תנ"ך - ויקח קרח בן־יצהר בן־קהת בן־לוי ודתן ואבירם בני אליאב ואון בן־פלת בני ראובן:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וַיִּקַּ֣ח קֹ֔רַח בֶּן־יִצְהָ֥ר בֶּן־קֳהָ֖ת בֶּן־לֵוִ֑י וְדָתָ֨ן וַאֲבִירָ֜ם בְּנֵ֧י אֱלִיאָ֛ב וְא֥וֹן בֶּן־פֶּ֖לֶת בְּנֵ֥י רְאוּבֵֽן: (במדבר פרק טז פסוק א)

טקסט וניקוד:

וַיִּקַּח קֹרַח בֶּן־יִצְהָר בֶּן־קֳהָת בֶּן־לֵוִי וְדָתָן וַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב וְאוֹן בֶּן־פֶּלֶת בְּנֵי רְאוּבֵן: (במדבר פרק טז פסוק א)

טקסט בלבד:

ויקח קרח בן־יצהר בן־קהת בן־לוי ודתן ואבירם בני אליאב ואון בן־פלת בני ראובן: (במדבר פרק טז פסוק א)

תיקון קוראים:

ויקח קרח בן־יצהר בן־קהת בן־לוי ודתן ואבירם בני אליאב ואון בן־פלת בני ראובן: (במדבר פרק טז פסוק א)
וְאִתפְּלֵיג קֹרַח בַּר יִצהָר בַּר קְהָת בַּר לֵוִי וְדָתָן וַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב וְאוֹן בַּר פֶּלֶת בְּנֵי רְאוּבֵן :

ודתן ואבירם - ג': *במ' טז , א , כז; כו , ט. ואון - ג' מלא (בלישנא): בר' מא , נ; במ' טז , א; הו' יב , ט. פלת - ב': במ' טז , א; דה"א ב , לג.

ודתן ואבירם ג' ויקח קרח בן יצהר בן ודתן ואבירם יצאו נצבים ובני אליאב נמואל.

ודתן ואבירם - ג'; ואון - ל' מל' בתור'; פלת - ב'.

ויקח קרח - פרשה זו יפה נדרשת במדרש רבי תנחומא (קרח א - ג): ויקח קרח - לקח עצמו לצד אחר להיות נחלק מתוך העדה , לעורר על הכהונה , וזהו שתרגם אונקלוס: "ואתפליג" - נחלק משאר העדה להחזיק במחלוקת. וכן "מה יקחך לבך" (איוב טו , יב) - לוקח אותך להפליגך משאר בני אדם (ראה תנח' קרח ב). [דבר אחר (שם , א): ויקח קרח - משך ראשי סנהדראות שבהם בדברים , כמו שנאמר: "קח את אהרן" (במ' כ , כה); "קחו עמכם דברים" (הו' יד , ג).] בן יצהר בן קהת בן לוי - יעקב בקש רחמים על עצמו שלא יִזָּכר שמו על מחלוקתן , שנאמר "בקהלם אל תחד כבודי" (בר' מט , ו). והיכן נזכר שמו על קרח? בהתיחסם על הדוכן בדברי הימים , שנאמר "בן אביאסף (בנוסחנו: אביסף) בן קרח בן יצהר בן קהת בן לוי בן ישראל" (דה"א ו , כב - כג). ודתן ואבירם... - בשביל שהיה שבט ראובן שרוי בחנייתן תימנה (ראה במ' ב , י) , שָכֵן לקהת ובניו החונים תימנה (ראה במ' ג , כט) , נשתתפו עם קרח במחלוקתו; 'אוי לרשע אוי לשכינו' (תנח' קרח ד). ומה ראה קרח לחלוק על משה? - נתקנא על נשיאותו של אליצפן בן עזיאל , שמינהו משה נשיא על בני קהת על פי הדיבר [שנאמר "ונשיא בית אב למשפחות הקהתי אליצפן" (במ' ג , ל)]. אמר: אחֵי אבא ארבעה היו , [שנאמר] "בני קהת" [וגו'] (שמ' ו , יח); עמרם הבכור נטלו שני בניו גדולה , אחד מלך ואחד כהן גדול; מי ראוי ליטול את השנייה , לא אני , שאני בן יצהר שהוא שיני לעמרם!? והוא מינה את בן אחיו הקטן מכולם! הריני חולק עליו , מבטל את דבריו (ראה תנח' קרח א). מה עשה? עמד וכנס מאתים וחמשים ראשי סנהדראות , רובן משבט ראובן שכיניו ― והם אליצור בן שדיאור וחביריו וכיוצא בו , שנאמר "נשיאי עדה קריאי מועד אנשי שם" (להלן , ב) , ולהלן הוא אומר "אלה קרואי העדה" (במ' א , טז) ― והלבישן טליתות שכולן תכלת; באו ועמדו לפני משה , אמרו לו: טלית שכולה תכלת חייבת בציצית או פטורה? אמר להם: חייבת! התחילו לשחק עליו: איפשר טלית של מין אחר חוט אחד של תכלת פוטרה , זו שכולה תכלת לא תפטור את עצמה (ראה תנח' קרח ב)?! בני ראובן - דתן ואבירם , ואון בן פלת. [(תר"ש:) אמר רב (ראה סנה' קט , ב): און , אשתו הצילתו; ' און' - שישב באנינות כל ימיו; בן פלת - בן שנעשו בו פלאות וניצול.]

ויקח קרח - כמו "ויקח... את שרה אשתו ואת לוט" (ראה בר' יב , ה) , אף כאן: ויקח קרח... ודתן ואבירם אנשים הרבה , עד שקמו עמהם לפני משה חמשים ומאתים. קריאי מועד כמו - "קרואי עדה" (ראה במ' כו , ט): קוראים ושולחים בשבילם ליום המועד , הקבוע למשפט בין איש לאיש.

זה הדבר היה במדבר סיני , כאשר נתחלפו הבכורים ונבדלו הלוים; כי חשבו ישראל שאדונינו משה עשה מדעתו זה , לתת גדולה לאחיו , גם לבני קהת שהם קרובים אליו , ולכל בני לוי שהם ממשפחתו. והלוים קשרו עליו בעבור היותם נתונים לאהרן ולבניו. וקשר דתן ואבירם , בעבור שהסיר הבכורה מראובן אביהם ונתנה ליוסף; אולי חשדוהו בעבור יהושע משרתו. גם קרח בכור היה , כי כן כתוב (ראה שמ' ו , כא). ודגל ראובן חונה בנגב (ראה במ' ב , י) , וקרח בנגב המשכן , כי הוא מבני קהת (ראה במ' ג , כט). ואלה נשיאי העדה (ראה להלן , ב) היו בכורים , והם היו מקריבים העולות , על כן לקחו מחתות (ראה להלן , יח). והראיה על זה הפירוש - מופת המטה (ראה במ' יז , טז - כד) , שראו כל ישראל כי השם בחר שבט לוי תחת הבכורים; על כן כתוב "ותכל תלונותם" (שם , כה) , כי התלונה - על זה היתה. גם אמר משה: "כי לא מלבי" (להלן , כח) , בעבור שחשדוהו כי מלבו עשה; ועוד: "לא יי' שלחני" (להלן , כט) בשליחות הזה , כי כבר האמינו בו כל ישראל. ועוד ראיה גמורה: "כי כל העדה כלם קדושים" (להלן , ג). וזה רמז לבכורים שהם קדושים , כי כן כתוב "קדש לי כל בכור" (שמ' יג , ב) , והם היו הכהנים הנגשים אל יי' (ראה שמ' יט , כב) , והם עקר כל העדה. ויקח קרח - אנשים , דרך קצרה; כמו "חמור לחם" (ש"א טז , כ) , ורבים אחרים. ויאמר רבי יונה (השרשים: 'לקח') , כי פירוש 'לקח' - לקום על משה (ראה להלן , ב).

ויקח קרח - לאחר פרשת מרגלים , שנגזר עליהם שימותו במדבר , לקח. ויקח קרח - ומפרש והולך העלילות והעניינים שנתגלגלו וגרמו שמתו; כגון כאן , ומעשה פעור ב'וירא בלק' (במ' כה , א - ט). [הגה"ה]. ויקח קרח - אותיות 'רחק'; רוצה לומר: עם זה המחלקת נתרחק מן העולם הזה והעולם הבא. דתן ואבירם ואון - שהיו ראשי המחלוקת. לפי שקרח שהיה לוי , היה מתרעם על הכהונה; ובני ראובן - על שהיה ראובן בכור , אמרו , שיש להם דין בכהונה. ולקחו את האחרים ופיתום להיות עמם , כדכתיב ויקמו לפני משה ואנשים מבני ישראל חמשים ומאתים - שלקחו ומשכו עמם. וקצר בפסוק ראשון , כי סמך על הפסוק שיני. וכן דרך אפילו בשתי פרשיות , שמקצר בראשֹן מפני שסומך על פרשה שנייה; כמו "ויהס כלב את העם אל משה" (במ' יג , ל) , שהיה מדבר , ולא פירש מה היה אומר , כי סמך על פירושו שבמשנה תורה , שמפרש "ואומר אליכם לא תערצון ולא תיראון" (דב' א , כט). ולפי הפשט נראה , שאון מן חמשים ומאתים , וכללו ― "כל נפש יוצאי ירך יעקב" (שמ' א , ה) - ויעקב כלל עמהם ― ולכך לא הזכירו , כי היה בכלל עם חמשים ומאתים. אבל רבותינו אמרו (ראה סנה' קט , ב): אשתו הצילתו , ופירש מן המחלוקת; ואשתו של קרח גרמה לו לחלוק. דדרשו רבותינו (שם קי , א): "חכמת נשים בנתה ביתה" (מש' יד , א) - זו אשתו של און בן פלת; "ואולת בידיה תהרסנה" (שם) - זו אשתו של קרח. און - שישב כל ימיו באנינות; לאחר שראה שלקו האחרים , ידע כי קשה בעיני המקום אשר עשו , וישב באנינות על שנימנה עמהם. בן פלת - שנעשו לו ניסים ונפלאות שניצול (ראה תנ"ב קרח כד).

פרשה זו יפה נדרשת במדרש רבי תנחומא (קרח א - ג): ויקח קרח - לקח עצמו לצד אחד להיות נחלק מתוך העדה , לעורר על הכהונה; וזהו שתרגם אונקלוס: "ואיתפליג" - נחלק מתוך העדה להחזיק במחלוקת. וכן "מה יקחך לבך" (איוב טו , יב) - לוקח אותך להפליגך משאר בני אדם. לשון רבנו שלמה. ודעת המדרש איננו כפירוש הרב , אבל אמרו שם: אין ויקח אלא לשון פליגה , שלבו לקחו , כענין שנאמר "מה יקחך לבך". ואינו לומר , שלקח עצמו לצד אחד; וכן "מה יקחך לבך" אינו שיקח אותך לצד אחד , להפליג עצמך משאר בני אדם. אבל כונת המדרש בויקח קרח - שלקח עצה בלבו לעשות מה שיספר , כי ה'לקיחה' תֵאמר על העצה והמחשבה; וכן "מה יקחך לבך" - מה מחשבה יקח לך לבך , שתחשוב בסתר: לית דין ולית דיין (ראה ויק"ר כח , א) , ולא תגלה אותה; או "מה ירזמון עיניך" (איוב טו , יב) - שמתוך רמיזותיך נכר שאתה כופר במשפט האלהים ולא תפרש זה , אבל תקרא תגר כמסתיר עצמו. ואליפז אמר זה לאיוב קודם שיגלה איוב מחשבתו במאמר ברור שאין לבורא השגחה בפרטי הנבראים השפלים , ולכך אמר לו: "ואמרת מה ידע אל הבעד ערפל ישפוט" (שם כב , יג); והוא ענין המענה ההוא למתבונן בו. וכן לשון 'לקיחה' במחשבה: "קחו מוסרי" (מש' ח , י); "לבלתי קחת מוסר" (יר' יז , כג). ואמרו עוד במדרש (במ"ר יח , יג): 'ויחלק' , 'ויקבוץ' , 'וידבר' , 'ויצו קרח' - אינו אומר , אלא ויקח; מה לקח? לא לקח כלום , אלא לבו נטלו; אמר הכתוב: "מה יקחך לבך". והוא מה שפירשתי. ואנקלוס שתרגם "ואיתפליג" - פתר הענין , לא הלשון , כמנהגו במקומות רבים; וכן תרגם "על דבר קרח" (במ' יז , יד): "על פלוגתה דקרח"; ותרגם "בדבר בלעם" (במ' לא , טז): "בעצת בלעם"; כי הוא מזכיר הענין בתרגומו. ורבי אברהם אמר: ויקח קרח אנשים; דרך קצרה , כמו "חמור לחם" (ש"א טז , כ). ואחרים אמרו , כי ודתן - כמו "ובני (בנוסחנו: ואלה בני) צבעון ואיה וענה" (בר' לו , כד) , ותקונו: ויקח קרח דתן ואבירם. ולפי דעתי אין צורך , כי הגון הוא בלשון שיאמר ויקח קרח ודתן , "ויקומו... ויקהלו על משה" (להלן , ב - ג) , כי בכל תחלת מעשה תבא 'לקיחה' , והוא לשון התעוררות במעשה ההוא; וכן "ואבשלום לקח ויצב לו בחייו את מצבת" (ש"ב יח , יח). ואם תחפץ לפרש , כי ה'לקיחה' - על הדבר אשר יזכיר אחרי כן: 'ויקח אבשלום את המצבת ויצב לו בחייו' , כך תפרש: 'ויקח קרח את האנשים מבני ישראל חמשים ומאתים , ויקומו לפני משה ויקהלו על משה ועל אהרן'. ואמר רבי אברהם , כי זה הדבר היה במדבר סיני כאשר נחלפו הבכורים ונבדלו הלוים; כי חשבו שאדוננו משה עשה זה מדעתו , לתת גדולה לאחִיו , גם לבני קהת שהם קרובים אליו , ולכל בני לוי שהם ממשפחתו; והלוים קשרו עליו - בעבור היותם נתונים לאהרן ולבניו; וקשר דתן ואבירם - בעבור שהסיר הבכורה מראובן אביהם; גם קרח בכור היה (שמ' ו , כא). וזה מדעתו של רבי אברהם , שהוא אומר במקומות רבים: 'אין מוקדם ומאוחר בתורה' , לרצונו. וכבר כתבתי (וי' טז , א - ב) , כי על דעתי כל התורה כסדר , זולתי במקום אשר יפרש הכתוב ההקדמה והאחור , וגם שם לצורך ענין ולטעם נכון. אבל היה הדבר הזה במדבר פארן בקדש ברנע , אחר מעשה המרגלים. והנכון - במדרש שכעס קרח על נשיאות אליצפן , כמאמר רבותינו , וקנא גם באהרן , כמו שאמר "ובקשתם גם כהנה" (במ' טז , י); ונמשכו דתן ואבירם עמו , ולא על הבכורה , כי יעקב אביהם הוא אשר נטלהּ מראובן ונתנהּ ליוסף; אבל גם הם אמרו טענתם: "להמיתנו במדבר" (להלן , יג) ו"לא אל ארץ זבת חלב ודבש הביאותנו" (להלן , יד). והנה ישראל בהיותם במדבר סיני לא אירע להם שום רעה , כי גם בדבר העגל , שהיה החטא גדול ומפורסם , היו המתים מועטים , ונצלו בתפלתו של משה שהתנפל עליהם ארבעים יום וארבעים לילה (ראה דב' ט , כח). והנה היו אוהבים אותו כנפשם ושומעים אליו , ואלו היה אדם מורד על משה בזמן ההוא היה העם סוקלין אותו; ולכן סבל קרח גדולת אהרן , וסבלו הבכורים מעלת הלוים וכל מעשיו של משה. אבל בבואם אל מדבר פארן , ונשרפו באש תבערה ומתו בקברות התאוה רבים , וכאשר חטאו במרגלים לא התפלל משה עליהם ולא בטל הגזרה מהם , ומתו נשיאי כל השבטים במגפה לפני יי' ונגזר על כל העם שיתמו במדבר ושם ימותו (ראה במ' יד) , אז היה נפש כל העם מרה , והיו אומרים בלבם כי יבאו להם בדברי משה תקלות; ואז מצא קרח מקום לחלוק על מעשיו , וחשב כי ישמעו אליו העם; וזה טעם "להמיתנו במדבר" - אמרו: הנה הבאת אותנו אל המקום הרע הזה , ולא קיימת בנו מה שנדרת לתת לנו ארץ זבת חלב ודבש , כי לא נתת לנו נחלה כלל , אבל נמות במדבר ונהיה כָּלים שם; כי גם זרענו לא יצא מן המדבר לעולם , יבטל מן הבנים מה שנדרת להם כאשר נתבטל מן האבות. וזה טעם תלונתם הֵנה במקום הזה , אחר גזרת המרגלים מיד. והקרוב - כי היו אלה הנקהלים כולם בכורות , כי על כן חרה להם על הכהונה; ולכך אמר להם משה שיקחו מחתות כמנהגם הראשון , ויתגלה הדבר אם יבחר השם בהם או בכהנים.
ריכוז קישורים