תנ"ך - דבר אל־בני ישראל ואמרת אלהם כי תבאו אל־ארץ מושבתיכם אשר אני נתן לכם:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

דַּבֵּר֙ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְאָמַרְתָּ֖ אֲלֵהֶ֑ם כִּ֣י תָבֹ֗אוּ אֶל־אֶ֙רֶץ֙ מוֹשְׁבֹ֣תֵיכֶ֔ם אֲשֶׁ֥ר אֲנִ֖י נֹתֵ֥ן לָכֶֽם: (במדבר פרק טו פסוק ב)

טקסט וניקוד:

דַּבֵּר אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי תָבֹאוּ אֶל־אֶרֶץ מוֹשְׁבֹתֵיכֶם אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם: (במדבר פרק טו פסוק ב)

טקסט בלבד:

דבר אל־בני ישראל ואמרת אלהם כי תבאו אל־ארץ מושבתיכם אשר אני נתן לכם: (במדבר פרק טו פסוק ב)

תיקון קוראים:

דבר אל־בני ישראל ואמרת אלהם כי תבאו אל־ארץ מושבתיכם אשר אני נתן לכם: (במדבר פרק טו פסוק ב)
מַלֵיל עִם בְּנֵי יִשׂרָאֵל וְתֵימַר לְהוֹן אֲרֵי תֵיעֲלוּן לַאֲרַע מוֹתְבָנֵיכוֹן דַּאֲנָא יָהֵיב לְכוֹן :

[כי תבאו - בישר להם שיכנסו לארץ.]

כי תבאו אל ארץ מושבותיכם - נסמכה זאת הפרשה , בעבור שנחלשו ויתאבלו (ראה במ' יד , לט , מה) , לנחם הבנים , להודיעם כי יבאו אל הארץ. והנכון , בעבור שנשאו קול כל העדה וחטאו (ראה במ' יד , א) , ונסלח להם בעבור תפלת משה (ראה שם , כ) , אמר: "וכי תשגו" (להלן , כב); והעד: "ונסלח להם" (להלן , כה). והוצרך להזכיר משפט מנחות כל עולה וזבח (ראה להלן , ג - יד) , ובסוף "והנפש אשר תעשה ביד רמה" (להלן , ל) - רמז אל מעשיהם. והזכיר דבר המקושש (ראה להלן , לב - לו) , כי עשה ביד רמה (ע"פ במ' טו , ל). ומרוב חמלת השם על ישראל , שם הציצית לזכר , שלא יעשה אדם ביד רמה , או שלא ישכח (ראה להלן , לז - מ).

דבר אל בני ישראל - אחר שראה הקדוש ברוך הוא שחזרו בתשובה ונתחרטו על מה שעשו , אמר להם: כי תבאו אל ארץ מושבותיכם - שיתיישבו בה בניכם , ואני אתנינה לכם. ודבר עמהם על עסקי הקרבנות.

כי תבאו אל הארץ (לפנינו: אל ארץ מושבתיכם) - אחר שהבטיח את הבנים שיבאו אל הארץ (ראה במ' יד , לא) , השלים להם תורת הקרבנות , שיקריבו נסכים בבואם לארץ (להלן , ג - טז). ואולי היה זה עתה - לנחמם ולהבטיחם , כי היו נואשים לאמר: מי יודע מה יהיה לארך ימים לסוף ארבעים שנה , ואם יחטאו גם הבנים? ולכן ראה הקדוש ברוך הוא לנחמם , כי בצוותו אותם במצות הארץ - הבטחה , שגלוי לפניו שיבאו ויירשו אותה. והנה צוה בנסכים בארץ בעשותם עולות וזבחים , כי במדבר לא נתחייבו בנסכים , לבד בתמיד שנאמר בו "ונסך רביעית ההין יין לכבש האחד" (שמ' כט , מ); כי שם נאמר "פתח אהל מועד לפני יי' אשר אועד לכם שמה לדבר אליך שם" (שם , מב); וכן הנשיאים בחנוכה שלהם לא הביאו נסכים (ראה במ' ז). ורבותינו נחלקו בזה: מהם שאמרו בסיפרי (ספ"ב קז): בא הכתוב ללמדך שלא נתחייבו בנסכים אלא מביאתן לארץ ואילך וכו' , ומהם שאמרו (שם) , שלא נתחייב היחיד בנסכים אלא מביאתן לארץ ואילך. והשלים עוד תורת הכהנים , וצוה על החלה (להלן , יז - כא) שלא נהגה במדבר. כי התרומה והמעשר בידוע שלא ינהגו שם , כי הם מֵרוּחַ הגוי ובחוצה לארץ. ויש עוד שנוי בחלה , על דעת רבותינו (ספ"ב קי) , שנתחייבו בחלה כשנכנסו לארץ מיד (ראה להלן , יח) , ולא נתחייבו במעשרות ובתרומה אלא לאחר ירושה וישיבה (ראה קידושין לז , א - ב).

כי תבאו אל ארץ מושבותיכם וגו' - מגיד שאין הקרבנות והנסכים נוהגים אלא בארץ (ראה ספ"ב קז).
ריכוז קישורים