תנ"ך - ותפתח הארץ את־פיה ותבלע אתם ואת־בתיהם ואת כל־האדם אשר לקרח ואת כל־הרכוש:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וַתִּפְתַּ֤ח הָאָ֙רֶץ֙ אֶת־פִּ֔יהָ וַתִּבְלַ֥ע אֹתָ֖ם וְאֶת־בָּתֵּיהֶ֑ם וְאֵ֤ת כָּל־הָאָדָם֙ אֲשֶׁ֣ר לְקֹ֔רַח וְאֵ֖ת כָּל־הָרֲכֽוּשׁ: (במדבר פרק טז פסוק לב)

טקסט וניקוד:

וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת־פִּיהָ וַתִּבְלַע אֹתָם וְאֶת־בָּתֵּיהֶם וְאֵת כָּל־הָאָדָם אֲשֶׁר לְקֹרַח וְאֵת כָּל־הָרֲכוּשׁ: (במדבר פרק טז פסוק לב)

טקסט בלבד:

ותפתח הארץ את־פיה ותבלע אתם ואת־בתיהם ואת כל־האדם אשר לקרח ואת כל־הרכוש: (במדבר פרק טז פסוק לב)

תיקון קוראים:

ותפתח הארץ את־פיה ותבלע אתם ואת־בתיהם ואת כל־האדם אשר לקרח ואת כל־הרכוש: (במדבר פרק טז פסוק לב)
וּפתַחַת אַרעָא יָת פּוּמַהּ וּבלַעַת יָתְהוֹן וְיָת אֱנָשׁ בָּתֵיהוֹן וְיָת כָּל אֱנָשָׁא דִּלקֹרַח וְיָת כָּל קִניָנָא :

הרכוש - ל' מל' בתו'.

ואת בתיהם - שם כלל לנשיהם ובניהם וטפם. ואת כל הרכוש - שהיה לכלם.

ואת כל האדם אשר לקרח - אבל הוא עם מחתתו פתח האהל , ונשרף (ראה פירושו להלן , לה).

ואת כל האדם אשר לקרח - קנה לו עבדים ושפחות ובני בית היו לו (ע"פ קה' ב , ז) , מצרי וכושי וכנען קנין כספו , ונענשו בכלל הרכוש שלהם , שהם לקו בגופם ובממונם; ואולי גם מישראל היו בביתו גרים ותושבים , ונמשכו אחר עצתו ונענשו. כי איננו רומז לזרעו , דכתיב "ובני קרח לא מתו" (במ' כו , יא) , כי היו גדולים , צדיקים וטובים (ע"פ מ"א ב , לב) , וזכותם עמדה להם; ולא היו לו בנים ובנות קטנים , כי לא הזכיר הכתוב בקרח 'טף'.

בזאת תדעון כי יי' שלחני וגו' - נתן להם משה אות , יכירו בו כי זה פועל אלהי. והוא , שאלו האנשים לא ימותו כמות כל האנשים , אך שהשם יתעלה יברא בריאה בעבורם , תתחדש ממנה פתיחת הארץ את פיה ותבלע אותם ואת כל אשר להם באופן שירדו חיים בעומק הארץ; והוא אשר קרא 'שאול'. והנה היתה זאת הבריאה שהשם יתעלה ברא אז על דרך המופת בבטן הארץ אשר תחתיהם , מה שנתחדש ממנו בקיעת הארץ; והנה היה ענין זה המופת , שמה שיֵעשה על דרך הטבע בזמן ארוך אורך נפלא , עשה השם יתעלה על דרך המופת במעט רגע (ע"פ יש' כו , כ). וכן דרך שאר המופתים הנעשים על יד נביא , כמו שביארנו בששי מ'ספר מלחמות יי'' (חלק ב פרקים ט , יב). וכן אמרו זה רבותינו ז"ל (ראה תנח' קרח יא): אם נברא פֶּה לגהינם מוטב , ואם לאו - יברא יי'. ובסוף הענין אמרו (ראה שם) , שהמופת היה לקרובי פתחא. אולי יִסַפֵּק מספּק ויאמר , כי עדין היה אפשר שיהרהרו שמא היה משה יודע על דרך הנבואה , כי המקום ההוא שהיה בו הגיע עִתו להבקע שם הארץ , ולא יהיה מזה אם כן מופת על שזה העונש הגיע להם מפני מֶריָם. אלא שהיתר זה הספק הוא ממה שיֵקל , וזה , כי לא יתכן שיאמר שזה היה במקרה , ויסכים זה למקום שהיו בו אלו האנשים לבד; כי מה שבמקרה בזה האופן הוא מעטי. אבל שיסכים לרבוי - מה ויבחרם מבין השאר - הנה זה בלתי אפשר שייוחס אל המקרה; עם שכבר נגלה להם שמתו החמשים ומאתים איש מקריבי הקטרת (ראה להלן , לה). וזה ממה שיורה , שכל זה היה להם על צד העונש מהשם יתעלה , כי החוטאים לבד מתו , לא זולתם. והיותר נפלא בכל זה , שבמקום בעינו שנבקעה הארץ - עשה השם יתעלה שהשאיר ממנה המקום שהיו בני קרח , כי הם לא מתו , כמו שיבא בפרשת 'פנחס' (ראה במ' כו , יא); והנה היה זה כן , כי מפני שלא היו נמשכים לעצת אביהם (ראה שו"ט א , טו). והנה אמרו רבותינו ז"ל (ראה תנח' קרח יא) , שמקום נתבצר להם בגהינם. והנה מה שאמר ואת כל האדם אשר לקרח - רוצה לומר: בני ביתו הנמשכים לעצתו.
ריכוז קישורים