זאת
חקת
התורה
-
לפי
שהשטן
ואומות
העולם
מונין
את
ישראל
,
לומר:
מה
המצוה
הזאת?!
לפיכך
כתב
בה
'חקה':
גזרה
היא
מלפני
,
אין
לך
רשות
להרהר
אחריה;
לשון
רבנו
שלמה
מדברי
רבותינו.
וכבר
הזכרתי
בענין
'שעיר
המשתלח'
(וי'
טז
,
ח)
מה
טעם
לאומות
שיהיו
מונין
אותנו
בזאת
יותר
משאר
הקרבנות
שיכפרו
,
ויש
מהם
שיטהרו
,
כקרבנות
הזב
והיולדת:
כי
מפני
היותה
נעשית
בחוץ
,
יֵראה
להם
שהיא
נזבחת
לשעירים
על
פני
השדה
(ע"פ
וי'
יז
,
ז).
והאמת
-
שהיא
להעביר
רוח
הטומאה
(ע"פ
זכ'
יג
,
ב)
,
ושריפתה
כריח
ניחוח
בחוץ.
וטעם
טומאת
המת
-
בעטיו
של
נחש
,
כי
הנפטרים
בנשיקה
לא
יְטמאו
מן
הדין
,
והוא
שאמרו:
צדיקים
אינן
מְטמאין.
ולכך
אמר
הכתוב:
זאת
חקת
התורה
-
כלומר:
הנחקקת
מן
התורה
,
והיא
תורה
שבעל
פה;
על
כן
היא
פרה
,
והיא
אדומה
ממדת
הדין
,
ונתֶנֶת
לאלעזר
להעשות
לפניו
אפילו
על
ידי
זר;
אבל
הסגן
יראה
מעשיה
,
כדי
שתעשה
על
כוָנתו
,
שלא
יחשבו
בה
מחשבת
רעה
כאומות
והשטן.
והפרשה
הזאת
תשלום
בתורת
הכהנים;
ונכתבה
בכאן
,
אחר
מתנות
הכהונה
,
לומר
שגם
טהרתן
של
ישראל
על
ידי
כהן
תהיה.
וטעם
זאת
חקת
התורה
אשר
צוה
יי'
-
כטעם
"ואל
משה
אמר
עלה
אל
יי'"
(שמ'
כד
,
א);
או
הוא
כמו
מסורס:
דבר
אל
בני
ישראל
זאת
חקת
התורה
אשר
צוה
יי'
לאמר.
דבר
,
ולא
'דַבְּרוּ'
-
כי
משה
הוא
העיקר.
וטעם
אליך
-
שיעשו
כן
במדבר
לשעתם
,
ואחרי
כן
יצוה
שתהיה
"לבני
ישראל
ולגר...
לחקת
עולם"
(להלן
,
י)
,
שיעשו
כן
לדורות;
וכן
"ויקחו
אליך
שמן
זית
זך"
וגו'
(שמ'
כז
,
כ)
,
ואחרי
כן:
"חקת
עולם
לדורותם"
וגו'
(שם
,
כא).
ואמר:
ונתתם
,
ולא
'ונתת'
-
להכניס
אהרן
עמו
,
לכבודו
,
כי
שניהם
יצוו
לאלעזר
לשחוט
לפניו.
או
ונתתם
-
לרבים
,
עכשו
ולדורות;
והטעם
,
כי
אלעזר
השוחט
מיד
בית
דין
יקחנה
,
שיתנוה
לו
,
שתעשה
בהכשר
ועל
דעתם
,
כענין
ששנינו
(פרה
ג
,
ה):
ומי
עשאן?
הראשונה
עשה
משה
,
והשניה
עשה
עזרא;
שבע
מעזרא
ואילך
,
ומי
עשאן?
שמעון
הצדיק
ויוחנן
כהן
גדול
עשו
שתים
שתים
וכו'.
אל
אלעזר
הכהן
-
מצותה
בסגן;
לשון
רבנו
שלמה.
ואין
הכוָנה
לומר
,
שיהיה
חיוב
המצוה
בסגן
יותר
מכהן
גדול
או
כהן
הדיוט
,
אלא
הוראת
שעה
היתה
בפרה
הראשונה
שתהיה
באלעזר
,
והוא
היה
סגן.
ולשון
סיפרי
(ספ"ב
קכג):
בא
הכתוב
ולימד
על
הפרה
שתהא
נעשית
בסגן;
תדע
שכן
,
שהרי
אהרן
קַיים
,
ואלעזר
שורף
את
הפרה;
ונתתם
אותה
אל
אלעזר
הכהן
-
זו
נעשית
באלעזר
,
ושאר
כל
הפרות
בכהן
גדול;
דברי
רבי
מאיר.
רבי
יוסי
ורבי
יהודה
ורבי
שמעון
ורבי
אליעזר
בן
יעקב
אומרים:
זו
נעשית
באלעזר
,
ושאר
כל
הפרות
בין
בכהן
גדול
בין
בכהן
הדיוט.
והענין
לומר
כי
המצוה
הזו
,
לעומק
סודה
,
ראויה
להנתן
לגדול
שבכהונה;
ולא
נתנה
לאהרן
-
ואולי
הוא
לגדולתו
,
כי
הוא
קדוש
יי'
וחסידו
(ע"פ
תה'
קו
,
טז
ודב'
לג
,
ח)
,
המכפר
במקדשו
,
ולא
רצה
ליתן
לו
עבודת
חוץ;
או
היה
להכתיר
אלעזר
ולחנכו
בחיי
אביו
במצוה
מן
המצוֹת
של
כהונה
גדולה;
או
היה
לעֹנש
העגל
,
כדברי
רבי
משה
הדרשן
(הובאו
ברש"י
בסוף
הפרק).
והנה
עשה
הקדוש
ברוך
הוא
גם
אהרן
נביא
במצוה
הזאת
,
והוא
ומשה
רבינו
יתנו
אותה
לאלעזר
,
שהוא
גדול
הכהונה
אחרי
אהרן
והוא
משוח
בשמן
המשחה;
וזה
רמז
לדורות
,
שתעשה
בגדול
הכהונה
,
והוא
הכהן
הגדול.
וכן
שנינו
(פרה
ד
,
א):
פרת
חטאת
ששחטה
שלא
בכהן
גדול
פסולה
,
ורבי
יהודה
מכשיר.
ובגמרא
במסכת
יומא
(מב
,
ב):
ונתתם
אותה
אל
אלעזר
-
אותה
לאלעזר
,
ולא
לדורות
באלעזר;
איכא
דאמרי:
לדורות
בכהן
הדיוט
,
ואיכא
דאמרי:
לדורות
בכהן
גדול.
והוא
סתם
משנתנו
,
והנכון
בטעם.
ולדברי
האומר
'לדורות
בכהן
הדיוט'
-
צוה
באלעזר
לפי
שלא
היה
שם
כהן
אחר
,
כי
אינו
הגון
שיהיה
אחיו
הקטן
קודם
אליו.
ונתתם
אותה
אל
אלעזר
הכהן
-
לפי
שלא
היה
אלעזר
אז
כהן
גדול
,
כי
כבר
היה
אהרן
קיים
,
למדנו
מזה
שהפרה
נעשית
בין
בכהן
גדול
ובין
בכהן
הדיוט;
ולזה
אמר
אחר
זה
"ולקח
הכהן"
(להלן
,
ו)
,
"וכבס
בגדיו
הכהן"
(להלן
,
ז)
-
להורות
כי
לא
הקפידה
התורה
אלא
שיהיה
כהן
,
ולא
דקדקה
שיהיה
כהן
גדול
או
סגן;
אך
לפי
שעה
נעשית
זאת
על
יד
אלעזר
(ראה
ספ"ב
קכג).
והנה
הקדים
לומר
ונתתם
אותה
אל
אלעזר
הכהן
-
להורות
שכל
מעשיה
הם
בכהן.
והוציא
אותה
אל
מחוץ
למחנה
-
למדנו
מזה
,
שאין
מוציאין
אותה
וחברתה
יחד
(ראה
שם).
מכאן
אמרו
חכמים
(שם):
לא
היתה
פרה
רוצה
לצאת
,
אין
מוציאין
עמה
שחורה
,
שמא
יאמרו:
שחורה
שחטו;
ולא
אדומה
,
שמא
יאמרו:
אדומה
שחטו.
ובכלל
,
הנה
כמו
שהעבודה
פוסלת
בה
,
כדי
שיביא
זה
לחשוב
שלא
נבראת
זאת
הפרה
כי
אם
לזה
התכלית
,
כן
דקדקה
התורה
בהוצאתה
ובשחיטתה
ובשריפתה
שלא
תהיה
בהם
כונה
אחרת;
ולזה
אמרה
התורה:
והוציא
אותה
,
ושחט
אותה
,
"ושרף
את
הפרה"
(להלן
,
ה)
-
שמורה
שכל
מעשיה
צריך
שיהיו
מכוונים
לה
לבד.
וגם
במי
נדה
דקדקה
שלא
תהיה
נעשית
בהם
מלאכה
,
שנאמר
"מים
חיים
אל
כלי"
(להלן
,
יז);
וזה
ממה
שיִגָלה
ממנו
שהמלאכה
פוסלת
בפרה
ובכל
מעשיה.
והנה
היה
מוציא
אותה
במקום
שריפת
פרים
הנשרפים.
ושחט
אותה
לפניו
-
מגיד
שאין
שוחטין
שתים
יחד
(ראה
ספ"ב
קכג);
וסבת
זה
,
כי
הוא
יהיה
מתעסק
במלאכה
אחרת
עמה.
ולמדנו
מזה
שצריך
שישחט
אותה
לשמה
,
כדי
שתהיה
מחשבתו
בה
,
כי
אז
יתכן
שיֵאָמר
בו
שהוא
שוחט
אותה
(ראה
משנה
פרה
ד
,
א).
ולמדנו
מאמרו
ושחט
אותה
לפניו
-
שיהיה
השוחט
שוחט
אותה
לפני
אלעזר
,
אשר
לו
נתנה
הפרה
,
כדי
שיהיה
אלעזר
רואה
כשהאחר
שוחט
(ראה
ספ"ב
קכג);
והטעם
בזה
,
שיתן
אל
לבו
לכוין
דעתו
בענין
הפרה
,
שהוא
עמוק
ונפלא
מאד.
ולפי
שאמר:
ושחט
-
הוא
מבואר
,
שאם
נתנבלה
בידו
היא
פסולה
,
שהרי
אינה
שחוטה
(ראה
שם).