תנ"ך - וימתו האנשים מוצאי דבת־הארץ רעה במגפה לפני ה':

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וַיָּמֻ֙תוּ֙ הָאֲנָשִׁ֔ים מוֹצִאֵ֥י דִבַּת־הָאָ֖רֶץ רָעָ֑ה בַּמַּגֵּפָ֖ה לִפְנֵ֥י יְהוָֽה: (במדבר פרק יד פסוק לז)

טקסט וניקוד:

וַיָּמֻתוּ הָאֲנָשִׁים מוֹצִאֵי דִבַּת־הָאָרֶץ רָעָה בַּמַּגֵּפָה לִפְנֵי יְהוָה: (במדבר פרק יד פסוק לז)

טקסט בלבד:

וימתו האנשים מוצאי דבת־הארץ רעה במגפה לפני ה': (במדבר פרק יד פסוק לז)

תיקון קוראים:

וימתו האנשים מוצאי דבת־הארץ רעה במגפה לפני יהוה: (במדבר פרק יד פסוק לז)
וּמִיתוּ גֻּברַיָא דְּאַפִּיקוּ שׁוּם בִּישׁ עַל אַרעָא בְּמוֹתָנָא קֳדָם יְיָ :

מוצאי - ל' חס'.

וישובו וילינו עליו - וכששבו מתור הארץ , הרעימו עליו את העדה בהוצאת דבה אותן האנשים , וימותו. כל [הוצאת] דבה - לשון חינוך דברים , שמלקיחין שם לאדם לדבר בו; כמו "דובב שפתי ישנים" (שה"ש ז , י); ויֶשְנָה לטובה וישנה לרעה , לכך נאמר כאן: מוציאי דבת הארץ רעה [שיש דבה שהיא טובה]. [דבה - 'פרלריץ' בלעז.] בַּמגפה לפני יי' - באותה ההגונה להם , מדה כנגד מדה: הם חטאו בלשון - ונשתרבב לשונם עד טיבורם , ותולעים יוצאין מלשונם ובאים לתוך טיבורם (ראה סוטה לה , א); לכך נאמר 'בַּמגפה' ולא 'בְּמגפה'; וזהו לפני יי' - באותה הראויה להם על פי מדותיו של הקדוש ברוך הוא , שהוא מודד מדה כנגד מדה.

והאנשים אשר שלח משה , ואחר ששלחם , וישובו מארץ ישראל ואחרי כן וילינו אחרי שובם , ככתוב למעלה , עתה וימותו וגו'. דבה - מן "דובב שפתי ישנים" (שה"ש ז , י); כמו מן "באבוד רשעים רינה" (מש' יא , י) - "רננת רשעים מקרוב" (איוב כ , ה); "כי מיי' היתה סבה" (צירוף של מ"א ב , טו עם מ"א יב , טו) - מן 'סובב' "סבה".

וימותו - כמו 'מתו'; במגפה כלם יחד.

במגפה - האמורה לאחרים שימותו במדבר , ולא נכנסו לארץ; אבל יהושע וכלב חיו. ואיכא למימר: במגיפה - של קרח , שהיתה אחרי המרגלים (ראה במ' יז , יד).

מוצִאי דבת הארץ רעה - כבר פירשתי (במ' יג , לב) , כי ענשם הגדול היה בעבור הדבה שהוציאו , כי "ארץ אוכלת יושביה היא" (שם); והיה שקר גמור , שהיא היתה מלאה עמים רבים , כמו שכתוב ביהושע: "הם וכל מחניהם עמם עם רב כחול אשר על שפת הים לרוב וסוס ורכב רב מאד" (יא , ד) , ובתורה: "ונשל גוים רבים מפניך שבעה גוים גדולים ועצומים ממך" (ראה דב' ז , א). והם היו מפליגים בחזק העם: "כי עז העם" (במ' יג , כח); "כי חזק הוא" (שם , לא) , ולא השיבו על דברי משה שאמר להם: "המעט הוא אם רב?" (שם , יח) , אבל אמרו לעם אחרי כן כי הארץ "אוכלת יושביה" (שם , לב). וכתב רבנו שלמה (לעיל , לו): כל הוצאת דבה - לשון הוצאת דברים שבם מלקיחים האדם לדבר בו; כמו "דובב שפתי ישנים" (שה"ש ז , י); וישנה לטובה וישנה לרעה , לכך נאמר: מוציאי דבת הארץ רעה , שיש דבה שהיא טובה. והנה כתוב "מוציא דבה הוא כסיל" (מש' י , יח) - ואיננו לטובה! וכן "להוציא דבה על הארץ" (לעיל , לו) , וכן "ודבתך לא תשוב"! (מש' כה , י). אבל כל 'דבה' - לרעה , ויזכיר 'דבה רעה' - להפליג.

ואולם מוציאי הדבה - רצה השם יתעלה שימותו תכף , לפרסם שכבר נענשו על זה המרי.
ריכוז קישורים