תנ"ך - ויאמר ה' פתאם אל־משה ואל־אהרן ואל־מרים צאו שלשתכם אל־אהל מועד ויצאו שלשתם:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה פִּתְאֹ֗ם אֶל־מֹשֶׁ֤ה וְאֶֽל־אַהֲרֹן֙ וְאֶל־מִרְיָ֔ם צְא֥וּ שְׁלָשְׁתְּכֶ֖ם אֶל־אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וַיֵּצְא֖וּ שְׁלָשְׁתָּֽם: (במדבר פרק יב פסוק ד)

טקסט וניקוד:

וַיֹּאמֶר יְהוָה פִּתְאֹם אֶל־מֹשֶׁה וְאֶל־אַהֲרֹן וְאֶל־מִרְיָם צְאוּ שְׁלָשְׁתְּכֶם אֶל־אֹהֶל מוֹעֵד וַיֵּצְאוּ שְׁלָשְׁתָּם: (במדבר פרק יב פסוק ד)

טקסט בלבד:

ויאמר ה' פתאם אל־משה ואל־אהרן ואל־מרים צאו שלשתכם אל־אהל מועד ויצאו שלשתם: (במדבר פרק יב פסוק ד)

תיקון קוראים:

ויאמר יהוה פתאם אל־משה ואל־אהרן ואל־מרים צאו שלשתכם אל־אהל מועד ויצאו שלשתם: (במדבר פרק יב פסוק ד)
וַאֲמַר יְיָ בִּתכֵּיף לְמֹשֶׁה וּלאַהֲרֹן וּלמִריָם פּוּקוּ תְלָתֵיכוֹן לְמַשׁכַּן זִמנָא וּנפַקוּ תְּלָתֵיהוֹן :

ויאמר יי' - ט' בטעמא (אזלא גרש) בסיפרא: ראה במ' ג , מ.

ויאמר יי' - ט' בטע' בסיפ'; ואל - מרים - ל'; שלשתכם - ל'; שלשתם - ל'.

פתאום - נגלה עליהם פתאום , והם טמאים בדרך ארץ , והיו צועקים: 'מים , מים' - להודיעם שיפה עשה משה שפירש מן האשה , מאחר ששכינה נגלית עליו תדיר ואין עת קבועה לדיבור (ראה תנח' צו יג). צאו שלשתכם - מגיד ששלשתן נקראו בדיבור אחד , מה שאין לפה לומר ולאוזן לשמוע (ראה ספ"ב קב).

פתאום - בשעה שהיו מדברים במשה; ולא היתה שעה רגילה לדבר עמהם , אלא לגעור בהם מפני משה ולחלוק לו כבוד.

מ"ם פתאום נוסף כמ"ם "שלשום" (בר' לא , ה) , והוא מגזרת "פתי" (מש' ט , ד); דבר שלא עלה על לב. צאו שלשתכם - כל אחד מאהלו , והנה דרך כלל; ואחר כן פירש: וירד יי' בעמוד ענן ויקרא אהרן ומרים - ומשה שומע.

פתאום - שלא יוכלו לומר: משה קָבל עלינו לפני המקום. צאו שלשתכם אל אהל מועד - כאדם שאומר: בואו לבין דין , שלשתכם , לידע עם מי הדין: עם משה או עמכם. כי שם היו יורדין לדין , כדכתיב "והיה כל מבקש יי' יצא אל אהל מועד אשר מחוץ למחנה" (שמ' לג , ז). ויצאו שלשתם - ונכנסו באהל מועד לדין , ובא הקדוש ברוך הוא דיין ועמד פתח האוהל. ויקרא אהרן ומרים - לשמוע מה טענתם , על מה הוציאו דיבה על משה.

אל משה ואל אהרן ואל מרים - הנה משה לא היה עמהם , אבל הנבואה באה לשלשתם כאחד. וטעם פתאום - שלא היו בעת ההיא נותנים לבם ומתכונים לנבואה , ולכבוד משה באה להם מבלי הזמנה לדָבָר; כי פתאם , על דעת המפרשים (ראה ראב"ע) - דבר שלא עלה על לב , מגזרת "פתי" (מש' יד , טו). ואמר הכתוב זה בעבור אהרן ומרים , כי משה רבינו ראוי לנבואה בכל עת , ודעתו נכונה לדבקה בשם הנכבד בכל שעה , כמו שפירשו רבותינו (שבת פז , א) בטעם פרישתו מן האשה. אבל אנקלוס אמר: "בתכף" , והטעם , כי כאשר היו נדברים במשה , עוד הדבר בפיהם ונאמר להם: צאו שלשתכם , לא אֵחר להם כלל. ופתאם - ענין מהירות הוא , וכן: "ואקב נוהו פתאם" (איוב ה , ג); "אשר פתאם לפתע יבא שברה" (יש' ל , יג) , "בפתע פתאם" (במ' ו , ט) - כפולי הטעם להפלגה , כמו "כמעט קט" (יח' טז , מז) , "הרבה מאד" (בר' טו , א) , וכן "במאד מאד" (בר' יז , ב) וכיוצא בהם. ו'פתאים' הם הנמהרים ביותר , שאין להם עיון בדבר ולא עצה כלל , כי עצת הנמהרים נפתלה (ע"פ איוב ה , יג). וכן "פתע ישבר" (מש' ו , טו); "אם בפתע בלא איבה" (במ' לה , כב) - "בתכף" (ת"א); והוא כמו 'פתא' מלשון פתאום. וטעם צאו שלשתכם , ויקרא: אהרן ומרים - כי רצה שיהיה משה שם ויראה בקנאת השם לכבודו , ויהיה מצוי להם , שלא ימחול השם רק על ידו כאשר יתחננו אליו ויתרצה להם. ויקרא אהרן ומרים - שיאמר שבחו שלא בפניו (ע"פ עירובין יח , ב).

צאו שלשתכם - לכל אחד ואחד בפני עצמו נאמר בנבואה שיצא אל אהל מועד (ראה ספ"ב קב); או אמר זה למשה , והוא אמר הענין לאהרן ומרים. כי לא יתכן שתהיה הנבואה אחת במספר , יחד לרבים (ראה סנה' פט , א).
ריכוז קישורים