תנ"ך - במדבר פרק כא פסוק ה - וידבר העם באלהים ובמשה למה העליתנו ממצרים למות במדבר כי אין לחם ואין מים ונפשנו קצה בלחם הקלקל:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וַיְדַבֵּ֣ר הָעָ֗ם בֵּאלֹהִים֘ וּבְמֹשֶׁה֒ לָמָ֤ה הֶעֱלִיתֻ֙נוּ֙ מִמִּצְרַ֔יִם לָמ֖וּת בַּמִּדְבָּ֑ר כִּ֣י אֵ֥ין לֶ֙חֶם֙ וְאֵ֣ין מַ֔יִם וְנַפְשֵׁ֣נוּ קָ֔צָה בַּלֶּ֖חֶם הַקְּלֹקֵֽל: (במדבר פרק כא פסוק ה)

טקסט וניקוד:

וַיְדַבֵּר הָעָם בֵּאלֹהִים וּבְמֹשֶׁה לָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם לָמוּת בַּמִּדְבָּר כִּי אֵין לֶחֶם וְאֵין מַיִם וְנַפְשֵׁנוּ קָצָה בַּלֶּחֶם הַקְּלֹקֵל: (במדבר פרק כא פסוק ה)

טקסט בלבד:

וידבר העם באלהים ובמשה למה העליתנו ממצרים למות במדבר כי אין לחם ואין מים ונפשנו קצה בלחם הקלקל: (במדבר פרק כא פסוק ה)

תיקון קוראים:

וידבר העם באלהים ובמשה למה העליתנו ממצרים למות במדבר כי אין לחם ואין מים ונפשנו קצה בלחם הקלקל: (במדבר פרק כא פסוק ה)
וְאִתרָעַם עַמָא קֳדָם יְיָ וְעִם מֹשֶׁה נְצוֹ לְמָא אַסֵיקתּוּנָא מִמִצרַיִם לִממָת בְּמַדבְּרָא אֲרֵי לֵית לַחמָא וְלֵית מַיָא וְנַפשַׁנָא עַקַת בְּמַנָא הָדֵין דְּמֵיכְלֵיהּ קַלִיל :

אין - י' פסוקים 'אין ואין' באמצע פסוק: שמ' לב , יח; במ' כא , ה; יהו' ו , א; ש"ב ז , כב; כא , ד; מ"א ה , יח; יש' ג , ז; יר' ח , יג; יח' יג , טו; דה"א יז , כ. וכל ראשי פסוקים דכותהון בר מן ב' 'אין אין': יר' ל , יג; תה' לח , ד. ובמשה - ב': שמ' יד , לא; במ' כא , ה. העליתנו - ב' וחסר: במ' כ , ה; כא , ה. ואין מים - ב': שמ' יז , א; במ' כא , ה. בלחם - ז' (דגושים , בלישנא): *בר' מז , יז , יט; וי' ח , לב; במ' כא , ה; *דב' כג , ה; ש"א ב , ה; *נחמ' יג , ב.

ובמשה - ב'; העליתנו - ב' וחס'; ואין מים - ב'; קצה - ל'; בלחם - ז'; הקלקל - ל'.

באלהים ובמשה - השוו עבד לקונו (ראה תנח' חקת יט). למה העליתונו - שניכם שוים. [(תר"ש:) אין לחם - של ממש. ואין מים - עומדין; היום פסקו , היום באו , ואנו תלויין. רבי.] ונפשינו קצה - אף זה לשון 'קיצור נפש' (ראה פירושו לעיל , ד) ו'מיאוס' ['אינגרייש' בלעז]. בלחם הקלקל - לפי שהמן נבלע באיברים קראוהו 'קלקל' , אמרו: עתיד המן שיתפח במעינו; כלום יש לך ילוד אשה שמכניס ואינו מוציא?! (ראה יומא עה , ב).

הקלקל - כמו "קלקל בחצים" (יח' כא , כו); לבן כעין הבדלח ויבש (ראה שמ' טז , לא; במ' יא , ז) , 'לוישנט' בלעז.

הקלקל - כמו 'קל הקל' , והמלה כפולה; ורבים כמוהו.

ואם תאמר: הלא היה להם מן? לכך אמרו: ונפשינו קצה במן הקלקל - פתרונו לפי עניינו , דאינו זן ואינו נותן כח לאדם; אלא הרגיל בו 'קליל ליה עלולא'. והיו מטיחין דברים כלפי מעלה וכנגד משה. וגירה בהם הקדוש ברוך הוא נחשים שרפים; שכשנושכין בני אדם , היה הארס שורפו , ונעשה מיד אפר , כאילו נפל בדליקה גדולה. ושמעתי שיש עדיין נחשים בעולם , כשנושכים בעקב הסוס , מיד נשרף ונעשה כולו אפר; ואם אדם רוכב עליו , אם אינו ממהר לירד , גם הוא נשרף ונעשה אפר. וזו היא מידה כנגד מידה: הם חטאו בלשונם , כדכתיב: וידבר העם באלהים ובמשה , ולפיכך היה הורגם לשון אפעה (ע"פ איוב כ , טז) , מין אדום , מן הנחשים הממהרים להמית בארס שלהם.

וידבר העם באלהים ובמשה - הנה אֵלו נתרעמו בזולת סבה , כי לא היו צמאים למים , ולזה לא תמצא שישתדל משה לתת להם מים; והם גם כן לא שאלו אלא להסיר מעליהם הנחשים השרפים. ולזה יהיה הרצון באמרו אין לחם ואין מים - כי אין מדרך המדבר להמצא בו לחם ולא מים , כי היא ארץ ציה. וכמו שהיה אמרם אין לחם בלתי מחייב שיהיו חסרים לחם , כי כבר היה להם לחם והוא המן , כאמרם: ונפשנו קצה בלחם הקלוקל , כן אמרם ואין מים לא יחייב שיהיו חסרים מים. ולפי שהיו מתרעמים על השם יתעלה ועל משה בְּזולת סבה תביאם אל זה , שלח יי' בהם הנחשים השרפים , הנושכים ומזיקים בְּזולת שיצטרכו אל זה למחיתם; וזה , כי הבעלי חיים הטורפים משחיתים זולתם בעבור השגת טרפם , אבל הנחש לא יִזוֹן ממה שישחיתהו , ולזה תהיה השחתתו זולתו - מפני רוע טבעו , כי אין שם סבה תביאהו אל זה (ראה תענית ח , א; תנח' חקת יט).