תנ"ך - וישמע הכנעני מלך־ערד ישב הנגב כי בא ישראל דרך האתרים וילחם בישראל וישב ׀ ממנו שבי:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וַיִּשְׁמַ֞ע הַכְּנַעֲנִ֤י מֶֽלֶךְ־עֲרָד֙ יֹשֵׁ֣ב הַנֶּ֔גֶב כִּ֚י בָּ֣א יִשְׂרָאֵ֔ל דֶּ֖רֶךְ הָאֲתָרִ֑ים וַיִּלָּ֙חֶם֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל וַיִּ֥שְׁבְּ ׀ מִמֶּ֖נּוּ שֶֽׁבִי: (במדבר פרק כא פסוק א)

טקסט וניקוד:

וַיִּשְׁמַע הַכְּנַעֲנִי מֶלֶךְ־עֲרָד יֹשֵׁב הַנֶּגֶב כִּי בָּא יִשְׂרָאֵל דֶּרֶךְ הָאֲתָרִים וַיִּלָּחֶם בְּיִשְׂרָאֵל וַיִּשְׁבְּ ׀ מִמֶּנּוּ שֶׁבִי: (במדבר פרק כא פסוק א)

טקסט בלבד:

וישמע הכנעני מלך־ערד ישב הנגב כי בא ישראל דרך האתרים וילחם בישראל וישב ׀ ממנו שבי: (במדבר פרק כא פסוק א)

תיקון קוראים:

וישמע הכנעני מלך־ערד ישב הנגב כי בא ישראל דרך האתרים וילחם בישראל וישב ׀ ממנו שבי: (במדבר פרק כא פסוק א)
וּשׁמַע כְּנַעֲנָאָה מַלכָּא דַעֲרָד יָתֵיב דָּרוֹמָא אֲרֵי אֲתָא יִשׂרָאֵל אוֹרַח מְאַלְלַיָא וַאֲגִיחַ קְרָבָא בְּיִשׂרָאֵל וּשׁבָא מִנֵיהּ שִׁביָא :

וישב - ב': במ' כא , א; יר' מא , י.

האתרים - ל'; וישב - ב'.

וישמע הכנעני - שמע שמת אהרן ונסתלקו ענני כבוד וכו' , כדאיתא בראש השנה (ג , א). ועמלק מעולם רצועת מרדות לישראל , מזומן בכל עת לפורענות (ראה תנח' חקת יח). יושב הנגב - זה עמלק , שנאמר: "עמלק יושב בארץ הנגב" (במ' יג , כט; ראה תנח' חקת יח); ושינה את לשונו לדבר בלשון כנען , כדי שיהו ישראל מתפללין להקדוש ברוך הוא לתת כנענים בידם , והם אינן כנענים; ראו ישראל לבושיהם כלבושי עמלקיים ולשונם לשון כנען , אמרו: נתפלל סתם "אם נתן תתן את העם הזה בידי" (להלן , ב; ראה מא"ג במ' כא , א). דרך האתרים - [דרך הנגב] שהלכו בה המרגלים , [שנאמר] "ויעלו בנגב" (במ' יג , כב). [(תר"ש:) שכן חזרו לקדש (ראה במ' כ , א) , שמשם נשתלחו המרגלים.] דבר אחר (תנח' חקת יח): [דרך האתרים] - דרך התייר הגדול , הנוסע לפניהם דרך שלשת ימים לתור להם מנוחה (ע"פ במ' י , לג). וישב ממנו שבי - אינה אלא שפחה אחת (ראה מא"ג במ' כא , א).

יושב הנגב , דרך האתרים - "התרים" , (במ' יד , ו) מרגלים; ככתוב שם "עלו זה בנגב" (במ' יג , יז) , "ועמלק יושב בנגב" (ראה במ' יג , כט); וכנענים אצלם: "והנה הכנעני והעמלקי שם לפניכם" (ראה במ' יד , מג). האתרים - כמו "אפרוח'" (ראה דב' כב , ו); "אתמול" (ש"א ד , ז); "אזרוע" (ראה יר' לב , כא) - הרבה אל"פין באין לשמוש בראש תיבה.

וישמע הכנעני מלך ערד - אמרו הקדמונים (ראה ר"ה ג , א) שהוא סיחון; ונקרא הכנעני , כי כל אמורי - כנעני. ורבים אמרו כי זאת הפרשה - יהושע כתבה , והראיה: "מלך ערד אחד" (יהושע יב , יד) , ומצאו שבני יהודה קראו שם המקום חרמה (ראה שו' א , יז). ולא אמרו כלום , כי אותו מקום יקרא בתחלה צפת (ראה שם) , וזה מלך ערד (ראה להלן , ג). והאמת שהם שני מקומות , ורבים במקרא כמוהם. ומלך ערד על פשוטו הוא מעבר לירדן מזרחה. ונסמכה זאת הפרשה למות אהרן , כי הכתוב ספר מה שאירע בהר ההר קודם נסעם משם (ראה במ' כ , כב); והעד: וישמע הכנעני מלך ערד , ואחריו "ויסעו מהר ההר" (להלן , ד). ואם תבקש מה שמע , הנה הוא מפורש: כי בא ישראל דרך האתרים. יש אומרים (ראה רשב"ם) כי האל"ף נוסף , והטעם: התרים את הארץ ("פ במ' יד , ו). וכן אל"ף "אזרועך" (יר' לב , כא).

כי בא ישראל דרך האתרים - המרגלים שעלו בנגב (ראה במ' יג , כב). והאל"ף יתירה , כמו "אזרועי מקנה" (איוב לא , כב). וכיון שראו שבאו דרך המרגלים , אמרו: ודאי להלחם באים , כי דרך זה הראו להם המרגלים; ונלחמו עמהם. וישב ממנו שבי - ביזה של בהמות.

וישמע הכנעני מלך ערד - מצינו בכבושי יהושע "מלך ערד אחד" (יהו' יב , יד) , ועוד כתיב במסעות "והוא יושב בנגב בארץ כנען" (במ' לג , מ) , והכתוב לא יקרא 'ארץ כנען' סתם מעבר לירדן מזרחה , כמו שאמר "ארץ כנען לגבולותיה" (במ' לד , ב)!? ועוד , כי היה ראוי שיחלק משה את ארצו של מלך ערד לאחד משבטי בני ישראל , והכתוב יספר בכל מקום כי ארץ סיחון ועוג , שני מלכי האמורי , נתן משה לשני המטות וחצי המטה , ותשעת המטות וחצי המטה לקחו נחלתם אחרי עברם את הירדן בארץ כנען! ואולי נאמר , כי החרימו ישראל את ארצם ולא ישבו בה כלל; ואיננו נכון; וכן רבנו שלמה מפרש "והחרמתי את עריהם" (להלן , ב) - שהקדישו שללם לגבוה. והנכון בעיני , כי זה מלך ערד הוא יושב בנגב מעבר לירדן ימה , בארץ כנען על יד הירדן , בגבול בני יהודה סמוך לחברון שהוא בנגב , ושמע מרחוק בבֹא בני ישראל , ובא דרך האתרים אל ערבות מואב וילחם עמהם שם; וזה טעם וישמע. ולכך ספר הכתוב "והוא יושב בנגב בארץ כנען" (במ' לג , מ) , כי בא מארץ אחרת אל מקום ישראל. ונדרו ישראל נדר ליי' , שאם יתן אותו בידם שיחרימו כל אשר להם ליי' (ראה להלן , ב); וספר הכתוב , כי שמע השם תפלתם (ראה להלן , ג) , ונדרו נדר ליי' ושלמו (ע"פ יש' יט , כא) , כי הרגו "אתהם" עתה בימי משה (ראה להלן , ג) , כמו שצוה "כל חרם אשר יחרם מן האדם לא יפדה מות יומת" (וי' כז , כט) , ונתנו כל שללם לאוצר בית יי'; והשלים עוד בכאן לספר , כי החרימו ישראל גם "את עריהם" אחרי בואם בארץ כנען ואחרי מות יהושע , לקים את נדרם אשר נדרו , ויקראו שם הערים "חרמה" (להלן , ג). והוא מה שנאמר בספר שופטים "ובני קני חותן משה עלו מעיר התמרים את בני יהודה מדבר יהודה אשר בנגב ערד" (שו' א , טז) , ושם כתוב "וילך יהודה את שמעון אחיו ויכו את הכנעני יושב צפת ויחרימו אותה ויקרא את שם העיר חרמה" (שו' א , יז); ושם נִשלַם הנדר הזה , אבל השלים הכתוב להזכיר הענין בכאן. וזה כענין הפרשה שאמרה ברדת המן "ויניחהו אהרן לפני העדות למשמרת. ובני ישראל אכלו את המן ארבעים שנה עד בואם אל ארץ נושבת את המן אכלו עד בואם אל קצה ארץ כנען" (שמ' טז , לד - לה) - והוא לאחר מיתתו של משה - עד "ממחרת הפסח" (יהו' ה , יא); וכן "אלה שמות האנשים אשר ינחלו לכם את הארץ" וגו' (במ' לד , יז) - נבואה שיהיו חיים וקיימים , כי לא יתכן שיהיה השם מיחד להם אנשים על הספק , אבל היה ראוי שיצוה ליהושע בעת החלוקה. גם נכון הוא לומר , שהחרימו ישראל עתה בימי משה את המלך הזה ואת עמו לפי חרב , וקראו שם מקום המלחמה 'חרמה' , ואחרי עברם את הירדן המית יהושע גם מלך ערד אחֵר אשר מלך אחרי כן עם מלכי כנען אשר מלכו בימים ההם , ובני יהודה בבֹאם בעריהם החרימו אותם גם כן וקראו שם הערים 'חרמה' , כי השלימו את נדרם אשר נדרו אבותם: "והחרמתי את עריהם" (להלן , ב); ולכך אמר כאן "ויקרא שם המקום חרמה" (להלן , ג) , ושם כתוב "ויקרא את שם העיר חרמה" (שו' א , יז) - שֵם כל עיר שהיתה ממלך ערד , כי השלימו נדרם , והיה שללם מחרמי גבוה. והנה כל הנזכר כאן היה בבת אחת , זולתי שהזכיר "ואת עריהם" (לעיל , ג) , שהיה לעתיד בבואם בעריהם; ולכך אמר "והחרמתי את עריהם" ולא אמר 'אתהם ואת עריהם' , כי הזכיר הנדר העתיד , כי הם במלחמה ימותו ושם יתמו (ע"פ במ' יד , לה). ולשון הכתוב נאות למה שפירשנו , שהיה ראוי לומר 'ויתן את הכנעני בידם ויחרימו אתהם ואת עריהם ויקראו שם המקום חרמה' - אבל חיסר הכנויִין , לרמוז שנתן הכנעני ביד מי שנתנו מישראל , מהם עתה ומהם לעתיד , כי השם שמע את תפלתם והם קיימו את נדרם. וטעם כי בא ישראל דרך האתרים על דעת אנקלוס , כי כאשר באו המרגלים ועלו בנגב וחזרו להם , הרגישו בהם יושבי הארץ , ושמע בהם הכנעני הזה שהיה יושב בנגב , ובא בדרך שהלכו הם עד הגיעו למחנה ישראל; ויפה פירש. ורבותינו אמרו (ראה ר"ה ג , א): מה שמועה שמע? כי הוקשה להם הכתוב בפרשת המסעים "וישמע הכנעני מלך ערד והוא יושב בנגב בארץ כנען בבא בני ישראל" (במ' לג , מ) , שלא הזכיר שָם המלחמה ולא שום דבר , על כן אמרו שהשמועה היתה במיתת אהרן הנזכרת שם (פס' לח): יזכיר , כי שמעו אויבי ישראל במיתת הצדיק ונתעוררו בה להלחם בהם. וכן אמרו (תנח' חקת יח) , שהכנעני הזה הוא עמלק; ולא כבש ארצם ולא חלק אותה , אבל החרים עריהם. וישב ממנו שבי - אינה אלא שפחה אחת; לשון רבנו שלמה מדברי רבותינו (ראה יל"ש תשסד) נתעוררו החכמים בזה , מפני דעתם שלא יהיו ישראל מנוצחים כלל מאויב זולתי בעת קלקלתם , כגון במלחמת עמלק הראשונה , מפני שאמרו: "היש יי' בקרבנו" (שמ' יז , ז) , ובשניה (במ' יד , מה) - מפני חטאם במרגלים , שהזהירם משה ממנה. אבל בכל מלחמת מצוה לא נפקד מהם איש (ע"פ במ' לא , מט) כל ימי משה , ולפיכך פירשו הכתוב הזה: וישב ממנו השבי שהיה בידו , והיא השפחה הזו ששבו אותה ישראל מהם , כלשון "בכור השבי" (שמ' יב , כט) , שהוא "בכור השפחה" (שמ' יא , ה); כי לא אמר 'וישב ממנו אנשים' או 'נשים וטף'. ועל דרך הפשט: ענין הכתוב לאמר , כי לא הרג מהם הכנעני הזה שום אדם , אבל שבה מהם מעטים , וכאשר נתן השם אותו בידם השיבו את הכל ולא נפקד מהם איש. והזכיר הכתוב הזה , להודיע כי מפני שראו ישראל מתחלה כי גבר הכנעני , נדרו הנדר הזה להחרים כל שללם ליי' , וישמע השם בקולם. ויתכן שנאמר עוד , כי קצף השם על הכנעני הזה בעבור שבא מארץ מרחקים להלחם בישראל , ולא ירא אלהים (ע"פ דב' כה , יח) , ורצה שיהיה לחרם; על כן הגביר אותו מתחלה , כדי שידרו להחרימו ליי'.

וישמע הכנעני מלך ערד יושב הנגב - סמך ספור זה המקרה לספור מיתת אהרן (ראה במ' כ , כב ואי') , ללמדנו שני דברים: האחד , שמיתת צדיק עושה רושם; ולזה הִגיעם תכף מהנזק , שנלחם הכנעני בישראל ושבה ממנו שבי (ראה ר"ה ג , א). והשני , שנתן השם יתעלה שכרם לישראל על ספדם אהרן בזה האופן הנפלא , ולזה נצחו הכנעני ההוא והחרימו אותו ואת עריו; כאלו הזהירתנו התורה בזה , שלא נתרשל בהספדו של צדיק (ראה שבת קה , ב). כי בא ישראל דרך האתרים - רוצה לומר: דרך התרים הארץ ומרגלים אותה מהיכן היא נוחה ליכבש; ולזה חשב שירצו להלחם עמו , והכין עצמו להלחם עם ישראל. והחרמתי את עריהם - הנה זה החרם הוא ליי' כמו הענין בחרם עכן (ראה יהו' ו , יז - כא) , וענינו: לכלות ולהחרים הערים ההם (ראה שם , כא).
ריכוז קישורים