תנ"ך - קח
את־המטה
והקהל
את־העדה
אתה
ואהרן
אחיך
ודברתם
אל־הסלע
לעיניהם
ונתן
מימיו
והוצאת
להם
מים
מן־הסלע
והשקית
את־העדה
ואת־בעירם:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
קַ֣ח
אֶת־הַמַּטֶּ֗ה
וְהַקְהֵ֤ל
אֶת־הָעֵדָה֙
אַתָּה֙
וְאַהֲרֹ֣ן
אָחִ֔יךָ
וְדִבַּרְתֶּ֧ם
אֶל־הַסֶּ֛לַע
לְעֵינֵיהֶ֖ם
וְנָתַ֣ן
מֵימָ֑יו
וְהוֹצֵאתָ֨
לָהֶ֥ם
מַ֙יִם֙
מִן־הַסֶּ֔לַע
וְהִשְׁקִיתָ֥
אֶת־הָעֵדָ֖ה
וְאֶת־בְּעִירָֽם:
(במדבר פרק כ פסוק ח)
קַח
אֶת־הַמַּטֶּה
וְהַקְהֵל
אֶת־הָעֵדָה
אַתָּה
וְאַהֲרֹן
אָחִיךָ
וְדִבַּרְתֶּם
אֶל־הַסֶּלַע
לְעֵינֵיהֶם
וְנָתַן
מֵימָיו
וְהוֹצֵאתָ
לָהֶם
מַיִם
מִן־הַסֶּלַע
וְהִשְׁקִיתָ
אֶת־הָעֵדָה
וְאֶת־בְּעִירָם:
(במדבר פרק כ פסוק ח)
קח
את־המטה
והקהל
את־העדה
אתה
ואהרן
אחיך
ודברתם
אל־הסלע
לעיניהם
ונתן
מימיו
והוצאת
להם
מים
מן־הסלע
והשקית
את־העדה
ואת־בעירם:
(במדבר פרק כ פסוק ח)
קח
את־המטה
והקהל
את־העדה
אתה
ואהרן
אחיך
ודברתם
אל־הסלע
לעיניהם
ונתן
מימיו
והוצאת
להם
מים
מן־הסלע
והשקית
את־העדה
ואת־בעירם:
(במדבר פרק כ פסוק ח)
סַב
יָת
חֻטרָא
וְתִכנוֹשׁ
יָת
כְּנִשׁתָּא
אַתּ
וְאַהֲרֹן
אֲחוּך
וּתמַלְלוּן
עִם
כֵּיפָא
לְעֵינֵיהוֹן
וְיִתֵּין
מוֹהִי
וְתַפֵּיק
לְהוֹן
מַיָא
מִן
כֵּיפָא
וְתַשׁקֵי
יָת
כְּנִשׁתָּא
וְיָת
בְּעִירְהוֹן
:
את
-
ז'
פסוקים
'את
את
את
ואת':
בר'
יג
,
י;
יד
,
טז;
שמ'
כג
,
כח;
וי'
טז
,
כד;
במ'
כ
,
ח;
דב'
לא
,
כח;
שו'
ג
,
ז.
והקהל
-
ל';
והשקית
-
ל'
בתור'.
ואת
בעירם
-
מכאן
שחס
המקום
על
ממונם
של
ישראל
(ראה
תנח'
חקת
ט).
קח
את
המטה
-
מלפני
העדות
(ראה
במ'
יז
,
כה).
ודברתם
אל
הסלע
-
לא
צוה
הקדוש
ברוך
הוא
לקחת
את
המטה
להכות
בו
הסלע
,
כמו
שעשה
ברפידים
,
שכתוב
שם
"והכית
בצור
ויצאו
ממנו
מים"
(שמ'
יז
,
ו)
,
אלא
המטה
צוה
לקחת
להראות
בו
קשי
מרי
שלהם
,
כדכתיב
"למשמרת
לאות
לבני
מרי"
(במ'
יז
,
כה)
,
אפס
בדבור
ידבר
אל
הסלע
לתת
מימיו.
והוצאת
להם
מים
-
על
ידי
דבורך
עם
הסלע.
וקח
את
המטה
-
יש
בכאן
פירושים
רבים.
יש
בדברי
יחיד
(ראה
פר"כ
יד
,
ה):
בעבור
שאמר
לישראל
"שמעו
נא
המורים"
(להלן
,
י)
,
והם
בני
אברהם
,
יצחק
ויעקב.
ואילו
היה
כן
,
למה
אמר
להם
עוד:
"ממרים
הייתם"
(דב'
ט
,
ז)?!
ואחרים
אמרו
,
כי
מלת
ודברתם
-
כמו
'והכיתם'
,
וכמוהו
"ותדבר
את
כל
זרע
המלוכה"
(דה"ב
כב
,
י).
ואין
זה
נכון
,
כי
המלה
מגזרת
'דֶבֶר'
,
או
מן
"ידבר
עמים
תחתנו"
(בנוסחנו:
תחתינו)
(תה'
מז
,
ד).
והנה
פירוש
"ותדבר"
-
כמו
'ותאבד'
,
וכן
בספר
השני
(מ"ב
יא
,
א).
והנה
פירוש
ודברתם
אל
הסלע
-
ואבדתם!
ועוד:
אם
כן
הפירוש
,
למה
נענש
משה?
גם
הם
השיבו:
בעבור
שהכה
פעמים;
אם
כן
למה
נענש
אהרן?
ויאמר
רבי
משה
הכהן
הספרדי:
יש
אותות
נעשות
בדבור;
ויש
בפועל
ודבור
,
כמו
מלח
אלישע
(ראה
מ"ב
ב
,
כא).
והשם
צוה
שיקח
המטה
להכות
בסלע
כמשפט
הצור
(ראה
שמ'
יז
,
ו)
,
והוסיף
מלת
ודברתם
-
להוציא
המים
במכה
ובדבור.
ובעבור
שהכעיסוהו
ישראל
,
אמר
להם
"המן
הסלע
הזה
נוציא
לכם
מים"
(להלן
,
י);
והיתה
דעתו
,
כי
אין
יכולת
בנו
להוציא
מים
מן
הסלע
,
כי
אם
בכח
השם.
והנה
לא
פירש
דיבורו
היטב
,
וחשבו
האנשים
בלבם
,
כי
דבורו
-
שלא
יוכל
השם
להוציא
מים
מהסלע;
וזה
טעם
"אשר
לא
קדשתם
אותי"
(דב'
לב
,
נא).
והביא
ראיה
מדברי
המשורר
שאמר:
"כי
המרו
את
רוחו
ויבטא
בשפתיו"
(תה'
קו
,
לג).
והנה
החטא
היה
בבטוא
,
לא
במכה.
גם
זה
איננו
נכון
,
כי
משה
אמר
זה
,
ולמה
נענש
אהרן?
ועוד
,
כי
אין
במעשה
זכר
דיבור.
והראיה
שהביא
איננה
ראיה
,
כי
אין
פירוש
"כי
המרו
את
רוחו"
,
כי
אם
אל
השם
,
וכן
כתוב:
"והמה
מרו
ועצבו
את
רוח
קדשו"
(יש'
סג
,
י);
וזה
פירוש
"ויקציפו
על
מי
מריבה"
(תה'
קו
,
לב)
,
והטעם
,
שהקציפו
השם;
וכן
כתוב
"המה
מי
מריבה
אשר
רבו
בני
ישראל
את
יי'"
(להלן
,
יג)
,
"וירע
למשה
בעבורם"
(תה'
קו
,
לב)
,
כי
המרו
את
רוח
השם
(ראה
שם
,
לג)
,
ויגזור
על
משה
שלא
יכנס
לארץ.
ואחרים
אמרו
,
כי
הדבור
אל
הסלע
שאיננו
שומע
,
איננו
כי
אם
במכה;
אם
כן
למה
נענש
משה?
ואחרים
אמרו:
בעבור
שלא
אמרו
שירה
,
כמו
"עלי
באר
ענו
לה"
(כא
,
יז);
וזה
טעם
"אשר
לא
קדשתם"
(דב'
לב
,
נא).
ואחרים
אמרו
(ראה
רש"י)
כי
השם
צוה
שידברו
,
והם
לא
דברו
,
רק
הכה
משה
,
על
כן
נענשו
שניהם
,
ונאמר
להם
"מעלתם"
(דב'
לב
,
נא)
,
"מריתם"
(להלן
,
כד)
,
"לא
האמנתם"
(להלן
,
יב)
,
"לא
קדשתם"
(דב'
לב
,
נא).
ואנשי
שקול
הדעת
אמרו
,
שלא
יתכן
שיהיה
שליח
השם
,
ימיר
דבור
השם;
ואם
הוא
המיר
,
איך
נאמין
בתורתו?
גם
אלו
לא
דברו
נכונה;
כי
אילו
היה
מחליף
במצוה
,
מיד
היה
נענש.
כי
הנה
נענש
על
דבר
שאיננו
מצוה
לעולם
,
ולא
תורה
לישראל
,
ולא
נעשה
בזדון
רק
בשגגה
בעבור
שהכעיסוהו
ישראל
,
וכן
אמר:
"גם
בי
התאנף
יי'
בגללכם"
(דב'
א
,
לז).
ואחרים
אמרו
,
כי
ישראל
אמרו
לו
שיוציא
מסלע
אחר
,
וראייתם:
"המן
הסלע
הזה"
(להלן
,
י);
ומשה
פחד
להחליף
דבור
השם.
ובעבור
שלא
האמין
להוציא
מים
מן
הסלע
שאמרו
,
על
כן
נענש
,
וזה
טעם
"לא
האמנתם
בי".
גם
זה
הפירוש
איננו
נכון
,
כי
הכתוב
אמר
"מריתם
את
פי"
(להלן
,
כד)
,
והנה
לא
מרו.
והפירוש
הנכון
בעיני
,
אגלנו
ברמיזות.
דע
כי
כאשר
ידע
החלק
את
הכל
,
ידבק
בכל
,
ויחדש
בכל
מופתים
המופתים
והאותות.
ואמת
,
כי
השם
אמר
למשה
ולאהרן:
ודברתם
,
ולא
דברו
בעבור
מריבת
העם
עם
משה;
והנה
החלק
-
חלק.
והכה
הסלע
,
ולא
יצאו
מים
עד
שהכהו
פעם
שנית;
והנה
לא
קדשו
השם
,
ומרו
,
ומעלו
בשגגה.
גם
יוכל
המפרש
לפרש
"ויבטא
בשפתיו"
(תה'
קו
,
לג)
-
על
משה
,
כי
על
כן
נענש
,
כי
לא
היה
ראוי
שידבר
דבר
עד
שימלא
שליחות
השם.
גם
יהיה
דרש
קדמונינו
ז"ל
(ראה
דבר"ל
ע' 47
)
,
כי
החטא
היה
בעבור
שאמר
"שמעו
נא
המורים"
(להלן
,
י)
,
ורמזו
זה
הסוד.
אל
הסלע
-
שאודיעך
,
או
הנמצא
סמוך
למחנה.
ונתן
מימיו
-
בעבור
'מימיו'
טעו
רבים
ואמרו
,
כי
זה
הסלע
-
הצור
(ראה
שמ'
יז
,
ו).
ואלה
עורי
לב
,
לא
ידעו
כי
הצור
היה
בחורב
(ראה
שם)
,
וזה
הסלע
בקצה
ארץ
אדום
,
כי
בקדש
היה
(ראה
לעיל
,
א).
גם
יתכן
לפרש
מימיו
-
המים
שאתן
בו.
קח
את
המטה
-
להכות
בסלע.
לפי
הנראה
לי
,
זהו
מעשה
שב'ויהי
בשלח'
,
דכתיב
ביה
"והכית
בצור
ויצאו"
(שמ'
יז
,
ו);
אלא
שלשָם
מסַפֵר
איך
פירנס
הקדוש
ברוך
הוא
את
ישראל
במן
ושליו
(ראה
שמ'
טז
,
יג
-
טו)
ומים
במדבר
,
ואחר
כך
כתב
כל
אחד
במקומו.
ותדע
שאחד
הוא
זה
המעשה
ואותו
,
דהתם
כתיב
"ויקרא
שם
המקום
ההוא
(בנוסחנו
ללא
'ההוא')
מסה
ומריבה"
(ראה
שמ'
יז
,
ז)
,
וב'זאת
הברכה'
הוא
אומר
על
זה
המעשה
שהקפיד
הקדוש
ברוך
הוא
על
משה
ואהרן:
"אשר
נסיתו
במסה
תריבהו
על
מי
מריבה"
(דב'
לג
,
ח);
אלמא
,
דמעשה
אחד
הוא.
ואף
בכאן
כתיב
"המה
מי
מריבת...
מדבר
צין"
,
(צירוף
של
פס'
יג
,
להלן
ובמ'
כז
,
יד);
והתם
נמי
כתיב
"ויסעו...
ממדבר
סין"
(שמ'
יז
,
א).
ומה
שלא
פירש
כאן
פירש
שם
,
שאמר
לו
הקדוש
ברוך
הוא
להכות
בצור.
וכן
דרך
פרשיות
הרבה
,
שסותם
דבריו
במקום
אחד
ומפרש
במקום
אחר.
כגון
פרשת
מרגלים
,
דכתיב
במשנה
תורה
שאמרו
ישראל:
"נשלחה
אנשים"
(דב'
א
,
כב)
,
וב'שלח
לך'
לא
פירש;
וכן
הרבה.
ודברתם
אל
הסלע
-
אל
פני
הסלע
תדברו
אל
ישראל.
לעיניהם
-
דבר
שיהא
נראה
ונגלה
לעיניהם
,
שתאמרו
,
שאני
נותן
להם
מים;
כמו
שאמור
במן
"הנני
ממטיר
לכם
לחם
מן
השמים"
(שמ'
טז
,
ד);
וכמו
שאמור
בשליו
"התקדשו
למחר
ואכלתם
בשר"
(במ'
יא
,
יח);
כמו
כן
תאמרו
,
שאני
נותן
להם
מים.
שבזאת
יתקדש
שמי
,
וידעו
,
כי
מאתי
יבאו
להם
מים.
החטא
במשה
ואהרן
במי
מריבה
אינו
מתפרסם
בכתוב
,
ורבינו
שלמה
פירש
בו
(להלן
,
יא
-
יב):
מפני
שצוה
אותם:
ודברתם
אל
הסלע
,
ולא
אמר
'והכיתם';
שאִלוּ
דִברו
,
היה
הקדוש
ברוך
הוא
מתקדש
לעיני
כל
העדה
,
ואומרים:
ומה
סלע
זה
,
שאינו
מדבר
ואינו
שומע
,
מקיים
דבריו
של
מקום
,
קל
וחומר
אנו.
ודברי
אגדה
הם
,
אבל
לא
נתחוורו;
כי
מאחר
שצוה
קח
את
המטה
יש
במשמע
שיכה
בו
,
ואלו
היה
רצונו
בדבור
בלבד
,
מה
המטה
הזה
בידו?!
וכן
במכות
מצרים
אומר
סתם
"והמטה
אשר
נהפך
לנחש
תקח
בידיך"
(בנוסחנו:
בידֶך;
שמ'
ז
,
טו)
,
והוא
להכות
בו;
ולפעמים
יאמר
"נטה
את
ידך"
(שמ'
ח
,
א
ועוד)
,
ורצונו
לומר:
להכות
במטה;
כי
הכתוב
יקצר
בדבר
הנשמע.
ואין
הנֵס
בַּדבור
גדול
מן
ההכאה
,
כי
הכל
שוה
אצל
הסלע!
ועוד:
למה
יאמר
בזה
"מעלתם
בי"
(דב'
לב
,
נא)?!
והצוָאה
בדבור
אל
הסלע
הוא
מה
שנזכר
במעשה:
צוה
שיאמרו
,
והיא
שומעת
,
כי
השם
יוציא
מים
"מן
הסלע
הזה"
(להלן
,
י)
,
כדרך
"כי
היא
שמעה
את
כל
דברי
(בנוסחנו:
אמרי)
יי'"
(יהו'
כד
,
כז);
וכן
עשו
,
כמו
שאמר
"ויקהילו
משה
ואהרן
את
הקהל
אל
פני
הסלע
ויאמר"
וגו'
(להלן
,
י)
-
והנה
הסלע
שומעת
באמרו
כן
לכולם.
וטענות
רבות
למפרשים
בחטא
הזה
,
כבר
סתר
רבי
אברהם
דברים
רבים
מהם.
והסוד
שרמז
בו
גם
הוא
איננו
נכון;
כי
אם
משה
אבד
כוונתו
בעבור
מריבת
העם
ולא
דברו
אל
הסלע
,
ולכן
לא
יצאו
מים
בפעם
הראשונה
,
וחזר
והכהו
פעם
שנית
בכונה
הדבקה
בכל
,
ויצאו
המים
-
הנה
חטאו
בפעם
הראשונה
,
אבל
אין
ראוי
שיאמר
בזה
"לא
האמנתם
בי
להקדישני"
(להלן
,
יב)
,
כי
אין
כאן
חסרון
אמונה
כלל.
והרב
רבי
משה
סבר
בו
עוד
סברא
,
אמר
(סוף
פרק
ד
מ'שמונה
פרקים'):
חטאוֹ
עליו
השלום
הוא
שנטה
לצד
הרגזנות
,
באמרו
"שמעו
נא
המורים"
(להלן
,
י)
-
דקדק
עליו
השם
שיהיה
אדם
כמוהו
כועס
לפני
עדת
בני
ישראל
במקום
שאין
ראוי
בו
הכעס;
וכל
כיוצא
בזה
בדין
האיש
ההוא
-
חלול
השם
,
מפני
שמתנועותיו
כולן
ומדבריו
היו
למדין
,
והיו
מקוים
להגיע
בהם
אל
הצלחת
העולם
הזה
והעולם
הבא
,
ואיך
יראה
עליו
הכעס?!
והוא
מן
הפעולות
הרעות
,
ולא
תבוא
כי
אם
מתכונה
רעה
מתכונַת
הנפש.
אבל
אמרו
בו
"מריתם
פי"
(במ'
כז
,
יד)
הוא
כמו
שאבאר
-
שהוא
לא
היה
מדבר
עם
סכלים
ולא
עם
מי
שאין
לו
מעלה
,
אבל
אשה
קטנה
שבנשיהם
היתה
כיחזקאל
בן
בוזי
,
כמו
שזכרו
החכמים
(מכיל'
בשלח
שירה
ג)
,
וכל
מה
שיאמר
או
יעשה
יבחנוהו;
וכאשר
ראוהו
שכעס
,
אמרו
שהוא
עליו
השלום
אין
בו
פחיתות
מדה
,
ולולי
שהיה
יודע
שהשם
כעס
עלינו
בבקשת
המים
,
ושאנחנו
הכעסנו
אותו
יתברך
,
לא
היה
כועס;
ואנחנו
לא
מצאנו
לַשם
יתברך
שכעס
בדברו
אליו
בזה
הענין
,
אבל
אמר:
קח
את
המטה
והקהל
את
העדה
אתה
ואהרן
אחיך
ודברתם
אל
הסלע
לעיניהם
ונתן
מימיו
והוצאת
להם
מים
מן
הסלע
והשקית
את
העדה
ואת
בעירם.
והנה
התרנו
ספק
מספקי
התורה
,
שנאמרו
בו
דברים
רבים
ונשאל
פעמים
רבים
אי
זה
חטא
חטא
,
וראה
מה
שנאמר
בו
ומה
שאמרנו
בו
אנחנו
,
והאמת
יראה
דרכו.
אלו
דבריו
ז"ל
-
הוסיף
הבל
על
הבלים
(ע"פ
קה'
א
,
ב)
,
שהכתוב
אומר
"מריתם
פי"
,
שעברו
על
דברו;
ואמרוֹ
"לא
האמנתם
בי"
,
שלא
האמינו
בו
-
אין
העֹנש
בעבור
שכעס!
ויותר
היה
ראוי
שיהיה
חטא
על
משה
כשקצף
על
פקודי
החיל
בחנם
(ראה
במ'
לא
,
יד).
והכתוב
לא
ספר
כלל
שכעס
,
כי
"שמעו
נא
המורים"
-
תוכחת
,
כדרך
"ממרים
הייתם
עם
יי'"
(דב'
ט
,
כד).
ועוד
,
כי
אהרן
לא
כעס
מימיו
,
כי
בשלום
ובמישור
הלך
מעודו
(ע"פ
מל'
ב
,
י).
ועוד
,
שאי
איפשר
שלא
היה
כעס
גדול
מאת
השם
עליהם
בעשותם
מריבה
עם
משה;
ובכל
הנסיונות
במדבר
,
חטאם
הגדול
כשיאמרו:
"למה
העליתונו
ממצרים"
(לעיל
,
ה)
-
שירצו
להיות
עבדים
לשונאיהם
בעבודת
פרך
מלהיות
עם
האלהים
כבן
העובד
את
אביו
(ע"פ
מל'
ג
,
יז);
וכן
אמר
הכתוב
"יען
כי
מאסתם
את
יי'
אשר
בקרבכם
ותבכו
לפניו
לאמר
למה
זה
יצאנו
ממצרים"
(במ'
יא
,
כ).
ובפעם
הראשונה
אמרו
פחות
מזה:
"למה
זה
העליתנו
ממצרים
להמית
אותי
ואת
בני
ואת
מקני
בצמא"
(שמ'
יז
,
ג)
-
והיה
עליהם
קצף
גדול
ואשמה
רבה
,
כמו
שאמר
"ויקרא
שם
המקום
מסה
ומריבה
על
ריב
בני
ישראל"
וגו'
(שם
,
ז);
ובכאן
כתוב
מפורש
"המה
מי
מריבה
אשר
רבו
בני
ישראל
את
יי'"
(להלן
,
יג)
-
ומה
פשע
גדול
מזה
,
"הוי
רב
את
יוצרו"
(יש'
מה
,
ט)?!
ומשה
אמר:
"גם
בי
התאנף
יי'
בגללכם
לאמר"
(דב'
א
,
לז)
-
אם
כן
,
הם
חטאו
וגרמו
כל
הרעה
הזאת;
וכדברי
הרב
,
אין
להם
בכל
המעשה
הזה
חטא
ופשע
כלל!
[(תוספת
רמב"ן
עצמו:)
ומה
שאמר:
לא
מצינו
בשם
יתברך
שכעס
,
אבל
אמר:
קח
את
המטה
וגו'
-
דע
,
כי
כאשר
ישראל
צריכין
במחייתם
דבר
,
אע"פ
שמתלוננים
וחוטאים
בו
,
והוא
רחום
יכפר
עון
ולא
יעיר
כל
חמתו
(ע"פ
תה'
עח
,
לח)
ולא
יזכירנה
ויתן
להם
שאלתם
(ע"פ
תה'
קו
,
טו);
וכן
במים
הראשונים
אמר
בנחת
רוח:
"עבור
לפני
העם"
וגו'
(שמ'
יז
,
ה)
,
אע"פ
שהיה
שם
מסה
ומריבה
שהזהיר
ממנה
לדורות
(ראה
דב'
ו
,
טז);
וכן
במן:
"הנני
ממטיר
לכם
לחם
מן
השמים"
(שמ'
טז
,
ד)
-
בדרך
אהבה
וחיבה
,
אלא
שאמר
בסוף
בדבור
השני
"שמעתי
את
תלונות"
(שם
,
יב)
,
והודיע
להם
חטאם
בלבד;
אבל
כאשר
יתלוננו
חנם
-
ישפוך
עליהם
חמה
אפו
(ע"פ
יש'
מב
,
כה).
ובכאן
עוד
רמז
לקצף
גדול
וחיוב
מגפה
,
שנאמר
"וירא
כבוד
יי'
אליהם"
(לעיל
,
ו)
-
שרומז
אל
הקהל
הנזכר
,
והוא
מראה
יד
יי'
ההווה
במגפות
(ע"פ
שמ'
ט
,
ג)
,
כאשר
תראה
במרגלים
(ראה
במ'
יד
,
י)
וביום
קרח
(ראה
במ'
טז
,
יט)
וממחרת
(ראה
במ'
יז
,
ז).]
והתֵמה
על
הרב
,
שהרי
מקרא
מלא
הוא:
"ויקציפו
על
מי
מריבה
וירע
למשה
בעבורם"
(תה'
קו
,
לב)
,
וימנה
הכתוב
החטא
הזה
עם
הנסיונות
הגדולים
שנסו
את
השם
במדבר.
[(תוספת
רמב"ן
עצמו:)
והקרוב
מן
הדברים
שנאמרו
בזה
,
והוא
טוב
לדחות
את
השואל
,
הם
דברי
רבינו
חננאל
,
שכתב
כי
החטא
הוא
אמרם:
"נוציא
לכם
מים"
(להלן
,
י)
,
וראוי
שיאמרו:
'יוציא
יי'
לכם
מים'
,
כדרך
שאמרו:
"בתת
יי'
לכם
בערב
בשר
לאכול
ולחם
בבקר
לשבוע"
(שמ'
טז
,
ח);
וכן
בכל
הנסים
,
יודיעום
כי
השם
יעשה
עמהם
להפליא
(ע"פ
יואל
ב
,
כו);
ואולי
חשבו
העם
,
כי
משה
ואהרן
בחכמתם
הוציאו
להם
מים
מן
הסלע
הזה
,
וזהו
"לא
קדשתם
אותי"
(דב'
לב
,
נא).
ובמעשה
הראשון
,
בצור
חורב
,
אמר:
"הנני
עומד
לפניך
שם
על
הצור
בחורב"
(שמ'
יז
,
ו)
,
והיו
הזקנים
רואים
עמוד
הענן
עומד
על
הצור
,
והנס
מתפרסם
כי
מעשה
יי'
הגדול
הוא;
אבל
בכאן
לא
ראו
דבר
,
וטעו
במאמר
משה
ואהרן.
ויתכן
שיאמר
בזה
"מעלתם"
-
כי
הנהנה
מן
ההקדש
יקרא
'מעילה';
וכן
"מריתם
פי"
(במ'
כז
,
יג)
-
כי
הוא
צוה:
ודברתם
אל
הסלע
לעיניהם
,
והטעם:
בשמי
שאתקדש
בעיניהם;
או:
שניתם
דברי
-
מן
"ותמר
את
משפטי"
(יח'
ה
,
ו):
כי
לא
צויתי
שתאמרו
ככה.
ויהיה
"לא
האמנתם
בי"
יוצא
אל
בני
ישראל
,
או
הוא
לשון
חוזק:
לא
התחזקתם
להקדישני
לעיניהם
,
מן
"ואמנה
על
המשוררים"
(נחמ'
יא
,
כג);
"היתד
התקועה
במקום
נאמן"
(יש'
כב
,
כה).]
והאמת
-
כי
הענין
סוד
גדול
מסתרי
התורה;
כי
בראשונה
אמר
לו:
"הנני
עומד
לפניך
שם
על
הצור
בחורב
והכית
בצור"
(שמ'
יז
,
ו)
-
יאמר
,
כי
שמו
הגדול
על
הצור
בחורב
,
שהוא
כבוד
יי'
,
האש
האוכלת
בראש
ההר
(ע"פ
שמ'
כד
,
יז)
,
ובעבור
כן
לא
הכה
אלא
פעם
אחת
ויצאו
מים
רבים;
אבל
בכאן
לא
פירש
לו
כן
,
והסכימו
שניהם
להכות
בצור
ובשם
יי'
פעמַיִם.
והנה
זה
חטא
,
ועל
כן
אמר:
"לא
האמנתם
בי"
-
לשום
אמונה
בשמי
,
ובאמונה
יעשה
הנס.
ונאמר:
"מריתם
פי"
-
כי
מרו
את
רוח
קדשו
(ע"פ
יש'
סג
,
י)
,
הנקרא
בכל
מקום
'פי
יי''.
ולכך
אמר:
"מעלתם
בי"
-
ואין
מעילה
אלא
שיקור.
והנה
החטא
מוזכר
מפורש
בכתוב;
וכן
אמר
המשורר:
"מלפני
אלוה
יעקב
ההופכי
הצור
אגם
מים"
(תה'
קיד
,
ז
-
ח).
וכן
תוכל
להתבונן
זה
בתפלת
משה
,
שאמר:
"אדני
יי'
אתה
החלות..."
(דב'
ג
,
כד)
,
כי
יתחנן
לשם
הנכבד
שימחול
לו.
ועל
דעת
רבותינו
(ספ"ב
קנז)
,
שמזכירין
לו
הכעס
-
יתכן
שהכה
בצור
ויצאו
טפים
,
במיעוט
כונתו
בכעס
,
ותמהו
על
הדבר
והסכימו
שניהם
להכות
פעם
שנית
על
הצור
,
כאשר
הזכרתי;
והוא
החטאת
על
שניהם.
ועל
דעתי:
טעם
ודברתם
אל
הסלע
-
כמו
'על
הסלע';
וכן
"כה
אמר
יי'...
אל
העמודים
ועל
המכונות...
בבלה
יובאו"
(יר'
כז
,
יט
-
כב):
יצוה
שיאמרו
לעיני
העדה
,
בהיותם
נקהלים
כולם
,
שהשם
יוציא
להם
מים
מן
הסלע;
וכן
עשו.
ואל
יקשה
עליך
ודברתם...
לעיניהם
,
כי
טעמו
כמו
'לפניהם'
,
שישמעו
כולם;
וכן
"ויאמר
חנניה
לעיני
כל
העם
לאמר
כה
אמר
יי'
ככה
אשבור
את
עול...
מלך
בבל"
וגו'
(יר'
כח
,
יא)
,
וכן
רבים.
או
טעם
לעיניהם
בכאן
-
שיהיה
הדבור
בהיותם
נקהלים
שם
והסלע
לעיניהם
,
כמו
שאמר
בעשיה
"ויקהילו
משה
ואהרן
את
הקהל
אל
פני
הסלע"
(להלן
,
י);
כי
כאשר
נקהלו
שם
וראו
הסלע
פנים
בפנים
,
אמרו:
"המן
הסלע
הזה
נוציא
לכם
מים"
(שם)?
כמו
שהזכירו
חכמים
(ראה
מכיל'
בשלח
ויסע
ו)
,
שלא
יאמרו:
מעיינות
היו
שם.
ויתכן
שהוא
כמסורס:
'הקהל
את
העדה
אל
הסלע
ודברתם
לעיניהם
ונתן
מימיו'.
וטעם
ונתן
-
שיהיו
מיד
מים
רבים
נובעים
ממנו
,
כמו
שאמר
"ויצאו
מים
רבים"
(להלן
,
יא).
כי
ה'נתינה'
תאמֵר
על
הרבוי
,
כמו
"ונתנה
הארץ
יבולה
ועץ
השדה
יתן
פריו"
(וי'
כו
,
ד);
"כי
זרע
השלום
הגפן
תתן
פריה
והארץ
תתן
(בנוסחנו
נוסף
'את')
יבולה
והשמים
יתנו
טלם"
(זכ'
ח
,
יב)
-
כולם
על
הרוב
יבטיחם;
וכן
כתוב
"...
ונחלים
ישטפו"
(תה'
עח
,
כ).
ואין
טעם
מימיו
כמו
"תתן
יבולה"
ו"יתן
פריו"
,
שאין
בטבע
הסלע
להיות
בו
מים
,
אבל
טעמו:
המים
אשר
יֵצאו
ממנו;
כי
בהֲפוך
השם
החלמיש
למעינו
מים
(ע"פ
תה'
קיד
,
ח)
,
ובו
יהיו
וממנו
יצאו
,
יקָראו
על
שמו
'מימיו'.
וכן
"וברך
את
לחמך
ואת
מימיך"
(שמ'
כג
,
כה);
"לחמו
נתן
מימיו
נאמנים"
(יש'
לג
,
טז).
ואמר
כן
,
להודיע
שמגוף
הסלע
יצאו
,
לא
מן
הארץ
אשר
תחתיו
כמנהג
מעיינות
רבים
,
רק
מאמצעו;
וכן
כתוב
"ההופכי
הצור
אגם
מים
חלמיש
למעיינו
מים"
(תה'
קיד
,
ח).
וחזר
ואמר:
והוצאת
להם
מים
מן
הסלע
-
כי
אתה
בעודך
שם
תוציא
המים
מן
הסלע
להם
,
שכולם
יראו
אותם
נובעים
ממנו
,
והשקית
את
העדה
-
שתצוה
אותם
לשתות
לפניך;
וכל
זה
לפרסם
הנס.
ובמעשה
לא
הזכיר
כן
,
'וישק
את
העדה
ואת
בעירם'
,
אבל
אמר
"ותשת
העדה
ובעירם"
(לעיל
,
יא)
-
כי
מרוב
הצמאון
,
בראותם
מים
רבים
נוזלים
מיד
נפלו
על
הנחל
ושתו.
ועל
דעת
רבותינו
בבארה
של
מרים
(ראה
תענית
ט
,
א)
,
אמרו
רבים
,
כי
הסלע
הזה
הוא
הצור
אשר
היה
בחורב
,
ולכך
יפרשו
מימיו
-
אשר
היה
דרכו
לתת;
כי
עתה
נסתם
מעיינו
,
במות
מרים.
כי
הכונה
לרבותינו
בבארה
של
מרים
-
שהיה
מעולם
באר
נסי
,
מקור
מים
חיים
(ע"פ
יר'
ב
,
יג)
,
נובע
בכל
מקום
שיהיה
הרצון
עליו;
וכבר
העלה
אותו
לישמעאל
במדבר
באר
שבע
(ראה
בר'
כא
,
יט)
,
ונבקע
בחורב
מן
הצור
ההוא
שהיה
שם
(ראה
שמ'
יז
,
ו)
,
ובשאר
המסעים
-
נובע
מן
הצור
במקום
שיחנו
שם;
וכאשר
מתה
הצדקת
פסק
המעין
,
ועתה
חזר
על
ידי
משה
להיות
לו
מקור
נפתח
(ע"פ
זכ'
יג
,
א)
מן
הסלע
הזה
בעצמו;
והוא
מה
שאמר:
אל
הסלע
-
הנודע.
ועל
דרך
הפשט
היה
שם
סלע
סמוך
למחנה
,
וצוה:
ודברתם
אל
הסלע
הזה
אשר
לפניכם.
גם
איפשר
לפרש:
ודברתם
אל
הסלע
אשר
לעיניהם
,
כלומר:
הראשון
שיראו.
קח
את
המטה
-
ידוע
,
שאין
הצוָאה
בלקיחת
המטה
ראיה
שירצה
השם
יתעלה
שֶיכה
במטה;
הלא
תראה
אמרו
"ואת
המטה
הזה
תקח
בידך
אשר
תעשה
בו
את
האותות"
(שמ'
ד
,
יז)
וכבר
היו
בו
רבים
בזולת
הכאה;
ועוד
,
כי
במכת
הברד
זכר
בביאור
שלקח
משה
המטה
בידו
ולא
הכה
בו
(ראה
שמ'
ט
,
כג).
ולזה
הוא
מבואר
,
שלא
היה
מחוייב
מזה
המאמר
שיהיה
רצון
השם
יתעלה
שיכה
משה
במטהו
על
הסלע.
ודברתם
אל
הסלע
לעיניהם
ונתן
מימיו
-
הנה
זה
המאמר
יסבול
שתי
כונות
,
מפני
שתוף
מלת
אל:
האחת
הוא
,
שידברו
לסלע
ויאמרו
לו
שיוציאו
מימיו
מזולת
שיכו
בו;
והשנית
הוא
,
שידברו
בעבור
הסלע
,
כטעם
"אמרי
לי
אחי
הוא"
(בר'
כ
,
יג).
ובזאת
הכונה
השנית
הבינו
משה
ואהרן
זה
המאמר;
ומפני
שצוה
השם
יתעלה
לקחת
המטה
,
הבינו
שיהיה
הרצון
בזה
שיכה
בו
משה
את
הסלע
,
כי
הוא
צֻוה
בלקיחת
המטה
ומשה
ואהרן
צֻוו
בדבור
אל
הסלע.
ואמנם
רצון
השם
יתעלה
היתה
בזה
הכונה
הראשונה
שזכרנו
בו
,
כדי
להיישיר
ישראל
יותר
להאמין
בו
,
בדרך
שיהיו
ראויים
לירושת
הארץ
בשלם
שבַּפָּנים.
כי
בהכאה
במטה
היה
אפשר
שיפול
בלבם
קצת
ספק
,
ויחשבו
כי
אולי
היה
מטֶבע
זה
המטה
שיבקע
הסלע
בהכותו
בו
,
כמו
שזכרו
ז"ל
(ראה
מכיל'
בשלח
ויסע
ו);
ולזה
אמר
"יען
לא
האמנתם
בי
להקדישני"
(להלן
,
יב).
ולפי
שחסרון
אמונת
ישראל
בשם
יתעלה
היתה
סבה
אל
שצוה
השם
יתעלה
לדבר
אל
הסלע
כדי
שיתפרסם
להם
עוצם
גבורת
השם
יתעלה
,
הנה
אם
כן
יתאמת
שהם
היו
סבה
לכעוס
השם
יתעלה
במשה
ואהרן.
ולזה
ספר
משה
בפרשת
'אלה
הדברים':
"גם
בי
התאנף
יי'
בגללכם
לאמר
גם
אתה
לא
תבא
שם"
(דב'
א
,
לז)
,
ואמר
בפרשת
'ואתחנן':
"ויי'
התאנף
בי
על
דבריכם
וישבע
לבלתי
עברי
את
הירדן"
(דב'
ד
,
כא).
ואפשר
עוד
שהיתה
הכונה
בזה
,
כי
הם
היו
סבה
לכעוס
משה
עליהם
,
והכעס
היה
סבה
אל
שנעלמה
ממשה
כונת
השם
יתעלה
במה
שצוהו
באמרו:
ודברתם
אל
הסלע...
ונתן
מימיו
(ראה
ספ"ב
קנז).
ואפשר
שכבר
נתחברה
לזה
סבה
אחרת
,
והיא
,
כי
מפני
שישראל
לא
היו
באופן
מהמעלה
והחשיבות
שיהיו
ראויים
שתנתן
להם
הארץ
על
יד
משה
רבינו
,
היה
רצון
השם
יתעלה
שלא
יביא
אותם
משה
אל
הארץ;
וזהו
אמרו
בפרשת
'ואתחנן':
"ויתעבר
יי'
בי
למענכם
ולא
שמע
אלי"
וגו'
(דב'
ג
,
כו).
ואולם
היה
זה
על
צד
העונש
לישראל
,
כי
לו
היה
זה
על
יד
משה
,
היה
מכלה
אותם
האומות
כרגע
(ע"פ
במ'
טז
,
כא)
לעוצם
דבקותו
בשם
יתעלה
ולחריצותו
להטיב
לישראל;
ולזה
תראה
,
שכבר
כִּלה
במעט
זמן
אנשי
הארץ
אשר
נתנה
להם
לנחלה
לראובני
ולגדי
ולחצי
שבט
המנשי
(ראה
במ'
כא
,
כא
ואי';
לב).
ואמנם
יהושע
בן
נון
לא
היה
כחו
יפה
כל
כך
ונתעצל
במלחמות
ההם
,
כמו
שנתבאר
בספר
יהושע
(ראה
פירושו
יהו'
יא
,
יח;
תנח'
מטות
ד);
ולזה
נשארו
מהאומות
ההם
מה
שהיה
סבה
להכשיל
ישראל
בתועבותיהם
ולהביא
עליהם
רעות
גדולות
,
כמו
שנתבאר
בספר
שופטים
,
כי
השם
יתעלה
השאירם
לבעבור
נסות
בם
את
ישראל
(ראה
שו'
ב
,
א
-
ג
,
כ
-
כג
ועוד).