תנ"ך - ופדויו מבן־חדש תפדה בערכך כסף חמשת שקלים בשקל הקדש עשרים גרה הוא:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וּפְדוּיָו֙ מִבֶּן־חֹ֣דֶשׁ תִּפְדֶּ֔ה בְּעֶ֨רְכְּךָ֔ כֶּ֛סֶף חֲמֵ֥שֶׁת שְׁקָלִ֖ים בְּשֶׁ֣קֶל הַקֹּ֑דֶשׁ עֶשְׂרִ֥ים גֵּרָ֖ה הֽוּא: (במדבר פרק יח פסוק טז)

טקסט וניקוד:

וּפְדוּיָו מִבֶּן־חֹדֶשׁ תִּפְדֶּה בְּעֶרְכְּךָ כֶּסֶף חֲמֵשֶׁת שְׁקָלִים בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ עֶשְׂרִים גֵּרָה הוּא: (במדבר פרק יח פסוק טז)

טקסט בלבד:

ופדויו מבן־חדש תפדה בערכך כסף חמשת שקלים בשקל הקדש עשרים גרה הוא: (במדבר פרק יח פסוק טז)

תיקון קוראים:

ופדויו מבן־חדש תפדה בערכך כסף חמשת שקלים בשקל הקדש עשרים גרה הוא: (במדבר פרק יח פסוק טז)
וּפֻרקָנֵיהּ מִבַּר יַרחָא תִפרוּק בְּפֻרסָנֵיהּ כְּסַף חֲמֵישׁ סִלעִין בְּסִלעֵי קֻדשָׁא עֶסרִין מָעִין הוּא :

ופדויו - ל'.

ופדוייו - שב אל "בכור האדם" (לעיל , טו) לבדו.

מבן חדש תפדה - משיבא לכלל חדש , ראוי לפדות; אבל לא קודם , שמא נפל הוא.

והנה השקל הוא עשרים גרה , והוא מעה , משקלה היה אז מפורסם. וזה המשקל היה נותן בפדיונו מכסף צרוף , כי לא יקרא כסף על האמת מה שיהיה ערוב מתכת אחר. ובכור הבהמה הטמאה היה נפדה בשה , כאמרו "ופטר חמור תפדה בשה" (שמ' לד , כ). והקלה התורה בזכירת מה שיפדה בו כי סמכה על מה שזכרה מזה במה שקדם (שם) , עם שלא היה זה הדבר הכרחי שיגיע הפדיון לכהן כמו הענין בשאר המתנות שזכר (ראה לעיל , ח - יד); וזה , שכבר אפשר שלא יפדוהו הבעלים ולא יהיה בזה תועלת לכהן , אבל יערוף פטר החמור אם ירצה ולא יפדהו , כמו שאמר "ואם לא תפדה וערפתו" (שם). ולזה לא הקפידה התורה מאד בזכירת הדבר שיפָּדה בו בזה המקום שזכרה בו מתנות כהונה. והנה התנה התורה בבכור אדם שיפדה אחר היותו בן חדש , לפי שהבכור ראוי שיתבאר מענינו שיהיה שלם ההויה ברחם , כי היוצא מהרחם לפי הנהוג ובאופן השלם , לא יהיה כי אם בזה האופן; ולזה יהיה הנפל פטור מהבכורה , כי לא נשלמה הויתו , ואי אפשר בו גם כן שיחיה (ראה ספ"ב קיח). והנה לא יתבאר מהוָלד שלא יהיה נפל אם לא אחר היותו בן חדש , כי כבר נתאמת בנסיון כי לא יחיה הנפל שלשים יום (ראה שבת קלה , ב). ועוד יתבאר זה מהדבר שעליו באה זאת המצוה , והיא מכת בכורות והמתתם (ראה שמ' יג , יא - טו); וזה לא יתכן שיֵאמר בנפל , כי הוא כמו מת , ולא יתכן לומר שהמית השם יתעלה המת. ומזה בעינו יתבאר שלא ינהג דין בכורה בבהמה טמאה בנפל (ראה לק"ט יח , טו) , כי בכלם נאמר "פטר רחם" (לעיל , טו) , כמו שביארנו. והנה למדו רבותינו ז"ל (ראה ספ"ב קיח) מזה המקום , שהבעלים מטפלין בבכור בהמה טמאה שלשים יום; אמרו , שמקיש אדם לבהמה במה שאמר "באדם ובבהמה" (לעיל , טו): מה בכור אדם מטפל בו שלשים יום , אף בכור בהמה מטפל בו שלשים יום. ולמדו מזה גם כן שהלוים פטורים מבכור בהמה , שנאמר "באדם ובבהמה" - את שיש לך בו 'באדם' יש לך בו 'בבהמה'; יצאו הלויים שאין בהם 'באדם' , לא יהיה לך בהן 'בבהמה' (ראה ספ"ב קיח). וזה מבואר בזולת זה הביאור מהמקום שלמדנו ממנו , שהלויים פטורים מבכור אדם: לפי שהם פטרו את בכורות ישראל , כמו שנזכר בפרשת 'במדבר סיני' (במ' ג , מ ואי') , כל שכן שיהיו פטורין בבכוריהם. ובזה יתבאר שבהמותיהן פטורות מן הבכורה; כי הם פטרו בכורות בהמתן של ישראל , כל שכן שיפטרו בכורות בהמותיהן בעצמן (ראה בכורות ג , ב - ד , א).
ריכוז קישורים