תנ"ך - כי־אש יצאה מחשבון להבה מקרית סיחן אכלה ער מואב בעלי במות ארנן:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

כִּי־אֵשׁ֙ יָצְאָ֣ה מֵֽחֶשְׁבּ֔וֹן לֶהָבָ֖ה מִקִּרְיַ֣ת סִיחֹ֑ן אָֽכְלָה֙ עָ֣ר מוֹאָ֔ב בַּעֲלֵ֖י בָּמ֥וֹת אַרְנֹֽן: (במדבר פרק כא פסוק כח)

טקסט וניקוד:

כִּי־אֵשׁ יָצְאָה מֵחֶשְׁבּוֹן לֶהָבָה מִקִּרְיַת סִיחֹן אָכְלָה עָר מוֹאָב בַּעֲלֵי בָּמוֹת אַרְנֹן: (במדבר פרק כא פסוק כח)

טקסט בלבד:

כי־אש יצאה מחשבון להבה מקרית סיחן אכלה ער מואב בעלי במות ארנן: (במדבר פרק כא פסוק כח)

תיקון קוראים:

כי־אש יצאה מחשבון להבה מקרית סיחן אכלה ער מואב בעלי במות ארנן: (במדבר פרק כא פסוק כח)
אֲרֵי קִדּוּם תַּקִיף כְּאִישָׁא נְפַק מֵחֶשׁבּוֹן עָבְדֵי קְרָבָא כְשַׁלהָבִיתָא מִקַרתָּא דְסִיחוֹן קַטִילוּ עַמָא דִשׁרוֹ בִלחָיַת מוֹאָב כֻּמרַיָא דְפָלְחִין בֵּית דַּחלַת רָמָתָא דְאַרנוֹן :

כי אש יצאה מחשבון - משכְּבשהּ סיחון. ואכלה ער מואב - שם אותה המדינה קרוי 'ער' בלשון עברי , ו'לחיית' בלשון ארמי. ער מואב - ער של מואב.

ער מואב - עיר מלוכה של מואב נקראת 'ער' (ראה דב' ב , ט).

כי אש יצאה מחשבון - רמז לאנשים שקשרו בחשבון על מלכה. להבה מקרית סיחון - הטעם כפול כמשפט. מקרית סיחון - מקריה שהיא היום לסיחון. ער מואב - שם מקום סמוך , כמו "מבית לחם יהודה" (רות א , א). במות - מקומות גבוהים.

ולאחר שכבשה ונלחם ממנה בשאר עיירות שהיו עד ארנון , וכבשן , אמרו: כי אש יצאה מחשבון - חיל וגבורה - ולהבה מקרית סיחון - שנעשית קרית סיחון. אכלה ער מואב - כלומר: מארצם וממקומם יצא אש ושרפם ואכלם; כמו "תצא אש מאבימלך ותאכל את בעלי שכם... ותצא אש מבעלי שכם... ותאכל את אבימלך" (שו' ט , כ) - מהם ובהם. וזהו משל שמשלו על סיחון ועל גבורתו.

כי חשבון עיר סיחון מלך האמורי היא - כלומר: עתה , כאשר נלחמו בו ישראל , עירו של סיחון מלך האמורי היתה; כלומר: עיר מושב המלך. כי הוא נלחם במלך מואב הראשון - אשר מלך עליהם לפני מלוך מלך (ע"פ בר' לו , לא) , או הראשון קודם לבלק שהוא מלך למואב בעת ההיא (ראה במ' כב , ד) , ויקח סיחון את כל ארצו מידו עד ארנון. וחשבון בתחלת גבול הכבוש , על כן תחשב לאמורי; ולא הוזהרו ישראל על ארץ מואב ובני עמון , רק על הארץ אשר היא בידם בעת הצוָאה. והביא הכתוב ראיה: כי חשבון עיר סיחון היא , כי המושלים יאמרו: באו חשבון וגו'. כי בעת שנלחם סיחון במלך מואב לכד תחלה עיר חשבון , ונחרבה העיר , אחרי כן בנה אותה לבית מלכות; וזה טעם "אשר יושב בחשבון" (להלן , לד) , וכן נאמר בספר יהושע "סיחון מלך האמורי אשר מלך בחשבון" (יג , י); והיו המושלים אומרים לאמורי: בואו חשבון ותשבו בה , תבנה ותכונן אחרי חרבנה עיר סיחון - אשר המלך עליה! ואחרי שישב סיחון בחשבון , אסף שם את חילו וילכד מגבול מואב עד ארנון , וארנון בכלל. על כן אמרו המושלים: כי אש יצאה מחשבון , להבה מקרית סיחון אשר יושב בה , ואכלה ער מואב ובעלי הבמות אשר בארנון - שלכד סיחון ממואב עד ארנון וכל במות הארץ ובעלי הבמות; כענין "ובמות עולם למורשה" (יח' לו , ב). ולקח עוד מבני עמון מארנון עד היבק , כמו שנאמר ביהושע "ויתן משה למטה גד... יעזר וכל ערי הגלעד וחצי ארץ בני עמון עד ערוער" (יג , כד - כה); והיא הארץ שהיה מלך בני עמון תובע ליפתח , כמו שאמר: "כי לקח ישראל את ארצי... מארנון ועד היבק ומן המדבר ועד הירדן" (ראה שו' יא , יג).

כי אש יצאה מחשבון וגו' - יתכן שקשרו אנשים מחשבון על מלכם , כמו שכתב החכם אבן עזרא , והם שלחו לסיחון ולעמו: "באו חשבון!" (לעיל , כז) , כי בתחבולותיהם הכניסום שם. והנה הלהבה שיצאה מקרית סיחון - הוא סיחון וחילו , והם השחיתו ער שהוא למואב , והשחיתו האנשים שהיו שרי הבמות הבצורות שבארנון; וזה הוראה שלא כבשו ארנון , אך המיתו שריה הנלחמים בהם לעזור למלך מואב. ואפשר גם כן שלא לקחו ער , ולזה קראוֹ 'ער מואב' , אך המיתו אנשי העיר במלחמה בצאתם להלחם , לשמור חשבון שלא יקחהו סיחון. וכן דעת אנקלוס.
ריכוז קישורים