תנ"ך - ויקם בלעם בבקר ויחבש את־אתנו וילך עם־שרי מואב:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וַיָּ֤קָם בִּלְעָם֙ בַּבֹּ֔קֶר וַֽיַּחֲבֹ֖שׁ אֶת־אֲתֹנ֑וֹ וַיֵּ֖לֶךְ עִם־שָׂרֵ֥י מוֹאָֽב: (במדבר פרק כב פסוק כא)

טקסט וניקוד:

וַיָּקָם בִּלְעָם בַּבֹּקֶר וַיַּחֲבֹשׁ אֶת־אֲתֹנוֹ וַיֵּלֶךְ עִם־שָׂרֵי מוֹאָב: (במדבר פרק כב פסוק כא)

טקסט בלבד:

ויקם בלעם בבקר ויחבש את־אתנו וילך עם־שרי מואב: (במדבר פרק כב פסוק כא)

תיקון קוראים:

ויקם בלעם בבקר ויחבש את־אתנו וילך עם־שרי מואב: (במדבר פרק כב פסוק כא)
וְקָם בִּלעָם בְּצַפרָא וְזָרֵיז יָת אֲתָנֵיהּ וַאֲזַל עִם רַברְבֵי מוֹאָב :

[ויחבש את אתונו - מכאן שהשנאה מקלקלת את השורה (ראה ב"ר נה , ח) , שחבש הוא בעצמו; אמר הקדוש ברוך הוא: רשע , כבר קדמך אברהם אביהם , שנאמר "וישכם אברהם בבקר ויחבוש את חמורו" (בר' כב , ג; ראה תנח' בלק ח) . עם שרי מואב - לבו כלבם שוה (ראה שם).]

ויחבש - בצווי.

אם לקרוא לך באו האנשים - אם הקריאה שלך , וסבור אתה ליטול עליה שכר , קום לך אתם; ואך על כרחך הדבר אשר אדבר אליך אותו תעשה. ואע"פ כן: וילך בלעם - אמר: שמא אפתנו ויתרצה. לשון רבנו שלמה. ויחר אף אלהים כי הולך הוא - ראה שאין הדבר טוב בעיני המקום , ונתאוה לילך; גם זה לשון הרב. ורבי אברהם כתב: אמר הגאון: אם יטעון טוען ויאמר: אחר שאמר לו "לא תלך עמהם" (לעיל , יב) , איך אמר: קום לך אתם?! יש להשיב , כי השם לא רצה שילך עם הראשונים , עד שיבאו שרים נכבדים מהם. ולפי דעתי אין צֹרך , כי טעמו כמו "שלח לך אנשים" (במ' יג , ב); כי השם אמר לישראל: "עלה רש" (דב' א , כא) , והם לא האמינו , רק אמרו: "נשלחה אנשים" (דב' א , כב) , אז שאל משה את השם. וכן זה , כי מה צֹרך היה לו לומר "ואדעה מה יוסף יי' דבר עמי" (לעיל , יט)? רק חשב בלבו מחשבה רעה , והשם אמר לו: לך אתם , רק השמר שלא תדבר , רק מה שאומר לך. והעד על פרושי: "ויחר אף אלהים כי הולך הוא" (להלן , כב); אלו דבריו. וכל זה איננו שוה לי (ע"פ אס' ה , יג); כי מה שאמר הגאון איננו כן , כי השם אמר לו: "לא תלך עמהם לא תאֹר את העם כי ברוך הוא" (לעיל , יב) - בעבור שלא יקלל את העם ימנענו , ואיך יהיה מותר לו ללכת עם שרים אחרים?! ולא מנעו מלכת בעבור חסרון מעלת השרים. ומה שאמר רבי אברהם גם הוא אינו נכון , שיִנחם האלהים וישיב את דברו אחור בעבור עקשות השואל; וענין "שלח לך אנשים" לא כן היה , וכבר פירשתי טעמו; ולא יעניש האלהים בדבר אשר יתן רשות בו , וחלילה! ובמדרש אמרו (ראה תנח' בלק ח): מכאן אתה למד , שבדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכין אותו וכו'. והנכון בעיני בענין הזה , כי מתחלה מנעוֹ השם שלא יקלל את העם "כי ברוך הוא" (לעיל , יב); ולמה ילך עמהם אחרי שלא יקללם , והם לא יחפצו בו לדבר אחר? על כן אמר: "לא תלך עמהם" , ש"לא תאור את העם כי ברוך הוא". ובידוע כי בלעם הודיעם כל דברי האלהים. ובלק שלח אליו פעם שנית כי לא האמין , והוסיף לו כבוד בשרים רבים ונכבדים מן הראשונים , והתנה להרבות כבודו ושכרו - ובלעם ענה אותם שאין הדבר תלוי בממון ולא ברצונו , רק הכל ביד השם , וישאל ממנו עוד מה יצוה אותו. ועשה זה כהוגן , כי מה ידע הוא בדעת עליון (ע"פ במ' כד , טז)? ועצת יי' לעולם טובה , והוא יורה חטאים בדרך (ע"פ תה' כה , ח) , ויודיענו מה יענה מלאכי גוי (ע"פ יש' יד , לב) או יגיד לו מה יקרה להם בעתיד. והנה השם אמר לו: כבר הודעתיך , כי העם ברוך ולא תוכל לקללם; ועתה חזרו לפניך , ואם לקרוא לך בלבד באו , כלומר , שיִתרצו בלכתך עמהם על מנת שלא לקלל את העם , כאשר הודעתם מתחלה , קום לך אתם , ואך את הדבר אשר אדבר אליך אותו תעשה; שאפילו אם אצוה אותך לברך - שתברכם , לא תירא מבלק; וזה טעם 'אם'. וכן היה החֵפץ לַשֵם הנכבד מתחלה , שילך עמהם אחרי הודיעו אותם שלא יקללם , ושיתנהג בענינם כאשר יצווה; כי הרצון לפניו יתברך שיברך את ישראל מפי נביא לגוים. והנה היה על בלעם להגיד כן לשרי בלק , ולאמר: הנה הרשה אותי השם להיותי קרוא לכם בלבד , אבל על מנת שלא לקלל את העם , ועל מנת שאם יצוה אותי לברך - שאברכם; ואם לא יתרצו בכך , יהיו מניחים אותו. כי גם בפעם הזאת השנית אמר בלק: "ולכה נא קבה לי את העם הזה" (לעיל , יז) - לא יחפץ בו להודיעו עתידות , ולא לדבר אחר , זולתי לקוב את העם. והנה בלעם , מרוב חפצו ללכת , לא הודיעם זה ולא אמר להם כלום , ויקם בבקר ויחבש את אתונו וילך עמהם כרוצה להשלים חפצם; על כן חרה אף השם כי הולך הוא - שאלו הודיעם לא היה הולך. ועוד , שהיה בזה חלול השם , כי בלכתו עמהם סתם , והוא ברשות השם , חשבו שנתן לו רשות לקלל להם את העם , והנה חזר בו ממה שאמר תחלה "לא תאֹר את העם כי ברוך הוא" , כפי מה שהגיד להם; וכאשר יראו עוד שלא יקללם , יאמרו כי אחרי כן נמלך עוד , או יהתל בהם כהתל באנוש (ע"פ איוב יג , ט) - חלילה לאל מעשות כדבר הזה (ע"פ בר' יח , כה) , כי נצח ישראל לא יכזב ולא ינחם (ע"פ ש"א טו , כט)!

ויקם בלעם בבקר ויחבוש את אתונו - יש בזה הספור שאלות קשות מאד. האחת: איך יתכן שתראה האתון מלאך יי' (ראה להלן , כג) , והנה לא יראהו מי שאינו נביא , כמו שנתבאר בסוף דניאל: "והאנשים אשר היו עמו לא ראו את המראה אבל חרדה גדולה נפלה עליהם" (ראה דנ' י , ז)? ולא תטעה בענין ה'מלאך' שנראה למנוח ולאשתו (ראה שו' יג , יא - יד) , כי הוא היה איש נביא , כמו שביארנו שם (פס' יא - טז). ואם אמרנו שהשם יתעלה יעשה זה על דרך המופת , הנה ישאל שואל: אי זה תועלת היה בזה המופת? והנה לא היה המכוון מזה אלא שיאמר המלאך לבלעם , כי הוא יצא לשטן לו (ראה להלן , כב) , אם תהיה כונתו לקוב את העם! ובהיות הענין כן , למה לא נראה לו המלאך ראשונה וחרבו שלופה בידו (ראה להלן , לא) , ויגיע מזה התכלית המכוון מהשם יתעלה בזה , ולא נצטרך לחדוש זה המופת הנפלא , רוצה לומר , שתראה האתון את מלאך יי'?! ואם אמרנו שזה המלאך היה נביא , הנה יפול הספק עדין , לאי זה תועלת הוצרך להתחדש אז על דרך המופת שתדבר האתון , עם שלא יוכל אחד לומר מי היה זה הנביא? ועוד: איך לא ראוהו שרי בלק ולא נערי בלעם , כי לא נזכר פה שראהו אחר זולתי האתון ובלעם אחריה? והוא מבואר , שהשם יתעלה לא יחדש המופתים ללא צורך! אמר שלמה "והאלהים עשה שייראו מלפניו" (קה' ג , יד; ראה פירושו שם). והנה דעת רבותינו ז"ל הוא שזה הענין היה כפשוטו , ולזה אמרו (משנה אבות ה , ו) שפי האתון הוא מהדברים שנבראו בין השמשות. והנראה בעינינו , לפי השרשים האמתיים הנראים מדברי הנביאים ומהעיון , שזה הספור היה ענין שקרה לבלעם במראה הנבואה , כמו הענין בספור לקיחת הושע גומר בת דבלים ושאר מה שנמשך בספור ההוא (ראה הו' א) , אשר הוא בהכרח דבר נראה לו במראה הנבואה , לא דבר שקרה (ראה מו"נ ב , מב , מו). והנה נדמה לבלעם בחלומו של נבואה - שכבר היה לילה כשבאהו דבר השם יתעלה במה שאמר לו: "אם לקרוא לך באו האנשים קום לך אתם" (לעיל , כ) , ואחר זה נדמה לו בחלומו שהיה בֹּקר , ושהוא קם וחבש את אתונו והלך עם שרי מואב; כי כן היתה הסכמתו אם היה מֵקיץ , לפי שאין מראין לו לאדם אלא מהרהורי לבו (ראה ברכות נה , ב) , ולזה תמצא כי תכונות האדם בחלומו הם מתיחסות לתכונותיו בהקיץ. והנה סבב השם יתעלה , שיקרה לו בהליכתו מה שהורה לו שלא הסכימו מן השמים שילך שם לתכלית אשר הוא פונה אליו , כי היה דעתו על כל פנים להשתדל להזיק לישראל לפי היכולת. ולזה ספר שקרה לו זה המקרה (ראה להלן , כה - לג) , כי האתון נטתה מן הדרך והלכה בשדה , וכאשר הכה בלעם אותה להטותה הדרך נלחצה אל הקיר ולחצה רגל בלעם אל הקיר , ושב להכותה; ואחר זה רבצה תחתיו ושב להכותה. ונדמה לו בחלומו כאלו פתח השם יתעלה את פי האתון ודברה עמו שתי פעמים , והוא השיב לה כדַבֵּר איש לאיש אחר. ואחר נראה לו המלאך , ונתבאר לו מדברי המלאך בחלומו שנטיית האתון מן הדרך היתה מפני ראותה מלאך יי'. והנה אמר "אם רע בעיניך אשובה לי" (להלן , לד) - לפי שהיה דומה לו שכבר החזיק בדרך ובא לו הצווי שנית שילך עם האנשים אך לא ידבר , רק מה שידבר אליו השם יתעלה (ראה להלן , לה). וזה כלו היה מהשגחת השם יתעלה על ישראל , כמו שזכרנו (לעיל , ז) , כי זה היה ראוי שיוסיף אימה לבלעם מעבור את פי השם יתעלה בהשתדלותו לגרום נזק לישראל. והנה מה שאמר אחר זה "וילך בלעם עם שרי בלק" (להלן , לה) הוא ענין שהיה בהקיץ , ולזה הוצרך להגיד זה , כי הראשון היה במראה הנבואה; ולולי זה הפירוש לא היה צריך לומר שנית וילך עם שרי מואב.
ריכוז קישורים