תנ"ך - ואיש אשר־יטמא ולא יתחטא ונכרתה הנפש ההוא מתוך הקהל כי את־מקדש ה' טמא מי נדה לא־זרק עליו טמא הוא:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וְאִ֤ישׁ אֲשֶׁר־יִטְמָא֙ וְלֹ֣א יִתְחַטָּ֔א וְנִכְרְתָ֛ה הַנֶּ֥פֶשׁ הַהִ֖וא מִתּ֣וֹךְ הַקָּהָ֑ל כִּי֩ אֶת־מִקְדַּ֨שׁ יְהוָ֜ה טִמֵּ֗א מֵ֥י נִדָּ֛ה לֹא־זֹרַ֥ק עָלָ֖יו טָמֵ֥א הֽוּא: (במדבר פרק יט פסוק כ)

טקסט וניקוד:

וְאִישׁ אֲשֶׁר־יִטְמָא וְלֹא יִתְחַטָּא וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִתּוֹךְ הַקָּהָל כִּי אֶת־מִקְדַּשׁ יְהוָה טִמֵּא מֵי נִדָּה לֹא־זֹרַק עָלָיו טָמֵא הוּא: (במדבר פרק יט פסוק כ)

טקסט בלבד:

ואיש אשר־יטמא ולא יתחטא ונכרתה הנפש ההוא מתוך הקהל כי את־מקדש ה' טמא מי נדה לא־זרק עליו טמא הוא: (במדבר פרק יט פסוק כ)

תיקון קוראים:

ואיש אשר־יטמא ולא יתחטא ונכרתה הנפש ההוא מתוך הקהל כי את־מקדש יהוה טמא מי נדה לא־זרק עליו טמא הוא: (במדבר פרק יט פסוק כ)
וּגבַר דְּיִסתָּאַב וְלָא יַדֵּי עֲלוֹהִי וְיִשׁתֵּיצֵי אֱנָשָׁא הַהוּא מִגּוֹ קְהָלָא אֲרֵי יָת מַקדְּשָׁא דַייָ סַאֵיב מֵי אַדָּיוּתָא לָא אִזדְּרִיקוּ עֲלוֹהִי מְסָאַב הוּא :

מקדש יי' - ג': במ' יט , כ; יח' מח , י; דה"א כב , יט. זרק - ב' (וחסר): במ' יט , יג , כ.

זרק - ב'.

ואיש אשר יטמא וגו' - אם נאמר מקדש , למה נאמר "משכן" (לעיל , יג)? וכו' , כדאיתא בשבועות (טז , ב).

ואיש אשר יטמא - וכבר הזכיר "כל הנוגע במת בנפש... ונכרתה" (לעיל , יג) , ועתה הזהיר על עצם או על קבר (ראה לעיל , יח).

ואיש אשר יטמא ולא יתחטא ונכרתה - לרבות כרת לנוגע בגולל ודופק שנתרבו מעל פני השדה , כנוגע במת עצמו. מיהו נזיר אינו מגלח עליהם אם נטמא בהם , דאינו מגלח אלא על טומאת גוף המת , כדאיתא בנזיר (מט , ב). וכהן אינו מוזהר על טומאתו; ולפיכך הכהנים אינם מוזהרים על חלל חרב , על כלי מתכות הנוגעים במת או הבאים באהל המת , אעפ"י שהם אבי אבות הטומאה כמת; דכיון דאין נזיר מגלח עליהם , אין כהן מוזהר על טומאתם , דילפינן "טומאתו" (וי' ה , ג) - "טומאתו" (לעיל , יג) לגזירה שוה; כדאיתא בשבועות (ז , א - ב) ובמכות (יד , ב).

את מקדש יי' טמא - הזכיר הכתוב הַכָּרֵת הזה בסתם , ואמר "את משכן יי' טמא" (לעיל , יג); בעבור שכבר הזהיר במקדש מן הטומאה , כמו שאמר "בכל קדש לא תגע ואל המקדש לא תבא" (וי' יב , ד) - כי הזכירה שם בטומאה הקלה , באשה היולדת בימי טֹהר , שהוא בתולדתה , והוא הדין בכל הטמאים; וכבר הזכיר גם כן הטבילה: "ואם לא יכבס ובשרו לא ירחץ ונשא עונו" (וי' יז , טז) - כלומר , שישא עונו בעברו על המוזהר ממנו. ולפיכך אמר כאן בטומאת המת , כי הנוגע במת ולא יתחטא , אע"פ שכבס בגדיו ורחץ בשרו , יֵחשב מטמא המשכן כאלו לא טבל כלל; ולא היה צריך לפרש , רק שהחטוי מעכב בטהרתו. וזה טעם "עוד טומאתו בו" (לעיל , יג) - כלומר: אע"פ שטבל כשאר הנטהרים , עודנו טמא , כי מי נדה לא זורק עליו. ויתכן שירמוז לאיש (בפס' יג) , וטעמו: 'כל הנוגע במת בנפש , ולא יתחטא את אשר משכן יי' טמא , ונכרתה'; וכמוהו בחסרון שי"ן או מלת 'אשר' הרבה מאד: "לכל יבא גבורתך" (תה' עא , יח); "וכל יש לו נתן בידו" (בר' לט , ד); "את הדרך ילכו בה" (שמ' יח , כ); ורבים כן. וטעם כי את מקדש יי' טמא - כאשר מקדש יי' טמא; כמו "כי יקרא קן צפור לפניך" (דב' כב , ו) וחביריו הרבים. והזכיר הכתוב הַכָּרֵת שני פעמים (בפסוקנו ובפס' יג לעיל) , ועל דעת רבותינו (שבועות טז , ב) הוא לחייבו במשכן אהל מועד ובמקדש בית עולמים. ואיפשר כפי פשוטו , כי מקדש יי' - קדשי הקרבן; כי כבר חִייב כרת באוכל בשר מזבח השלמים אשר ליי' וטומאתו עליו (וי' ז , כ) , וכאן חִייב גם על מי שלא יתחטא ביום השלישי וביום השביעי אע"פ שטבל. ויהיה פירוש מקדש יי' - קדש יי' , כמו "את מקדשו ממנו" (במ' יח , כט); והנה הַכָּרֵת בפרשה - על טומאת מקדש וקדשיו. והנכון בעיני כפשוטו: כי הכרת הראשון - בנוגע במת , כמו שאמר "כל הנוגע במת בנפש" וגו' (לעיל , יג) , והשני - גם במאהילים , שלא נגעו בעצם ובקבר; כי טעם ואיש אשר יטמא ולא יתחטא - ואיש אשר יטמא בכל אלה הנזכרים ולא יתחטא. ועל דרך האמת , יתכן שיהיה מקדש יי' - רמז למקדש המקדש.

ואיש אשר יטמא ולא יתחטא ונכרתה וגו' - רוצה לומר: אם נכנס למקדש , כמו שביאר ואמר: כי את מקדש יי' טמא (ראה ספ"ב קכט).
ריכוז קישורים