תנ"ך - אך בכור־שור או־בכור כשב או־בכור עז לא תפדה קדש הם את־דמם תזרק על־המזבח ואת־חלבם תקטיר אשה לריח ניחח לה':

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

אַ֣ךְ בְּֽכוֹר־שׁ֡וֹר אֽוֹ־בְכ֨וֹר כֶּ֜שֶׂב אֽוֹ־בְכ֥וֹר עֵ֛ז לֹ֥א תִפְדֶּ֖ה קֹ֣דֶשׁ הֵ֑ם אֶת־דָּמָ֞ם תִּזְרֹ֤ק עַל־הַמִּזְבֵּחַ֙ וְאֶת־חֶלְבָּ֣ם תַּקְטִ֔יר אִשֶּׁ֛ה לְרֵ֥יחַ נִיחֹ֖חַ לַיהוָֽה: (במדבר פרק יח פסוק יז)

טקסט וניקוד:

אַךְ בְּכוֹר־שׁוֹר אוֹ־בְכוֹר כֶּשֶׂב אוֹ־בְכוֹר עֵז לֹא תִפְדֶּה קֹדֶשׁ הֵם אֶת־דָּמָם תִּזְרֹק עַל־הַמִּזְבֵּחַ וְאֶת־חֶלְבָּם תַּקְטִיר אִשֶּׁה לְרֵיחַ נִיחֹחַ לַיהוָה: (במדבר פרק יח פסוק יז)

טקסט בלבד:

אך בכור־שור או־בכור כשב או־בכור עז לא תפדה קדש הם את־דמם תזרק על־המזבח ואת־חלבם תקטיר אשה לריח ניחח לה': (במדבר פרק יח פסוק יז)

תיקון קוראים:

אך בכור־שור או־בכור כשב או־בכור עז לא תפדה קדש הם את־דמם תזרק על־המזבח ואת־חלבם תקטיר אשה לריח ניחח ליהוה: (במדבר פרק יח פסוק יז)
בְּרַם בֻּכרָא דְתוֹרָא אוֹ בֻכרָא דְאִמְרָא אוֹ בֻכרָא דְעִזָא לָא תִפרוּק קֻדשָׁא אִנוּן יָת דַּמהוֹן תִּזרוֹק עַל מַדבְּחָא וְיָת תַּרבְּהוֹן תַּסֵיק קֻרבַּן לְאִתקַבָּלָא בְרַעֲוָא קֳדָם יְיָ :

כשב - ו' (בלישנא): וי' ג , ז; ד , לה; ז , כג; יז , ג; כב , כז; במ' יח , יז. קדש הם - ג': שמ' כט , לג; וי' טז , ד; *במ' יח , יז. אשה לריח ניחח - ב': *וי' ג , טז; במ' יח , יז. לריח - י"ו: ראה במ' טו , כד.

קדש הם ג' ואכלו אתם אשר כפר בהם כתנת בד קדש אך בכור שור.

כשב - ו'; קדש הם - ג'; אשה לריח ניחח - ב'.

לא תפדה קדש הם - לא תקח פדיונם. ורבים פירשו תפדה - לישראל. והפך זה "כל הבכור" , שאמר: "תאכלנו" (דב' טו , יט - כ) , והסימן: לכהן , מי שהוא חייב לאכלו.

אך בכור שור או בכור כשב או בכור עז לא תפדה קדש הם - זהו להזהיר שלא יפדה בכור בהמה טהורה; ומגיד , שאם פדאו אינו פדוי , לפי שהוא קדש וקדוש קדושת הגוף (ראה ספ"ב קיח). וכן מצאנו במעשר בהמה בסוף פרשת 'אם בחקתי'; והחמיר שם יותר , והוא , שאם ימירנו , והיה הוא ותמורתו קדש (ראה וי' כז , לב - לג). והנה היה לו לומר 'קֹדש הוא' , אך אמר: קדש הם , לפי מה שזכרו רבותינו ז"ל (ראה ספ"ב קיח) , להעיר , שזה הדין ינהג בכל מה שקדוש קדושת הגוף , כמו הפסח והמעשר; וכן מה שאמר את דמם תזרוק על המזבח ואת חלבם תקטיר. ויקשה לפי הפשט , לפי זה הביאור , מה שאמר אחר זה "ובשרם יהיה לך כחזה התנופה וכשוק הימין" (להלן , יח) - כי זה בלתי אפשר שישוב כי אם לבכור; ולזה נאמר אנחנו , כי אמרוֹ קדש הם שב לאלו השלשה מינים מבכור , רוצה למר: בכור שור וכשב ועז (ראה זבחים לז , א). ואת (בנוסחנו: את) דמם תזרוק על המזבח - לפי שלא אמר 'על קרנות המזבח' למדנו , שאין טעון אלא זריקה אחת (ראה ספ"ב קיח); וזה דבר לא ימָנע ממנו אחד מהקרבנות , כמו שאמר בפרשת 'ראה אנכי': "ודם זבחיך ישפך על מזבח יי' אלהיך והבשר תאכל" (דב' יב , כז) , וכבר אמר תחלה "רק קדשיך אשר יהיו לך" וגו' (שם , כו). וזה יכלול בלי ספק הפסח והמעשר , רוצה לומר: מעשר בהמה; ועליהם גם כן יתכן יותר שיאמר "והבשר תאכל" , כי הבשר כֻּלו הוא לבעלים; ולזה למדנו מזה , שהפסח והמעשר טעונין שפיכה אחת (ראה משנה זבחים ה , ח). ולזה גם כן דקדקה התורה בפרשת 'ראה אנכי' בזביחת הפסח שתהיה "במקום אשר יבחר יי'" (דב' טז , ב) , כדי שיהיה הדם למזבח. וכבר נלמד מזה המקום , שהפסח והמעשר הם גם כן טעונין הקטר חלבים כמו הענין בבכור , כי לזאת הסבה היו קדש ליי' (ראה וי' כז , לב) , מצד החלק שאוכל מהם המזבח. והדברים גם כן קל וחומר: אם הכהנים , שזכו בבכור והוא ממונם , הוכרחו מפני היותו קדש , שיהיה המזבח אוכל חלק ממנו - כל שכן בקדשי ישראל שיחוייב להם שיהיה המזבח אוכל ממנו , או לא יהיה בכאן צד יהיה בו קדש. והמשל , כי השלָמים היו קדש , כי חלק מהם נאכל למזבח וחלק אחר נאכל לכהנים (ראה וי' ז , כח - לד); אבל הפסח והמעשר למה זה יהיו קדש , אם הם כלם לבעלים , ולא יהיה מהם חלק למזבח ולא לכהנים? ואם אמר אומר , כי המעשר שני נקרא 'קדש' אעפ"י שאין בו חלק לשם יתעלה ולא לכהנים , אמרנו לו שההבדל מבואר בין קדושת מעשר בהמה ובין קדושת מעשר שני: כי מעשר שני יש רשות לבעלים לגאול אותו , ואין הענין כן במעשר בהמה , כי היא בעצמה קדש , כמו שהתבאר בסוף פרשת 'אם בחקתי' (וי' כז , ל - לג); ולזה אי אפשר במעשר בהמה שיגאל , כי בו חלק לגבוה. וכבר נלמד זה גם כן ממה שאמר בפרשת 'ראה אנכי' (דב' יב , כו - כז) , שכלל בו אלו הקדשים כמו שזכרנו - כי תמצא ששתק שם מזכירת החלב בעולה , ואמר "ועשית עולותיך הבשר והדם על מזבח יי' אלהיך" (שם , כז) - והנה היה החלב גם כן קרב למזבח! ואחר כן אמר "ודם זבחיך ישפך על מזבח יי' אלהיך והבשר תאכל" (שם) - למדנו , שאין הבעלים זוכין אלא בבשר; ונשען בשלא זכר החלב , להשענו שזה ידוע שחלבי הזבחים הם כלם למזבח , ולזה לא נמצא הבדל בין העולה והזבחים כי אם בבשר , שבשר העולה הוא למזבח ובשר הזבחים הוא לבעלים.
ריכוז קישורים