ולקחו
לטמא
מעפר
שרפת
החטאת
ונתן
עליו
מים
חיים
אל
כלי
-
לפי
שדקדקה
התורה
שיהיו
המים
בחיותם
נתנים
אל
כלי
,
שלא
יעשה
במים
מלאכה
(ראה
ספ"ב
קכד;
גיטין
נג
,
א
-
ב)
,
למדנו
גם
כן
שהוא
מחוייב
שלא
יתעסק
במלאכה
אחרת
בנתינתו
המים
אל
הכלי
,
כדי
שתהיה
כונתו
לתת
המים
אל
כלי
בעבור
עפר
שריפת
החטאת;
כי
אמרו
'ונתן
עליו'
-
אי
אפשר
שיהיה
הרצון
בו
שיתן
העפר
בכלי
ואחר
יתן
אל
העפר
מים
חיים
,
וזה
,
כי
מפני
שהעקר
הגדול
בזה
הוא
אפר
שריפת
החטאת
-
הנה
ראוי
שיתן
האפר
על
המים
כדי
שיוכר
ויתערב
במים;
כמו
הענין
במי
סוטה
,
שבארה
התורה
בפרשת
'נשא'
(במ'
ה
,
יז)
שהעפר
הוא
שנִתן
על
המים
,
כי
בזולת
זה
ישאר
למטה
,
לכבדותו
,
ולא
יוכר
העפר
במים
ההם
(ראה
ספ"ב
קכח).
ולזה
יהיה
הרצון
באמרו
'ונתן
עליו'
-
ונתן
בעבורו
,
כטעם
"על
(בנוסחנו:
אל)
שאול
ועל
(בנוסחנו:
ואל)
בית
הדמים"
(ש"ב
כא
,
א);
ומזה
יתחייב
,
שתהיה
נתינתו
המים
החיים
אל
הכלי
בעבור
תכלית
שינתן
בהם
עפר
שרפת
החטאת.
ולזה
הוא
מבואר
,
שאם
נתעסק
במלאכה
אחרת
עם
מִלוּיוֹ
הכלי
,
הנה
אותן
המים
פסולין
למי
חטאת
,
כי
אי
אפשר
שיכוין
אדם
לבו
בשני
מלאכות
מתחלפות
יחד
(ראה
מש"ת
פרה
אדומה
ז
,
א).
וצריך
שיהיה
כלי
מה
שינתן
בו
המים
חיים
,
ואם
לא
ידבק
בו
גדר
הכלי
אשר
יתכן
שישתמשו
בו
בנתינת
המים
,
הנה
אותם
המים
הם
פסולין
(ראה
מש"ת
שם
ו
,
א
,
ה).
והנה
קראה
התורה
זה
האפר
'עפר'
,
להורות
שאם
נשתנה
האפר
לעפר
מפני
רוב
הזמן
שעמד
,
הנה
הוא
כשר
למי
נדה
(ראה
ספ"ב
קכח).
ולפי
שלא
דקדקה
התורה
בנותן
המים
חיים
אל
כלי
שיהיה
כהן
,
למדנו
מזה
,
שכל
בן
דעת
כשר
למִלוּא
(ראה
מש"ת
שם
,
ב).
ולפי
שאין
זה
הענין
'עבודה'
,
יהיה
המלוא
כשר
אפילו
בלילה
(ראה
שם).
ולפי
שלא
בארה
התורה
שיהיה
עפר
שרפת
החטאת
נִתן
על
הכלי
הראשון
שמלא
אותו
מים
חיים
בעבורו
,
למדנו
מזה
,
שמותר
לערות
המים
מהכלי
ההוא
אל
כלי
אחר
לשים
בו
עפר
שרפת
החטאת
,
אלא
שהוא
ראוי
גם
כן
שינתנו
המים
האלו
בכלי
השני
בעבור
עפר
שרפת
החטאת
(ראה
מש"ת
פרה
אדומה
י
,
א);
כי
מן
השקר
שתדקדק
התורה
בזאת
הכונה
במִלוא
הכלי
הראשון
ולא
תדקדק
בכונה
הזאת
בכלי
השני
,
אשר
בו
ינתן
האפר
,
שהוא
השרש
והעקר
בזאת
הטהרה.
ובכלל
הנה
יתבאר
ממה
שזכרנו
,
שראוי
שלא
יתעסק
במלאכה
אחרת
עד
נתינתו
האפר
על
המים
(ראה
שם
ז
,
א);
שאם
היה
עושה
כן
,
לא
יתאמת
שנתן
בעבור
האפר
מים
חיים
אל
כלי
,
כי
הוא
מניח
המים
ועוסק
במלאכה
אחרת
קודם
נתינתו
האפר
,
והתורה
דקדקה
שיהיה
זה
הענין
מלאכה
אחת
,
ויכוין
מראשיתה
זה
התכלית.
וראוי
שלא
יעלם
ממנו
,
כי
עם
זה
לא
ימָנע
שתהיה
זאת
המלאכה
נעשית
על
יד
שנים
זה
אחר
זה
,
כי
המלאכה
הזאת
כבר
יִקרה
בה
זה
(ראה
יומא
מג
,
א);
ולזה
אפשר
אחר
שנתן
המים
אל
כלי
,
שיטוש
המים
על
יד
שומר
ויוכל
הוא
לעשות
מלאכה
,
כיון
שהשומר
אינו
עושה
מלאכה
(ראה
מש"ת
פרה
אדומה
ח
,
ב).
ולא
תקָרא
'מלאכה
אחרת'
מה
שהוא
מהכרח
הולכת
המים
לקדשן
בעפר
שרפת
החטאת
(ראה
שם
,
ח).
וצריך
המקדש
שיכוין
ויתן
האפר
בידו
על
המים
-
לטהר
הטמא
,
שנאמר
ולקחו
לטמא
(ראה
שם
ט
,
ב).
ולזה
צריך
שיכוין
לקדש
המים
ולהזות
מהם
על
הטמא
,
אלא
שלא
יחוייב
שתהיה
הכונה
לטהר
זה
הטמא
,
שהרי
לא
הקפיד
הכתוב
אלא
שיזרקו
על
הטמא
מי
נדה
מכל
מקום.
וכבר
מצאנו
גם
כן
שהתורה
ביארה
,
שהמים
אשר
קדשם
-
יזה
מהם
על
דברים
רבים
(ראה
להלן
,
יח)
,
וזה
ממה
שיורה
שלא
יחוייב
שיכוין
בקדשו
המים
באפר
לכל
הטמאים
אשר
יִטהרו
באלו
המים.
ולזה
גם
כן
ביאר
,
שההזאה
אפשר
שתהיה
על
יד
אחר
(ראה
מש"ת
שם
י
,
א).
וזה
כלו
ממה
שיורה
,
שלא
יחוייב
שתהיה
כונתו
אלא
לטהר
במים
אשר
יְקדֵש
אי
זה
טמא
הזדמן.
וזה
יתבאר
ביאור
יותר
שלם
כשנִתֵן
הסבות
בכל
אלו
הענינים
שזכרה
התורה
בזה
(ראה
חקירה
בענין
מעשי
הפרה
,
במ'
יט
,
כב).