תנ"ך - וידבר אל־קרח ואל־כל־עדתו לאמר בקר וידע ה' את־אשר־לו ואת־הקדוש והקריב אליו ואת אשר יבחר־בו יקריב אליו:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וַיְדַבֵּ֨ר אֶל־קֹ֜רַח וְאֶֽל־כָּל־עֲדָתוֹ֘ לֵאמֹר֒ בֹּ֠קֶר וְיֹדַ֨ע יְהוָ֧ה אֶת־אֲשֶׁר־ל֛וֹ וְאֶת־הַקָּד֖וֹשׁ וְהִקְרִ֣יב אֵלָ֑יו וְאֵ֛ת אֲשֶׁ֥ר יִבְחַר־בּ֖וֹ יַקְרִ֥יב אֵלָֽיו: (במדבר פרק טז פסוק ה)

טקסט וניקוד:

וַיְדַבֵּר אֶל־קֹרַח וְאֶל־כָּל־עֲדָתוֹ לֵאמֹר בֹּקֶר וְיֹדַע יְהוָה אֶת־אֲשֶׁר־לוֹ וְאֶת־הַקָּדוֹשׁ וְהִקְרִיב אֵלָיו וְאֵת אֲשֶׁר יִבְחַר־בּוֹ יַקְרִיב אֵלָיו: (במדבר פרק טז פסוק ה)

טקסט בלבד:

וידבר אל־קרח ואל־כל־עדתו לאמר בקר וידע ה' את־אשר־לו ואת־הקדוש והקריב אליו ואת אשר יבחר־בו יקריב אליו: (במדבר פרק טז פסוק ה)

תיקון קוראים:

וידבר אל־קרח ואל־כל־עדתו לאמר בקר וידע יהוה את־אשר־לו ואת־הקדוש והקריב אליו ואת אשר יבחר־בו יקריב אליו: (במדבר פרק טז פסוק ה)
וּמַלֵיל עִם קֹרַח וְעִם כָּל כְּנִשׁתֵּיהּ לְמֵימַר בְּצַפרָא וִיהוֹדַע יְיָ יָת דְּכָשַׁר לֵיהּ וְיָת דְּקַדִּישׁ וִיקָרֵיב לִקדָמוֹהִי וְיָת דְּיִתרְעֵי בֵיהּ יְקָרֵיב לְשִׁמוּשֵׁיהּ :

הקדוש - ד': במ' טז , ה , ז; ש"א ו , כ; יש' ה , טז.

כל - עדתו - ל'; וידע - ל' וחס'; הקדוש - ד'.

בקר ויודע וגו' - עתה עת שִכרות הוא לנו , לא נכון להֵראוֹת לפניו; והוא היה מתכוין לדחות שמא יחזרו בהם (ראה תנח' קרח ה). בקר יבא ויודע יי' את אשר לו - לעבודת לויה , ואת הקדוש - לכהונה , והקריב אותם אליו. [והתרגום מוכיח כן: "ויקרב לקדמוהי" , "יקרב לשמושיה". ומדרשו (ראה שם): בקר - אמר לו משה: גבולות חלק הקדוש ברוך הוא בעולמו; יכולים אתם להפוך בקר לערב? כן תוכלו לבטל את זו; שנאמר "ויהי ערב ויהי בקר" , "ויבדל" (בר' א , ה , ד) , כך "ויבדל אהרן להקדישו" וגו' (דה"א כג , יג).]

את אשר לו - השבט הנבחר; וזאת תשובה לעדה. ואת הקדוש - בשבט להיות כהן גדול.

וידע יי' את אשר לו - ואז תדעו כי מאת יי' היתה לאהרון הגדולה , ולא מדעתי עשיתי; כמו "יי' שלחני לעשות את כל המעשים האלה כי לא מלבי" (להלן כח).

וטעם ויודע יי' את אשר לו - לעבודת לויה , ואת הקדוש - לכהונה. לשון רבנו שלמה; ויפה פירש. יאמר הכתוב , שיודיע השם אם הלוים הם שלו , כענין שאמר "והיו לי הלוים" (במ' ח , יד) , או עדיין הבכורות שלו , כענין שאמר "כי לי כל בכור" (במ' ג , יג) , שלא יחליפם בלוים; ואת הקדוש - הם הכהנים המקודשים לעבודה , כמו שאמר "ויבדל אהרן להקדישו קדש קדשים" (דה"א כג , יג). כי קרח , כדי לאסוף אליו העם , גם על הלוים יחלוק , וירצה להחזיר העבודה כולה לבכורים; והנה , כאשר נשרפו אלו הבכורות נודע שלא בחר השם בעבודתם , וכאשר נתקבל קטרת אהרן נודע שהוא הקדוש. וטעם ואת אשר יבחר בו יקריב אליו , פעם שנית - שיודיע השם את אשר לו ואת הקדוש והקריבוֹ אליו מחר , וְיִשע אל מנחתו , ואל האחרים ואל מנחתם לא יפנה (ע"פ בר' ד , ד); ואת אשר יבחר בו לדורות , לעמוד לשרת לפניו הוא וזרעו כל הימים (ע"פ דב' יח , ה) , יקריב אליו מחר - לומר שיהיה להם הנסיון הזה אות לדורות עולם , שלא יַחלקו לא על הנבחר ולא על זרעו לעולם. [(תוספת רמב"ן עצמו:) וכתב רבינו חננאל , כי אלה הנקהלים כלם לויים משבט קרח , וזה טעם "רב לכם בני לוי" (להלן , ז) ו"שמעו נא בני לוי" (להלן , ח); אולי חשבו שכל שבטם נבחר לכהונה , ומשה מעצמו חלק כבוד לאחיו , עד כאן. וחלילה שהיו בשבט משרתי אלהינו מאתים וחמשים קרואים ונשיאים בני מרי , מבעטים ברבם ובגדול שבטם ומלינים על יי'! ואלו היו מן השבט בלבד , לא היו כל מטות ישראל מתלוננים ממחרת לאמר: "אתם המיתם את עם יי'" (במ' יז , ו) , כי לא מת להם מת , רק משבט משה ואהרן; וגם באות המטות (ראה שם , כא) ראייה כי המחלוקת מכל שבטי ישראל היא. והכתוב פירש "ואנשים מבני ישראל" (לעיל , ב) , להגיד שהיו מכל השבטים , לא מן השנים הנזכרים בלבד. אבל טעם "רב לכם בני לוי" - כי קרח היה מפתה כל השבטים כי לכבודם רוצה להחזיר העבודה לבכוריהם , כאשר אמר "כי כל העדה כלם קדושים" (לעיל , ג) , ומשה בחכמתו גלה מצפון רשעו לכל העם , כי הוא על כהונתו צועק , ואמר לו שדי בכבוד שבטו: "רב לכם בני לוי" , וחזר ואמר: "שמעו נא בני לוי" , לקרח גדולם. וזה טעם "ויאמר משה לקרח" (בנוסחנו: אל קרח; להלן , ח) , אבל כולל דבריו עם בני לוי , כי דברי משה בחכמתו פיוס לו ולכל השבט , שלא ימשך אדם מהם אחריו.] והנה משה מעצמו חשב המחשבה הזאת של הקטרת , ורצה בקטרת יותר משאר קרבנות - מפני שראה כבר בנדב ואביהוא כי בהקריבם קטרת זרה לפני יי' נשרפו (ראה וי' י , א - ב) , והתיר לאהרן להקטיר אותה לצורך השעה. או שהיתה קטרת הבקר שהקטיר בהעלותו את הנרות כמשפט , ובטח משה כי השם מקים דבר עבדו ועצת מלאכיו ישלים (ע"פ יש' מד , כו). ויש אומרים , כי "וישמע משה ויפול על פניו" (לעיל , ד) - לדרוש את יי' לדעת מה יעשה , ואז נאמר לו: בקר ויודע יי' וגומר; ולא נזכר זה , רק בספור משה לעם. וכבר הראיתיך (שמ' י , ב) , כי במקומות רבים - פעם יאריך בדבור השם אל משה ויקצר בספור משה , ופעם יעשה בהפך , ולפעמים לא יזכיר האחד כלל , כאשר בא במעשה בני גד ובני ראובן , שספר הכתוב המעשה במשה מעצמו - והוא נעשה על פי השם , כמו שאמרו: "את אשר דבר יי' לעבדיך (בנוסחנו: אל עבדיך) כן נעשה" (במ' לב , לא) , וכתיב ביהושע "אל ארץ הגלעד ואל (לפנינו: אל) ארץ אחוזתם אשר נאחזו בה על פי יי' ביד משה" (יהו' כב , ט). ואם נֹאמר שהיה כן מפני הסכמת השם , כענין שאמר "זאת הארץ אשר תתנחלו אותה בגורל אשר צוה יי' לתת לתשעת המטות וחצי המטה" (במ' לד , יג) , ויהיה זה מן הדברים שעשה משה מדעתו והסכים הקדוש ברוך הוא על ידו (ראה שבת פז , א) - אינו נכון שיעשה משה דבר בחלוק הארץ שלא ברשות , כי הכל במצות השם יעשה , דכתיב "לאלה תחלק הארץ" וגומר (במ' כו , נג). ודעתי אני בזה , ובמה שאמר לאהרן: "קח את המחתה ותן עליה אש מעל המזבח ושים קטרת" (במ' יז , יא) - שהיתה עליו יד יי' (ע"פ מ"ב ג , טו) בהם , והוא הנקרא 'רוח הקדש' , כָּענין בספרי דוד ושלמה שהיו ברוח הקדש , וכמו שאמר "רוח השם דבר בי ומלתו על לשוני" (ש"ב כג , ב); כי משה רבינו בכל ביתו נאמן הוא (ע"פ במ' יב , ז) , כאשר פירשתי (שמ' לג , יח - יט) ענין ה'בית' והזכרתיו פעמים רבות , ומפני שאינו מדרך נבואתו של משה לא הוזכר בהן דבר יי'. וראיתי לאנקלוס שתרגם כל 'קטרת' הנזכרת בפרשה - "קטרת" בלשונו , לא אמר בו 'קטרת בוסמין' כמנהגו - נראה שסבר שלא היה קטרת הסמים של הקדש , אבל לבונה וכיוצא בה שהקטירו לנסיון , וכן עשה בבני אהרן (וי' י , א). ודעת רבותינו שהיה קטרת הקדש , והוא הנכון; ואולי לא ירצה אנקלוס לשבח הקטרת להוסיף בו 'בוסמין' , רק בהֵעשות ענינו כמצוה.

בקר ויודע יי' את אשר לו - רוצה לומר , שהגדולה הזאת לא נתתי לאהרן מעצמי אך השם יתעלה בחרוֹ , וזה יתבאר בבקר היום הבא אחר זה. והנה הודיעם בזה המאמר , כי השם יתעלה לא יבחר כי אם באחד לבד; ולזה היה להם לירא מהקריב הקטרת , כי לא יבחר בכלם , רק באחד לבד (ראה תנח' קרח ה).
ריכוז קישורים