כשב
-
ו'
(בלישנא):
וי'
ג
,
ז;
ד
,
לה;
ז
,
כג;
יז
,
ג;
כב
,
כז;
במ'
יח
,
יז.
קדש
הם
-
ג':
שמ'
כט
,
לג;
וי'
טז
,
ד;
*במ'
יח
,
יז.
אשה
לריח
ניחח
-
ב':
*וי'
ג
,
טז;
במ'
יח
,
יז.
לריח
-
י"ו:
ראה
במ'
טו
,
כד.
אך
בכור
שור
או
בכור
כשב
או
בכור
עז
לא
תפדה
קדש
הם
-
זהו
להזהיר
שלא
יפדה
בכור
בהמה
טהורה;
ומגיד
,
שאם
פדאו
אינו
פדוי
,
לפי
שהוא
קדש
וקדוש
קדושת
הגוף
(ראה
ספ"ב
קיח).
וכן
מצאנו
במעשר
בהמה
בסוף
פרשת
'אם
בחקתי';
והחמיר
שם
יותר
,
והוא
,
שאם
ימירנו
,
והיה
הוא
ותמורתו
קדש
(ראה
וי'
כז
,
לב
-
לג).
והנה
היה
לו
לומר
'קֹדש
הוא'
,
אך
אמר:
קדש
הם
,
לפי
מה
שזכרו
רבותינו
ז"ל
(ראה
ספ"ב
קיח)
,
להעיר
,
שזה
הדין
ינהג
בכל
מה
שקדוש
קדושת
הגוף
,
כמו
הפסח
והמעשר;
וכן
מה
שאמר
את
דמם
תזרוק
על
המזבח
ואת
חלבם
תקטיר.
ויקשה
לפי
הפשט
,
לפי
זה
הביאור
,
מה
שאמר
אחר
זה
"ובשרם
יהיה
לך
כחזה
התנופה
וכשוק
הימין"
(להלן
,
יח)
-
כי
זה
בלתי
אפשר
שישוב
כי
אם
לבכור;
ולזה
נאמר
אנחנו
,
כי
אמרוֹ
קדש
הם
שב
לאלו
השלשה
מינים
מבכור
,
רוצה
למר:
בכור
שור
וכשב
ועז
(ראה
זבחים
לז
,
א).
ואת
(בנוסחנו:
את)
דמם
תזרוק
על
המזבח
-
לפי
שלא
אמר
'על
קרנות
המזבח'
למדנו
,
שאין
טעון
אלא
זריקה
אחת
(ראה
ספ"ב
קיח);
וזה
דבר
לא
ימָנע
ממנו
אחד
מהקרבנות
,
כמו
שאמר
בפרשת
'ראה
אנכי':
"ודם
זבחיך
ישפך
על
מזבח
יי'
אלהיך
והבשר
תאכל"
(דב'
יב
,
כז)
,
וכבר
אמר
תחלה
"רק
קדשיך
אשר
יהיו
לך"
וגו'
(שם
,
כו).
וזה
יכלול
בלי
ספק
הפסח
והמעשר
,
רוצה
לומר:
מעשר
בהמה;
ועליהם
גם
כן
יתכן
יותר
שיאמר
"והבשר
תאכל"
,
כי
הבשר
כֻּלו
הוא
לבעלים;
ולזה
למדנו
מזה
,
שהפסח
והמעשר
טעונין
שפיכה
אחת
(ראה
משנה
זבחים
ה
,
ח).
ולזה
גם
כן
דקדקה
התורה
בפרשת
'ראה
אנכי'
בזביחת
הפסח
שתהיה
"במקום
אשר
יבחר
יי'"
(דב'
טז
,
ב)
,
כדי
שיהיה
הדם
למזבח.
וכבר
נלמד
מזה
המקום
,
שהפסח
והמעשר
הם
גם
כן
טעונין
הקטר
חלבים
כמו
הענין
בבכור
,
כי
לזאת
הסבה
היו
קדש
ליי'
(ראה
וי'
כז
,
לב)
,
מצד
החלק
שאוכל
מהם
המזבח.
והדברים
גם
כן
קל
וחומר:
אם
הכהנים
,
שזכו
בבכור
והוא
ממונם
,
הוכרחו
מפני
היותו
קדש
,
שיהיה
המזבח
אוכל
חלק
ממנו
-
כל
שכן
בקדשי
ישראל
שיחוייב
להם
שיהיה
המזבח
אוכל
ממנו
,
או
לא
יהיה
בכאן
צד
יהיה
בו
קדש.
והמשל
,
כי
השלָמים
היו
קדש
,
כי
חלק
מהם
נאכל
למזבח
וחלק
אחר
נאכל
לכהנים
(ראה
וי'
ז
,
כח
-
לד);
אבל
הפסח
והמעשר
למה
זה
יהיו
קדש
,
אם
הם
כלם
לבעלים
,
ולא
יהיה
מהם
חלק
למזבח
ולא
לכהנים?
ואם
אמר
אומר
,
כי
המעשר
שני
נקרא
'קדש'
אעפ"י
שאין
בו
חלק
לשם
יתעלה
ולא
לכהנים
,
אמרנו
לו
שההבדל
מבואר
בין
קדושת
מעשר
בהמה
ובין
קדושת
מעשר
שני:
כי
מעשר
שני
יש
רשות
לבעלים
לגאול
אותו
,
ואין
הענין
כן
במעשר
בהמה
,
כי
היא
בעצמה
קדש
,
כמו
שהתבאר
בסוף
פרשת
'אם
בחקתי'
(וי'
כז
,
ל
-
לג);
ולזה
אי
אפשר
במעשר
בהמה
שיגאל
,
כי
בו
חלק
לגבוה.
וכבר
נלמד
זה
גם
כן
ממה
שאמר
בפרשת
'ראה
אנכי'
(דב'
יב
,
כו
-
כז)
,
שכלל
בו
אלו
הקדשים
כמו
שזכרנו
-
כי
תמצא
ששתק
שם
מזכירת
החלב
בעולה
,
ואמר
"ועשית
עולותיך
הבשר
והדם
על
מזבח
יי'
אלהיך"
(שם
,
כז)
-
והנה
היה
החלב
גם
כן
קרב
למזבח!
ואחר
כן
אמר
"ודם
זבחיך
ישפך
על
מזבח
יי'
אלהיך
והבשר
תאכל"
(שם)
-
למדנו
,
שאין
הבעלים
זוכין
אלא
בבשר;
ונשען
בשלא
זכר
החלב
,
להשענו
שזה
ידוע
שחלבי
הזבחים
הם
כלם
למזבח
,
ולזה
לא
נמצא
הבדל
בין
העולה
והזבחים
כי
אם
בבשר
,
שבשר
העולה
הוא
למזבח
ובשר
הזבחים
הוא
לבעלים.