תנ"ך - במדבר פרק כ פסוק ח - קח את־המטה והקהל את־העדה אתה ואהרן אחיך ודברתם אל־הסלע לעיניהם ונתן מימיו והוצאת להם מים מן־הסלע והשקית את־העדה ואת־בעירם:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

קַ֣ח אֶת־הַמַּטֶּ֗ה וְהַקְהֵ֤ל אֶת־הָעֵדָה֙ אַתָּה֙ וְאַהֲרֹ֣ן אָחִ֔יךָ וְדִבַּרְתֶּ֧ם אֶל־הַסֶּ֛לַע לְעֵינֵיהֶ֖ם וְנָתַ֣ן מֵימָ֑יו וְהוֹצֵאתָ֨ לָהֶ֥ם מַ֙יִם֙ מִן־הַסֶּ֔לַע וְהִשְׁקִיתָ֥ אֶת־הָעֵדָ֖ה וְאֶת־בְּעִירָֽם: (במדבר פרק כ פסוק ח)

טקסט וניקוד:

קַח אֶת־הַמַּטֶּה וְהַקְהֵל אֶת־הָעֵדָה אַתָּה וְאַהֲרֹן אָחִיךָ וְדִבַּרְתֶּם אֶל־הַסֶּלַע לְעֵינֵיהֶם וְנָתַן מֵימָיו וְהוֹצֵאתָ לָהֶם מַיִם מִן־הַסֶּלַע וְהִשְׁקִיתָ אֶת־הָעֵדָה וְאֶת־בְּעִירָם: (במדבר פרק כ פסוק ח)

טקסט בלבד:

קח את־המטה והקהל את־העדה אתה ואהרן אחיך ודברתם אל־הסלע לעיניהם ונתן מימיו והוצאת להם מים מן־הסלע והשקית את־העדה ואת־בעירם: (במדבר פרק כ פסוק ח)

תיקון קוראים:

קח את־המטה והקהל את־העדה אתה ואהרן אחיך ודברתם אל־הסלע לעיניהם ונתן מימיו והוצאת להם מים מן־הסלע והשקית את־העדה ואת־בעירם: (במדבר פרק כ פסוק ח)
סַב יָת חֻטרָא וְתִכנוֹשׁ יָת כְּנִשׁתָּא אַתּ וְאַהֲרֹן אֲחוּך וּתמַלְלוּן עִם כֵּיפָא לְעֵינֵיהוֹן וְיִתֵּין מוֹהִי וְתַפֵּיק לְהוֹן מַיָא מִן כֵּיפָא וְתַשׁקֵי יָת כְּנִשׁתָּא וְיָת בְּעִירְהוֹן :

את - ז' פסוקים 'את את את ואת': בר' יג , י; יד , טז; שמ' כג , כח; וי' טז , כד; במ' כ , ח; דב' לא , כח; שו' ג , ז.

והקהל - ל'; והשקית - ל' בתור'.

ואת בעירם - מכאן שחס המקום על ממונם של ישראל (ראה תנח' חקת ט).

קח את המטה - מלפני העדות (ראה במ' יז , כה). ודברתם אל הסלע - לא צוה הקדוש ברוך הוא לקחת את המטה להכות בו הסלע , כמו שעשה ברפידים , שכתוב שם "והכית בצור ויצאו ממנו מים" (שמ' יז , ו) , אלא המטה צוה לקחת להראות בו קשי מרי שלהם , כדכתיב "למשמרת לאות לבני מרי" (במ' יז , כה) , אפס בדבור ידבר אל הסלע לתת מימיו. והוצאת להם מים - על ידי דבורך עם הסלע.

וקח את המטה - יש בכאן פירושים רבים. יש בדברי יחיד (ראה פר"כ יד , ה): בעבור שאמר לישראל "שמעו נא המורים" (להלן , י) , והם בני אברהם , יצחק ויעקב. ואילו היה כן , למה אמר להם עוד: "ממרים הייתם" (דב' ט , ז)?! ואחרים אמרו , כי מלת ודברתם - כמו 'והכיתם' , וכמוהו "ותדבר את כל זרע המלוכה" (דה"ב כב , י). ואין זה נכון , כי המלה מגזרת 'דֶבֶר' , או מן "ידבר עמים תחתנו" (בנוסחנו: תחתינו) (תה' מז , ד). והנה פירוש "ותדבר" - כמו 'ותאבד' , וכן בספר השני (מ"ב יא , א). והנה פירוש ודברתם אל הסלע - ואבדתם! ועוד: אם כן הפירוש , למה נענש משה? גם הם השיבו: בעבור שהכה פעמים; אם כן למה נענש אהרן? ויאמר רבי משה הכהן הספרדי: יש אותות נעשות בדבור; ויש בפועל ודבור , כמו מלח אלישע (ראה מ"ב ב , כא). והשם צוה שיקח המטה להכות בסלע כמשפט הצור (ראה שמ' יז , ו) , והוסיף מלת ודברתם - להוציא המים במכה ובדבור. ובעבור שהכעיסוהו ישראל , אמר להם "המן הסלע הזה נוציא לכם מים" (להלן , י); והיתה דעתו , כי אין יכולת בנו להוציא מים מן הסלע , כי אם בכח השם. והנה לא פירש דיבורו היטב , וחשבו האנשים בלבם , כי דבורו - שלא יוכל השם להוציא מים מהסלע; וזה טעם "אשר לא קדשתם אותי" (דב' לב , נא). והביא ראיה מדברי המשורר שאמר: "כי המרו את רוחו ויבטא בשפתיו" (תה' קו , לג). והנה החטא היה בבטוא , לא במכה. גם זה איננו נכון , כי משה אמר זה , ולמה נענש אהרן? ועוד , כי אין במעשה זכר דיבור. והראיה שהביא איננה ראיה , כי אין פירוש "כי המרו את רוחו" , כי אם אל השם , וכן כתוב: "והמה מרו ועצבו את רוח קדשו" (יש' סג , י); וזה פירוש "ויקציפו על מי מריבה" (תה' קו , לב) , והטעם , שהקציפו השם; וכן כתוב "המה מי מריבה אשר רבו בני ישראל את יי'" (להלן , יג) , "וירע למשה בעבורם" (תה' קו , לב) , כי המרו את רוח השם (ראה שם , לג) , ויגזור על משה שלא יכנס לארץ. ואחרים אמרו , כי הדבור אל הסלע שאיננו שומע , איננו כי אם במכה; אם כן למה נענש משה? ואחרים אמרו: בעבור שלא אמרו שירה , כמו "עלי באר ענו לה" (כא , יז); וזה טעם "אשר לא קדשתם" (דב' לב , נא). ואחרים אמרו (ראה רש"י) כי השם צוה שידברו , והם לא דברו , רק הכה משה , על כן נענשו שניהם , ונאמר להם "מעלתם" (דב' לב , נא) , "מריתם" (להלן , כד) , "לא האמנתם" (להלן , יב) , "לא קדשתם" (דב' לב , נא). ואנשי שקול הדעת אמרו , שלא יתכן שיהיה שליח השם , ימיר דבור השם; ואם הוא המיר , איך נאמין בתורתו? גם אלו לא דברו נכונה; כי אילו היה מחליף במצוה , מיד היה נענש. כי הנה נענש על דבר שאיננו מצוה לעולם , ולא תורה לישראל , ולא נעשה בזדון רק בשגגה בעבור שהכעיסוהו ישראל , וכן אמר: "גם בי התאנף יי' בגללכם" (דב' א , לז). ואחרים אמרו , כי ישראל אמרו לו שיוציא מסלע אחר , וראייתם: "המן הסלע הזה" (להלן , י); ומשה פחד להחליף דבור השם. ובעבור שלא האמין להוציא מים מן הסלע שאמרו , על כן נענש , וזה טעם "לא האמנתם בי". גם זה הפירוש איננו נכון , כי הכתוב אמר "מריתם את פי" (להלן , כד) , והנה לא מרו. והפירוש הנכון בעיני , אגלנו ברמיזות. דע כי כאשר ידע החלק את הכל , ידבק בכל , ויחדש בכל מופתים המופתים והאותות. ואמת , כי השם אמר למשה ולאהרן: ודברתם , ולא דברו בעבור מריבת העם עם משה; והנה החלק - חלק. והכה הסלע , ולא יצאו מים עד שהכהו פעם שנית; והנה לא קדשו השם , ומרו , ומעלו בשגגה. גם יוכל המפרש לפרש "ויבטא בשפתיו" (תה' קו , לג) - על משה , כי על כן נענש , כי לא היה ראוי שידבר דבר עד שימלא שליחות השם. גם יהיה דרש קדמונינו ז"ל (ראה דבר"ל ע' 47 ) , כי החטא היה בעבור שאמר "שמעו נא המורים" (להלן , י) , ורמזו זה הסוד. אל הסלע - שאודיעך , או הנמצא סמוך למחנה. ונתן מימיו - בעבור 'מימיו' טעו רבים ואמרו , כי זה הסלע - הצור (ראה שמ' יז , ו). ואלה עורי לב , לא ידעו כי הצור היה בחורב (ראה שם) , וזה הסלע בקצה ארץ אדום , כי בקדש היה (ראה לעיל , א). גם יתכן לפרש מימיו - המים שאתן בו.

קח את המטה - להכות בסלע. לפי הנראה לי , זהו מעשה שב'ויהי בשלח' , דכתיב ביה "והכית בצור ויצאו" (שמ' יז , ו); אלא שלשָם מסַפֵר איך פירנס הקדוש ברוך הוא את ישראל במן ושליו (ראה שמ' טז , יג - טו) ומים במדבר , ואחר כך כתב כל אחד במקומו. ותדע שאחד הוא זה המעשה ואותו , דהתם כתיב "ויקרא שם המקום ההוא (בנוסחנו ללא 'ההוא') מסה ומריבה" (ראה שמ' יז , ז) , וב'זאת הברכה' הוא אומר על זה המעשה שהקפיד הקדוש ברוך הוא על משה ואהרן: "אשר נסיתו במסה תריבהו על מי מריבה" (דב' לג , ח); אלמא , דמעשה אחד הוא. ואף בכאן כתיב "המה מי מריבת... מדבר צין" , (צירוף של פס' יג , להלן ובמ' כז , יד); והתם נמי כתיב "ויסעו... ממדבר סין" (שמ' יז , א). ומה שלא פירש כאן פירש שם , שאמר לו הקדוש ברוך הוא להכות בצור. וכן דרך פרשיות הרבה , שסותם דבריו במקום אחד ומפרש במקום אחר. כגון פרשת מרגלים , דכתיב במשנה תורה שאמרו ישראל: "נשלחה אנשים" (דב' א , כב) , וב'שלח לך' לא פירש; וכן הרבה. ודברתם אל הסלע - אל פני הסלע תדברו אל ישראל. לעיניהם - דבר שיהא נראה ונגלה לעיניהם , שתאמרו , שאני נותן להם מים; כמו שאמור במן "הנני ממטיר לכם לחם מן השמים" (שמ' טז , ד); וכמו שאמור בשליו "התקדשו למחר ואכלתם בשר" (במ' יא , יח); כמו כן תאמרו , שאני נותן להם מים. שבזאת יתקדש שמי , וידעו , כי מאתי יבאו להם מים.

החטא במשה ואהרן במי מריבה אינו מתפרסם בכתוב , ורבינו שלמה פירש בו (להלן , יא - יב): מפני שצוה אותם: ודברתם אל הסלע , ולא אמר 'והכיתם'; שאִלוּ דִברו , היה הקדוש ברוך הוא מתקדש לעיני כל העדה , ואומרים: ומה סלע זה , שאינו מדבר ואינו שומע , מקיים דבריו של מקום , קל וחומר אנו. ודברי אגדה הם , אבל לא נתחוורו; כי מאחר שצוה קח את המטה יש במשמע שיכה בו , ואלו היה רצונו בדבור בלבד , מה המטה הזה בידו?! וכן במכות מצרים אומר סתם "והמטה אשר נהפך לנחש תקח בידיך" (בנוסחנו: בידֶך; שמ' ז , טו) , והוא להכות בו; ולפעמים יאמר "נטה את ידך" (שמ' ח , א ועוד) , ורצונו לומר: להכות במטה; כי הכתוב יקצר בדבר הנשמע. ואין הנֵס בַּדבור גדול מן ההכאה , כי הכל שוה אצל הסלע! ועוד: למה יאמר בזה "מעלתם בי" (דב' לב , נא)?! והצוָאה בדבור אל הסלע הוא מה שנזכר במעשה: צוה שיאמרו , והיא שומעת , כי השם יוציא מים "מן הסלע הזה" (להלן , י) , כדרך "כי היא שמעה את כל דברי (בנוסחנו: אמרי) יי'" (יהו' כד , כז); וכן עשו , כמו שאמר "ויקהילו משה ואהרן את הקהל אל פני הסלע ויאמר" וגו' (להלן , י) - והנה הסלע שומעת באמרו כן לכולם. וטענות רבות למפרשים בחטא הזה , כבר סתר רבי אברהם דברים רבים מהם. והסוד שרמז בו גם הוא איננו נכון; כי אם משה אבד כוונתו בעבור מריבת העם ולא דברו אל הסלע , ולכן לא יצאו מים בפעם הראשונה , וחזר והכהו פעם שנית בכונה הדבקה בכל , ויצאו המים - הנה חטאו בפעם הראשונה , אבל אין ראוי שיאמר בזה "לא האמנתם בי להקדישני" (להלן , יב) , כי אין כאן חסרון אמונה כלל. והרב רבי משה סבר בו עוד סברא , אמר (סוף פרק ד מ'שמונה פרקים'): חטאוֹ עליו השלום הוא שנטה לצד הרגזנות , באמרו "שמעו נא המורים" (להלן , י) - דקדק עליו השם שיהיה אדם כמוהו כועס לפני עדת בני ישראל במקום שאין ראוי בו הכעס; וכל כיוצא בזה בדין האיש ההוא - חלול השם , מפני שמתנועותיו כולן ומדבריו היו למדין , והיו מקוים להגיע בהם אל הצלחת העולם הזה והעולם הבא , ואיך יראה עליו הכעס?! והוא מן הפעולות הרעות , ולא תבוא כי אם מתכונה רעה מתכונַת הנפש. אבל אמרו בו "מריתם פי" (במ' כז , יד) הוא כמו שאבאר - שהוא לא היה מדבר עם סכלים ולא עם מי שאין לו מעלה , אבל אשה קטנה שבנשיהם היתה כיחזקאל בן בוזי , כמו שזכרו החכמים (מכיל' בשלח שירה ג) , וכל מה שיאמר או יעשה יבחנוהו; וכאשר ראוהו שכעס , אמרו שהוא עליו השלום אין בו פחיתות מדה , ולולי שהיה יודע שהשם כעס עלינו בבקשת המים , ושאנחנו הכעסנו אותו יתברך , לא היה כועס; ואנחנו לא מצאנו לַשם יתברך שכעס בדברו אליו בזה הענין , אבל אמר: קח את המטה והקהל את העדה אתה ואהרן אחיך ודברתם אל הסלע לעיניהם ונתן מימיו והוצאת להם מים מן הסלע והשקית את העדה ואת בעירם. והנה התרנו ספק מספקי התורה , שנאמרו בו דברים רבים ונשאל פעמים רבים אי זה חטא חטא , וראה מה שנאמר בו ומה שאמרנו בו אנחנו , והאמת יראה דרכו. אלו דבריו ז"ל - הוסיף הבל על הבלים (ע"פ קה' א , ב) , שהכתוב אומר "מריתם פי" , שעברו על דברו; ואמרוֹ "לא האמנתם בי" , שלא האמינו בו - אין העֹנש בעבור שכעס! ויותר היה ראוי שיהיה חטא על משה כשקצף על פקודי החיל בחנם (ראה במ' לא , יד). והכתוב לא ספר כלל שכעס , כי "שמעו נא המורים" - תוכחת , כדרך "ממרים הייתם עם יי'" (דב' ט , כד). ועוד , כי אהרן לא כעס מימיו , כי בשלום ובמישור הלך מעודו (ע"פ מל' ב , י). ועוד , שאי איפשר שלא היה כעס גדול מאת השם עליהם בעשותם מריבה עם משה; ובכל הנסיונות במדבר , חטאם הגדול כשיאמרו: "למה העליתונו ממצרים" (לעיל , ה) - שירצו להיות עבדים לשונאיהם בעבודת פרך מלהיות עם האלהים כבן העובד את אביו (ע"פ מל' ג , יז); וכן אמר הכתוב "יען כי מאסתם את יי' אשר בקרבכם ותבכו לפניו לאמר למה זה יצאנו ממצרים" (במ' יא , כ). ובפעם הראשונה אמרו פחות מזה: "למה זה העליתנו ממצרים להמית אותי ואת בני ואת מקני בצמא" (שמ' יז , ג) - והיה עליהם קצף גדול ואשמה רבה , כמו שאמר "ויקרא שם המקום מסה ומריבה על ריב בני ישראל" וגו' (שם , ז); ובכאן כתוב מפורש "המה מי מריבה אשר רבו בני ישראל את יי'" (להלן , יג) - ומה פשע גדול מזה , "הוי רב את יוצרו" (יש' מה , ט)?! ומשה אמר: "גם בי התאנף יי' בגללכם לאמר" (דב' א , לז) - אם כן , הם חטאו וגרמו כל הרעה הזאת; וכדברי הרב , אין להם בכל המעשה הזה חטא ופשע כלל! [(תוספת רמב"ן עצמו:) ומה שאמר: לא מצינו בשם יתברך שכעס , אבל אמר: קח את המטה וגו' - דע , כי כאשר ישראל צריכין במחייתם דבר , אע"פ שמתלוננים וחוטאים בו , והוא רחום יכפר עון ולא יעיר כל חמתו (ע"פ תה' עח , לח) ולא יזכירנה ויתן להם שאלתם (ע"פ תה' קו , טו); וכן במים הראשונים אמר בנחת רוח: "עבור לפני העם" וגו' (שמ' יז , ה) , אע"פ שהיה שם מסה ומריבה שהזהיר ממנה לדורות (ראה דב' ו , טז); וכן במן: "הנני ממטיר לכם לחם מן השמים" (שמ' טז , ד) - בדרך אהבה וחיבה , אלא שאמר בסוף בדבור השני "שמעתי את תלונות" (שם , יב) , והודיע להם חטאם בלבד; אבל כאשר יתלוננו חנם - ישפוך עליהם חמה אפו (ע"פ יש' מב , כה). ובכאן עוד רמז לקצף גדול וחיוב מגפה , שנאמר "וירא כבוד יי' אליהם" (לעיל , ו) - שרומז אל הקהל הנזכר , והוא מראה יד יי' ההווה במגפות (ע"פ שמ' ט , ג) , כאשר תראה במרגלים (ראה במ' יד , י) וביום קרח (ראה במ' טז , יט) וממחרת (ראה במ' יז , ז).] והתֵמה על הרב , שהרי מקרא מלא הוא: "ויקציפו על מי מריבה וירע למשה בעבורם" (תה' קו , לב) , וימנה הכתוב החטא הזה עם הנסיונות הגדולים שנסו את השם במדבר. [(תוספת רמב"ן עצמו:) והקרוב מן הדברים שנאמרו בזה , והוא טוב לדחות את השואל , הם דברי רבינו חננאל , שכתב כי החטא הוא אמרם: "נוציא לכם מים" (להלן , י) , וראוי שיאמרו: 'יוציא יי' לכם מים' , כדרך שאמרו: "בתת יי' לכם בערב בשר לאכול ולחם בבקר לשבוע" (שמ' טז , ח); וכן בכל הנסים , יודיעום כי השם יעשה עמהם להפליא (ע"פ יואל ב , כו); ואולי חשבו העם , כי משה ואהרן בחכמתם הוציאו להם מים מן הסלע הזה , וזהו "לא קדשתם אותי" (דב' לב , נא). ובמעשה הראשון , בצור חורב , אמר: "הנני עומד לפניך שם על הצור בחורב" (שמ' יז , ו) , והיו הזקנים רואים עמוד הענן עומד על הצור , והנס מתפרסם כי מעשה יי' הגדול הוא; אבל בכאן לא ראו דבר , וטעו במאמר משה ואהרן. ויתכן שיאמר בזה "מעלתם" - כי הנהנה מן ההקדש יקרא 'מעילה'; וכן "מריתם פי" (במ' כז , יג) - כי הוא צוה: ודברתם אל הסלע לעיניהם , והטעם: בשמי שאתקדש בעיניהם; או: שניתם דברי - מן "ותמר את משפטי" (יח' ה , ו): כי לא צויתי שתאמרו ככה. ויהיה "לא האמנתם בי" יוצא אל בני ישראל , או הוא לשון חוזק: לא התחזקתם להקדישני לעיניהם , מן "ואמנה על המשוררים" (נחמ' יא , כג); "היתד התקועה במקום נאמן" (יש' כב , כה).] והאמת - כי הענין סוד גדול מסתרי התורה; כי בראשונה אמר לו: "הנני עומד לפניך שם על הצור בחורב והכית בצור" (שמ' יז , ו) - יאמר , כי שמו הגדול על הצור בחורב , שהוא כבוד יי' , האש האוכלת בראש ההר (ע"פ שמ' כד , יז) , ובעבור כן לא הכה אלא פעם אחת ויצאו מים רבים; אבל בכאן לא פירש לו כן , והסכימו שניהם להכות בצור ובשם יי' פעמַיִם. והנה זה חטא , ועל כן אמר: "לא האמנתם בי" - לשום אמונה בשמי , ובאמונה יעשה הנס. ונאמר: "מריתם פי" - כי מרו את רוח קדשו (ע"פ יש' סג , י) , הנקרא בכל מקום 'פי יי''. ולכך אמר: "מעלתם בי" - ואין מעילה אלא שיקור. והנה החטא מוזכר מפורש בכתוב; וכן אמר המשורר: "מלפני אלוה יעקב ההופכי הצור אגם מים" (תה' קיד , ז - ח). וכן תוכל להתבונן זה בתפלת משה , שאמר: "אדני יי' אתה החלות..." (דב' ג , כד) , כי יתחנן לשם הנכבד שימחול לו. ועל דעת רבותינו (ספ"ב קנז) , שמזכירין לו הכעס - יתכן שהכה בצור ויצאו טפים , במיעוט כונתו בכעס , ותמהו על הדבר והסכימו שניהם להכות פעם שנית על הצור , כאשר הזכרתי; והוא החטאת על שניהם. ועל דעתי: טעם ודברתם אל הסלע - כמו 'על הסלע'; וכן "כה אמר יי'... אל העמודים ועל המכונות... בבלה יובאו" (יר' כז , יט - כב): יצוה שיאמרו לעיני העדה , בהיותם נקהלים כולם , שהשם יוציא להם מים מן הסלע; וכן עשו. ואל יקשה עליך ודברתם... לעיניהם , כי טעמו כמו 'לפניהם' , שישמעו כולם; וכן "ויאמר חנניה לעיני כל העם לאמר כה אמר יי' ככה אשבור את עול... מלך בבל" וגו' (יר' כח , יא) , וכן רבים. או טעם לעיניהם בכאן - שיהיה הדבור בהיותם נקהלים שם והסלע לעיניהם , כמו שאמר בעשיה "ויקהילו משה ואהרן את הקהל אל פני הסלע" (להלן , י); כי כאשר נקהלו שם וראו הסלע פנים בפנים , אמרו: "המן הסלע הזה נוציא לכם מים" (שם)? כמו שהזכירו חכמים (ראה מכיל' בשלח ויסע ו) , שלא יאמרו: מעיינות היו שם. ויתכן שהוא כמסורס: 'הקהל את העדה אל הסלע ודברתם לעיניהם ונתן מימיו'. וטעם ונתן - שיהיו מיד מים רבים נובעים ממנו , כמו שאמר "ויצאו מים רבים" (להלן , יא). כי ה'נתינה' תאמֵר על הרבוי , כמו "ונתנה הארץ יבולה ועץ השדה יתן פריו" (וי' כו , ד); "כי זרע השלום הגפן תתן פריה והארץ תתן (בנוסחנו נוסף 'את') יבולה והשמים יתנו טלם" (זכ' ח , יב) - כולם על הרוב יבטיחם; וכן כתוב "... ונחלים ישטפו" (תה' עח , כ). ואין טעם מימיו כמו "תתן יבולה" ו"יתן פריו" , שאין בטבע הסלע להיות בו מים , אבל טעמו: המים אשר יֵצאו ממנו; כי בהֲפוך השם החלמיש למעינו מים (ע"פ תה' קיד , ח) , ובו יהיו וממנו יצאו , יקָראו על שמו 'מימיו'. וכן "וברך את לחמך ואת מימיך" (שמ' כג , כה); "לחמו נתן מימיו נאמנים" (יש' לג , טז). ואמר כן , להודיע שמגוף הסלע יצאו , לא מן הארץ אשר תחתיו כמנהג מעיינות רבים , רק מאמצעו; וכן כתוב "ההופכי הצור אגם מים חלמיש למעיינו מים" (תה' קיד , ח). וחזר ואמר: והוצאת להם מים מן הסלע - כי אתה בעודך שם תוציא המים מן הסלע להם , שכולם יראו אותם נובעים ממנו , והשקית את העדה - שתצוה אותם לשתות לפניך; וכל זה לפרסם הנס. ובמעשה לא הזכיר כן , 'וישק את העדה ואת בעירם' , אבל אמר "ותשת העדה ובעירם" (לעיל , יא) - כי מרוב הצמאון , בראותם מים רבים נוזלים מיד נפלו על הנחל ושתו. ועל דעת רבותינו בבארה של מרים (ראה תענית ט , א) , אמרו רבים , כי הסלע הזה הוא הצור אשר היה בחורב , ולכך יפרשו מימיו - אשר היה דרכו לתת; כי עתה נסתם מעיינו , במות מרים. כי הכונה לרבותינו בבארה של מרים - שהיה מעולם באר נסי , מקור מים חיים (ע"פ יר' ב , יג) , נובע בכל מקום שיהיה הרצון עליו; וכבר העלה אותו לישמעאל במדבר באר שבע (ראה בר' כא , יט) , ונבקע בחורב מן הצור ההוא שהיה שם (ראה שמ' יז , ו) , ובשאר המסעים - נובע מן הצור במקום שיחנו שם; וכאשר מתה הצדקת פסק המעין , ועתה חזר על ידי משה להיות לו מקור נפתח (ע"פ זכ' יג , א) מן הסלע הזה בעצמו; והוא מה שאמר: אל הסלע - הנודע. ועל דרך הפשט היה שם סלע סמוך למחנה , וצוה: ודברתם אל הסלע הזה אשר לפניכם. גם איפשר לפרש: ודברתם אל הסלע אשר לעיניהם , כלומר: הראשון שיראו.

קח את המטה - ידוע , שאין הצוָאה בלקיחת המטה ראיה שירצה השם יתעלה שֶיכה במטה; הלא תראה אמרו "ואת המטה הזה תקח בידך אשר תעשה בו את האותות" (שמ' ד , יז) וכבר היו בו רבים בזולת הכאה; ועוד , כי במכת הברד זכר בביאור שלקח משה המטה בידו ולא הכה בו (ראה שמ' ט , כג). ולזה הוא מבואר , שלא היה מחוייב מזה המאמר שיהיה רצון השם יתעלה שיכה משה במטהו על הסלע. ודברתם אל הסלע לעיניהם ונתן מימיו - הנה זה המאמר יסבול שתי כונות , מפני שתוף מלת אל: האחת הוא , שידברו לסלע ויאמרו לו שיוציאו מימיו מזולת שיכו בו; והשנית הוא , שידברו בעבור הסלע , כטעם "אמרי לי אחי הוא" (בר' כ , יג). ובזאת הכונה השנית הבינו משה ואהרן זה המאמר; ומפני שצוה השם יתעלה לקחת המטה , הבינו שיהיה הרצון בזה שיכה בו משה את הסלע , כי הוא צֻוה בלקיחת המטה ומשה ואהרן צֻוו בדבור אל הסלע. ואמנם רצון השם יתעלה היתה בזה הכונה הראשונה שזכרנו בו , כדי להיישיר ישראל יותר להאמין בו , בדרך שיהיו ראויים לירושת הארץ בשלם שבַּפָּנים. כי בהכאה במטה היה אפשר שיפול בלבם קצת ספק , ויחשבו כי אולי היה מטֶבע זה המטה שיבקע הסלע בהכותו בו , כמו שזכרו ז"ל (ראה מכיל' בשלח ויסע ו); ולזה אמר "יען לא האמנתם בי להקדישני" (להלן , יב). ולפי שחסרון אמונת ישראל בשם יתעלה היתה סבה אל שצוה השם יתעלה לדבר אל הסלע כדי שיתפרסם להם עוצם גבורת השם יתעלה , הנה אם כן יתאמת שהם היו סבה לכעוס השם יתעלה במשה ואהרן. ולזה ספר משה בפרשת 'אלה הדברים': "גם בי התאנף יי' בגללכם לאמר גם אתה לא תבא שם" (דב' א , לז) , ואמר בפרשת 'ואתחנן': "ויי' התאנף בי על דבריכם וישבע לבלתי עברי את הירדן" (דב' ד , כא). ואפשר עוד שהיתה הכונה בזה , כי הם היו סבה לכעוס משה עליהם , והכעס היה סבה אל שנעלמה ממשה כונת השם יתעלה במה שצוהו באמרו: ודברתם אל הסלע... ונתן מימיו (ראה ספ"ב קנז). ואפשר שכבר נתחברה לזה סבה אחרת , והיא , כי מפני שישראל לא היו באופן מהמעלה והחשיבות שיהיו ראויים שתנתן להם הארץ על יד משה רבינו , היה רצון השם יתעלה שלא יביא אותם משה אל הארץ; וזהו אמרו בפרשת 'ואתחנן': "ויתעבר יי' בי למענכם ולא שמע אלי" וגו' (דב' ג , כו). ואולם היה זה על צד העונש לישראל , כי לו היה זה על יד משה , היה מכלה אותם האומות כרגע (ע"פ במ' טז , כא) לעוצם דבקותו בשם יתעלה ולחריצותו להטיב לישראל; ולזה תראה , שכבר כִּלה במעט זמן אנשי הארץ אשר נתנה להם לנחלה לראובני ולגדי ולחצי שבט המנשי (ראה במ' כא , כא ואי'; לב). ואמנם יהושע בן נון לא היה כחו יפה כל כך ונתעצל במלחמות ההם , כמו שנתבאר בספר יהושע (ראה פירושו יהו' יא , יח; תנח' מטות ד); ולזה נשארו מהאומות ההם מה שהיה סבה להכשיל ישראל בתועבותיהם ולהביא עליהם רעות גדולות , כמו שנתבאר בספר שופטים , כי השם יתעלה השאירם לבעבור נסות בם את ישראל (ראה שו' ב , א - ג , כ - כג ועוד).