תנ"ך - וירד ה' בעמוד ענן ויעמד פתח האהל ויקרא אהרן ומרים ויצאו שניהם:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וַיֵּ֤רֶד יְהוָה֙ בְּעַמּ֣וּד עָנָ֔ן וַֽיַּעֲמֹ֖ד פֶּ֣תַח הָאֹ֑הֶל וַיִּקְרָא֙ אַהֲרֹ֣ן וּמִרְיָ֔ם וַיֵּצְא֖וּ שְׁנֵיהֶֽם: (במדבר פרק יב פסוק ה)

טקסט וניקוד:

וַיֵּרֶד יְהוָה בְּעַמּוּד עָנָן וַיַּעֲמֹד פֶּתַח הָאֹהֶל וַיִּקְרָא אַהֲרֹן וּמִרְיָם וַיֵּצְאוּ שְׁנֵיהֶם: (במדבר פרק יב פסוק ה)

טקסט בלבד:

וירד ה' בעמוד ענן ויעמד פתח האהל ויקרא אהרן ומרים ויצאו שניהם: (במדבר פרק יב פסוק ה)

תיקון קוראים:

וירד יהוה בעמוד ענן ויעמד פתח האהל ויקרא אהרן ומרים ויצאו שניהם: (במדבר פרק יב פסוק ה)
וְאִתגְּלִי יְיָ בְּעַמוּדָא דַעֲנָנָא וְקָם בִּתרַע מַשׁכְּנָא וּקרָא אַהֲרֹן וּמִריָם וּנפַקוּ תַּרוֵיהוֹן :

ומרים - ג': *במ' יב , ה; מי' ו , ד; דה"א ה , כט.

ומרים ג' ויקרא אהרן ומרים ואשלח לפניך ובני עמרם אהרן ומשה.

ומרים - ג'.

בעמוד ענן - יצא יחידי , שלא כמדת בשר ודם; מלך בשר ודם , כשיוצא למלחמה - יוצא באוכלוסין , וכשיוצא לשלום - יוצא במועטין; ומדת הקדוש ברוך הוא: יוצא למלחמה ביחידי , "יי' איש מלחמה" (שמ' טו , ג) , ויוצא לשלום באוכלוסין , שנאמר "רכב אלהים רבותים [אלפי שנאן]" (תה' סח , יח; ראה ספ"ב קב). ויקרא אהרן ומרים - שיהו נמשכין ויוצאין מן החצר לקראת הדיבור (ראה שם). ויצאו שניהם - ומפני מה מְשכן והפרישן ממשה? לפי שאומרין מקצת שבחו של אדם בפניו , וכולו שלא בפניו; וכן מצינו בנח: שלא בפניו נאמר "איש צדיק תמים [היה]" (בר' ו , ט) , ובפניו נאמר "כי אותך ראיתי צדיק לפני" (בר' ז , א; ראה ספ"ב קב). דבר אחר (ראה שם): שלא ישמע בנזיפתו של אהרן.

מ"ם פתאום נוסף כמ"ם "שלשום" (בר' לא , ה) , והוא מגזרת "פתי" (מש' ט , ד); דבר שלא עלה על לב. צאו שלשתכם - כל אחד מאהלו , והנה דרך כלל; ואחר כן פירש: וירד יי' בעמוד ענן ויקרא אהרן ומרים - ומשה שומע.

פתאום - שלא יוכלו לומר: משה קָבל עלינו לפני המקום. צאו שלשתכם אל אהל מועד - כאדם שאומר: בואו לבין דין , שלשתכם , לידע עם מי הדין: עם משה או עמכם. כי שם היו יורדין לדין , כדכתיב "והיה כל מבקש יי' יצא אל אהל מועד אשר מחוץ למחנה" (שמ' לג , ז). ויצאו שלשתם - ונכנסו באהל מועד לדין , ובא הקדוש ברוך הוא דיין ועמד פתח האוהל. ויקרא אהרן ומרים - לשמוע מה טענתם , על מה הוציאו דיבה על משה.

אל משה ואל אהרן ואל מרים - הנה משה לא היה עמהם , אבל הנבואה באה לשלשתם כאחד. וטעם פתאום - שלא היו בעת ההיא נותנים לבם ומתכונים לנבואה , ולכבוד משה באה להם מבלי הזמנה לדָבָר; כי פתאם , על דעת המפרשים (ראה ראב"ע) - דבר שלא עלה על לב , מגזרת "פתי" (מש' יד , טו). ואמר הכתוב זה בעבור אהרן ומרים , כי משה רבינו ראוי לנבואה בכל עת , ודעתו נכונה לדבקה בשם הנכבד בכל שעה , כמו שפירשו רבותינו (שבת פז , א) בטעם פרישתו מן האשה. אבל אנקלוס אמר: "בתכף" , והטעם , כי כאשר היו נדברים במשה , עוד הדבר בפיהם ונאמר להם: צאו שלשתכם , לא אֵחר להם כלל. ופתאם - ענין מהירות הוא , וכן: "ואקב נוהו פתאם" (איוב ה , ג); "אשר פתאם לפתע יבא שברה" (יש' ל , יג) , "בפתע פתאם" (במ' ו , ט) - כפולי הטעם להפלגה , כמו "כמעט קט" (יח' טז , מז) , "הרבה מאד" (בר' טו , א) , וכן "במאד מאד" (בר' יז , ב) וכיוצא בהם. ו'פתאים' הם הנמהרים ביותר , שאין להם עיון בדבר ולא עצה כלל , כי עצת הנמהרים נפתלה (ע"פ איוב ה , יג). וכן "פתע ישבר" (מש' ו , טו); "אם בפתע בלא איבה" (במ' לה , כב) - "בתכף" (ת"א); והוא כמו 'פתא' מלשון פתאום. וטעם צאו שלשתכם , ויקרא: אהרן ומרים - כי רצה שיהיה משה שם ויראה בקנאת השם לכבודו , ויהיה מצוי להם , שלא ימחול השם רק על ידו כאשר יתחננו אליו ויתרצה להם. ויקרא אהרן ומרים - שיאמר שבחו שלא בפניו (ע"פ עירובין יח , ב).

ויקרא אהרן ומרים - לכל אחד ואחד קרא , בדרך הנבואה; או היתה הנבואה על דרך מופת בקול מורגש.
ריכוז קישורים