תנ"ך - ויאמר ה' אל־אהרן בארצם לא תנחל וחלק לא־יהיה לך בתוכם אני חלקך ונחלתך בתוך בני ישראל: ס

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶֽל־אַהֲרֹ֗ן בְּאַרְצָם֙ לֹ֣א תִנְחָ֔ל וְחֵ֕לֶק לֹא־יִהְיֶ֥ה לְךָ֖ בְּתוֹכָ֑ם אֲנִ֤י חֶלְקְךָ֙ וְנַחֲלָ֣תְךָ֔ בְּת֖וֹךְ בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל: ס (במדבר פרק יח פסוק כ)

טקסט וניקוד:

וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־אַהֲרֹן בְּאַרְצָם לֹא תִנְחָל וְחֵלֶק לֹא־יִהְיֶה לְךָ בְּתוֹכָם אֲנִי חֶלְקְךָ וְנַחֲלָתְךָ בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: ס (במדבר פרק יח פסוק כ)

טקסט בלבד:

ויאמר ה' אל־אהרן בארצם לא תנחל וחלק לא־יהיה לך בתוכם אני חלקך ונחלתך בתוך בני ישראל: ס (במדבר פרק יח פסוק כ)

תיקון קוראים:

ויאמר יהוה אל־אהרן בארצם לא תנחל וחלק לא־יהיה לך בתוכם אני חלקך ונחלתך בתוך בני ישראל: ס (במדבר פרק יח פסוק כ)
וַאֲמַר יְיָ לְאַהֲרֹן בַּאֲרַעהוֹן לָא תַחסֵין וְחוּלָק לָא יְהֵי לָך בֵּינֵיהוֹן מַתְּנָן דִּיהַבִית לָך אִנִין חוּלָקָך וְאַחסָנְתָך בְּגוֹ בְּנֵי יִשׂרָאֵל :

ויאמר יי' - ט' בטעמא (אזלא וגרש) בסיפרא: ראה במ' ג , מ. ויאמר יי' אל - אהרן - ג': *שמ' ד , כז; *במ' יח , א , כ. תנחל - ב' , חד קמץ וחד פתח (בתורה): במ' יח , כ; דב' יט , יד. תנחל - ד' זוגין מן ב' ב' זקפא , חד קמץ וחד פתח (ארבעה זוגות מלים מוטעמות בזקף , המלה מנוקדת פעם בקמץ ופעם בפתח): בר' לב , יב; ש"א יז , ט. - בר' מא , ה; מ"א יט , ה. - במ' יח , כ; דב' יט , יד. - מ"א יא , לז; יש' מז , ג.

ויאמר יי' אל אהרן ג' אתה ובניך ובית אביך לך לקראת משה המדברה בארצם לא תנחל.

ויאמר יי' - ט' בטע' בסיפ'; תנחל - ב' חד קמ' וחד פת'.

וחלק לא יהיה לך בתוכם - אף בביזה (ראה ספ"ב קיט).

אני חלקך - כתרגומו: "מתנן דיהיבית לך". ולכך תהיה פנוי לשמור משמרת , שלא תצטרך לשום סחורה , ולא לחרוש ולא לזרוע.

בארצם לא תנחל - שתהיה נוחל חלקך כאחד מכל בני ישראל; וחלק קטן לא יהיה לך בארצם כלל - כי הערים אשר נתנו להם ערי מקלט היו , ולצורך ישראל הן. והאזהרה הזו - בכהנים , ואחרי כן הזכיר בלוים: "ובתוך בני ישראל לא ינחלו נחלה" כלל (להלן , כד) , כמוזהר בכהנים. ורבותינו דרשו (ספ"ב קיח): בארצם לא תנחל - בשעת חלוק הארץ; וחלק לא יהיה לך בתוכם - בבזה; אני חלקך - על שולחני אתה אוכל.

בארצם לא תנחל וגו' - זה אמנם היה מיושֶר התורה , כי די להם באלו המתנות למה שיצטרך להם למחיתם. וכן הענין בלויים; רוצה לומר , שדי להם במעשר שנותנין להם ישראל מכל תבואותיהם למחיתם (ראה להלן , כא). והיתה כוונת התורה בזה , שלא יהיו אלו טרודים במזונותיהם , ויהיה להם פנאי לעסוק בתורה ולהזכיר את בוראם (ראה מו"נ ג , לט). ואמנם היו להם ערים לשבת (ראה במ' לה , ב) , כי בזולת זה אי אפשר להם. ועם שבענין נתינת המעשר הערה להשיג השם יתעלה , הנה היה בענינו מהיושר בנתינת ישראל זה השיעור ללויים , כי הוא חלק קרוב למה שהיה ראוי להם מנחלת הארץ לפי מספר השבטים. ומזה יתבאר , שחובה לישראל לתת המעשר מפירותיהם ללוים (ראה מש"ת מעשר א , א); שלא תאמר , שאי זה מישראל שיפריש מעשר - הוא ללוים , ואם רצה יפריש , ואם לא - לא יפריש , כאמרו "כל חרם בישראל לך יהיה" (לעיל , יד) - שאם רצה מחרים ואם לא רצה לא מחרים. וזה , שאם היה הדבר כן , אולי לא יהיה שָׁם מי שיפריש מעשר , ויעדר מזון הלוים , ולא יהיה זה גמולם הראוי להם על עבודתם השם יתעלה.
ריכוז קישורים