תנ"ך - במדבר פרק כ פסוק יט - ויאמרו אליו בני־ישראל במסלה נעלה ואם־מימיך נשתה אני ומקני ונתתי מכרם רק אין־דבר ברגלי אעברה:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וַיֹּאמְר֨וּ אֵלָ֥יו בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֘ בַּֽמֲסִלָּ֣ה נַעֲלֶה֒ וְאִם־מֵימֶ֤יךָ נִשְׁתֶּה֙ אֲנִ֣י וּמִקְנַ֔י וְנָתַתִּ֖י מִכְרָ֑ם רַ֥ק אֵין־דָּבָ֖ר בְּרַגְלַ֥י אֶעֱבֹֽרָה: (במדבר פרק כ פסוק יט)

טקסט וניקוד:

וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל בַּמֲסִלָּה נַעֲלֶה וְאִם־מֵימֶיךָ נִשְׁתֶּה אֲנִי וּמִקְנַי וְנָתַתִּי מִכְרָם רַק אֵין־דָּבָר בְּרַגְלַי אֶעֱבֹרָה: (במדבר פרק כ פסוק יט)

טקסט בלבד:

ויאמרו אליו בני־ישראל במסלה נעלה ואם־מימיך נשתה אני ומקני ונתתי מכרם רק אין־דבר ברגלי אעברה: (במדבר פרק כ פסוק יט)

תיקון קוראים:

ויאמרו אליו בני־ישראל במסלה נעלה ואם־מימיך נשתה אני ומקני ונתתי מכרם רק אין־דבר ברגלי אעברה: (במדבר פרק כ פסוק יט)
וַאֲמַרוּ לֵיהּ בְּנֵי יִשׂרָאֵל בְּאוֹרַח כְּבִישָׁא נִיסַק וְאִם מַיָך נִשׁתֵּי אֲנָא וּבעִירַי וְאֶתֵּין דְּמֵיהוֹן לְחוֹד לֵית פִּתגָם בִּישׁ בְּרַגלַי אֶעבַּר :

במסלה - ב': במ' כ , יט; דה"א כו , טז. מימיך - ג': *שמ' כג , כה; במ' כ , יט; דב' כט , י. (ואחד: ומימיך - יח' יב , יח). מכרם - ג': במ' כ , יט; עמ' ב , ו; נחמ' יג , טו.

במסלה - ב' העולה; מימיך - ג'; ומקני - ל'; מכרם - ג'; אין - דבר - ל' וחד כי שלום לך ואין דבר.

רק אין דבר - אין שום דבר מזיקך.

במסלה נעלה - ומה יזיקכם שנעלה במסלה? ואם הוצרכנו למים תמכרום - ממנו; וזה טעם מכרם: כמו 'דמיהם'. וטעם בני ישראל - כל העדה. בעבור שיצא אדום להלחם בם , הגיד הכתוב שלא נפקד איש מבני ישראל בבואם מעיר אדום אל הר ההר (ראה להלן , כב).

חזרו ושלחו להם: אם מימיך נשתה אני ומקני ונתתי מכרם - כלומר: כן אנו רוצים לומר מתחילה , ש"לא נשתה מי באר" (לעיל , יז) - אלא אם כן נִתֵן דמיהם. אי נמי: תחילה אמרו: "לא נשתה מי באר" - שטרחתם לחפרו , אבל מי הנהרות שהם הפקר , נשתה; ולבסוף אמרו , שאף על אותם יתנו מכרם.

במסלה נעלה - הנה מתחלה (לעיל , יז) היו אומרים לבא בערים , רק ישתמרו שלא יכנסו בשדה ובכרם כדרך מחנות עם רב ששוללים את הגרנות ונכנסין בכרמים , אבל ילכו בדרך המלך , שהיא דרך הרבים , לא דרך היחיד , והיו אומרים שלא ישתו כלל המים אשר להם בבארות לצרכם. אחרי כן שלחו להם שלא יקרבו לערים כלל , אבל ילכו במסלה העולה לארץ כנען , שהיא סלולה וכבושה לכל , ואם ישתו מימי הנהרות בדרכים , הם והבהמות בעברם בנהר , יתנו דמיהם שנהנו מהם; על כן אמרו: רק אין דבר - שאין בזה שום דבר. ואחרים פירשו (ראה ריב"ש) "לא נשתה מי באר" (לעיל , יז) - אם לא בדמים. ואיננו נכון , כי למה יחזור לשלוח לו מה שלא רצה מתחלה?! ומדרשו (ראה תנח' חקת יב): "לא נשתה מי באר" שלנו , ונקח מכם; כמו שכתב רבנו שלמה (לעיל , יז). ואמרו ישראל לאדום: "עד אשר נעבר גבולך" (שם) , ולא הזכירו לו 'אל הארץ אשר יי' אלהינו נותן לנו' - שלא יקנאו בהם על הארץ , לאמר כי להם היתה לולי שלקח בכורתו וברכתו במרמה; אבל לסיחון הזכירו: "עד אשר אעבר את הירדן אל הארץ אשר יי' אלהינו נותן לנו" , כמו שהזכיר משה במשנה תורה (דב' ב , כט).