תנ"ך - זאת חקת התורה אשר־צוה ה' לאמר דבר׀ אל־בני ישראל ויקחו אליך פרה אדמה תמימה אשר אין־בה מום אשר לא־עלה עליה על:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

זֹ֚את חֻקַּ֣ת הַתּוֹרָ֔ה אֲשֶׁר־צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה לֵאמֹ֑ר דַּבֵּ֣ר׀ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל וְיִקְח֣וּ אֵלֶיךָ֩ פָרָ֨ה אֲדֻמָּ֜ה תְּמִימָ֗ה אֲשֶׁ֤ר אֵֽין־בָּהּ֙ מ֔וּם אֲשֶׁ֛ר לֹא־עָלָ֥ה עָלֶ֖יהָ עֹֽל: (במדבר פרק יט פסוק ב)

טקסט וניקוד:

זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר־צִוָּה יְהוָה לֵאמֹר דַּבֵּר׀ אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ פָרָה אֲדֻמָּה תְּמִימָה אֲשֶׁר אֵין־בָּהּ מוּם אֲשֶׁר לֹא־עָלָה עָלֶיהָ עֹל: (במדבר פרק יט פסוק ב)

טקסט בלבד:

זאת חקת התורה אשר־צוה ה' לאמר דבר׀ אל־בני ישראל ויקחו אליך פרה אדמה תמימה אשר אין־בה מום אשר לא־עלה עליה על: (במדבר פרק יט פסוק ב)

תיקון קוראים:

זאת חקת התורה אשר־צוה יהוה לאמר דבר׀ אל־בני ישראל ויקחו אליך פרה אדמה תמימה אשר אין־בה מום אשר לא־עלה עליה על: (במדבר פרק יט פסוק ב)
דָּא גְּזֵירַת אוֹרָיתָא דְּפַקֵיד יְיָ לְמֵימַר מַלֵיל עִם בְּנֵי יִשׂרָאֵל וְיִסְבוּן לָך תּוֹרְתָא סִמוֹקְתָא שַׁלמְתָא דְּלֵית בַּהּ מוּמָא דְּלָא סְלֵיק עֲלַהּ נִירָא :

זאת חקת התורה - ב': במ' יט , ב; לא , כא. דבר - ב' בטעמא (מונח לגרמיה): במ' יז , יז; יט , ב. ויקחו - ו' רפין: *שמ' יב , ג; כה , ב; כז , כ; וי' כד , ב; *במ' יט , ב; מ"ב ז , יג.

ויקחו ו' רפ' ויקחו להם איש ויקחו לי תרומה צו את בני ישראל ואתה תצוה את בני ישראל פרה אדמה תמימה ויקחו נא חמשה מן הסוסים.

זאת חקת התורה - ב'; ויקחו - ו'; פרה - ל'; אדמה - ל'.

[זאת] חקת התורה - לפי שהשטן ואומות העולם מונין את ישראל לומר: מה המצוה הזאת? לפיכך כתב בה 'חקה': גזירה היא מלפני , אין לך רשות להרהר אחריה (ראה יומא סז , ב). ויקחו אליך - לעולם היא נקראת על שמך: 'פרה שעשה משה במדבר'. אדומה תמימה - שתהא תמימה באדמוּת (ראה ספ"ב קכג); שאם היו בה שתי שערות שחורות - פסולה (ראה משנה פרה ב , ה).

זאת חקת התורה - ולפנינו מפרש באיזו תורה הוא מדבר , דכתיב "וזאת התורה אדם כי ימות באהל" (להלן , יד); כלומר: חקת ה'תורה' שאמר למטה "זאת התורה". פרה אדומה צוה לקחת , לעשות תורת טהרתו של "אדם כי ימות באהל" , להיטהר בו נוגע ונושא ומאהיל.

גם זאת הפרשה במדבר סיני נאמרה (ראה במ' טז , א) , כאשר צוה השם "וישלחו מן המחנה" (במ' ה , ב) , ובפסח היו טמאי מת (ראה במ' ט , ו). ונסמכה זאת הפרשה בעבור שהיא לכהן. פרה אדומה תמימה - שלא תהיה קטנה. אמר הגאון , כי 'מי נדה' (ראה להלן , ט) כדבש שיזיק בעל המרה האדומה , ויועיל לבעל הלחה; ואין צורך.

זאת חוקת התורה - חוק של הוראה. ויקחו אליך פרה אדומה - לפי שלא יהו בני אדם מצויין אצל מיתיהם מתוך חיבתם , ויצערו יותר מדאי; אי נמי , שלא יהו דורשים אל המתים ובעלי אוב (ראה דב' יח , יא) , החמיר הכתוב בטומאת מת יותר מכל טמאות שבעולם , לעשותו אבי אבות הטומאה; שמטמא אדם וכלים , ואף מטמא באהל (ראה משנה כלים א , ד) , ועושה חרב כחלל (ראה שבת קא , ב). ואף מפני כבוד הבריות , שלא יעשו מעורם נודות ושטיחין , מעצמותיהן כלים להשתמש בהם , כמו בעור בהמות ועצמותיהן; וזהו גנאי לבריות. וכן אמרו רבותינו (ראה חולין קכב , א): מפני מה עור אדם מטמא? שלא יעשה אדם עור אביו ואמו שטיחין. מפני מה עצם אדם טמא? שלא יעשה אדם עצמות אביו ואמו תרוודין. ולפי חיבתן - טומאתן , כמו שאמרו רבותינו (ראה משנה ידים ד , ו) לצדוקים , שאמרו: קובלני עליכם פרושים , שאתם אומרים: ספר תורה מטמא ידים , וספרי מרון אינם מטמאין את הידים; וענו להם: קובלנו עליכם צדוקים , שאתם אומרים: עצמות יוחנן כהן גדול מטמאין ― לכך לקח 'יוחנן' , שהוא חשוב בעיניהם על שנעשה צדוקי ― ועצמות חמור טהורים. אלא לפי חיבתן של אדם טמאים יותר מן החמור , שלא יזלזלו בהם; הכא נמי , לפי חיבתן טומאתן , שלא יתנום עם התרומה ויאכלו העכברים. אבל מרון - יאכלום ויאכלום. וכן לעניין טהרתם החמירו עליהם , לבקש אפר פרה שהיא יקרה בדמים. וגם בשביל להרחיקם מן המת , אסר מת בהנאה. מיהו אי לא שהחמירו בטומאתו ובטהרתו , לא יניחוֹ בשביל שהוא אסור בהנאה מלהשתמש בו; דליכשירגישו שהוא משתמש באיסורי הנאה , לא יפסיד בכך , אלא שיאסרו עליו מכאן ולהבא. אבל כשמִטַמא , והוא משתמש בכלים טמאים , יטַמְאו כל אשר בביתו; ולכך ימָנעו מלשמש בעור המת ובעצמותיו.

זאת חקת התורה - לפי שהשטן ואומות העולם מונין את ישראל , לומר: מה המצוה הזאת?! לפיכך כתב בה 'חקה': גזרה היא מלפני , אין לך רשות להרהר אחריה; לשון רבנו שלמה מדברי רבותינו. וכבר הזכרתי בענין 'שעיר המשתלח' (וי' טז , ח) מה טעם לאומות שיהיו מונין אותנו בזאת יותר משאר הקרבנות שיכפרו , ויש מהם שיטהרו , כקרבנות הזב והיולדת: כי מפני היותה נעשית בחוץ , יֵראה להם שהיא נזבחת לשעירים על פני השדה (ע"פ וי' יז , ז). והאמת - שהיא להעביר רוח הטומאה (ע"פ זכ' יג , ב) , ושריפתה כריח ניחוח בחוץ. וטעם טומאת המת - בעטיו של נחש , כי הנפטרים בנשיקה לא יְטמאו מן הדין , והוא שאמרו: צדיקים אינן מְטמאין. ולכך אמר הכתוב: זאת חקת התורה - כלומר: הנחקקת מן התורה , והיא תורה שבעל פה; על כן היא פרה , והיא אדומה ממדת הדין , ונתֶנֶת לאלעזר להעשות לפניו אפילו על ידי זר; אבל הסגן יראה מעשיה , כדי שתעשה על כוָנתו , שלא יחשבו בה מחשבת רעה כאומות והשטן. והפרשה הזאת תשלום בתורת הכהנים; ונכתבה בכאן , אחר מתנות הכהונה , לומר שגם טהרתן של ישראל על ידי כהן תהיה. וטעם זאת חקת התורה אשר צוה יי' - כטעם "ואל משה אמר עלה אל יי'" (שמ' כד , א); או הוא כמו מסורס: דבר אל בני ישראל זאת חקת התורה אשר צוה יי' לאמר. דבר , ולא 'דַבְּרוּ' - כי משה הוא העיקר. וטעם אליך - שיעשו כן במדבר לשעתם , ואחרי כן יצוה שתהיה "לבני ישראל ולגר... לחקת עולם" (להלן , י) , שיעשו כן לדורות; וכן "ויקחו אליך שמן זית זך" וגו' (שמ' כז , כ) , ואחרי כן: "חקת עולם לדורותם" וגו' (שם , כא). ואמר: ונתתם , ולא 'ונתת' - להכניס אהרן עמו , לכבודו , כי שניהם יצוו לאלעזר לשחוט לפניו. או ונתתם - לרבים , עכשו ולדורות; והטעם , כי אלעזר השוחט מיד בית דין יקחנה , שיתנוה לו , שתעשה בהכשר ועל דעתם , כענין ששנינו (פרה ג , ה): ומי עשאן? הראשונה עשה משה , והשניה עשה עזרא; שבע מעזרא ואילך , ומי עשאן? שמעון הצדיק ויוחנן כהן גדול עשו שתים שתים וכו'. אל אלעזר הכהן - מצותה בסגן; לשון רבנו שלמה. ואין הכוָנה לומר , שיהיה חיוב המצוה בסגן יותר מכהן גדול או כהן הדיוט , אלא הוראת שעה היתה בפרה הראשונה שתהיה באלעזר , והוא היה סגן. ולשון סיפרי (ספ"ב קכג): בא הכתוב ולימד על הפרה שתהא נעשית בסגן; תדע שכן , שהרי אהרן קַיים , ואלעזר שורף את הפרה; ונתתם אותה אל אלעזר הכהן - זו נעשית באלעזר , ושאר כל הפרות בכהן גדול; דברי רבי מאיר. רבי יוסי ורבי יהודה ורבי שמעון ורבי אליעזר בן יעקב אומרים: זו נעשית באלעזר , ושאר כל הפרות בין בכהן גדול בין בכהן הדיוט. והענין לומר כי המצוה הזו , לעומק סודה , ראויה להנתן לגדול שבכהונה; ולא נתנה לאהרן - ואולי הוא לגדולתו , כי הוא קדוש יי' וחסידו (ע"פ תה' קו , טז ודב' לג , ח) , המכפר במקדשו , ולא רצה ליתן לו עבודת חוץ; או היה להכתיר אלעזר ולחנכו בחיי אביו במצוה מן המצוֹת של כהונה גדולה; או היה לעֹנש העגל , כדברי רבי משה הדרשן (הובאו ברש"י בסוף הפרק). והנה עשה הקדוש ברוך הוא גם אהרן נביא במצוה הזאת , והוא ומשה רבינו יתנו אותה לאלעזר , שהוא גדול הכהונה אחרי אהרן והוא משוח בשמן המשחה; וזה רמז לדורות , שתעשה בגדול הכהונה , והוא הכהן הגדול. וכן שנינו (פרה ד , א): פרת חטאת ששחטה שלא בכהן גדול פסולה , ורבי יהודה מכשיר. ובגמרא במסכת יומא (מב , ב): ונתתם אותה אל אלעזר - אותה לאלעזר , ולא לדורות באלעזר; איכא דאמרי: לדורות בכהן הדיוט , ואיכא דאמרי: לדורות בכהן גדול. והוא סתם משנתנו , והנכון בטעם. ולדברי האומר 'לדורות בכהן הדיוט' - צוה באלעזר לפי שלא היה שם כהן אחר , כי אינו הגון שיהיה אחיו הקטן קודם אליו.
ריכוז קישורים