תנ"ך - וכי תשגו ולא תעשו את כל־המצות האלה אשר־דבר ה' אל־משה:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וְכִ֣י תִשְׁגּ֔וּ וְלֹ֣א תַעֲשׂ֔וּ אֵ֥ת כָּל־הַמִּצְוֺ֖ת הָאֵ֑לֶּה אֲשֶׁר־דִּבֶּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶֽׁה: (במדבר פרק טו פסוק כב)

טקסט וניקוד:

וְכִי תִשְׁגּוּ וְלֹא תַעֲשׂוּ אֵת כָּל־הַמִּצְוֺת הָאֵלֶּה אֲשֶׁר־דִּבֶּר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה: (במדבר פרק טו פסוק כב)

טקסט בלבד:

וכי תשגו ולא תעשו את כל־המצות האלה אשר־דבר ה' אל־משה: (במדבר פרק טו פסוק כב)

תיקון קוראים:

וכי תשגו ולא תעשו את כל־המצות האלה אשר־דבר יהוה אל־משה: (במדבר פרק טו פסוק כב)
וַאֲרֵי תִשׁתְּלוֹן וְלָא תַעבְּדוּן יָת כָּל פִּקוֹדַיָא הָאִלֵין דְּמַלֵיל יְיָ עִם מֹשֶׁה :

ולא תעשו - ג': *וי' יח , כו; כו , יד; *במ' טו , כב. אשר - דבר יי' אל - משה - ב' בתורה: שמ' ד , ל; במ' טו , כב.

ולא תעשו ג' ושמרתם אתם ואם לא תשמעו לי וכי תשגו ולא תעשו.

ולא תעשו - ג'.

וכי תשגו ולא תעשו. עבודה זרה היתה בכלל 'כל המצות' שהצבור מביאין עליה פר (ראה וי' ד , יג - כא) , והרי הכתוב מוציאה כאן מכללה - לידון בפר לעולה ושעיר לחטאת (ראה להלן , כד; ספ"ב קיא). וכי תשגו וגו' - בעבודה זרה הכתוב מדבר; או אינו אלא באחת מכל המצות? תלמוד לומר: את כל המצות האלה - מצוה אחת שהיא ככל המצות: מה העובר על כל המצות כולן פורק עול ומפר ברית ומגלה פנים [בתורה שלא כהלכה] , אף מצוה זו פורק בה עול ומפר ברית ומגלה פנים; ואיזו זו? זו עבודה זרה (ראה שם). אשר דבר יי' אל משה - "אנכי" ו"לא יהיה לך" (שמ' כ , ב , ג) מפי הגבורה שמענום , [כדכתיב] "אחת דבר אלהים שתים זו שמענו" (בנוסחנו: שמעתי; תה' סב , יב; ראה ספ"ב קיא).

וכי תשגו - בעובד עבודה זרה בשוגג פירשו חכמים (הוריות ח , א). ופרשת העלם דבר שב'ויקרא' (וי' ד , יג - כא) - בשאר מצות של כרת.

וכי תשגו - פרשה זאת בעבודה זרה. וצריך פר לעולה ושעיר לחטאת (ראה להלן , כד) , וביחיד - שעירה ולא כשבה (ראה להלן , כז). ובשאר מצות , ב'ויקרא' , ציבור - לפר לחטאת (ראה ד , יג - יד) , וכן כהן משיח - כצבור (ראה שם , ג); ונשיא - שעיר (ראה שם כב - כג); ויחיד - כשבה או שעירה (ראה שם כז - כח). ומהכא ילפינן התם , דאינו חייב חטאת אלא בעבירה שחייבין על זדונה כרת , כדמקרי ליה רבי יהושע בן לוי לבריה (ראה שבת סח , ב - סט , א): "והנפש אשר תעשה ביד רמה" (להלן , ל) - מקיש כל התורה כולה לעבודה זרה; מה עבודה זרה - שחייבין על זדונה כרת , אף כל וגו'. והתם חלק בין 'משיח' ונשיא ויחיד. אבל הכא כתיב "ואם נפש אחת" (להלן , כז) - אחד 'משיח' ואחד הדיוט ונשיא במשמע; דכיון שנכשל בעבודה זרה - אפילו מלך ישראל הרי הוא כהדיוט גמור על שלא נזהר בה , ודינו כהדיוט.

וכי תשגו ולא תעשו את כל המצות האלה - הפרשה הזו סתומה במשמעה , ויטעו בה בעלי הפשט לומר , שהוא קרבן על מי שלא עשה מה שצווה לעשות והוא שוגג. ודבריהם דברי רוח (ע"פ איוב טז , ג) - שאם כן יהיה חיוב קרבן בכל מצות 'עשה' שבתורה כשלא קיים את כולן ושגג באחד מהם , ויהיה חיוב כרת בכל מי שלא קיים את כולן כשיעבר על אחד מהם במזיד , כי הכתוב אומר: את כל אשר צוה יי' אליכם; ועוד , שאמר כאן "והיה אם מעיני העדה נעשתה בשגגה" (להלן , כד) - כי שגגתם במעשה שעשו , לא שישבו ולא עשו! וכן "אשר תעשה ביד רמה" (להלן , ל). אבל טעמו , שתשגו ולא תעשו מה שצוה השם , אבל תעשו הֶפכו; או יאמר , שתשגו ולא תעשו מצותו במה שהזהיר אתכם שלא לעשות; כי המניעות ב'לא תעשה' יקראו 'מצוֹת' , כמו שאמר "כי תחטא בשגגה מכל מצות יי' אשר לא תעשינה" (וי' ד , ב). והנה הקרבן הזה בשגגת העדה משונה מן הקרבן האמור בפרשת 'ויקרא' , כי שם חייב להביא פר לחטאת (ראה שם , טו) , וכאן פר לעולה ושעיר לחטאת (ראה להלן , כד); ועל כן הוצרכו רבותינו (הוריות ח , א) לומר , שזה קרבן על שגגת העדה בעבודה זרה. ולשון הכתוב שלא נוציא אותו מפשוטו ומשמעו , יאמר: וכי תשגו מכל המצות ותעברו על כל מה שצוה השם לכם ביד משה , שלא תעשו דבר מכל מה שצוה אתכם - תקריבו הקרבן הזה; ולכך לא הזכיר בכאן כאשר יאמר בקרבנות החטא: "אחת מכל מצות יי'" (וי' ד , יג). והנה זה , כפי משמעו , הוא קרבן המשומד לכל התורה בשוגג , כגון ההולך ונדבק לאחת מן האֻמות לעשות כהם ולא ירצה להיות בכלל ישראל כלל; ויהיה כל זה בשוגג , כגון שיהיה ביחיד - בתינוק שנשבה לבין הגוים (ראה שבת סח , א) , ובקהל - כגון שיחשבו שכבר עבר זמן התורה ולא היתה לדורות עולם , או שיאמרו כמוזכר בסיפרי (ספ"ב קטו): מפני מה אמר המקום , לא שנעשה ונטול שכר? לא עושין ולא נוטלין! כענין שהיו ישראל אומרין ושואלין את יחזקאל , שנאמר "ויבאו אלי אנשים מזקני ישראל וישבו לפני" (יח' יד , א; וראה שם כ , א) , אמרו לו: רבינו יחזקאל , הרי עבד שמכרו רבו , לא יצא מרשותו!? וכו'. או שישכחו את התורה; וכבר אירע לנו כן בעונותינו , כי בימי מלכי ישראל הרשעים , כגון ירבעם , שכחו רוב העם התורה והמצות לגמרי (ראה דה"ב טו , ג) , וכאשר בא בספר עזרא (ח , לה) באנשי בית שני (ראה הוריות ו , א). וזהו שמוש לשון הכתוב שהשגגה הזאת הנזכרת כאן היא בתורה ובמצות בכללן , ועל כן יִחדוּ להם רבותינו מצוה אחת שבשגגתה יצא מכלל ישראל ומכל המצוה בהם , והיא עבודה זרה. ויהיה שיעור הכתוב: וכי תשגו ללכת אחרי אלהים אחרים , ולא תעשו דבר מכל מצות השם; כי המודה באלוה זולתו , כבר הוא בטל אצלו כל מה שצוה השם הנכבד , בין במצות 'עשה' בין במצות 'לא תעשה' , שאם יש אלוה זולתו , יראתו ומצותיו וכל החיוב בהם אינו כלום. ובאה זאת הפרשה להשלים בתורת כהנים דין שגגת עבודה זרה , כי הספר הזה ישלים דיני הקרבנות , כאשר פירשתי (ראה הקדמה לספר במדבר). ונכנסה כאן , בעבור שהם מרו דבר השם ואמרו: "נתנה ראש ונשובה מצרים" (ראה במ' יד , ד) - להיות שם במצרים כאשר היו בראשונה בלא תורה ובלא מצות; והנה באה הפרשה להודיעם כי אפילו בעבודה זרה יכפר על השוגגים , אבל העושים ביד רמה יכרית אותם (ראה להלן , ל); וכבר פירשתי הכרת הזה בסדר 'אחרי מות' (וי' יח , כט). וטעם "עונה בה" (להלן , לא) - בזמן שעונה בה , ולא בזמן שעשה תשובה. לשון רבנו שלמה מדברי רבותינו (שבועות יג , א). ועל דרך הפשט הוא כמו "דמיהם בם" (וי' כ , כז); "חטאם ישאו ערירים ימותו" (שם , כ); "ערות אחותו גלה עונו ישא" (שם , יז). וראיתי בפירקי 'דרך ארץ' (? וראה סנה' צ , ב): מהו "עונה בה"? - מלמד שהנפש מוכרתת ועונה עמה; כלומר , שהעון דבק בה אחרי הַכָּרֵת להיות נדונת בייסורין לעולם , כענין "כי תולעתם לא תמות ואשם לא תכבה" (יש' סו , כד).

וכי תשגו ולא תעשו את כל המצות האלה וגו' - ראוי שתדע , שאין הכונה בזה שתהיה השגגה בכל המצות , שאם היה הענין כן , היה מתחייב ממה שנתבאר בפרשת 'ויקרא' (ראה פירושו וי' ד , ב; תועלת יד שרש ו בקובץ תועלות לרלב"ג , וי' א , א - ה , כו) , שיתחייבו על כל מצוה ומצוה קרבן , אם מעיני העדה נעשתה בשגגה (ראה להלן , כד). ועוד , שכבר מצאנו בסוף הענין מה שיורה בביאור , שהעבירה היא על מצוה אחת שחייבין על זדונה כרת , שנאמר "והנפש אשר תעשה ביד רמה" וגו' "ונכרתה הנפש ההיא" וגו' "כי דבר יי' בזה ואת מצותו הפר" (להלן , ל - לא) , ולא אמר 'ואת מצותיו הפר'; ובכלל , הנה הוא מבואר מזה שלא היתה העבירה כי אם על מצוה אחת. והנה תאר זאת המצוה - שהעובר עליה הוא מגדף את השם , כמו שאמר "את יי' הוא מגדף" (להלן , ל) , ושהעובר עליה עובר על כל המצות שבתורה; והנה המצוה שזה דרכה היא עבודה זרה , שהעובר עליה כופר בכל התורה (ראה ספ"ב קיא) , כי כשלא יאמֵן בשם יתעלה , סרה ההאמנה במצותיו. ומזה המקום למדנו שהמצות הנזכרות בפרשת 'ויקרא' (וי' ד) , שיתחייבו על שגגתן חטאת , הם אשר יתחייבו על זדונן כרת (ראה תו"כ ויקרא חובה פרשתא א , ז) , כמו שזכרנו שם (ראה פירושו וי' ד , ב).
ריכוז קישורים