תנ"ך - אם־כמות כל־האדם ימתון אלה ופקדת כל־האדם יפקד עליהם לא ה' שלחני:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

אִם־כְּמ֤וֹת כָּל־הָאָדָם֙ יְמֻת֣וּן אֵ֔לֶּה וּפְקֻדַּת֙ כָּל־הָ֣אָדָ֔ם יִפָּקֵ֖ד עֲלֵיהֶ֑ם לֹ֥א יְהוָ֖ה שְׁלָחָֽנִי: (במדבר פרק טז פסוק כט)

טקסט וניקוד:

אִם־כְּמוֹת כָּל־הָאָדָם יְמֻתוּן אֵלֶּה וּפְקֻדַּת כָּל־הָאָדָם יִפָּקֵד עֲלֵיהֶם לֹא יְהוָה שְׁלָחָנִי: (במדבר פרק טז פסוק כט)

טקסט בלבד:

אם־כמות כל־האדם ימתון אלה ופקדת כל־האדם יפקד עליהם לא ה' שלחני: (במדבר פרק טז פסוק כט)

תיקון קוראים:

אם־כמות כל־האדם ימתון אלה ופקדת כל־האדם יפקד עליהם לא יהוה שלחני: (במדבר פרק טז פסוק כט)
אִם כְּמוֹתָא דְכָל אֱנָשָׁא יְמוּתוּן אִלֵין וּסעוּרָא דְּכָל אֱנָשָׁא יִסתְּעַר עֲלֵיהוֹן לָא יְיָ שַׁלחַנִי :

אם - ו' ראשי פסוקים בסיפרא: ראה במ' יד , ח. כמות - ג': *במ' טז , כט; מ"ב ג , ה; קה' ג , יט. ימתון - ב' (חד מלא וחד חסר): במ' טז , כט; יש' נא , ו. ופקדת - ג': *במ' ג , לו; ד , טז; טז , כט.

כמות ג' אם כמות ויהי כמות אחאב כמות זה.

אם - ו' ראש' פסוק בסיפ'; כמות - ג'; ימתון - ב'; ופקדת - ג'; לא יי' - ל'.

אם כמות כל האדם ימותון , תדעו כי לא יי' שלחני - אלא אני עשיתי הכל מדעתי , ובדין הוא חולק עלי (ראה תנח' קרח ח).

לא יי' שלחני - אלא עשיתים מדעתי שצויתים להקטיר קטרת.

ימותון אלה - אבל לא היה מדבר עמהם , כי מנודים היו. והיה אומר לישראל והם שומעים , דשמתינן מאן דמצער שליח דרבנן (? ראה קדושין יב , ב); והם הרגיזו כששלח משה אליהם. ופקודת כל האדם יפקד עליהם - שישכבו על משכבם ויֶחֱלו כשאר בני אדם , ובני אדם באים לפקדם. לא יי' שלחני - כלומר: האחרים נבחנים בקטורת , ואילו לא רצו להבחין. אני אתן להם בחינה אחרת: שאם ימותו כשאר בני אדם , הדין עמהם , ולא יי' שלחני. ואם יברא יי' בריאה זאת , שתפתח האדמה פיה ותבלע אותם , אז תדעו כי הדין עמי; בשליחותו של מקום עשיתי , והם נאצו. ולפיכך קורא דבר זה בריאה , לפי שלא היה בעולם עד כאן ולא נברא , שאירע לאדם כך; לפיכך הרי הוא נברא עתה מחדש. וכן "הנה יי' בורא חדשה בארץ" (ראה יר' לא , כא): כל דבר חדש שלא היה עד עתה , נקראת 'בריאה'.

אם כמות כל האדם ימותון אלה - הנה גם רבים בעם אמרו לו פעמים רבות: "למה העליתונו ממצרים" (במ' כ , ה) ו"מה זאת עשית לנו להוציאנו ממצרים" (שמ' יד , יא); אבל היה העֹנש על אלה מכל האדם , באמרם: "לא נעלה" ו"כי תשתרר עלינו גם השתרר" (לעיל , יב - יג); כי עשו שתים רעות (ע"פ יר' ב , יג): בזו על כבוד הרב , וכפרו בכל מעשה יי' שעשה במצרים ובמדבר , וגם במעמד הר סיני שנאמר בו "וגם בך יאמינו לעולם" (שמ' יט , ט). והם אמרו שאינו כדאי להשתרר עליהם , ולא בא להם על ידו , רק רע , ומפני זה אמר "ויחר למשה מאד" (לעיל , טו); וגם קרח אמר: "ומדוע תתנשאו" (לעיל , ג) , ועל כן נבלע אהלו עמהם. וזה טעם לא יי' שלחני - שלא שלחני כלל להוציאם ממצרים; כטעם "אשר שלחו יי' לעשות בארץ מצרים" (דב' לד , יא); "וזה לך האות כי אנכי שלחתיך" (שמ' ג , יב). וכן "כי יי' שלחני לעשות את כל המעשים האלה" (לעיל , כח) - המעשים אשר ראיתם בעיניכם; רמז לכל אשר עשה מיום שאמר לו: "לכה ואשלחך אל פרעה" (שמ' ג , י). כי תחלת ביאת הנביא יקרא 'שליחות' , כענין "את מי אשלח ומי ילך לנו" (יש' ו , ח); "ואשלח לפניך את משה אהרן ומרים" (מי' ו , ד). ואין טעם "כל המעשים האלה" - להחליף הבכורים בלוים וכהונת אהרן , כדברי המפרשים (ראה רש"י וראב"ע) , אלא לכלל המעשים אשר עשה משה לעיני כל ישראל (ע"פ דב' לד , יב) , כמו שפירשתי.

בזאת תדעון כי יי' שלחני וגו' - נתן להם משה אות , יכירו בו כי זה פועל אלהי. והוא , שאלו האנשים לא ימותו כמות כל האנשים , אך שהשם יתעלה יברא בריאה בעבורם , תתחדש ממנה פתיחת הארץ את פיה ותבלע אותם ואת כל אשר להם באופן שירדו חיים בעומק הארץ; והוא אשר קרא 'שאול'. והנה היתה זאת הבריאה שהשם יתעלה ברא אז על דרך המופת בבטן הארץ אשר תחתיהם , מה שנתחדש ממנו בקיעת הארץ; והנה היה ענין זה המופת , שמה שיֵעשה על דרך הטבע בזמן ארוך אורך נפלא , עשה השם יתעלה על דרך המופת במעט רגע (ע"פ יש' כו , כ). וכן דרך שאר המופתים הנעשים על יד נביא , כמו שביארנו בששי מ'ספר מלחמות יי'' (חלק ב פרקים ט , יב). וכן אמרו זה רבותינו ז"ל (ראה תנח' קרח יא): אם נברא פֶּה לגהינם מוטב , ואם לאו - יברא יי'. ובסוף הענין אמרו (ראה שם) , שהמופת היה לקרובי פתחא. אולי יִסַפֵּק מספּק ויאמר , כי עדין היה אפשר שיהרהרו שמא היה משה יודע על דרך הנבואה , כי המקום ההוא שהיה בו הגיע עִתו להבקע שם הארץ , ולא יהיה מזה אם כן מופת על שזה העונש הגיע להם מפני מֶריָם. אלא שהיתר זה הספק הוא ממה שיֵקל , וזה , כי לא יתכן שיאמר שזה היה במקרה , ויסכים זה למקום שהיו בו אלו האנשים לבד; כי מה שבמקרה בזה האופן הוא מעטי. אבל שיסכים לרבוי - מה ויבחרם מבין השאר - הנה זה בלתי אפשר שייוחס אל המקרה; עם שכבר נגלה להם שמתו החמשים ומאתים איש מקריבי הקטרת (ראה להלן , לה). וזה ממה שיורה , שכל זה היה להם על צד העונש מהשם יתעלה , כי החוטאים לבד מתו , לא זולתם. והיותר נפלא בכל זה , שבמקום בעינו שנבקעה הארץ - עשה השם יתעלה שהשאיר ממנה המקום שהיו בני קרח , כי הם לא מתו , כמו שיבא בפרשת 'פנחס' (ראה במ' כו , יא); והנה היה זה כן , כי מפני שלא היו נמשכים לעצת אביהם (ראה שו"ט א , טו). והנה אמרו רבותינו ז"ל (ראה תנח' קרח יא) , שמקום נתבצר להם בגהינם. והנה מה שאמר ואת כל האדם אשר לקרח - רוצה לומר: בני ביתו הנמשכים לעצתו.
ריכוז קישורים