תנ"ך - ויאמר שמעו־נא דברי אם־יהיה נביאכם ה' במראה אליו אתודע בחלום אדבר־בו:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וַיֹּ֖אמֶר שִׁמְעוּ־נָ֣א דְבָרָ֑י אִם־יִֽהְיֶה֙ נְבִ֣יאֲכֶ֔ם יְהוָ֗ה בַּמַּרְאָה֙ אֵלָ֣יו אֶתְוַדָּ֔ע בַּחֲל֖וֹם אֲדַבֶּר־בּֽוֹ: (במדבר פרק יב פסוק ו)

טקסט וניקוד:

וַיֹּאמֶר שִׁמְעוּ־נָא דְבָרָי אִם־יִהְיֶה נְבִיאֲכֶם יְהוָה בַּמַּרְאָה אֵלָיו אֶתְוַדָּע בַּחֲלוֹם אֲדַבֶּר־בּוֹ: (במדבר פרק יב פסוק ו)

טקסט בלבד:

ויאמר שמעו־נא דברי אם־יהיה נביאכם ה' במראה אליו אתודע בחלום אדבר־בו: (במדבר פרק יב פסוק ו)

תיקון קוראים:

ויאמר שמעו־נא דברי אם־יהיה נביאכם יהוה במראה אליו אתודע בחלום אדבר־בו: (במדבר פרק יב פסוק ו)
וַאֲמַר שְׁמַעוּ כְעַן פִּתגָמָי אִם יְהוֹן לְכוֹן נְבִיִין אֲנָא יְיָ בְּחֶזוִין אֲנָא מִתגְּלֵי לְהוֹן בְּחֶלמִין אֲנָא מְמַלֵיל עִמְהוֹן :

במראה - ב' בקמץ: במ' יב , ו; דנ' י , טז.

נביאכם - ל'; במראה - ב'; אתודע - ל'.

שמעו נא דברי - 'נא' לשון בקשה (ראה ספ"ב קג). אם יהיה נביאכם - אם יהיו לכם נביאים , יי' במראה אליו אתודע - שכינת שמי אין נגלת עליו באספקלריא המאירה אלא בחלום וחזיון (ראה תנח' צו יג).

נביאכם - נבואתכם.

שמעו נא - כמו 'עתה'. נביאכם - מי שיהיה מכם נביא במראה. פירושו: אם יהיה נביאכם נביא יי' - שהוא נביא יי'; כמו "והנבואה" - נבואת "עודד הנביא" (דה"ב טו , ח); "האהלה שרה אמו" (בר' כד , סז); כסאך אלהים (תה' מה , ז). במראה - במראות הלילה. בחלום אדבר בו - כפול בטעם בדרך הנבואות.

אם יהיה כפעם בפעם נביאכם - דכתיב "וכבא משה האהלה ירד עמוד הענן ועמד פתח האהל ודבר עם משה" (ראה שמ' לג , ט) - תשובה על מה שאמרו: "הלא גם בנו דיבר" (לעיל , ב); כלומר: אינו דומה דיבור שעמכם ועם שאר נביאים לדיבור של משה; כי כשאני מדבר עם שאר הנביאים איני מדבר עמהם כי אם על ידי מראה ודמיון. בחלום אדבר בו - כאדם שרואה וצריך לפותרים; ובמראה אליו אתוודע - כאדם שרואה במראה , שרואה נבואה ואינו רואה את הממשות; וכאדם שמדבר אל שליח שאינו נאמן לו כל כך , ומדבר עמו על ידי משל , שאינו רוצה להבינו את הסוד. כמו שתמצא בנביאים שמדבר על ידי משל , כגון "ויקח את צמרת הארז" וגו' (יח' יז , ג); וכגון "שכב על צדך השמאלית" (בנוסחנו: השמאלי; יח' ד , ד); וכיוצא בהם. וכמו שאמר דניאל: "ולא אבין אני דניאל במראה" (ראה דנ' ח , טו ואי') , ואמר "סתום הדברים וחתום" כי לעת קץ יתבררו הדברים ויתלבנו הדברים (ראה דנ' יב , ד ואי'); וכמו שאמרו ישראל על יחזקאל: "ממשל משלים" (יח' כא , ה). וכגון שהוא מדבר על ידי חידה , כל אחד אומר: כך הוא הפתרון! וכשאותו הפתרון אינו בא , לפי שלא פתר יפה , אומר: אין דבריו אמת! כמו שאמר יונה: "בעוד ארבעים יום ונינוה נהפכת" (ראה יונה ג , ד) , והיה סבור הוא עצמו - כמהפכת סדום (ע"פ דב' כט , כב); ולבסוף , שלא נהפכה , כעס על שלא נתקיימה נבואתו , והוא (יי') אמר , שתהא נהפכת מרעה לטובה , שיעשו תשובה.

אם יהיה נביאכם - אם יהיה לכם נביא; כדברי אנקלוס. אבל רבי אברהם פירש , כי טעמו: אם יהיה נביאכם נביא יי' , כמו "והנבואה עודד הנביא" (דה"ב טו , ח); ויפה אמר. וטעם הכתוב , שאפילו אם יהיה נביאכם נביא יי' , איננו מתנבא בשמי הגדול , רק במראה או בחידות. והזכיר כן , כי רבים מן הנביאים לא ישיגו לזה , אבל יהיו נביאים ברוח הקדש , כענין שנאמר "רוח יי' דבר בי" (ש"ב כג , ב); והיא "יד יי'" האמורה ביחזקאל (א , ג; ג , כב; ח , א; לג , כב; לז , א; מ , א); ויתבאר בדברי זכריה (ראה זכ' א - ב). במראה אליו אתודע - לא אמר הכתוב 'במראה אליו אֵרָאה' , אבל אמר: אתודע. והנה הפסוק הזה , כפסוק "וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי" (שמ' ו , ג) - יאמר , כי השם הגדול יהיה במראה ובה יתודע אל הנביא , לא בשמו הגדול , כמו שאמר: "ושמי יי' לא נודעתי להם" (שם). ואמר , כי הדבור יהיה בחלום , ולא כן עבדי משה , כי בכל ביתי , אשר בו יראו הנביאים חלומות , נאמן הוא; ויודע מעצמו כל המדות , ומפה אל פה יהיה לו הדבור מאתי , והתמונה יביט בה , לא יראנה בחלום. ולשון סיפרי (ספ"ב קג): ותמונת יי' יביט - זה מראה אחורים. והנה בכאן לימד הכתוב מה בין נבואת משה לנבואת האחרים אשר בדורו; וכבר הזכיר כן בקודמים לו: "וארא אל אברהם" וגו' (שמ' ו , ג) , כאשר פירשתי (שם , ב); ויזכיר כן בסוף התורה בבאים אחריו: "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה אשר ידעו השם פנים אל פנים" (דב' לד , י); והענין בכולם שוה. ואל תחוש למה שאמרו (ראה תנח' צו , יג) בשמואל שהוא שקול כמשה , דכתיב "אם יעמד משה ושמואל לפני אין נפשי אל העם הזה" (יר' טו , א); כי בעבור שהזכירוֹ עמו חשבוהו רבותינו לגדולה , לא שיַשוו הנבואות , חלילה להם! וענין הכתוב - כי הזכיר "משה" מפני עמדו בפרץ לפניו להשיב חמתו מהשחית (ע"פ תה' קו , כג) גם בעגל , גם במרגלים , שהיו חייבים כליה; והזכיר "שמואל" מפני שהכתוב הזה על דברי הבצרות , שהיו צריכים גשם , אמר: "היש בהבלי הגוים מגשימים" וגו' (יר' יד , כב) , ואמר השם , שאם יעמד לפניו שמואל המוריד גשם שלא בעתו בימי קציר חטים (ראה ש"א יב , יז) , לא ישמע אליו להורידו לאלה בעת צרכם. והנה הזכיר גדולי השבט אשר בחר השם לשרתו ולברך בשמו (ע"פ דב' י , ח) , המתפללים על ישראל; וכן הטעם במה שנאמר "משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו" וגו' (תה' צט , ו).

ואמר להם השם יתעלה: מה אתם מתפארים בנבואה כמשה? אם יהיה נביאכם נביא יי' , הנה אתודע אליו בעת השינה במראה הנבואה , או אדבר בו בחלום , בזולת השתמש החושים על מנהגיהם; ולזה תגיע להם הנבואה על המעט. ואולם עבדי משה איננו כן , כי הוא , עם השתמשו בחושיו תגיע לו הנבואה כשירצה ובמה שירצה , כמו שאמר: "עמדו ואשמעה מה יצוה יי' לכם" (במ' ט , ח); ולזה הוא נאמן וקיים בכל ביתי. והנה זה הבדל אחד בין נבואת משה לנבואת שאר הנביאים. וההבדל השני הוא , שאני אדבר בו פה אל פה - בזולת אמצעי , כמו שאמר בסוף 'וזאת הברכה': "אשר ידעו יי' פנים אל פנים" (דב' לד , י) , רוצה לומר , שלא היה אמצעי ביניהם. ואמנם אמר זה , לפי שכל הנביאים , ימָצא למדמה בהם רושם בהגעת הנבואה מצד היות מושגיהם דברים פרטיים , אשר אין שם כח יתכן בו ציורם זולת הדמיון , כמו שביארנו בשני מ'מלחמות יי'' (פרק ו). ואולם השגות משה הנבואיות , אשר נתיחד בהם מבין שאר הנביאים , היו השגות כוללות ונימוסים כוללים , כמו הענין במצות התורה ובמה שנזכר במעשה בראשית; ולזה לא היה שם נְביא תורָה זולת משה. וההבדל השלישי הוא , שמה שהיה משה רואה מהדברים הפרטיים היה מגיע לו בלשון מבואר , לא בחידות , וזה יורה על שלמות השגתו בנבואה (ראה ספ"ב קג). ואולם שאר הנביאים היה מגיע להם בחידות , וכל מה שהיתה נבואתו יותר חלושה , היו החידות יותר עמוקות ויותר סתומות , כי כל מה שהיתה החידה יותר עמוקה היתה הידיעה המגעת ממנה בענין הנרצה יותר חסרה; וכבר ביארנו זה בשני מ'מלחמות יי'' (פרק ו). וההבדל הרביעי הוא מה שאמר ותמונת יי' יביט - והנה ההבדל בזה הוא , לפי מה שאחשוב , ששאר הנביאים , מפני דבקותם לחומר יקרה להם , שלא ישיגו מנימוס הנמצאות וסדרם וישרם אשר אצל השם יתעלה כי אם החלק שתִטה אליו מחשבתם; ואולם משה היה משיג יחד מה שאפשר שיושג לאדם מזה הנימוס המושכל , ובזאת ההשגה הנפלאה היה דבק בשם יתעלה ומשיג תמונתו הנפלאה באופן - מה. והיה זה כן לקלות התבודדות שכלו מבין שאר הכחות הנפשיות , עד שכבר היה תמיד עם השם יתעלה , ולא היה יכול להפריד הדבקות ההוא כי אם בקושי נפלא , כמו שביארנו בראש ספר 'ואלה שמות' (בה"פ שמ' ד , י). אשרי ילוד אשה (ע"פ איוב יד , א) שזכה לזאת המעלה הנפלאה! והנה במה שזכרנו בזה המקום מזה הענין יש עומק נפלא , יתבאר למי שראה דברינו בשני ובחמישי (חלק ג) מ'ספר מלחמות יי''; ולו באנו להרחיב הביאור בזה , יארך יותר מן הראוי , עם שכבר יצטרך להקדמות רבות לא יכילם זה הספר. ומדוע לא יראתם לדבר בעבדי במשה - רוצה לומר , שהיה לכם לירוא מהשוות נבואתכם לנבואת משה; וזה , כי משה , להיותו תמיד עם השם יתעלה , חוייב לו שיהיה פורש מן האשה (ראה מש"ת יסודי התורה ז , ו) , והוא מה שדברו עליו מרים ואהרן (ראה פירושו לעיל , א - ב).
ריכוז קישורים