תנ"ך - אני ה' אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלהים אני ה' אלהיכם: פ

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

אֲנִ֞י יְהוָ֣ה אֱלֹהֵיכֶ֗ם אֲשֶׁ֨ר הוֹצֵ֤אתִי אֶתְכֶם֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם לִהְי֥וֹת לָכֶ֖ם לֵאלֹהִ֑ים אֲנִ֖י יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם: פ (במדבר פרק טו פסוק מא)

טקסט וניקוד:

אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹהִים אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם: פ (במדבר פרק טו פסוק מא)

טקסט בלבד:

אני ה' אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלהים אני ה' אלהיכם: פ (במדבר פרק טו פסוק מא)

תיקון קוראים:

אני יהוה אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלהים אני יהוה אלהיכם: פ (במדבר פרק טו פסוק מא)
אֲנָא יְיָ אֱלָהֲכוֹן דְּאַפֵּיקִית יָתְכוֹן מֵאַרעָא דְמִצרַיִם לְמִהוֵי לְכוֹן לֶאֱלָהּ אֲנָא יְיָ אֱלָהֲכוֹן :

אני - ב' בטעמא בתורה (גרשיים בראש פסוק): וי' כו , יג; במ' טו , מא.

אני - ב' בטע' בתור'.

אני יי' - נאמן לשלם שכר (ראה ספ"ב קטו). אלהיכם - נאמן ליפרע (ראה שם). אשר הוצאתי אתכם - על מנת כן פדיתי אתכם , שתקבלו עליכם גזרותי (ראה שם). אני יי' אלהיכם - עוד למה נאמר? שלא יאמרו ישראל: מפני מה אמר המקום , לא שנעשה וניטול שכר?! לא עושין ולא נוטלין שכר! - על כרחכם אני מלככם; וכן הוא אומר: "אם לא ביד חזקה... אמלוך עליכם" (יח' כ , לג; ראה ספ"ב קטו). דבר אחר (ראה ב"מ סא , ב): למה נאמרה יציאת מצרים [בפרשת ציצית? אלא אמר הקדוש ברוך הוא]: אני הוא שהבחנתי במצרים בין טיפה של בכור לטיפה שאינה של בכור , אני הוא עתיד להבחין וליפרע מן התולה קלא אילן [הוא עץ מצובע] בבגדו ואומר: תכלת הוא. ומיסודו של רבי משה הדרשן העתקתי: למה נסמכה פרשת מקושש לפרשת עבודה זרה? - לומר לך שהמחלל שבת כעובד עבודה זרה , שאף היא שקולה ככל המצות; וכן הוא אומר בעזרא: "ועל הר סיני ירדת... ותתן לעמך תורה ומצות... ואת שבת קדשך הודעת להם" (ראה נחמ' ט , יג - יד). ואף פרשת ציצית לכך נסמכה לאילו , שאף היא שקלה הכתוב ככל המצות , שנאמר "ועשיתם את כל מצותי" (לעיל , מ; ראה ספ"ב קטו). "על כנפי בגדיהם" (לעיל , לח) - כנגד "ואשא אתכם על כנפי נשרים" (שמ' יט , ד). "על ארבע כנפות" (דב' כב , יב) - ולא בעלת שלש , ולא בעלת חמש (ראה זבחים יח , ב) - כנגד ארבע לשונות של גאולה שנאמרו במצרים: "והוצאתי" , "והצלתי" , "וגאלתי" , "ולקחתי" (שמ' ו , ו - ז). "פתיל תכלת" (לעיל , לח) - על שם שיכול בכורות; תרגומו של 'שיכול': "תכלא" (ראה ת"א לשמ' כג , כו). ומַכָּתָם היתה בלילה , וכן צבע תכלת דומה לרקיע המשחיר לעת ערב. ושמונה חוטין שבה - כנגד שמונה ימים ששהו ישראל משיצאו ממצרים עד שאמרו שירה על הים.

אני יי' אלהיכם - אני הוא שהוצאתי אתכם להיות לכם לאלהים , על כן אמרתי לכם: אני ה' אלהיכם.

והיה לכם לציצית - להבטה , כמו "מציץ מן החרכים" (שה"ש ב , ט). וראיתם אותו וזכרתם - שאינו נעשה אלא לזכירה; וכשרואה זאת המצוה , זוכר ונותן לב לשמור המצות. כי הציצית כמו חותם שבכסותו , שעושין לעבד סימן שהוא משועבד לרבו; וכשרואים ישראל , זוכרים שהם משועבדים הקדוש ברוך הוא , ועליהם לקיים כל מצוותיו. ורבותינו אמרו (ראה תנח' קרח יב): ציצית - שש מאות בגימטריא , ושמונה חוטין וחמשה קשרים , הרי שש מאות ושלוש עשרה מצות. וכשרואה אותו נזכר על כל המצות. ונתן הקדוש ברוך הוא סימן , לאות כי הן עבדיו , וסימן בכסותן , וסימן בביתם , וּשְמוֹ חתום בו. ותפילין בראשם ובזרועם , לסימן שהם עבדיו. כי הארבעה סימנים מקיפין את האדם: מילה מלפניו , ומזוזה מימין , ותפילין משמאלו , וציצית שבבגדו נגרר אחריו כשהוא הולך. ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם - שהם תרים ומרגלים הנאת הגוף , וחימוד ממון של גזל ועריות. וכשתראו אלו המצות תזכרו שאתם עבדי , ולא תרגלו אחריהם לעבר על מצותי. אשר אתם זונים אחריהם - נמשכים ומיוזנים (ע"פ יר' ה , ח). וימנעו אתכם אלו הסימנים , ויזכירו לכם שאני יי' אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים , כדי להיות לכם לאלהים; ולכך אני יי' אלהיכם - אדון שלכם ודיין שלכם.

אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלהים - רוצה לומר , שכבר הוציאם מארץ מצרים באופן שיהיה להם לאלהים , מצד עוצם הנפלאות שראו אז ישראל. והנה רמז עם זה בזה המאמר אל מה שביארנו בענין ברית בין הבתרים (ראה בר' טו , ו - ח , יד , יח - כא) , והוא , כי אברהם , כששאל אות על ירושת הארץ לפי שזה הייעוד יחוייב שיהיה בו תנאי , והוא , שיהיה זרעו באופן מהשלמוּת שיתכן שידבק בו כמו זאת ההשגחה הנפלאה מהשם יתעלה; ובאהו המענה , כי השם יתעלה יישירם אל זה השלמות בשישימם גרים בארץ לא להם ובעבדות נפלא , ואחר זה יהיה דן הגוי אשר יעבודו ויוציאם ברכוש גדול (ראה בר' טו , יג - יד) , ובאלו הדינין והמכות אשר דן הגוי ההוא הישיר ישראל אל השלמות באופן שהיו ראויים לקבל התורה , שהיה בה השם יתעלה להם לאלהים והם לו לעם. (התועלות בקובץ תועלות לרלב"ג , במ' יג , א - טו , מא). פרשת 'ויקח קרח': (טז , א - במ' יח , לב).
ריכוז קישורים