תנ"ך - ויהי ממחרת ויבא משה אל־אהל העדות והנה פרח מטה־אהרן לבית לוי ויצא פרח ויצץ ציץ ויגמל שקדים:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וַיְהִ֣י מִֽמָּחֳרָ֗ת וַיָּבֹ֤א מֹשֶׁה֙ אֶל־אֹ֣הֶל הָעֵד֔וּת וְהִנֵּ֛ה פָּרַ֥ח מַטֵּֽה־אַהֲרֹ֖ן לְבֵ֣ית לֵוִ֑י וַיֹּ֤צֵֽא פֶ֙רַח֙ וַיָּ֣צֵֽץ צִ֔יץ וַיִּגְמֹ֖ל שְׁקֵדִֽים: (במדבר פרק יז פסוק כג)

טקסט וניקוד:

וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיָּבֹא מֹשֶׁה אֶל־אֹהֶל הָעֵדוּת וְהִנֵּה פָּרַח מַטֵּה־אַהֲרֹן לְבֵית לֵוִי וַיֹּצֵא פֶרַח וַיָּצֵץ צִיץ וַיִּגְמֹל שְׁקֵדִים: (במדבר פרק יז פסוק כג)

טקסט בלבד:

ויהי ממחרת ויבא משה אל־אהל העדות והנה פרח מטה־אהרן לבית לוי ויצא פרח ויצץ ציץ ויגמל שקדים: (במדבר פרק יז פסוק כג)

תיקון קוראים:

ויהי ממחרת ויבא משה אל־אהל העדות והנה פרח מטה־אהרן לבית לוי ויצא פרח ויצץ ציץ ויגמל שקדים: (במדבר פרק יז פסוק כג)
וַהֲוָה בְיוֹמָא דְבָתְרוֹהִי וְעָל מֹשֶׁה לְמַשׁכְּנָא דְסָהֲדוּתָא וְהָא יְעָא חֻטרָא דְאַהֲרֹן לְבֵית לֵוִי וְאַפֵּיק לַבלַבִּין וַאֲנֵיץ נַץ וְכַפֵּית שִׁגדִּין :

העדות - ח' מלא בתורה: ראה במ' א , נג. ויצא - י"ג חסר: במ' יז , כג , כד; שו' יט , כה; ש"ב י , טז; יג , יח; כב , כ; מ"ב י , כב; טו , כ; כג , ו; יר' כ , ג; נב , לא; איוב יב , כב; דה"ב טז , ב.

ויהי ממחרת - ל' בטע' בתור'; העדות - ח' מל' בתור'; ויצא - י"ג חס'; ויגמל - ל' וחס'.

ויצא פרח - כמשמעו. ציץ - הוא חנטת הפרי כשהפרח נופל. ויגמל שקדים - כשהוכר הפרי , הוכר שהוא שקדים; לשון "ויגדל הילד ויגמל" (בר' כא , ח). ולשון זה מצוי בפרי האילן , כגון "ובוסר גומל יהיה נצה" (יש' יח , ה). ולמה שקדים? הוא פרי הממהר להפריח מכל פירות - אף המעורר על הכהונה פורענותו ממהרת לבא , כמו שמצינו בעוזיה: "והצרעת זרחה במצחו" (דה"ב כו , יט). "וכפית שיגדין" (ת"א) - כמין אשכל שקדים יחד כפותין זה אצל זה.

ויוצא פרח ויצץ ציץ ויגמל שקדים - נראה לפי הפשט: כשהוציאוֹ משה , מְצָאוֹ שפרח ולא יותר , כדכתיב: והנה פרח מטה אהרן; אבל אחר כן - ויצץ ציץ לעיני כל ישראל , ואחרי כן ויגמול שקדים , שכן הוא העניין (בפירות האילן. שאם הכל היה בבת אחת , אם כן כשהוציאו משה נגמר כל אותו העניין) תחלה , והנה לא היתה נראית לא הפריחה לא הניצה. וגם לא היה לו לכתוב והנה פרח , אלא 'והנה גמל שקדים מטה אהרן לבית לוי'.

לבית לוי - מטה משרת עצמו ואחר עמו: מטה אהרן מטה לבית לוי. ויגמל - מגזרת "ויגדל הילד ויגמל" (בר' כא , ח). ורבים אמרו: בעבור שקדים , כי המטה היה ממין האילן. ואיננה ראיה. ודרך דרש , כי שקדים כמו "כי שוקד אני" (יר' א , יב).

ויצץ ציץ - שהנצו הפירות. ויגמול שקדים - שמא שקדים ממש. אי נמי - פירות אחירות , אבל מפני שבאו בלילה אחד , קורא אותם שקדים , לשון מהירות; כמו "כי שוקד אני על דברי לעשותו" (יר' א , יב). וגם יש לפרש , שלכך צוה הכתוב לעשות הבחנות המטות , כדי שיהא מטה אהרון למשמרת ולעֵד ולאות , כדמפרש (ראה להלן , כה).

וקח מאתם מטה מטה לבית אב וגו' - הנה עשה השם יתעלה זה המופת הנפלא , שהוציא מטה אהרן פרח וצץ ציץ וגמל שקדים בזמן קצר מאד , כדי שיתפרסם לישראל כלם כי השם יתעלה בחר באהרן לבדו להיות לו לכהן.
ריכוז קישורים