תנ"ך - ולא־נתן סיחן את־ישראל עבר בגבלו ויאסף סיחן את־כל־עמו ויצא לקראת ישראל המדברה ויבא יהצה וילחם בישראל:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וְלֹא־נָתַ֨ן סִיחֹ֣ן אֶת־יִשְׂרָאֵל֘ עֲבֹ֣ר בִּגְבֻלוֹ֒ וַיֶּאֱסֹ֨ף סִיחֹ֜ן אֶת־כָּל־עַמּ֗וֹ וַיֵּצֵ֞א לִקְרַ֤את יִשְׂרָאֵל֙ הַמִּדְבָּ֔רָה וַיָּבֹ֖א יָ֑הְצָה וַיִּלָּ֖חֶם בְּיִשְׂרָאֵֽל: (במדבר פרק כא פסוק כג)

טקסט וניקוד:

וְלֹא־נָתַן סִיחֹן אֶת־יִשְׂרָאֵל עֲבֹר בִּגְבֻלוֹ וַיֶּאֱסֹף סִיחֹן אֶת־כָּל־עַמּוֹ וַיֵּצֵא לִקְרַאת יִשְׂרָאֵל הַמִּדְבָּרָה וַיָּבֹא יָהְצָה וַיִּלָּחֶם בְּיִשְׂרָאֵל: (במדבר פרק כא פסוק כג)

טקסט בלבד:

ולא־נתן סיחן את־ישראל עבר בגבלו ויאסף סיחן את־כל־עמו ויצא לקראת ישראל המדברה ויבא יהצה וילחם בישראל: (במדבר פרק כא פסוק כג)

תיקון קוראים:

ולא־נתן סיחן את־ישראל עבר בגבלו ויאסף סיחן את־כל־עמו ויצא לקראת ישראל המדברה ויבא יהצה וילחם בישראל: (במדבר פרק כא פסוק כג)
וְלָא שְׁבַק סִיחוֹן יָת יִשׂרָאֵל לְמִעבַּר בִּתחוּמֵיהּ וּכנַשׁ סִיחוֹן יָת כָּל עַמֵיהּ וּנפַק לְקַדָּמוּת יִשׂרָאֵל לְמַדבְּרָא וַאֲתָא לְיָהָץ וַאֲגִיחַ קְרָבָא בְּיִשׂרָאֵל :

ולא - נתן - ד': במ' כא , כג; דב' כט , ג; תה' סו , ט; איוב א , כב. בגבלו - ה' חסר (בלישנא): ראה במ' כ , כא. המדברה - י"ב: שמ' ד , כז; *וי' טז , י , כא; *במ' כא , כג; לג , ח; דב' א , מ; ב , א; שו' כ , מה , מז; ש"א יג , יח; כו , ג; יח' כט , ה.

ולא - נתן - ד'; בגבלו - ה' חס'; המדברה - י"ב.

ולא נתן סיחן וגו' - מלכי כנען היו מעלין לו מס , שהיה שומרם שלא יעברו עליהם גייסות; כיון שאמרו לו ישראל: "נעברה [נא] בארצך" (שו' יא , ט) , אמר להם: כל עצמי איני יושב כאן אלא לשומרן מפניכם , ואתם אומרים לי כך (ראה תנח' חקת כג)?! ויצא לקראת ישראל - אילו היתה חשבון מלאה יתושין , אין כל בריא יכולה לכובשה; ואם היה סיחון בכפר חלש , אין אדם יכול לכובשו , וכל שכן אילו היה בחשבון. אמר הקדוש ברוך הוא: מה אני מטריח על בני כל זאת , לצוּר על כל עיר ועיר?! נתן בלב כל אנשי המלחמה לצאת מן העיירות ונתקבצו למקום אחד , ושם נפלו; ומשם הלכו ישראל אל הערים , ואין עומד לנגדם , כי אין שם אלא נשים וטף (ראה שם).

יהצה - אל יהץ.

ולא נתן סיחון... ישראל לעבור - אפילו דרך גבולו.

וישלח ישראל מלאכים אל סיחון מלך האמורי וגו' ויירש את ארצו מארנון ועד (בנוסחנו: עד) יבוק עד בני עמון כי עז גבול בני עמון - אחשוב שארנון היה למואב אז , כמו שספר בפרשה הקודמת (ראה לעיל , יג); ויהיה הרצון באמרו מארנון - כי משם יתחיל גבול האמורי מהצד הזה. וכאלו אמר , שלא נשאר לסיחון דבר מהצד הזה שלא יירשוהו ישראל , ויירשו ממנו עד יבוק ועד בני עמון - והיא הארץ שירש סיחון מבני עמון במלחמה. וספר , כי לא ירשו הארץ ההיא כי עז גבול בני עמון וחזק מאד. וכמו זה אמר בספר יהושע "כי לא להוריש את יושבי העמק כי רכב ברזל להם" (? ראה שו' א , יט). ויש לספק בזה , מדוע לא לקחו גם כן ישראל אז מידו ארץ בני עמון , והנה יד יי' לא תקצר (ראה במ' יא , כג)?! ואעפ"י שהיה חזק , היה יכולת בשם יתעלה לסבב שינצחוהו ישראל! והנה היתר זה הספק הוא , כי השם יתעלה , אע"פ שיש בידו לעשות כל אשר חפץ (ע"פ תה' קטו , ג) , הנה לא יעשה השם יתעלה המופתים - רק בעת הצורך , ולראויים להם , ויחבר אליהם עם זה כל הסבות הנאותות לפי מה שאפשר , כמו שזכרנו פעמים רבות (ראה תועלת ז בקובץ תועלות לרלב"ג , שמ' יג , יז - יד , לא; ועוד). ולולי זה לא היו צריכים ישראל למלחמה , אבל היה אפשר שישלח השם יתעלה מלאכו וימיתם , כמו הענין בחיל סנחריב (ראה מ"ב יט , לה). ולזה היה רצון השם יתעלה שיהיה זה דרך מלחמה , ולזה נמלטו מהם המקומות החזקים מאד , כמו שנזכר בזה המקום ובספר יהושע (? ראה שו' א , יט); עם שישראל לא היו ראויים לכמו זאת ההשגחה הנפלאה , כמו שזכרנו בזאת הפרשה (ראה במ' כ , ח). ולפי שהתורה הזהירתנו שלא נקרב לארץ עמון ולארץ מואב כי לא יתן לנו מארצם לנחלה שום דבר (ראה דב' ב , ט , יט) , הוצרך להזכיר בכאן שהמקומות שישבו בהם ישראל , שהיה מפורסם היותם ממואב מקדם , כבר לקחום מסיחון , לא ממואב , ומזה לא הזהירה התורה את ישראל; כי אחר שירש האמורי הארץ ההיא , לא היתה הארץ ההיא 'ארץ מואב'. ולזאת הסבה גם כן הותרה להם ארץ בני עמון אשר כבש סיחון (ראה חולין ס , ב); ולא נמנעו מלקיחתה אלא מפני שהיה עז גבול בני עמון.
ריכוז קישורים