צוה
יי'...
ביד
-
משה
(צווי
ביד
משה)
-
י':
שמ'
לה
,
כט;
וי'
ח
,
לו;
במ'
טו
,
כג;
לו
,
יג;
יהו'
יד
,
ב;
כא
,
ב
,
ח;
שו'
ג
,
ד;
נחמ'
ח
,
יד;
ט
,
יד.
וכי
תשגו
ולא
תעשו
את
כל
המצות
האלה
-
הפרשה
הזו
סתומה
במשמעה
,
ויטעו
בה
בעלי
הפשט
לומר
,
שהוא
קרבן
על
מי
שלא
עשה
מה
שצווה
לעשות
והוא
שוגג.
ודבריהם
דברי
רוח
(ע"פ
איוב
טז
,
ג)
-
שאם
כן
יהיה
חיוב
קרבן
בכל
מצות
'עשה'
שבתורה
כשלא
קיים
את
כולן
ושגג
באחד
מהם
,
ויהיה
חיוב
כרת
בכל
מי
שלא
קיים
את
כולן
כשיעבר
על
אחד
מהם
במזיד
,
כי
הכתוב
אומר:
את
כל
אשר
צוה
יי'
אליכם;
ועוד
,
שאמר
כאן
"והיה
אם
מעיני
העדה
נעשתה
בשגגה"
(להלן
,
כד)
-
כי
שגגתם
במעשה
שעשו
,
לא
שישבו
ולא
עשו!
וכן
"אשר
תעשה
ביד
רמה"
(להלן
,
ל).
אבל
טעמו
,
שתשגו
ולא
תעשו
מה
שצוה
השם
,
אבל
תעשו
הֶפכו;
או
יאמר
,
שתשגו
ולא
תעשו
מצותו
במה
שהזהיר
אתכם
שלא
לעשות;
כי
המניעות
ב'לא
תעשה'
יקראו
'מצוֹת'
,
כמו
שאמר
"כי
תחטא
בשגגה
מכל
מצות
יי'
אשר
לא
תעשינה"
(וי'
ד
,
ב).
והנה
הקרבן
הזה
בשגגת
העדה
משונה
מן
הקרבן
האמור
בפרשת
'ויקרא'
,
כי
שם
חייב
להביא
פר
לחטאת
(ראה
שם
,
טו)
,
וכאן
פר
לעולה
ושעיר
לחטאת
(ראה
להלן
,
כד);
ועל
כן
הוצרכו
רבותינו
(הוריות
ח
,
א)
לומר
,
שזה
קרבן
על
שגגת
העדה
בעבודה
זרה.
ולשון
הכתוב
שלא
נוציא
אותו
מפשוטו
ומשמעו
,
יאמר:
וכי
תשגו
מכל
המצות
ותעברו
על
כל
מה
שצוה
השם
לכם
ביד
משה
,
שלא
תעשו
דבר
מכל
מה
שצוה
אתכם
-
תקריבו
הקרבן
הזה;
ולכך
לא
הזכיר
בכאן
כאשר
יאמר
בקרבנות
החטא:
"אחת
מכל
מצות
יי'"
(וי'
ד
,
יג).
והנה
זה
,
כפי
משמעו
,
הוא
קרבן
המשומד
לכל
התורה
בשוגג
,
כגון
ההולך
ונדבק
לאחת
מן
האֻמות
לעשות
כהם
ולא
ירצה
להיות
בכלל
ישראל
כלל;
ויהיה
כל
זה
בשוגג
,
כגון
שיהיה
ביחיד
-
בתינוק
שנשבה
לבין
הגוים
(ראה
שבת
סח
,
א)
,
ובקהל
-
כגון
שיחשבו
שכבר
עבר
זמן
התורה
ולא
היתה
לדורות
עולם
,
או
שיאמרו
כמוזכר
בסיפרי
(ספ"ב
קטו):
מפני
מה
אמר
המקום
,
לא
שנעשה
ונטול
שכר?
לא
עושין
ולא
נוטלין!
כענין
שהיו
ישראל
אומרין
ושואלין
את
יחזקאל
,
שנאמר
"ויבאו
אלי
אנשים
מזקני
ישראל
וישבו
לפני"
(יח'
יד
,
א;
וראה
שם
כ
,
א)
,
אמרו
לו:
רבינו
יחזקאל
,
הרי
עבד
שמכרו
רבו
,
לא
יצא
מרשותו!?
וכו'.
או
שישכחו
את
התורה;
וכבר
אירע
לנו
כן
בעונותינו
,
כי
בימי
מלכי
ישראל
הרשעים
,
כגון
ירבעם
,
שכחו
רוב
העם
התורה
והמצות
לגמרי
(ראה
דה"ב
טו
,
ג)
,
וכאשר
בא
בספר
עזרא
(ח
,
לה)
באנשי
בית
שני
(ראה
הוריות
ו
,
א).
וזהו
שמוש
לשון
הכתוב
שהשגגה
הזאת
הנזכרת
כאן
היא
בתורה
ובמצות
בכללן
,
ועל
כן
יִחדוּ
להם
רבותינו
מצוה
אחת
שבשגגתה
יצא
מכלל
ישראל
ומכל
המצוה
בהם
,
והיא
עבודה
זרה.
ויהיה
שיעור
הכתוב:
וכי
תשגו
ללכת
אחרי
אלהים
אחרים
,
ולא
תעשו
דבר
מכל
מצות
השם;
כי
המודה
באלוה
זולתו
,
כבר
הוא
בטל
אצלו
כל
מה
שצוה
השם
הנכבד
,
בין
במצות
'עשה'
בין
במצות
'לא
תעשה'
,
שאם
יש
אלוה
זולתו
,
יראתו
ומצותיו
וכל
החיוב
בהם
אינו
כלום.
ובאה
זאת
הפרשה
להשלים
בתורת
כהנים
דין
שגגת
עבודה
זרה
,
כי
הספר
הזה
ישלים
דיני
הקרבנות
,
כאשר
פירשתי
(ראה
הקדמה
לספר
במדבר).
ונכנסה
כאן
,
בעבור
שהם
מרו
דבר
השם
ואמרו:
"נתנה
ראש
ונשובה
מצרים"
(ראה
במ'
יד
,
ד)
-
להיות
שם
במצרים
כאשר
היו
בראשונה
בלא
תורה
ובלא
מצות;
והנה
באה
הפרשה
להודיעם
כי
אפילו
בעבודה
זרה
יכפר
על
השוגגים
,
אבל
העושים
ביד
רמה
יכרית
אותם
(ראה
להלן
,
ל);
וכבר
פירשתי
הכרת
הזה
בסדר
'אחרי
מות'
(וי'
יח
,
כט).
וטעם
"עונה
בה"
(להלן
,
לא)
-
בזמן
שעונה
בה
,
ולא
בזמן
שעשה
תשובה.
לשון
רבנו
שלמה
מדברי
רבותינו
(שבועות
יג
,
א).
ועל
דרך
הפשט
הוא
כמו
"דמיהם
בם"
(וי'
כ
,
כז);
"חטאם
ישאו
ערירים
ימותו"
(שם
,
כ);
"ערות
אחותו
גלה
עונו
ישא"
(שם
,
יז).
וראיתי
בפירקי
'דרך
ארץ'
(?
וראה
סנה'
צ
,
ב):
מהו
"עונה
בה"?
-
מלמד
שהנפש
מוכרתת
ועונה
עמה;
כלומר
,
שהעון
דבק
בה
אחרי
הַכָּרֵת
להיות
נדונת
בייסורין
לעולם
,
כענין
"כי
תולעתם
לא
תמות
ואשם
לא
תכבה"
(יש'
סו
,
כד).