תנ"ך - ועשיתם אשה לה' עלה או־זבח לפלא־נדר או בנדבה או במעדיכם לעשות ריח ניחח לה' מן־הבקר או מן־הצאן:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וַעֲשִׂיתֶ֨ם אִשֶּׁ֤ה לַֽיהוָה֙ עֹלָ֣ה אוֹ־זֶ֔בַח לְפַלֵּא־נֶ֙דֶר֙ א֣וֹ בִנְדָבָ֔ה א֖וֹ בְּמֹעֲדֵיכֶ֑ם לַעֲשׂ֞וֹת רֵ֤יחַ נִיחֹחַ֙ לַֽיהוָ֔ה מִן־הַבָּקָ֖ר א֥וֹ מִן־הַצֹּֽאן: (במדבר פרק טו פסוק ג)

טקסט וניקוד:

וַעֲשִׂיתֶם אִשֶּׁה לַיהוָה עֹלָה אוֹ־זֶבַח לְפַלֵּא־נֶדֶר אוֹ בִנְדָבָה אוֹ בְּמֹעֲדֵיכֶם לַעֲשׂוֹת רֵיחַ נִיחֹחַ לַיהוָה מִן־הַבָּקָר אוֹ מִן־הַצֹּאן: (במדבר פרק טו פסוק ג)

טקסט בלבד:

ועשיתם אשה לה' עלה או־זבח לפלא־נדר או בנדבה או במעדיכם לעשות ריח ניחח לה' מן־הבקר או מן־הצאן: (במדבר פרק טו פסוק ג)

תיקון קוראים:

ועשיתם אשה ליהוה עלה או־זבח לפלא־נדר או בנדבה או במעדיכם לעשות ריח ניחח ליהוה מן־הבקר או מן־הצאן: (במדבר פרק טו פסוק ג)
וְתַעבְּדוּן קֻרבָּנָא קֳדָם יְיָ עֲלָתָא אוֹ נִכסַת קֻדשַׁיָא לְפָרָשָׁא נִדרָא אוֹ בִנדַבתָּא אוֹ בְּמוֹעֲדֵיכוֹן לְמֶעֱבַד לְאִתקַבָּלָא בְרַעֲוָא קֳדָם יְיָ מִן תּוֹרֵי אוֹ מִן עָנָא :

לפלא - ג': *וי' כב , כא; במ' טו , ג , ח. במעדיכם - ב' , חד חסר וחד מלא: *במ' טו , ג; כט , לט. ריח ניחח - ח' (בתורה): שמ' כט , יח; וי' ו , ח , יד; כג , יג; במ' טו , ג , ז; כח , יג; כט , ח. וכל 'אשה ריח ניחח' דכותהון.

במועדיכם ב' ועשיתם אשה ליי' אלה תעשו.

לפלא - ג'; במעדיכם - ב' חד מל' וחד חס'.

ועשיתם אשה - אין זה ציווי , אלא: כי תבואו שם ותעלה על לבבכם לעשות אשה ליי'. לריח ניחח - נחת רוח. [לפלא] - לפרש נדר או נדבה , או שתעשו האשה בשביל חובת מועדים שחייבתי אתכם לעשות במועד.

לפלא - לפרש; וכן "והפלה יי'" (שמ' ט , ד) , ואם הוא בה"א , כי אותיות אהו"י יתחלפו.

לעשות ריח ניחוח ליי' - אקבל קרבנכם ברצון , ותביאו לפניי סולת ושמן ויין , שהוא עניין ניחוח ושמחה ונדבה. וכל זאת הפרשה נאמרה אחר הגזירה , שידעו שלא געל בהם הקדוש ברוך הוא , אך יתרצה להם. ולפי הנראה , לא הקריבו נסכים במדבר , שהרי תלה בביאת הארץ ובפירות הארץ.

ועשיתם אשה ליי' עולה או זבח וגו' - רוצה לומר: עולת בהמה או זבח שלמים. למדנו מזה , שחטאת ואשם אינן טעונין נסכים , שהרי אין באים בנדר ונדבה , והכתוב אומר: לפלא נדר או בנדבה (ראה שם). והנה אמרנו שהכתוב מדבר בעולת בהמה , לפי שכבר באר זה ואמר: מן הבקר או מן הצאן - ללמד על עולת העוף שאינה טעונה נסכים (ראה שם). והנה לפי הוראת הגדר , הרצון בנדבה - שיתנדב האדם הבהמה ההיא ויאמר: הרי זו עולה; והרצון בנדר הוא , שיאמר הנודר: הרי עלי עולה (ראה משנה קינים א , א). ולזה אמר בפרשת 'אמור אל הכהנים' על הבעל מום: "נדבה תעשה אותו ולנדר לא ירצה" (וי' כב , כג). והנה הוצרך לומר או בנדבה - כי מפני שהבעל מום יתכן שיהיה נדבה , ולא יתחייב הנודר בזולת הבהמה ההיא , רוצה לומר , שלא יתחייב בנסכים - היה אפשר שיחשב שלא יתחייב המתנדב בזולת מה שהתנדב , ולא יתחייב בנסכים. או במועדיכם - הוצרך להזכיר במועדיכם , שלא יחשב חושב , כי מפני שלא הותר לעשות בהם אלא מה שהוא לצורך 'אוכל נפש' (ראה פירושו שמ' יב , טז) , לא ידָחה שבת ויום טוב אלא לקרבנות בעצמם , שהוגבל בהם זמן , ולא יהיו בהם מנחות; לזה בא ללמדנו , שהמנחות גם כן מותר לעשות אז. ומזה המקום למדנו שהמנחות אינם מעכבות , ממה שנזכר במעשה העולה והשלמים בפרשת 'ויקרא' (ראה וי' א , ג - יג; ג , א - טז); ולזה אמרו , שאם לא קרבו המנחות היום , יקרבו למחר (ראה תוס' מנחות ו , יח).
ריכוז קישורים