הבדלו
מתוך
העדה
הזאת
-
יש
לשאול:
אם
ישראל
לא
חטאו
ולא
מרדו
ברבם
,
למה
היה
הקצף
עליהם
לאמר:
ואכלה
אותם
כרגע?!
ואם
גם
הם
מרדו
כקרח
וכעדתו
,
איך
אמרו
משה
ואהרן:
"האיש
אחד
יחטא
ועל
כל
העדה
תקצוף"
(להלן
,
כב)?!
[(תוספת
רמב"ן
עצמו:)
וכתב
רבינו
חננאל:
הבדלו
מתוך
העדה
-
עדת
קרח
בלבד
,
ולא
עדת
ישראל;
ויאמרו:
אל
אלהי
הרוחות
לכל
בשר
,
האיש
וגו'?!
מיד
הודיע
הקדוש
ברוך
הוא
למשה
,
כי
לא
כל
עדת
ישראל
בקש
לכלות
אבל
עדת
קרח
בלבד;
לפיכך
פירש
לו:
זה
שאמרתי
הבדלו
-
"העלו
מסביב
למשכן
קרח
דתן
ואבירם"
(להלן
,
כד)
הוא
שאמרתי
לך.
הזכיר
להם:
"העלו
מסביב"
,
אולי
כשיראו
קרח
ועדתו
ישובו;
אלו
דבריו.
ואינם
נכונים
,
כי
לא
היה
ראוי
לומר
על
קרח
דתן
ואבירם
,
שלשה
אנשים
,
הבדלו
מתוך
העדה
,
כי
אינם
'עדה'
,
ואין
ישראל
בתוכם
,
ואהרן
עם
עדת
מקריבי
הקטורת
היה
בתוכם
בבואם
(ע"פ
יח'
מו
,
י);
ועוד
,
כי
הבדלו
-
רמז
למשה
ואהרן
בלבד
,
כמו
"הרמו"
(במ'
יז
,
י).
וכן
ואכלה
אותם
כרגע
-
רמז
למגפה
שתכלה
עם
רב
ועצום
כרגע.
וחלילה
שלא
יבין
משה
נבואתו
ויטעה
בה!
אבל]
הטעם
,
כי
מתחלה
היה
לב
העם
אחרי
משה
ואהרן
,
וכאשר
לקחו
קרח
ועדתו
איש
מחתתו
וישימו
עליהם
קטרת
ועמדו
פתח
אהל
מועד
עם
משה
ואהרן
,
אז
קרא
קרח
לכל
העדה
ואמר
להם
כי
בכבוד
כולם
הוא
מקנא
,
וַייטב
הדבר
בעיניהם
,
ונקהלו
כולם
-
לראות
אולי
יישר
בעיני
האלהים
(ע"פ
במ'
כג
,
כז)
ותשוב
העבודה
לבכוריהם;
וזה
טעם
"ויקהל
עליהם
קרח
את
כל
העדה"
(לעיל
,
יט).
והנה
נתחייבו
כליה
,
שהיו
מהרהרים
אחר
רבם
והם
כמהרהרים
אחרי
השכינה
(ראה
סנה'
קי
,
א)
,
ומוַתרים
על
נבואתו
של
נביא
בלבם
,
וחייבים
מיתה
בידי
שמים;
ומשה
ואהרן
למדו
עליהם
זכות
-
שלא
חטָא
במעשה
אלא
קרח
,
והוא
הגורם
והוא
המפתה
אותם
,
וראוי
שימות
הוא
לבדו
,
לפרסם
ולהודיע
ענשו
לרבים.
[(תוספת
רמב"ן
עצמו:)
וזאת
דרך
מבקשי
רחמים
-
שיקלו
החטא
מעל
העם
ונותנים
אותו
על
היחיד
הגורם
,
מפני
שהוא
חייב
על
כל
פנים;
וכן
אמר
דוד:
"הנה
אנכי
חטאתי
ואנכי
העויתי
ואלה
הצאן
מה
עשו
תהי
נא
ידך
בי
ובבית
אבי"
(ש"ב
כד
,
יז)
-
והיה
העונש
ההוא
על
העם
גם
בחטאם
,
שהיה
להם
לתת
השקלים
מעצמן
,
אם
העונש
ההוא
על
זה
כדברי
רבותינו
(ראה
ברכות
סב
,
ב);
כי
לא
צוה
אותם
המלך
שלא
יתנו
השקלים
,
כי
הוא
לדעת
המנין
בלבד
היה
חפץ
,
וענשו
וענשם
בזה
שוה
הוא.
ועוד
,
כי
מלבד
המנין
היה
עונש
על
העם
מתחלת
דבר
,
כדכתיב
"ויוסף
אף
יי'
לחרות
בישראל
ויסת
את
דוד
בהם"
(ש"ב
כד
,
א)
,
וכתב
שם
רבנו
שלמה
ז"ל:
לא
ידעתי
על
מה.
ואני
אומר
בדרך
סברא
,
שהיה
עונש
על
ישראל
בהתאחר
בנין
בית
הבחירה
,
שהיה
הארון
הולך
מאהל
אל
אהל
(ראה
דה"א
יז
,
ה)
כגר
בארץ
(ע"פ
יר'
יד
,
ה)
,
ואין
השבטים
מתעוררים
לאמר:
נדרוש
את
יי'
ונבנה
הבית
לשמו
,
כענין
שנאמר
"לשכנו
תדרשו
ובאת
שמה"
(דב'
יב
,
ה)
,
עד
שנתעורר
דוד
לדבר
מימים
רבים
ולזמן
ארוך
,
שנאמר
"ויהי
כי
ישב
המלך
בביתו
ויי'
הניח
לו
מסביב
מכל
אויביו
,
ויאמר
המלך
אל
נתן
הנביא...
אנכי
יושב
בבית
ארזים
וארון
האלהים
יושב
בתוך
היריעה"
(ש"ב
ז
,
א
-
ב).
והנה
דוד
-
מנעו
השם
יתברך
,
מפני
שאמר:
"כי
דמים
רבים
שפכת
ארצה
לפני"
(דה"א
כב
,
ח)
,
ונתאחר
עוד
הבנין
עד
מלוך
שלמה;
ואלו
היו
ישראל
חפצים
בדבר
,
והם
המשתדלים
בבנין
ונתעוררו
בו
מתחלה
,
היה
נעשה
בימי
אחד
השופטים
או
בימי
שאול;
או
גם
בימי
דוד
,
כי
אם
שבטי
ישראל
היו
מתעוררים
בדבר
לא
היה
דוד
הבונה
,
אבל
ישראל
הם
היו
הבונים;
אבל
כאשר
העם
לא
השגיחו
,
ודוד
הוא
המשגיח
והמתעורר
והוא
אשר
הכין
הכל
,
היה
הוא
הבונה;
והוא
איש
המשפט
והמחזיק
במדת
הדין
ולא
הוכשר
לבית
הרחמים.
ועל
כן
נתאחר
הבנין
כל
ימי
דוד
בפשיעת
ישראל
,
והיה
הקצף
עליהם
,
ועל
כן
היה
המקום
אשר
יבחר
יי'
לשום
שמו
שם
(ע"פ
דב'
יב
,
ה)
נודע
בענשם
ובמגפתם.
והכתוב
ירמוז
כל
זה
,
שנאמר
"כי
לא
ישבתי
בבית
למיום
אשר
העליתי
את
ישראל
מארץ
מצרים
עד
היום
הזה
ואהיה
מתהלך"
וגו'
,
"בכל
אשר
התהלכתי
בכל
ישראל
הדבר
דברתי
את
אחד
שופטי
ישראל
אשר
צויתי
לרעות
את
עמי
ישראל
לאמר
למה
לא
בניתם
לי
בית
ארזים"
(ראה
ש"ב
ז
,
ו
-
ז
ודה"א
יז
,
ה
-
ו)
-
הרי
יאשים
הכתוב
,
כי
השכינה
מתהלכת
בכל
ישראל
מאהל
אל
אהל
וממשכן
אל
משכן
,
ולא
היה
אחד
בכל
שופטי
ישראל
הרועים
אותם
מתעורר
בדבר.
ואמר
הכתוב
עוד
,
כי
גם
השם
רחק
מהם
ולא
דבר
לאחד
מכולם
לבנות
הבית;
רק
עתה
,
שנתעוררת
אתה
מעצמך
-
הטיבות
כי
היה
עם
לבבך
(ע"פ
מ"א
ח
,
יח)
,
ואצוה
עתה
לבנותו
על
יד
שלמה
בנך
שיהיה
איש
שלום].
וטעם
"ויקהל
עליהם
קרח
את
כל
העדה"
(לעיל
,
יט)
-
גדולי
כל
השבטים
,
הנועדים
תמיד
"אל
פתח
אהל
מועד"
(שם);
או:
בכורי
כל
ישראל
הראויים
לעבודה.
ולא
הזכיר
'העם'
כמו
בעגל
(ראה
שמ'
יד
,
יב)
ובמרגלים
(ראה
במ'
יד
,
יא)
,
כי
אִלו
היו
כל
ישראל
,
היה
אומר:
'ואכלה
אותם
כרגע
ואעשה
אותך
לגוי
גדול'
(ראה
במ'
יד
,
יב).
[(תוספת
רמב"ן
עצמו:)
וכל
זה
שהזכרתי
על
הבכורים
הוא
על
דרך
רבותינו
,
שאומרים
שהעבודה
היתה
בבכורות;
אבל
על
דרך
הפשט
היו
מתחלה
כל
ישראל
ראויים
לעבודת
הקרבנות
,
כי
כן
הוא
הדין
לעולם
בבמת
היחיד
,
ונבחר
אהרן
לעבודת
המשכן
והמקדש
,
והיה
קרח
טוען
על
הבחירה
הזאת
ורוצה
להחזיר
העבודות
לכל
ישראל
,
"כי
כל
העדה
כולם
קדושים"
(לעיל
,
ג).]