תנ"ך - ה' ארך אפים ורב־חסד נשא עון ופשע ונקה לא ינקה פקד עון אבות על־בנים על־שלשים ועל־רבעים:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

יְהוָ֗ה אֶ֤רֶךְ אַפַּ֙יִם֙ וְרַב־חֶ֔סֶד נֹשֵׂ֥א עָוֺ֖ן וָפָ֑שַׁע וְנַקֵּה֙ לֹ֣א יְנַקֶּ֔ה פֹּקֵ֞ד עֲוֺ֤ן אָבוֹת֙ עַל־בָּנִ֔ים עַל־שִׁלֵּשִׁ֖ים וְעַל־רִבֵּעִֽים: (במדבר פרק יד פסוק יח)

טקסט וניקוד:

יְהוָה אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב־חֶסֶד נֹשֵׂא עָוֺן וָפָשַׁע וְנַקֵּה לֹא יְנַקֶּה פֹּקֵד עֲוֺן אָבוֹת עַל־בָּנִים עַל־שִׁלֵּשִׁים וְעַל־רִבֵּעִים: (במדבר פרק יד פסוק יח)

טקסט בלבד:

ה' ארך אפים ורב־חסד נשא עון ופשע ונקה לא ינקה פקד עון אבות על־בנים על־שלשים ועל־רבעים: (במדבר פרק יד פסוק יח)

תיקון קוראים:

יהוה ארך אפים ורב־חסד נשא עון ופשע ונקה לא ינקה פקד עון אבות על־בנים על־שלשים ועל־רבעים: (במדבר פרק יד פסוק יח)
יְיָ מַרחֵיק רְגַז וּמַסגֵּי לְמֶעֱבַד טָבוָן שָׁבֵיק לַעֲוָיָן וְלִמרוֹד סָלַח לִדתָּיְבִין לְאוֹרָיתֵיהּ וְלִדלָא תָיְבִין לָא מְזַכֵּי מַסעַר חוֹבֵי אֲבָהָן עַל בְּנִין מָרָדִין עַל דָּר תְּלִיתַי וְעַל דָּר רְבִיעָי :

שלשים - ה': בר' נ , כג; שמ' כ , ה; לד , ז; במ' יד , יח; דב' ה , ט.

שלשים - ה'.

כאשר דברת לאמר - לי; ומה הוא הדיבור? יי' ארך אפים - לצדיקים ולרשעים. כשעלה משה למרום מְצאוֹ [להקדוש ברוך הוא] שיושב וכותב: ארך אפים; אמר: לצדיקים? אמר לו [הקדוש ברוך הוא]: אף לרשעים. אמר לו: רשעים יאבדו! אמר לו: חייךָ שתצטרך לַדָבָר. כשחטאו בעגל (ראה שמ' לד , ו) ובמרגלים ונתפלל לפניו ב'ארך אפים' , אמר לו הקודש ברוך הוא: והלא אמרת לי: 'לצדיקים'?! אמר לו: והלא אמרת לי: 'אף לרשעים'?! יגדל נא כח יי' - לעשות דיבורך (ראה סנה' קיא , א - ב). ונקה - לשבים. לא ינקה - לשאינן שבים (ראה יומא פו , א).

יגדל נא - קרוב מאריכות אפים , כי כל מי שהוא ארך אפים , יש לו כח גדול לשבור כעסו; והעד: כאשר דברת - שאתה ארך אפים (שמ' לד , ו). ואלה המדות פירשתים פרשתים בפרשת 'כי תשא' (שם , ו - ז).

יי' ארך אפים - כבר פירשתי ב'כי תשא' (שמ' לד , ו) , שיי' מידת הדין ומדת רחמנות , ולכך הזכיר ה' יי' יי'; וכאן , שלא בא אלא על מידת רחמנות , לא הזכיר את השם אלא פעם אחת. ו"אל" (שם) לא הזכיר כאן , מפני שהוא לשון דיין וחוזק , כדכתיב "ואת אילי הארץ לקח" (יח' יז , יג). ו"רחום וחנון" (שמ' לד , ו) - שאינו מבקש שירחם לחונן ולתת להם כלום , כדכתיב "חונן ונותן" (תה' לז , כא) , כלומר: חונן ומרחם; ראשונה - לשון מתנה , והוא לא היה מבקש אלא שיסלח להם. אבל ארך אפים - לשון רחמנות , שמארך אפים לבריותיו. שאין מידת הקדוש ברוך הוא כמידת בשר ודם; שאדם , כשבא לו מקום לנקום מאויבו , אינו מאריך אפו , שאינו יודע אם יבוא לו מקום. אבל הקדוש ברוך הוא מאריך אפו , שכל זמן שירצה יגבה חובו , ואין מידו מציל (ע"פ דב' לב , לט); כי הכל בידו והכל עבדיו. ורב חסד - שמרבה חסדו עם בריותיו. אבל "אמת" (שמ' לד , ו) לא הזכיר כאן , שלא יבא עמהם באמיתת הדין; ולא היה רוצה שיאמת עליהם דברו שאמר: "אכנו בדבר" (לעיל , יב). ו"נוצר חסד לאלפים" (שמ' לד , ז) לא שייך הכא , דהם לא עשו חסד שינצור להם , אלא שפשעו. נושא עון ופשע - ו"חטאה" (שמ' לד , ז) לא הזכיר; שחטא - לשון שוגג , דכתיב "כי תחטא בשגגה" (וי' ד , ב) , ואלו מזידים ומורדים היו , כדכתיב "אך ביי' אל תמרודו" (לעיל , ט). ולכך הזכיר פשע ועון. ונקה לא ינקה - שאינו מנקה הפושעים מן העולם , אלא מוחל להם , כדכתיב "ויסרתיך למשפט ונקה לא אנקך" (יר' ל , יא) - מן העולם. ומכאן אתה למד , כי נקה לא ינקה - מדת רחמים , כמו שפירשתי ב'כי תשא' (שמ' לד , ו). מדהזכירו כאן פוקד עון אבות על בנים - גם זה מדת רחמנות , שאינו פורע לא מהראשון ולא מהשיני , עד הרביעי. וב'כי תשא' , שבא למניין המידות , אמר: "על בנים ועל בני בנים" (שמ' לד , ז) , אבל בכאן לא חש להאריך.

יגדל נא כח יי' כאשר דברת לאמר - ומהו הדבור? יי' ארך אפים - לצדיקים ולרשעים. שכשעלה משה למרום מצאוֹ להקדוש ברוך הוא שהיה כותב: יי' ארך אפים; אמר לו: לצדיקים!? אמר לו: אף לרשעים. אמר לו: רשעים יאבדו! אמר לו: חייך , שתצטרך לדבר זה. כשחטאו בעגל (ראה שמ' לד , ו) ובמרגלים ונתפלל לפניו ב'ארך אפים' , אמר לו הקדוש ברוך הוא: והלא אמרת לי: 'לצדיקים'!? אמר לו: והלא אמרת לי: 'אף לרשעים'! יגדל נא כח יי' - לעשות דבורך. לשון רבנו שלמה מדברי אגדה (סנה' קיא , א - ב). ודרך האמת תכיר: מפני שהשם במקום הזה כתוב באל"ף דל"ת , יאמר שיהיה הגדולה בכח רחמים , כי מדת הדין היא שמתוחה כנגדם; והזכיר במדות ארך אפים ורב חסד ולא הזכיר "אמת" (שמ' לד , ו) - כי במדת אמת יהיו חייבים; ולא הזכיר "נוצר חסד לאלפים" (שם , ז) - כי לא בזכות אבות נתפלל משה עכשו , ולא הזכיר בתפלה הזאת 'לאברהם ליצחק וליעקב' (ראה שמ' לב , יג) כלל; והטעם - בעבור שהארץ נתנה לאבות ומהם יירשוה , והם מורדים באבותם ולא היו חפצים במתנה שלהם , אשר האבות היו בוחרים בה מאד; והיאך יאמר: "אשר נשבעת להם בך... כל הארץ הזאת... אתן לזרעכם" (ראה שם) , והם אומרים: אי איפשינו במתנה זו! ולא הזכיר "וחטאה" (שמ' לד , ז) - בעבור שאלו מזידים ופושעים. ולא ידעתי למה לא הזכיר "רחום וחנון" (שם) - אולי ידע משה כי הדין מתוח עליהם ולא ימחול לעולם , על כן לא בקש , רק אריכות אפים , שלא ימיתם "כאיש אחד" (לעיל , טו) ולא ישחטם כצאן במדבר (ראה לעיל , טז) שימותו במגפה. ובעבור שלא בקש עתה , רק אריכות אפים , אמר לו: "סלחתי כדבריך" (להלן , כ) - שאהיה להם ארך אפים ורב חסד. והזכיר פוקד עון אבות - לאמר , שאם יראה שלא למחות עונם , יפקד עון אבות על בניהם ולארך אפים יקחם (ע"פ יר' טו , טו); ומזה היתה הגזרה לקבוע להם בכיה לדורות בלילה הזה , כי פקד עונם על זרעם. ואמר רבי אברהם , כי בעבור שמצאנו "אם יראו את הארץ" (להלן , כג) אחר "סלחתי כדברך" (להלן , כ) , ידענו כי מלת "סלח נא" (להלן , יט) - אריכות אף , וכן "ונסלח לו" (וי' ד , כו) , עד שיעשה תשובה שלימה. והנכון בעיני , כי 'סליחה' - הנחת העונש , כדברי אנקלוס (המתרגם בשורש שב"ק) , והקרבן מעלים ענש השוגג מעליו; וכן "טוב וסלח" (תה' פו , ה). ואמר: "סלחתי כדבריך" (להלן , כ) - לעם בכללו - שלא יכם בדֶבר ויורישם ויעשה אותו לגוי גדול ועצום ממנו (ע"פ פס' יב לעיל) והם וזרעם יאבדו מן הארץ , אבל יסלח להם , שיירשו בניהם את הארץ ושלא ימותו הם במגפה , וגזר שיתמו פגריהם במדבר (ע"פ פס' לג להלן) וימותו שם כל אחד בבא יומו. והנה במשנה תורה הזכיר משה במעשה העגל תפלתו אשר התפלל עליהם , ואמר: "ואתנפל לפני יי' כראשונה" (דב' ט , יח); ופירש שם תפלתו: "ואתפלל אל יי' ואומר" וגו' (שם , כו) , והזכיר גם תפלתו על אהרן , ולא הזכיר להם במרגלים שהתפלל עליהם כלל; וכל זה מן הטעם שהזכרתי - כי הוא לא התפלל למחול להם , אלא שבקש שישא להם ויאריך אפו ויפקד עון אבות על בנים , ולא היתה תפלתו שלימה עליהם , ועל כן לא הזכירה להם , כי היו יכולים לטעון עליו.

אתה יי' שהוא ארך אפים - רוצה לומר: ה'אף' שהוא מצד ההשגחה הכללית במקרה , וה'אף' שהוא מצד ההשגחה הפרטית על דרך התוכחת ― והוא מצד מה שהוא טוב , כי השם יתעלה לא יעשה רע אם לא מהצד שהוא טוב ― והנה השם יתעלה מאריך כל אחד מאלו. משל ה'אף' המגיע במקרה מצד ההשגחה הכללית - מה שיגיע מהרעות באמצעות הגרמים השמימיים אשר שָׂמָם השם יתעלה להשגיח במין האנושי בכללות , כמו שביארנו במאמר השני (פרק ב) וברבעי (פרקים ג , ה - ו) מ'ספר מלחמות יי''. והנה השתדל השם יתעלה להרחיק הרעות ההם בחזקת היד , מצד השכל אשר נתן לאדם , אשר הוא כלי להצילו מהם. ואמנם הרע אשר הוא על דרך התוכחת - יאריכהו גם כן השם יתעלה בשיוכיח תחלה בתוכחת קל ואחר כן בקשֶה ממנו , או בשישלח השם לחוטאים ההם על יד נביאיו , שאם לא ישובו אליו יחול עליהם הרע; ולזה ראוי שלא תמהר להביא עליהם זה הרע הנפלא. ורב חסד - רוצה לומר: אתה השם אשר מדרכך להשפיע רבוי הטובות , לא זולת זה; וזה מבואר ונגלה ממה שהפלגת להשגיח ביצירת הבעלי חיים וזולתם בזאת ההשגחה הנפלאה , אשר ילאו השכלים האנושיים להשיג ממנה כי אם שיעור מעט ביחס אל מה שבהם בכללות מיתרון ההשגחה; ולזה גם כן ראוי שלא יגיע ממך זה הרע הנפלא. נושא עון ופשע - רוצה לומר: אתה השם אשר מדרכך לשאת עון ופשע כשישובו החוטאים אליך , או כאשר יגיע צער נפלא למושגחים ממך ברעה אשר תמצא אותם , כמו שביארנו בפרשת 'כי תשא' (שמ' לב , י - יא); ולזה ראוי שלא תגיע לישראל זה הרע הנפלא , בעבור אהבתך אותי , שאצטער מאד בזה. ונקה לא ינקה - רוצה לומר , שאין מדרכו להגיע מהרע על צד התוכחת שיכרת בהם הנוכח מכל וכל; שאם היה הענין כן , לא יהיה התוכחת ההוא לטוב. והמשל , שמי שירצה להוכיח בְּנוֹ - לא יהרגנו כדי שיקבל תוכחת , אבל יכנו או יחסרנו אבר. וכן הענין במי שירצה להוכיח עם אחד , הנה יתכן להוכיח העם שימית קצתם ונִוַסְּרו הנשארים , אך לא ימיתם כלם להוכיח את העם; ולזה גם כן ראוי שלא תכַלה זה העם בזה האופן. פוקד עון אבות על בנים על שלשים ועל רבעים - רוצה לומר: אתה השם יתעלה , שלִרְצוֹתו שיִשלם התוכחת הוא פוקד עון אבות על בנים וגו'; וזה , שכאשר נסתבך האדם בחטא הסתבכות רב , יצטרך לתוכחת רב להוָסר מהחטא ההוא; כי כשהיה החטא ההוא לאדם קנין חזק , יצטרך , להסירו ממנו , לתוכחת רב יותר. ולזאת הסבה , אם היה האב חוטא בזה החטא שחטא הבן , יצטרך הבן לתוכחת יותר רב מצד חטא האב , כי זאת התכונה שָבָה להם כמו קנין חזק. ובהיות הענין כן , שהשם יתעלה לא יעשה רע בעצמוּת כי אם בסבת תוכחת - והוא מבואר מענין התוכחת , שאין ראוי שיכָּרתו בו אשר להם התוכחת - הוא מבואר שאין ראוי לך שתכרית ישראל. ולזה התפלל משה לשם יתעלה שיסלח לעון העם הזה כגודל חסדו.
ריכוז קישורים