תנ"ך - וידבר
העם
באלהים
ובמשה
למה
העליתנו
ממצרים
למות
במדבר
כי
אין
לחם
ואין
מים
ונפשנו
קצה
בלחם
הקלקל:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
וַיְדַבֵּ֣ר
הָעָ֗ם
בֵּאלֹהִים֘
וּבְמֹשֶׁה֒
לָמָ֤ה
הֶעֱלִיתֻ֙נוּ֙
מִמִּצְרַ֔יִם
לָמ֖וּת
בַּמִּדְבָּ֑ר
כִּ֣י
אֵ֥ין
לֶ֙חֶם֙
וְאֵ֣ין
מַ֔יִם
וְנַפְשֵׁ֣נוּ
קָ֔צָה
בַּלֶּ֖חֶם
הַקְּלֹקֵֽל:
(במדבר פרק כא פסוק ה)
וַיְדַבֵּר
הָעָם
בֵּאלֹהִים
וּבְמֹשֶׁה
לָמָה
הֶעֱלִיתֻנוּ
מִמִּצְרַיִם
לָמוּת
בַּמִּדְבָּר
כִּי
אֵין
לֶחֶם
וְאֵין
מַיִם
וְנַפְשֵׁנוּ
קָצָה
בַּלֶּחֶם
הַקְּלֹקֵל:
(במדבר פרק כא פסוק ה)
וידבר
העם
באלהים
ובמשה
למה
העליתנו
ממצרים
למות
במדבר
כי
אין
לחם
ואין
מים
ונפשנו
קצה
בלחם
הקלקל:
(במדבר פרק כא פסוק ה)
וידבר
העם
באלהים
ובמשה
למה
העליתנו
ממצרים
למות
במדבר
כי
אין
לחם
ואין
מים
ונפשנו
קצה
בלחם
הקלקל:
(במדבר פרק כא פסוק ה)
וְאִתרָעַם
עַמָא
קֳדָם
יְיָ
וְעִם
מֹשֶׁה
נְצוֹ
לְמָא
אַסֵיקתּוּנָא
מִמִצרַיִם
לִממָת
בְּמַדבְּרָא
אֲרֵי
לֵית
לַחמָא
וְלֵית
מַיָא
וְנַפשַׁנָא
עַקַת
בְּמַנָא
הָדֵין
דְּמֵיכְלֵיהּ
קַלִיל
:
אין
-
י'
פסוקים
'אין
ואין'
באמצע
פסוק:
שמ'
לב
,
יח;
במ'
כא
,
ה;
יהו'
ו
,
א;
ש"ב
ז
,
כב;
כא
,
ד;
מ"א
ה
,
יח;
יש'
ג
,
ז;
יר'
ח
,
יג;
יח'
יג
,
טו;
דה"א
יז
,
כ.
וכל
ראשי
פסוקים
דכותהון
בר
מן
ב'
'אין
אין':
יר'
ל
,
יג;
תה'
לח
,
ד.
ובמשה
-
ב':
שמ'
יד
,
לא;
במ'
כא
,
ה.
העליתנו
-
ב'
וחסר:
במ'
כ
,
ה;
כא
,
ה.
ואין
מים
-
ב':
שמ'
יז
,
א;
במ'
כא
,
ה.
בלחם
-
ז'
(דגושים
,
בלישנא):
*בר'
מז
,
יז
,
יט;
וי'
ח
,
לב;
במ'
כא
,
ה;
*דב'
כג
,
ה;
ש"א
ב
,
ה;
*נחמ'
יג
,
ב.
ובמשה
-
ב';
העליתנו
-
ב'
וחס';
ואין
מים
-
ב';
קצה
-
ל';
בלחם
-
ז';
הקלקל
-
ל'.
באלהים
ובמשה
-
השוו
עבד
לקונו
(ראה
תנח'
חקת
יט).
למה
העליתונו
-
שניכם
שוים.
[(תר"ש:)
אין
לחם
-
של
ממש.
ואין
מים
-
עומדין;
היום
פסקו
,
היום
באו
,
ואנו
תלויין.
רבי.]
ונפשינו
קצה
-
אף
זה
לשון
'קיצור
נפש'
(ראה
פירושו
לעיל
,
ד)
ו'מיאוס'
['אינגרייש'
בלעז].
בלחם
הקלקל
-
לפי
שהמן
נבלע
באיברים
קראוהו
'קלקל'
,
אמרו:
עתיד
המן
שיתפח
במעינו;
כלום
יש
לך
ילוד
אשה
שמכניס
ואינו
מוציא?!
(ראה
יומא
עה
,
ב).
הקלקל
-
כמו
"קלקל
בחצים"
(יח'
כא
,
כו);
לבן
כעין
הבדלח
ויבש
(ראה
שמ'
טז
,
לא;
במ'
יא
,
ז)
,
'לוישנט'
בלעז.
הקלקל
-
כמו
'קל
הקל'
,
והמלה
כפולה;
ורבים
כמוהו.
ואם
תאמר:
הלא
היה
להם
מן?
לכך
אמרו:
ונפשינו
קצה
במן
הקלקל
-
פתרונו
לפי
עניינו
,
דאינו
זן
ואינו
נותן
כח
לאדם;
אלא
הרגיל
בו
'קליל
ליה
עלולא'.
והיו
מטיחין
דברים
כלפי
מעלה
וכנגד
משה.
וגירה
בהם
הקדוש
ברוך
הוא
נחשים
שרפים;
שכשנושכין
בני
אדם
,
היה
הארס
שורפו
,
ונעשה
מיד
אפר
,
כאילו
נפל
בדליקה
גדולה.
ושמעתי
שיש
עדיין
נחשים
בעולם
,
כשנושכים
בעקב
הסוס
,
מיד
נשרף
ונעשה
כולו
אפר;
ואם
אדם
רוכב
עליו
,
אם
אינו
ממהר
לירד
,
גם
הוא
נשרף
ונעשה
אפר.
וזו
היא
מידה
כנגד
מידה:
הם
חטאו
בלשונם
,
כדכתיב:
וידבר
העם
באלהים
ובמשה
,
ולפיכך
היה
הורגם
לשון
אפעה
(ע"פ
איוב
כ
,
טז)
,
מין
אדום
,
מן
הנחשים
הממהרים
להמית
בארס
שלהם.
וידבר
העם
באלהים
ובמשה
-
הנה
אֵלו
נתרעמו
בזולת
סבה
,
כי
לא
היו
צמאים
למים
,
ולזה
לא
תמצא
שישתדל
משה
לתת
להם
מים;
והם
גם
כן
לא
שאלו
אלא
להסיר
מעליהם
הנחשים
השרפים.
ולזה
יהיה
הרצון
באמרו
אין
לחם
ואין
מים
-
כי
אין
מדרך
המדבר
להמצא
בו
לחם
ולא
מים
,
כי
היא
ארץ
ציה.
וכמו
שהיה
אמרם
אין
לחם
בלתי
מחייב
שיהיו
חסרים
לחם
,
כי
כבר
היה
להם
לחם
והוא
המן
,
כאמרם:
ונפשנו
קצה
בלחם
הקלוקל
,
כן
אמרם
ואין
מים
לא
יחייב
שיהיו
חסרים
מים.
ולפי
שהיו
מתרעמים
על
השם
יתעלה
ועל
משה
בְּזולת
סבה
תביאם
אל
זה
,
שלח
יי'
בהם
הנחשים
השרפים
,
הנושכים
ומזיקים
בְּזולת
שיצטרכו
אל
זה
למחיתם;
וזה
,
כי
הבעלי
חיים
הטורפים
משחיתים
זולתם
בעבור
השגת
טרפם
,
אבל
הנחש
לא
יִזוֹן
ממה
שישחיתהו
,
ולזה
תהיה
השחתתו
זולתו
-
מפני
רוע
טבעו
,
כי
אין
שם
סבה
תביאהו
אל
זה
(ראה
תענית
ח
,
א;
תנח'
חקת
יט).