תנ"ך - ויהי
ממחרת
ויבא
משה
אל־אהל
העדות
והנה
פרח
מטה־אהרן
לבית
לוי
ויצא
פרח
ויצץ
ציץ
ויגמל
שקדים:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
וַיְהִ֣י
מִֽמָּחֳרָ֗ת
וַיָּבֹ֤א
מֹשֶׁה֙
אֶל־אֹ֣הֶל
הָעֵד֔וּת
וְהִנֵּ֛ה
פָּרַ֥ח
מַטֵּֽה־אַהֲרֹ֖ן
לְבֵ֣ית
לֵוִ֑י
וַיֹּ֤צֵֽא
פֶ֙רַח֙
וַיָּ֣צֵֽץ
צִ֔יץ
וַיִּגְמֹ֖ל
שְׁקֵדִֽים:
(במדבר פרק יז פסוק כג)
וַיְהִי
מִמָּחֳרָת
וַיָּבֹא
מֹשֶׁה
אֶל־אֹהֶל
הָעֵדוּת
וְהִנֵּה
פָּרַח
מַטֵּה־אַהֲרֹן
לְבֵית
לֵוִי
וַיֹּצֵא
פֶרַח
וַיָּצֵץ
צִיץ
וַיִּגְמֹל
שְׁקֵדִים:
(במדבר פרק יז פסוק כג)
ויהי
ממחרת
ויבא
משה
אל־אהל
העדות
והנה
פרח
מטה־אהרן
לבית
לוי
ויצא
פרח
ויצץ
ציץ
ויגמל
שקדים:
(במדבר פרק יז פסוק כג)
ויהי
ממחרת
ויבא
משה
אל־אהל
העדות
והנה
פרח
מטה־אהרן
לבית
לוי
ויצא
פרח
ויצץ
ציץ
ויגמל
שקדים:
(במדבר פרק יז פסוק כג)
וַהֲוָה
בְיוֹמָא
דְבָתְרוֹהִי
וְעָל
מֹשֶׁה
לְמַשׁכְּנָא
דְסָהֲדוּתָא
וְהָא
יְעָא
חֻטרָא
דְאַהֲרֹן
לְבֵית
לֵוִי
וְאַפֵּיק
לַבלַבִּין
וַאֲנֵיץ
נַץ
וְכַפֵּית
שִׁגדִּין
:
העדות
-
ח'
מלא
בתורה:
ראה
במ'
א
,
נג.
ויצא
-
י"ג
חסר:
במ'
יז
,
כג
,
כד;
שו'
יט
,
כה;
ש"ב
י
,
טז;
יג
,
יח;
כב
,
כ;
מ"ב
י
,
כב;
טו
,
כ;
כג
,
ו;
יר'
כ
,
ג;
נב
,
לא;
איוב
יב
,
כב;
דה"ב
טז
,
ב.
ויהי
ממחרת
-
ל'
בטע'
בתור';
העדות
-
ח'
מל'
בתור';
ויצא
-
י"ג
חס';
ויגמל
-
ל'
וחס'.
ויצא
פרח
-
כמשמעו.
ציץ
-
הוא
חנטת
הפרי
כשהפרח
נופל.
ויגמל
שקדים
-
כשהוכר
הפרי
,
הוכר
שהוא
שקדים;
לשון
"ויגדל
הילד
ויגמל"
(בר'
כא
,
ח).
ולשון
זה
מצוי
בפרי
האילן
,
כגון
"ובוסר
גומל
יהיה
נצה"
(יש'
יח
,
ה).
ולמה
שקדים?
הוא
פרי
הממהר
להפריח
מכל
פירות
-
אף
המעורר
על
הכהונה
פורענותו
ממהרת
לבא
,
כמו
שמצינו
בעוזיה:
"והצרעת
זרחה
במצחו"
(דה"ב
כו
,
יט).
"וכפית
שיגדין"
(ת"א)
-
כמין
אשכל
שקדים
יחד
כפותין
זה
אצל
זה.
ויוצא
פרח
ויצץ
ציץ
ויגמל
שקדים
-
נראה
לפי
הפשט:
כשהוציאוֹ
משה
,
מְצָאוֹ
שפרח
ולא
יותר
,
כדכתיב:
והנה
פרח
מטה
אהרן;
אבל
אחר
כן
-
ויצץ
ציץ
לעיני
כל
ישראל
,
ואחרי
כן
ויגמול
שקדים
,
שכן
הוא
העניין
(בפירות
האילן.
שאם
הכל
היה
בבת
אחת
,
אם
כן
כשהוציאו
משה
נגמר
כל
אותו
העניין)
תחלה
,
והנה
לא
היתה
נראית
לא
הפריחה
לא
הניצה.
וגם
לא
היה
לו
לכתוב
והנה
פרח
,
אלא
'והנה
גמל
שקדים
מטה
אהרן
לבית
לוי'.
לבית
לוי
-
מטה
משרת
עצמו
ואחר
עמו:
מטה
אהרן
מטה
לבית
לוי.
ויגמל
-
מגזרת
"ויגדל
הילד
ויגמל"
(בר'
כא
,
ח).
ורבים
אמרו:
בעבור
שקדים
,
כי
המטה
היה
ממין
האילן.
ואיננה
ראיה.
ודרך
דרש
,
כי
שקדים
כמו
"כי
שוקד
אני"
(יר'
א
,
יב).
ויצץ
ציץ
-
שהנצו
הפירות.
ויגמול
שקדים
-
שמא
שקדים
ממש.
אי
נמי
-
פירות
אחירות
,
אבל
מפני
שבאו
בלילה
אחד
,
קורא
אותם
שקדים
,
לשון
מהירות;
כמו
"כי
שוקד
אני
על
דברי
לעשותו"
(יר'
א
,
יב).
וגם
יש
לפרש
,
שלכך
צוה
הכתוב
לעשות
הבחנות
המטות
,
כדי
שיהא
מטה
אהרון
למשמרת
ולעֵד
ולאות
,
כדמפרש
(ראה
להלן
,
כה).
וקח
מאתם
מטה
מטה
לבית
אב
וגו'
-
הנה
עשה
השם
יתעלה
זה
המופת
הנפלא
,
שהוציא
מטה
אהרן
פרח
וצץ
ציץ
וגמל
שקדים
בזמן
קצר
מאד
,
כדי
שיתפרסם
לישראל
כלם
כי
השם
יתעלה
בחר
באהרן
לבדו
להיות
לו
לכהן.