמן:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

שָׁטוּ֩ הָעָ֨ם וְלָקְט֜וּ וְטָחֲנ֣וּ בָרֵחַ֗יִם א֤וֹ דָכוּ֙ בַּמְּדֹכָ֔ה וּבִשְּׁלוּ֙ בַּפָּר֔וּר וְעָשׂ֥וּ אֹת֖וֹ עֻג֑וֹת וְהָיָ֣ה טַעְמ֔וֹ כְּטַ֖עַם לְשַׁ֥ד הַשָּֽׁמֶן: (במדבר פרק יא פסוק ח)

טקסט וניקוד:

שָׁטוּ הָעָם וְלָקְטוּ וְטָחֲנוּ בָרֵחַיִם אוֹ דָכוּ בַּמְּדֹכָה וּבִשְּׁלוּ בַּפָּרוּר וְעָשׂוּ אֹתוֹ עֻגוֹת וְהָיָה טַעְמוֹ כְּטַעַם לְשַׁד הַשָּׁמֶן: (במדבר פרק יא פסוק ח)

טקסט בלבד:

שטו העם ולקטו וטחנו ברחים או דכו במדכה ובשלו בפרור ועשו אתו עגות והיה טעמו כטעם לשד השמן: (במדבר פרק יא פסוק ח)

תיקון קוראים:

שטו העם ולקטו וטחנו ברחים או דכו במדכה ובשלו בפרור ועשו אתו עגות והיה טעמו כטעם לשד השמן: (במדבר פרק יא פסוק ח)
שָׁיְטִין עַמָא וְלָקְטִין דְּצָבֵי טָחֵין בְּרִחיָא וּדצָבֵי דָאֵיך בִּמדוֹכְתָא וּמבַשְׁלִין לֵיהּ בְּקִדרָא וְעָבְדִין יָתֵיהּ גְּרִיצָן וְהָוֵי טַעמֵיהּ כִּטעֵים דְּלִישׁ בְּמִשׁחָא :

בפרור - ג': *במ' יא , ח; שו' ו , יט; ש"א ב , יד. טעמו - ד': במ' יא , ח; ש"א כא , יד; יר' מח , יא; תה' לד , א.

בפרור ג' וסימ' ובשלו והמרק והכה.

שטו - ל'; וטחנו - ל'; דכו - ל'; במדכה - ל'; בפרור - ג'; לשד - ל'.

שטו - אין 'שייט' אלא לשון טייול; 'אשבנייר' (בלעז) , בלא עמל. וטחנו בריחים וגו' - לא ירד ברחים ובמדוכה ובקדרה , אלא משתנה היה טעמו לנטחנין ולנידוכין ולמבושלין (ראה ספ"ב פט). בפרור - קדרה. לשד השמן - ליחלוח של שמן , פרשו דונש בן לברט (דונש ע' * 26 ); ודומה לו: "נהפך לשדי בחרבוני קיץ" (תה' לב , ד) , והלמ"ד יסוד בה: 'נהפך ליחלוחי בחרבוני קיץ'. ורבותינו פרשוה (ראה ספ"ב פט) לשון 'שדים' , אך אין עניין שדים אצל שמן. ואי איפשר לומר: השמן - לשון "וישמן ישורון" (דב' לב , טו) , שאם כן היה המ"ם נקוד קמץ (צירה) וטעמו למטה תחת המ"ם; עכשיו שהמ"ם נקוד פתח קטן (סגול) והטעם תחת השי"ן , לשון 'שֶמֶן' הוא; והשי"ן הנקודה בקמץ גדול ואינה [נקודה] בפתח קטן - מפני שהוא סוף פסוק. דבר אחר (ראה ספ"ב פט): [לשד] - לשון נוטרייקון: לייש , שמן , דבש - כעיסה הנילושה בשמן וקטופה בדבש. ותרגומו של אונקלוס , שתרגם: "דליש במשחא" , נוטה לפתרונו של דונש; [שהעיסה הנילושה בשמן , ליחלוחית שמן יש בה].

לשד - כולו עיקר; כמו "נהפך לשדי בחרבוני קיץ" (תה' לב , ד) - נהפך לחלוחי כיובש תאינים שנתייבשו. שטו - כמו "משוט בארץ" (איוב א , ז); "שוטטו בחוצות ירושלים" (יר' ה , א).

שטו - כמו "משוט בארץ" (איוב א , ז). וזה יורה , כי לא היה נופל זה עם זה , רק מפוזר ומפורד (ע"פ אס' ג , ח). ברחים - שליד. ולא להפריד זה השם , כי משנים יהיו הרחים. במדוכה - עץ או אבן שידוכו בה. גם יתכן שיעשו עוגות מאשר ידוכו. עוגות - כמו "ועשי עוגות" (בר' יח , ו). לשד השמן - יש אומרים (ראה מחברת: 'שד'; דונש ע' * 361 ; שלשה ס"ד עמ' 118 : 'שד'; השרשים: 'שד') כי הלמ"ד נוסף כלמ"ד "שלאנן" (איוב כא , כג) , והיה ראוי להיות 'השמֵן' מלרע , בעבור שהוא תאר השם. והנכון בעיני שלמ"ד לשד - שרש , כמו "נהפך לשדי" (תה' לב , ד) , והוא הפך "חרבוני קיץ" (שם) , והיא הלחה הנכבדת העולה למעלה מכל שמן; ויהי השמן מלעיל , כמשמעו.

והוא כטעם לשד השמן - שהוא נדוך ומבושל; ובפרשת 'ויהי בשלח פרעה' אומר שהוא "כצפיחית בדבש" (שמ' טז , לא) , וזהו כשאינו מבושל. בין זה ובין זה מתוק הוא , וצריך קיהוי , כמו שעושין לבשר שָמן: חרדל ושומים; לפיכך היו שואלין בצלים ושומים וכל כי הני (ראה לעיל , ה). ואינו אלא נפש רעה , דאפילו לדבריהם , מאחר שלא מוציאין שום דבר לא למאכל ולא לבגדים , כדכתיב "שמלתך לא בלתה מעליך" (דב' ח , ד) - ואֵילו דבר קל הוא , שהרי עמהם כסף וזהב ומקנה רב - אף דבר היורד מן השמים אינו צריך תבלין , כי הקדוש ברוך הוא אינו מוציא מתחת ידו דבר שאינו מתוקן. ואין דבר תענוג בעולם כמו המן , והמן יורד מן השמים.

ואמר , להורות על פחיתותם , שכבר נתן להם השם יתעלה מזון ערב מאד במראהו ובטעמו , ובתכלית הנקיות , כי היה יורד הטל תחלה , ואחר ירד המן עליו (ראה ספ"ב פט).
ריכוז קישורים