תנ"ך - ואם־בריאה יברא ה' ופצתה האדמה את־פיה ובלעה אתם ואת־כל־אשר להם וירדו חיים שאלה וידעתם כי נאצו האנשים האלה את־ה':

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וְאִם־בְּרִיאָ֞ה יִבְרָ֣א יְהוָ֗ה וּפָצְתָ֨ה הָאֲדָמָ֤ה אֶת־פִּ֙יהָ֙ וּבָלְעָ֤ה אֹתָם֙ וְאֶת־כָּל־אֲשֶׁ֣ר לָהֶ֔ם וְיָרְד֥וּ חַיִּ֖ים שְׁאֹ֑לָה וִידַעְתֶּ֕ם כִּ֧י נִֽאֲצ֛וּ הָאֲנָשִׁ֥ים הָאֵ֖לֶּה אֶת־יְהוָֽה: (במדבר פרק טז פסוק ל)

טקסט וניקוד:

וְאִם־בְּרִיאָה יִבְרָא יְהוָה וּפָצְתָה הָאֲדָמָה אֶת־פִּיהָ וּבָלְעָה אֹתָם וְאֶת־כָּל־אֲשֶׁר לָהֶם וְיָרְדוּ חַיִּים שְׁאֹלָה וִידַעְתֶּם כִּי נִאֲצוּ הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה אֶת־יְהוָה: (במדבר פרק טז פסוק ל)

טקסט בלבד:

ואם־בריאה יברא ה' ופצתה האדמה את־פיה ובלעה אתם ואת־כל־אשר להם וירדו חיים שאלה וידעתם כי נאצו האנשים האלה את־ה': (במדבר פרק טז פסוק ל)

תיקון קוראים:

ואם־בריאה יברא יהוה ופצתה האדמה את־פיה ובלעה אתם ואת־כל־אשר להם וירדו חיים שאלה וידעתם כי נאצו האנשים האלה את־יהוה: (במדבר פרק טז פסוק ל)
וְאִם בְּרִיאָה יִברָא יְיָ וְתִפתַּח אַרעָא יָת פּוּמַהּ וְתִבלַע יָתְהוֹן וְיָת כָּל דִּילְהוֹן וְיֵחֲתוּן כִּד חַיִין לִשׁאוֹל וְתִדְּעוּן אֲרֵי אַרגִּיזוּ גֻּברַיָא הָאִלֵין קֳדָם יְיָ :

בריאה - ב' , חד מלא וחד חסר (בשני לשונות): במ' טז , ל; חב' א , טז. וירדו - ז': שמ' יא , ח; במ' טז , ל; יש' לד , ז; יח' כו , טז; כז , כט; מז , ח; *חגי ב , כב.

בריאה - ב' חד מל' וא' חס'; וירדו - ז'.

ואם בריאה - חדשה. יברא יי' - להמיתם מיתה שלא מת בה אדם עד הנה. ומה היא הבריאה? ופצתה האדמה את פיה ותבלעם , אז וידעתם כי נאצו - הם [הקדוש ברוך הוא , והוא שלחני] , ואני מפי הגבורה אמרתי. [ורבותינו פירשו (סנה' קי , א): אם בריאה - פּה לארץ מששת ימי בראשית , מוטב; ואם לאו - יברא יי'.]

ואם בריאה חדשה יברא יי' - בארץ , כדכתיב "כי ברא יי' חדשה בארץ" (יר' לא , כא); שאינה כמיתת נדב ואביהוא.

בריאה - יש אומרים , שהיא תורֶה על המצא מה שלא היה. וכבר פרשתי , שאין המלה , רק מגזרת "וברא אתהן" (בנוסחנו: אותהן) (יח' כג , מז). וכבר נבקעו מדינות רבות וירדו הדרים בה שאולה; והנה פרושה כטעם 'גזרה'. ופצתה האדמה את פיה - כמו 'ופתחה'; וכן "יפצה פיהו" (איוב לה , טז). וכבר רמזתי (בר' א , כו) , בעבור היות נשמת האדם העליונה תיכונה , תדבר על הגבוהים ממנה כדרך ארמונה שהוא הגוף , וכן על השפלים ממנה; והטעם: להבין השומעים.

ימותון אלה - אבל לא היה מדבר עמהם , כי מנודים היו. והיה אומר לישראל והם שומעים , דשמתינן מאן דמצער שליח דרבנן (? ראה קדושין יב , ב); והם הרגיזו כששלח משה אליהם. ופקודת כל האדם יפקד עליהם - שישכבו על משכבם ויֶחֱלו כשאר בני אדם , ובני אדם באים לפקדם. לא יי' שלחני - כלומר: האחרים נבחנים בקטורת , ואילו לא רצו להבחין. אני אתן להם בחינה אחרת: שאם ימותו כשאר בני אדם , הדין עמהם , ולא יי' שלחני. ואם יברא יי' בריאה זאת , שתפתח האדמה פיה ותבלע אותם , אז תדעו כי הדין עמי; בשליחותו של מקום עשיתי , והם נאצו. ולפיכך קורא דבר זה בריאה , לפי שלא היה בעולם עד כאן ולא נברא , שאירע לאדם כך; לפיכך הרי הוא נברא עתה מחדש. וכן "הנה יי' בורא חדשה בארץ" (ראה יר' לא , כא): כל דבר חדש שלא היה עד עתה , נקראת 'בריאה'.

ואם בריאה יברא יי' - כתב רבי אברהם: יש אומרים כי 'בריאה' תוֹרֶה על הִמָּצֵא יש מאין; וכבר נבקעו מדינות רבות וירדו הדרים בהן שאולה! אבל פירושה כטעם גזרה , מן "ובָרֵא אותהן" (יח' כג , מז). והנכון , שתֵאמר על הִמָצֵא דבר מאין , כי אין אצלנו בלשון הקדש מורה על זה זולתי המלה הזאת; אבל הענין , כי בקיעת האדמה אינה בריאה מחודשת , אבל פתיחת הארץ את פיה לבלוע היא חדוש לא נהיה מעולם; כי כאשר תבָּקע האדמה , כמו שנעשה פעמים ברעש הנקרא 'זלזלה' , תשאר פתוחה , גם יִמלא הנקע מים יֵעשה כאגמים; אבל שתפתח ותסגר מיד , כאדם הפותח פיו לבלוע ויסגר אותו אחרי בלעו , זה דבר נתחדש ביום ההוא כאלו הוא נברא מאין. וזה טעם "ותכס עליהם הארץ" (להלן , לג) , ולכך אמר הכתוב אחרי "ותבקע האדמה" (להלן , לא): "ותפתח הארץ את פיה ותבלע אותם" (להלן , לב). ועל דעת רבותינו בקֵרוּב פתח גיהנם (ראה סנה' קי , א) - גם הוא ענין נתחדש לשעתו.

בזאת תדעון כי יי' שלחני וגו' - נתן להם משה אות , יכירו בו כי זה פועל אלהי. והוא , שאלו האנשים לא ימותו כמות כל האנשים , אך שהשם יתעלה יברא בריאה בעבורם , תתחדש ממנה פתיחת הארץ את פיה ותבלע אותם ואת כל אשר להם באופן שירדו חיים בעומק הארץ; והוא אשר קרא 'שאול'. והנה היתה זאת הבריאה שהשם יתעלה ברא אז על דרך המופת בבטן הארץ אשר תחתיהם , מה שנתחדש ממנו בקיעת הארץ; והנה היה ענין זה המופת , שמה שיֵעשה על דרך הטבע בזמן ארוך אורך נפלא , עשה השם יתעלה על דרך המופת במעט רגע (ע"פ יש' כו , כ). וכן דרך שאר המופתים הנעשים על יד נביא , כמו שביארנו בששי מ'ספר מלחמות יי'' (חלק ב פרקים ט , יב). וכן אמרו זה רבותינו ז"ל (ראה תנח' קרח יא): אם נברא פֶּה לגהינם מוטב , ואם לאו - יברא יי'. ובסוף הענין אמרו (ראה שם) , שהמופת היה לקרובי פתחא. אולי יִסַפֵּק מספּק ויאמר , כי עדין היה אפשר שיהרהרו שמא היה משה יודע על דרך הנבואה , כי המקום ההוא שהיה בו הגיע עִתו להבקע שם הארץ , ולא יהיה מזה אם כן מופת על שזה העונש הגיע להם מפני מֶריָם. אלא שהיתר זה הספק הוא ממה שיֵקל , וזה , כי לא יתכן שיאמר שזה היה במקרה , ויסכים זה למקום שהיו בו אלו האנשים לבד; כי מה שבמקרה בזה האופן הוא מעטי. אבל שיסכים לרבוי - מה ויבחרם מבין השאר - הנה זה בלתי אפשר שייוחס אל המקרה; עם שכבר נגלה להם שמתו החמשים ומאתים איש מקריבי הקטרת (ראה להלן , לה). וזה ממה שיורה , שכל זה היה להם על צד העונש מהשם יתעלה , כי החוטאים לבד מתו , לא זולתם. והיותר נפלא בכל זה , שבמקום בעינו שנבקעה הארץ - עשה השם יתעלה שהשאיר ממנה המקום שהיו בני קרח , כי הם לא מתו , כמו שיבא בפרשת 'פנחס' (ראה במ' כו , יא); והנה היה זה כן , כי מפני שלא היו נמשכים לעצת אביהם (ראה שו"ט א , טו). והנה אמרו רבותינו ז"ל (ראה תנח' קרח יא) , שמקום נתבצר להם בגהינם. והנה מה שאמר ואת כל האדם אשר לקרח - רוצה לומר: בני ביתו הנמשכים לעצתו.
ריכוז קישורים