תנ"ך - במדבר פרק יח פסוק לב - ולא־תשאו עליו חטא בהרימכם את־חלבו ממנו ואת־קדשי בני־ישראל לא תחללו ולא תמותו: פ

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וְלֹֽא־תִשְׂא֤וּ עָלָיו֙ חֵ֔טְא בַּהֲרִֽימְכֶ֥ם אֶת־חֶלְבּ֖וֹ מִמֶּ֑נּוּ וְאֶת־קָדְשֵׁ֧י בְנֵי־יִשְׂרָאֵ֛ל לֹ֥א תְחַלְּל֖וּ וְלֹ֥א תָמֽוּתוּ: פ (במדבר פרק יח פסוק לב)

טקסט וניקוד:

וְלֹא־תִשְׂאוּ עָלָיו חֵטְא בַּהֲרִימְכֶם אֶת־חֶלְבּוֹ מִמֶּנּוּ וְאֶת־קָדְשֵׁי בְנֵי־יִשְׂרָאֵל לֹא תְחַלְּלוּ וְלֹא תָמוּתוּ: פ (במדבר פרק יח פסוק לב)

טקסט בלבד:

ולא־תשאו עליו חטא בהרימכם את־חלבו ממנו ואת־קדשי בני־ישראל לא תחללו ולא תמותו: פ (במדבר פרק יח פסוק לב)

תיקון קוראים:

ולא־תשאו עליו חטא בהרימכם את־חלבו ממנו ואת־קדשי בני־ישראל לא תחללו ולא תמותו: פ (במדבר פרק יח פסוק לב)
וְלָא תְקַבְּלוּן עֲלוֹהִי חוֹבָא בְּאַפרָשׁוּתְכוֹן יָת שֻׁפרֵיהּ מִנֵיהּ וְיָת קֻדשַׁיָא דִבנֵי יִשׂרָאֵל לָא תַחֲלוּן וְלָא תְמוּתוּן :

ולא - ו' פסוקים 'ולא לא ולא': במ' יח , לב; ש"א יב , כא; יר' ב , ו; יז , ח; תה' עח , ח; איוב יד , יב. תמותו - ג' מלא בתורה: *בר' מב , כ; וי' ח , לה; במ' יח , לב. תמותו - ז' מלא: בר' מב , כ; וי' ח , לה; במ' יח , לב; יר' כב , כו; כז , יג; מב , כב; יח' לג , יא.

ואת - קדשי - ל'; תמותו - ג' מל' בת'.

ולא תשאו עליו חטא וגו' - הא אם לא תרימו , תשאו חטא (ראה ספ"ב קכב). ולא תמותו - הא אם תחללו , תמותו (ראה בכורות כו , ב). [(תרי"ק:) ולא תשאו עליו חטא בהרימכם את חלבו ממנו - משתפרישו ממנו את הטבול , מכאן ואילך לא תהיו נושאים עליו חטא , ש לא תאכלו פירות טבלים. ואת קדשי בני ישראל לא תחללו ולא תמותו - ואני מזהירכם על כך: בעוד שהן טבלים נקראו 'קדשי בני ישראל'. לא תחללו - ציווי הוא זה: אלא להפריש מהם הראוי להפריש. ולא תמותו - ולא תביאו עצמיכם לעון מיתה].

לא תחללו - לאוכלם בטומאה.

ולא תשאו - טעמו: כאשר תרימו חלבו לא תשאו חטא; ובתתכם מקדשו ממנו (ראה לעיל , כט) , יהיו קדשי בני ישראל שמורים. ואם לא תעשו כן תשאו חטא , שעברתם על המצוה וחללתם קדשי בני ישראל , בעבור שאכלתם אתם מקדשו.

ולא תשאו עליו חטא בהרימכם את חלבו ממנו וגו' - מזה התבאר , שאם לא ירימו ממנו תרומת מעשר , ישאו עליו חטא באכלם אותו בטבלו , ויהיו חייבים מיתה בידי שמים , כי הם מחללים קדשי בני ישראל בנהגם בהם מנהג חולין (ראה סה"מ לא תעשה קנג). ולזה הוא מבואר , שאע"פ שנטמא המעשר הם חייבים להפריש ממנו תרומת מעשר , כדי שלא ישאו עליו חטא (ראה ספ"ב קכב). ובכאן נשלם הביאור בזאת הפרשה. (התועלות בקובץ תועלות לרלב"ג , במ' טז , א - יח , לב). פרשת 'זאת חוקת': (חלק ראשון:) "זאת חקת התורה" וגו' (יט , ב) עד "ויבאו בני ישראל כל העדה מדבר צין" (במ' כ , א).