אזוב
-
ג'
מלא
בתורה
(בלישנא):
*שמ'
יב
,
כב;
*במ'
יט
,
ו
,
יח.
ועל
-
כל
-
ו'
בסיפרא
(בלישנא):
ראה
במ'
א
,
נ.
בחלל
-
ב':
במ'
יט
,
יח;
לא
,
יט.
בקבר
-
ג'
(דגושין):
במ'
יט
,
יח;
מ"א
יג
,
לא;
תה'
פח
,
יב.
ולקח
אזוב
וטבל
במים
איש
טהור
-
לפי
שלא
התנה
באזוב
שלא
יהיה
נעשה
בו
מלאכה
כמו
שהתנה
במים
(ראה
פירושו
לעיל
,
יז)
,
למדנו
,
שאחר
זה
לא
תהיה
המלאכה
שיעשו
הבעלים
פוסלת
מי
הנדה
,
כי
אפילו
בגוף
האזוב
לא
תהיה
המלאכה
פוסלת.
וגם
כן
,
לפי
שהבדיל
זאת
המלאכה
מהאחרת
,
למדנו
שאחר
שנתקדשו
המים
באפר
אין
המלאכה
שיעשו
הבעלים
קודם
ההזאה
פוסלת
המים
ההם
(ראה
משנה
פרה
ד
,
ד).
אלא
שהוא
מבואר
,
שהוא
צריך
שלא
יעשה
מלאכה
בגוף
המים
ההם
,
כי
הכתוב
קראם
"מי
נדה"
(לעיל
,
ט)
-
שלא
ישתמש
בהם
אלא
לזה
התכלית
כדי
שלא
יסור
שם
'מי
נדה'
מהם
(ראה
גיטין
נג
,
א).
וצריך
גם
כן
שיהיו
מי
הנדה
נשמרים
,
שנאמר
"למשמרת
למי
נדה"
(לעיל
,
ט;
ראה
מש"ת
פרה
אדומה
י
,
ד
-
ה).
וזה
,
שאם
היה
האפר
צריך
שִמור
בעבור
תכלית
שיהיו
ממנו
מי
נדה
,
כל
שכן
שמי
נדה
צריכין
שִמור;
ועוד
,
שהרי
יש
בהם
אפר
שהוא
צריך
שמור.
ומזה
המקום
יתבאר
,
שאם
לא
הונחו
מי
נדה
במקום
טהור
הרי
הם
פסולים
,
ואע"פ
שהיו
בתוך
כלי
חרס
מוקף
צמיד
פתיל
,
כמו
הענין
באפר
(ראה
מש"ת
שם
יד
,
ג).
והנה
האזוב
הוא
הנקרא
'אזוב'
בלא
שום
לווי:
לא
'אזוב
יון'
ולא
'אזוב
מדברי'
והדומה
להם
(ראה
ספ"ב
קכט).
ומה
שהתנה
שיהיה
הטובל
האזוב
במים
איש
טהור
-
הנה
אמר
זה
להוציא
את
האשה
,
שנכללה
במעשים
הקודמים
(ראה
יומא
מג
,
א).
ולפי
שלא
בא
להוציא
את
הקטן
,
שב
לתאר
אותו
שנית
בזולת
מלת
'איש'
,
ואמר
"והזה
הטהור
על
הטמא"
(להלן
,
יט).
ולזה
צריך
בקטן
שיהיה
בן
דעת
,
כי
ההזאה
צריכה
כונה
,
שיהיה
בעבור
הטמא;
וזאת
הכונה
לא
תשלם
בקטן
שאינו
בן
דעת
(ראה
משנה
פרה
יב
,
י).
וכבר
בארנו
,
שמלת
טהור
תאמר
בעניני
הפרה
במי
שהוא
טהור
למעשר
שני
,
אע"פ
שהוא
טמא
לתרומה
(לעיל
,
ט;
ראה
ספ"ב
קכט).
והנה
הוצרכה
התורה
להזכיר
בזה
המקום
זה
התנאי
,
כי
אולי
יחשֹב
חושב
שלא
יצטרך
זה
לפי
שמי
חטאת
הם
מטמאים
,
כמו
שיזכור
אחר
זה
(ראה
פירושו
להלן
,
כא).
ועוד
,
שלולי
זה
התנאי
היינו
אומרים
שהטהור
שהִזה
הוא
טמא
,
ולזה
למדתנו
התורה
שהנוגע
במי
חטאת
לצורך
הזאה
אינו
טמא
,
שנאמר:
ולקח
אזוב
וטבל
במים
איש
טהור
,
ואומר
"והזה
הטהור
על
הטמא"
(להלן
,
יט)
-
ללמדנו
,
שמפני
הזותו
על
הטמא
לא
נטמא
(ראה
מש"ת
פרה
אדומה
טו
,
א).
וראוי
שתדע
,
שלא
יחוייב
בִּמְקַדֵש
המים
באפר
שיהיה
הוא
המַזה
,
כי
התורה
שמה
זה
הענין
מלאכה
אחרת
,
ולזה
אמרה:
ולקח
אזוב
וטבל
במים
איש
טהור
(ראה
שם
י
,
א).
והזה
על
האהל
ועל
כל
הכלים
ועל
הנפשות
אשר
היו
שם
-
למדנו
מזה
,
שאע"פ
שיטמא
האהל
,
הנה
הוא
מביא
הטומאה
בכל
מה
שתחתיו
,
ואע"פ
שאינו
חוצץ
בפני
הטומאה
(ראה
פירושו
לעיל
,
יד).
ולמדנו
מזה
שאינו
צריך
על
כל
הזאה
טבילה
,
אבל
בטבילה
אחת
יזה
על
דברים
רבים
זה
אחר
זה
,
מה
שהִתמיד
האזוב
להיות
בו
מים
להזות
(ראה
מש"ת
שם
,
ח).
ולמדנו
מזה
גם
כן
,
שבהזאה
אחת
יוכל
להזות
על
דברים
רבים
,
אך
שיוזה
על
כל
אחד
מהם
,
שנאמר:
ועל
כל
הכלים
ועל
הנפשות
(ראה
שם).
וצריך
שתהיה
ההזאה
בקצת
הנגלה
משטח
הטמא
,
לא
בבית
הסתרים
,
שנאמר:
על
האהל
ועל...
כל
הנפשות
-
לא
בתוכם
(ראה
מש"ת
פרה
אדומה
יב
,
א).
ולמדנו
מאמרו
ועל
הנפשות
אשר
היו
שם
,
כי
גם
הקטנים
יִטמאו
בזאת
הטומאה
(ראה
מש"ת
טומאת
מת
א
,
יד).
ולמדנו
גם
כן
מִזה
,
שצריך
שיכוין
להזות
על
הטמאים
שהוא
מַזה
עליהם
(ראה
מש"ת
פרה
אדומה
י
,
ז
-
ח)
,
כי
התורה
לא
אמרה
'והזה
על
הטמאים'
,
אבל
אמרה:
והזה
על
האהל
וגו'
-
לבאר
שצריך
שיכוין
להזות
על
האהל
ועל
כל
דבר
שיַזֶה
עליו.
ומִזֶה
יתבאר
,
שצריך
שתהיה
ההזאה
במי
שהזה
עליו
מכח
המַזֶה
,
לא
מכח
כחו;
ולזה
,
אם
הִזה
על
האחד
ונטפו
המים
על
השני
,
הזאתו
פסולה
(ראה
מש"ת
שם
יב
,
ב).
וצריך
גם
כן
שתהיה
ההזאה
מהאזוב
,
לא
מיד
המזה
,
ולא
מהחוט
שנאגד
בו
(ראה
שם
יא
,
ד).
ועל
הנוגע
בעצם
או
בחלל...
או
בקבר
-
הנה
הקדים
העצם
לחלל
,
כי
העצם
אינו
אבר
,
והחלל
הוא
אבר
שלם
שיש
בו
בשר
גידין
ועצמות
(ראה
מש"ת
טומאת
מת
ב
,
ג);
ואחר
כן
זכר
המת
,
שהוא
כלל
הגוף.
והנה
עלה
בזה
בהדרגה
מהקטן
אל
הגדול.
ולפי
שענין
הנגיעה
בקבר
היא
בלתי
מתיחסת
לנגיעה
בעצם
או
בחלל
או
במת
,
כי
היא
אינה
נגיעה
במת
ולא
בחלק
ממנו
אבל
היא
נגיעה
באהל
סתום
אשר
בו
כלל
המת
-
הנה
לזאת
הסבה
לא
זכר
אותו
קודם
המת.