תנ"ך - לא־כן עבדי משה בכל־ביתי נאמן הוא:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

לֹא־כֵ֖ן עַבְדִּ֣י מֹשֶׁ֑ה בְּכָל־בֵּיתִ֖י נֶאֱמָ֥ן הֽוּא: (במדבר פרק יב פסוק ז)

טקסט וניקוד:

לֹא־כֵן עַבְדִּי מֹשֶׁה בְּכָל־בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא: (במדבר פרק יב פסוק ז)

טקסט בלבד:

לא־כן עבדי משה בכל־ביתי נאמן הוא: (במדבר פרק יב פסוק ז)

תיקון קוראים:

לא־כן עבדי משה בכל־ביתי נאמן הוא: (במדבר פרק יב פסוק ז)
לָא כֵין עַבדִּי מֹשֶׁה בְּכָל עַמִי מְהֵימָן הוּא :

לא - ז' ראשי פסוקים בסיפרא: ראה במ' ט , יב. לא - כן - י"ט (בלישנא , כולל 'לוא'): בר' מח , יח; *שמ' י , יא; *במ' יב , ז; דב' יח , יד; ש"ב יח , יד; כ , כא; כג , ה; מ"ב ז , ט; יז , ט; יש' י , ז (פעמיים); טז , ו; יר' ח , ו; כג , י; מח , ל (פעמיים); תה' א , ד; מש' טו , ז; איוב ט , לה. עבדי משה - ב': במ' יב , ז; מ"ב כא , ח. ואחד: בעבדי במשה - במ' יב , ח.

לא כן י"ט ויאמר יוסף אל אביו לכו נא הגברים עבדי משה יורש אותם אחילה לפניך הדבר כי לא כן ביתי אנחנו עשים ויחפאו בני ישראל הקשבתי ואשמע אבלה בדיו ב' בו והוא לא כן ידמה ב' בו שמענו הרשעים אדברה חכמים.

לא - כן - י"ט.

נאמן הוא - קבוע ומיוסד כל שעה ביום; וכמוהו "ותקעתיו יתד במקום נאמן" (יש' כב , כג): יתד התקוע במקום חזק אינו ממהר ליפול.

בכל ביתי נאמן הוא - טעמו: כבן בית , שיכנס בלא רשות , ואם יצטרך ידבר צרכיו. ואתם , כאשר אתודע לכם בחלום תדעו , ואם לא - אין לכם רשות לשאול.

לא כן עבדי משה. תרגום ירושלמי בכל ביתי: בכל עמי כולם מחזיקים אותו כנאמן , כי אני מדבר עמו פה אל פה , במראה אני מראה לו הדבר , ממש כמו שהוא , ולא על ידי חידה ומשל. וכולם מבינים מה שהוא אומר בשמי , והכל בא ממני , כי אני מגלה לו כל הסוד; כמו שאדם עושה שלוחו הנאמן לו , שמגלה לו כל סודו , ואומר: אמור לפלוני כך , כי כך וכך סוד ביני ובינו. ואם אין השליח נאמן לו , אומר לו: אמור לפלוני שיעשה אותו דבר שדברנו אני והוא , ואין השליח יודע איזו שליחות הוא עושה; ולפיכך כל באי עולם מחזיקין אותו כנאמן. וכן כתוב בשמואל "וידע כל ישראל... כי נאמן שמואל לנביא ליי'" (ש"א ג , כ) - כי נאמנו דבריו. בכל ביתי נאמן הוא - כאדם שאומר: פלוני נאמן להיות נכנס בכל חדרי , ובכל מקום סתר שבביתי. [הג"ה]. ובכאן נשברו זרועם של אומות העולם , שאומרים על מה שאמר משה רבינו: אלגוריא הם , כלומר: חידה ומשל , ואינו מה שהוא אומר; ומהפכין הנבואה לדבר אחר , ומוציאין הדבר ממשמעותו לגמרי. ועליהם אמר דוד: "מגיד דבריו ליעקב חקיו ומשפטיו לישראל לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום" (תה' קמז , יט - כ); שאעפ"י שהעתיקו את התורה מלשון הקודש ללשונם , לא נתן להם הקדוש ברוך הוא לב לדעת ועינים לראות ואזנים לשמוע (ע"פ דב' כט , ג) , אלא מהפכין הדברים למה שאינם , כי אין רוצה וחפץ בהם שידבקו בתורתו. גם מבני עמינו שמעתי שמפקפקין על תפילין ומזוזות וכיסוי הדם , שאומרין: "והיו לאות על ידך (בנוסחנו: ידכה) ולטוטפות בין עיניך , וכתבתם על מזוזות ביתיך ובשעריך" (צרוף של שמ' יג , טז ודב' ו , ח - ט) , שהוא כמו "שימני כחותם על לבך , כחותם על זרועך" (שה"ש ח , ו) - שתזכרני תמיד , ואינו חותם על זרועו ולבו ממש; וכן אילו אינם ממש תפילין ומזוזות. וכן "וכסהו בעפר" (וי' יז , יג) כמו "וכיסינו את דמו" (בר' לז , כו) , וכמו "ארץ אל תכסי דמי" (איוב טז , יח) , ואינו אומר כיסוי הדם ממש. ואוי להם מעלבונה של תורה , כי אף הם עתידים ליתן את הדין. וכי מה עניין משה אצל שאר נביאים , שמדברים על ידי חידה ומשל?! אבל משה אינו מדבר על ידי חידה , כמו שהעיד הקדוש ברוך הוא , שאינו מדבר עמו בחידות. בנביאים כתיב "כתבם על לוח לבך" (מש' ג , ג) , וזהו דבר שאינו מדבר בחידה; ועל כיסוי הדם לא שייך לשון כיסוי , אלא על חטא , וכמו "וכסינו את דמו" (בר' לז , כו) - שנכסה החֵט שנעשה בו; וכן "ארץ אל תכסי דמי" (איוב טז , יח) - שהיה פשעם נגלה; וכן "אשרי נשוי פשע כסוי חטאה" (תה' לב , א). אבל השוחט חיה ועוף , מה פשע שאומר "וכסהו בעפר" (וי' יז , יג)?! ועוד: 'וכסהו עפר' היה לו לומר! אלא ודאי נתן הקדוש ברוך הוא מצוה זו , שלא יאמרו: מאי שנא חלב חיה דכשר , ומאי שנא דם חיה דאסור? כמו שאין החֵלֶב נקטר , כן הדם אינו נזרק; והדם אסור , "כי הדם הוא הנפש" (דב' יב , כג) , ואין ראוי לאכול הנפש , כדפרש קרא (שם). וקבע בדם מצוה זו שיכסוהו , ולא יהא להם טענה לאכלו , כי צריך לכסותו; והוא היכר שאסור לאכלו. ותמונת יי' יביט - שהוא רואה באיספקלריא המאירה יותר מכל הנביאים , דכתיב ביה "וראית את אחורי" (שמ' לג , כג) - שראה מה שלא ראה נביא מעולם. כי כל הנביאים אינם רואים , אלא שנראה להם שרואים , כאדם שחולם , שסבור לראות ואינו רואה; כדכתיב "וביד הנביאים אדמה" (הו' יב , יא) - שדומה שהם רואים , ואינם רואים. ועתה תאמרו: מדוע לא יראתם לדבר בעבדי משה (לפנינו: במשה)?!

אם יהיה נביאכם - אם יהיה לכם נביא; כדברי אנקלוס. אבל רבי אברהם פירש , כי טעמו: אם יהיה נביאכם נביא יי' , כמו "והנבואה עודד הנביא" (דה"ב טו , ח); ויפה אמר. וטעם הכתוב , שאפילו אם יהיה נביאכם נביא יי' , איננו מתנבא בשמי הגדול , רק במראה או בחידות. והזכיר כן , כי רבים מן הנביאים לא ישיגו לזה , אבל יהיו נביאים ברוח הקדש , כענין שנאמר "רוח יי' דבר בי" (ש"ב כג , ב); והיא "יד יי'" האמורה ביחזקאל (א , ג; ג , כב; ח , א; לג , כב; לז , א; מ , א); ויתבאר בדברי זכריה (ראה זכ' א - ב). במראה אליו אתודע - לא אמר הכתוב 'במראה אליו אֵרָאה' , אבל אמר: אתודע. והנה הפסוק הזה , כפסוק "וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי" (שמ' ו , ג) - יאמר , כי השם הגדול יהיה במראה ובה יתודע אל הנביא , לא בשמו הגדול , כמו שאמר: "ושמי יי' לא נודעתי להם" (שם). ואמר , כי הדבור יהיה בחלום , ולא כן עבדי משה , כי בכל ביתי , אשר בו יראו הנביאים חלומות , נאמן הוא; ויודע מעצמו כל המדות , ומפה אל פה יהיה לו הדבור מאתי , והתמונה יביט בה , לא יראנה בחלום. ולשון סיפרי (ספ"ב קג): ותמונת יי' יביט - זה מראה אחורים. והנה בכאן לימד הכתוב מה בין נבואת משה לנבואת האחרים אשר בדורו; וכבר הזכיר כן בקודמים לו: "וארא אל אברהם" וגו' (שמ' ו , ג) , כאשר פירשתי (שם , ב); ויזכיר כן בסוף התורה בבאים אחריו: "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה אשר ידעו השם פנים אל פנים" (דב' לד , י); והענין בכולם שוה. ואל תחוש למה שאמרו (ראה תנח' צו , יג) בשמואל שהוא שקול כמשה , דכתיב "אם יעמד משה ושמואל לפני אין נפשי אל העם הזה" (יר' טו , א); כי בעבור שהזכירוֹ עמו חשבוהו רבותינו לגדולה , לא שיַשוו הנבואות , חלילה להם! וענין הכתוב - כי הזכיר "משה" מפני עמדו בפרץ לפניו להשיב חמתו מהשחית (ע"פ תה' קו , כג) גם בעגל , גם במרגלים , שהיו חייבים כליה; והזכיר "שמואל" מפני שהכתוב הזה על דברי הבצרות , שהיו צריכים גשם , אמר: "היש בהבלי הגוים מגשימים" וגו' (יר' יד , כב) , ואמר השם , שאם יעמד לפניו שמואל המוריד גשם שלא בעתו בימי קציר חטים (ראה ש"א יב , יז) , לא ישמע אליו להורידו לאלה בעת צרכם. והנה הזכיר גדולי השבט אשר בחר השם לשרתו ולברך בשמו (ע"פ דב' י , ח) , המתפללים על ישראל; וכן הטעם במה שנאמר "משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו" וגו' (תה' צט , ו).

ואמר להם השם יתעלה: מה אתם מתפארים בנבואה כמשה? אם יהיה נביאכם נביא יי' , הנה אתודע אליו בעת השינה במראה הנבואה , או אדבר בו בחלום , בזולת השתמש החושים על מנהגיהם; ולזה תגיע להם הנבואה על המעט. ואולם עבדי משה איננו כן , כי הוא , עם השתמשו בחושיו תגיע לו הנבואה כשירצה ובמה שירצה , כמו שאמר: "עמדו ואשמעה מה יצוה יי' לכם" (במ' ט , ח); ולזה הוא נאמן וקיים בכל ביתי. והנה זה הבדל אחד בין נבואת משה לנבואת שאר הנביאים. וההבדל השני הוא , שאני אדבר בו פה אל פה - בזולת אמצעי , כמו שאמר בסוף 'וזאת הברכה': "אשר ידעו יי' פנים אל פנים" (דב' לד , י) , רוצה לומר , שלא היה אמצעי ביניהם. ואמנם אמר זה , לפי שכל הנביאים , ימָצא למדמה בהם רושם בהגעת הנבואה מצד היות מושגיהם דברים פרטיים , אשר אין שם כח יתכן בו ציורם זולת הדמיון , כמו שביארנו בשני מ'מלחמות יי'' (פרק ו). ואולם השגות משה הנבואיות , אשר נתיחד בהם מבין שאר הנביאים , היו השגות כוללות ונימוסים כוללים , כמו הענין במצות התורה ובמה שנזכר במעשה בראשית; ולזה לא היה שם נְביא תורָה זולת משה. וההבדל השלישי הוא , שמה שהיה משה רואה מהדברים הפרטיים היה מגיע לו בלשון מבואר , לא בחידות , וזה יורה על שלמות השגתו בנבואה (ראה ספ"ב קג). ואולם שאר הנביאים היה מגיע להם בחידות , וכל מה שהיתה נבואתו יותר חלושה , היו החידות יותר עמוקות ויותר סתומות , כי כל מה שהיתה החידה יותר עמוקה היתה הידיעה המגעת ממנה בענין הנרצה יותר חסרה; וכבר ביארנו זה בשני מ'מלחמות יי'' (פרק ו). וההבדל הרביעי הוא מה שאמר ותמונת יי' יביט - והנה ההבדל בזה הוא , לפי מה שאחשוב , ששאר הנביאים , מפני דבקותם לחומר יקרה להם , שלא ישיגו מנימוס הנמצאות וסדרם וישרם אשר אצל השם יתעלה כי אם החלק שתִטה אליו מחשבתם; ואולם משה היה משיג יחד מה שאפשר שיושג לאדם מזה הנימוס המושכל , ובזאת ההשגה הנפלאה היה דבק בשם יתעלה ומשיג תמונתו הנפלאה באופן - מה. והיה זה כן לקלות התבודדות שכלו מבין שאר הכחות הנפשיות , עד שכבר היה תמיד עם השם יתעלה , ולא היה יכול להפריד הדבקות ההוא כי אם בקושי נפלא , כמו שביארנו בראש ספר 'ואלה שמות' (בה"פ שמ' ד , י). אשרי ילוד אשה (ע"פ איוב יד , א) שזכה לזאת המעלה הנפלאה! והנה במה שזכרנו בזה המקום מזה הענין יש עומק נפלא , יתבאר למי שראה דברינו בשני ובחמישי (חלק ג) מ'ספר מלחמות יי''; ולו באנו להרחיב הביאור בזה , יארך יותר מן הראוי , עם שכבר יצטרך להקדמות רבות לא יכילם זה הספר. ומדוע לא יראתם לדבר בעבדי במשה - רוצה לומר , שהיה לכם לירוא מהשוות נבואתכם לנבואת משה; וזה , כי משה , להיותו תמיד עם השם יתעלה , חוייב לו שיהיה פורש מן האשה (ראה מש"ת יסודי התורה ז , ו) , והוא מה שדברו עליו מרים ואהרן (ראה פירושו לעיל , א - ב).
ריכוז קישורים