תנ"ך - ויאמרו
אליו
בני־ישראל
במסלה
נעלה
ואם־מימיך
נשתה
אני
ומקני
ונתתי
מכרם
רק
אין־דבר
ברגלי
אעברה:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
וַיֹּאמְר֨וּ
אֵלָ֥יו
בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֘
בַּֽמֲסִלָּ֣ה
נַעֲלֶה֒
וְאִם־מֵימֶ֤יךָ
נִשְׁתֶּה֙
אֲנִ֣י
וּמִקְנַ֔י
וְנָתַתִּ֖י
מִכְרָ֑ם
רַ֥ק
אֵין־דָּבָ֖ר
בְּרַגְלַ֥י
אֶעֱבֹֽרָה:
(במדבר פרק כ פסוק יט)
וַיֹּאמְרוּ
אֵלָיו
בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל
בַּמֲסִלָּה
נַעֲלֶה
וְאִם־מֵימֶיךָ
נִשְׁתֶּה
אֲנִי
וּמִקְנַי
וְנָתַתִּי
מִכְרָם
רַק
אֵין־דָּבָר
בְּרַגְלַי
אֶעֱבֹרָה:
(במדבר פרק כ פסוק יט)
ויאמרו
אליו
בני־ישראל
במסלה
נעלה
ואם־מימיך
נשתה
אני
ומקני
ונתתי
מכרם
רק
אין־דבר
ברגלי
אעברה:
(במדבר פרק כ פסוק יט)
ויאמרו
אליו
בני־ישראל
במסלה
נעלה
ואם־מימיך
נשתה
אני
ומקני
ונתתי
מכרם
רק
אין־דבר
ברגלי
אעברה:
(במדבר פרק כ פסוק יט)
וַאֲמַרוּ
לֵיהּ
בְּנֵי
יִשׂרָאֵל
בְּאוֹרַח
כְּבִישָׁא
נִיסַק
וְאִם
מַיָך
נִשׁתֵּי
אֲנָא
וּבעִירַי
וְאֶתֵּין
דְּמֵיהוֹן
לְחוֹד
לֵית
פִּתגָם
בִּישׁ
בְּרַגלַי
אֶעבַּר
:
במסלה
-
ב':
במ'
כ
,
יט;
דה"א
כו
,
טז.
מימיך
-
ג':
*שמ'
כג
,
כה;
במ'
כ
,
יט;
דב'
כט
,
י.
(ואחד:
ומימיך
-
יח'
יב
,
יח).
מכרם
-
ג':
במ'
כ
,
יט;
עמ'
ב
,
ו;
נחמ'
יג
,
טו.
במסלה
-
ב'
העולה;
מימיך
-
ג';
ומקני
-
ל';
מכרם
-
ג';
אין
-
דבר
-
ל'
וחד
כי
שלום
לך
ואין
דבר.
רק
אין
דבר
-
אין
שום
דבר
מזיקך.
במסלה
נעלה
-
ומה
יזיקכם
שנעלה
במסלה?
ואם
הוצרכנו
למים
תמכרום
-
ממנו;
וזה
טעם
מכרם:
כמו
'דמיהם'.
וטעם
בני
ישראל
-
כל
העדה.
בעבור
שיצא
אדום
להלחם
בם
,
הגיד
הכתוב
שלא
נפקד
איש
מבני
ישראל
בבואם
מעיר
אדום
אל
הר
ההר
(ראה
להלן
,
כב).
חזרו
ושלחו
להם:
אם
מימיך
נשתה
אני
ומקני
ונתתי
מכרם
-
כלומר:
כן
אנו
רוצים
לומר
מתחילה
,
ש"לא
נשתה
מי
באר"
(לעיל
,
יז)
-
אלא
אם
כן
נִתֵן
דמיהם.
אי
נמי:
תחילה
אמרו:
"לא
נשתה
מי
באר"
-
שטרחתם
לחפרו
,
אבל
מי
הנהרות
שהם
הפקר
,
נשתה;
ולבסוף
אמרו
,
שאף
על
אותם
יתנו
מכרם.
במסלה
נעלה
-
הנה
מתחלה
(לעיל
,
יז)
היו
אומרים
לבא
בערים
,
רק
ישתמרו
שלא
יכנסו
בשדה
ובכרם
כדרך
מחנות
עם
רב
ששוללים
את
הגרנות
ונכנסין
בכרמים
,
אבל
ילכו
בדרך
המלך
,
שהיא
דרך
הרבים
,
לא
דרך
היחיד
,
והיו
אומרים
שלא
ישתו
כלל
המים
אשר
להם
בבארות
לצרכם.
אחרי
כן
שלחו
להם
שלא
יקרבו
לערים
כלל
,
אבל
ילכו
במסלה
העולה
לארץ
כנען
,
שהיא
סלולה
וכבושה
לכל
,
ואם
ישתו
מימי
הנהרות
בדרכים
,
הם
והבהמות
בעברם
בנהר
,
יתנו
דמיהם
שנהנו
מהם;
על
כן
אמרו:
רק
אין
דבר
-
שאין
בזה
שום
דבר.
ואחרים
פירשו
(ראה
ריב"ש)
"לא
נשתה
מי
באר"
(לעיל
,
יז)
-
אם
לא
בדמים.
ואיננו
נכון
,
כי
למה
יחזור
לשלוח
לו
מה
שלא
רצה
מתחלה?!
ומדרשו
(ראה
תנח'
חקת
יב):
"לא
נשתה
מי
באר"
שלנו
,
ונקח
מכם;
כמו
שכתב
רבנו
שלמה
(לעיל
,
יז).
ואמרו
ישראל
לאדום:
"עד
אשר
נעבר
גבולך"
(שם)
,
ולא
הזכירו
לו
'אל
הארץ
אשר
יי'
אלהינו
נותן
לנו'
-
שלא
יקנאו
בהם
על
הארץ
,
לאמר
כי
להם
היתה
לולי
שלקח
בכורתו
וברכתו
במרמה;
אבל
לסיחון
הזכירו:
"עד
אשר
אעבר
את
הירדן
אל
הארץ
אשר
יי'
אלהינו
נותן
לנו"
,
כמו
שהזכיר
משה
במשנה
תורה
(דב'
ב
,
כט).