תנ"ך - במדבר פרק כב פסוק כב - ויחר־אף אלהים כי־הולך הוא ויתיצב מלאך ה' בדרך לשטן לו והוא רכב על־אתנו ושני נעריו עמו:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וַיִּֽחַר־אַ֣ף אֱלֹהִים֘ כִּֽי־הוֹלֵ֣ךְ הוּא֒ וַיִּתְיַצֵּ֞ב מַלְאַ֧ךְ יְהוָ֛ה בַּדֶּ֖רֶךְ לְשָׂטָ֣ן ל֑וֹ וְהוּא֙ רֹכֵ֣ב עַל־אֲתֹנ֔וֹ וּשְׁנֵ֥י נְעָרָ֖יו עִמּֽוֹ: (במדבר פרק כב פסוק כב)

טקסט וניקוד:

וַיִּחַר־אַף אֱלֹהִים כִּי־הוֹלֵךְ הוּא וַיִּתְיַצֵּב מַלְאַךְ יְהוָה בַּדֶּרֶךְ לְשָׂטָן לוֹ וְהוּא רֹכֵב עַל־אֲתֹנוֹ וּשְׁנֵי נְעָרָיו עִמּוֹ: (במדבר פרק כב פסוק כב)

טקסט בלבד:

ויחר־אף אלהים כי־הולך הוא ויתיצב מלאך ה' בדרך לשטן לו והוא רכב על־אתנו ושני נעריו עמו: (במדבר פרק כב פסוק כב)

תיקון קוראים:

ויחר־אף אלהים כי־הולך הוא ויתיצב מלאך יהוה בדרך לשטן לו והוא רכב על־אתנו ושני נעריו עמו: (במדבר פרק כב פסוק כב)
וּתקֵיף רֻגזָא דַייָ אֲרֵי אָזֵיל הוּא וְאִתעַתַּד מַלאֲכָא דַייָ בְּאוֹרחָא לְסָטָן לֵיהּ וְהוּא רָכֵיב עַל אֲתָנֵיהּ וּתרֵין עוּלֵימוֹהִי עִמֵיהּ :

הולך - ט' מלא בתורה: בר' טו , ב; כה , לב; כח , כ; שמ' יט , יט; וי' יא , כז , מב (פעמיים); במ' כב , כב; כד , יד. הולך - י' מלא בתורה (בלישנא): ראה במ' יז , יא.

הולך - ט' מל' בתור'.

כי הולך הוא - ראה שהדבר רע בעיני המקום , ונתאוה לילך. לשטן לו - מלאך של רחמים היה , והיה רוצה למונעו , שלא ילך ויאבד (ראה תנח' בלק ח). ושני נעריו עמו - מכאן לאדם חשוב היוצא לדרך שיוליך עמו שנים לשמשו , וחוזרין ומשמשין זה את זה (ראה שם).

כי הולך הוא - ברצון , מתאוה לקללם , אע"פ שהיה יודע שאין הקדוש ברוך הוא רוצה.

לשטן לו - כבר פרשתי בספר איוב (א , ו) , כי השטן היה מלאך. ודברי הגאון , שהוא בן אדם , לא מעלין ולא מורידין (ע"פ גיטין נב , א).

ויחר אף אלהים כי הולך הוא - אעפ"י שנתן לו רשות לילך , מחשבתו הרעה נכרת מתוך מעשיו; שאם היה דעתו לעשות מצות המקום , היה לו לומר: מאחר שלא אקללם ולא אעשה מה שהוא מבקש , למה אלך? וכי אלך להתקוטט עמו בארצו? אלא ודאי מה שהיה הולך , דעתו היה לקללם שלא ברשות המקום; דקסבר: כשם שאמר לי תחילה: "לא תלך" (לעיל , יב) , ועכשיו אמר לי: "לך" (לעיל , כ) , כך יחזור בו על שאמר שלא לקללם. והוא טעה; שלא אמר אלא: "לא תלך" - לקללם. אלא הוא עשה מתחילה שלא כהוגן; דמאחר שאמר לו הקדוש ברוך הוא מתחילה: "לא תלך" (לעיל , יב) , לא היה לו לחזור ולשאול. ומאחר שחזר ושאל , ראה הקדוש ברוך הוא שהוא מתאוה לילך מפני השוחד , ואמר לו הקדוש ברוך הוא: לך , ותראה מה תועיל! והוא הלך ברוע לבבו , ולפיכך יצא המלאך לשטן לו , ולהודיעו , כי הקדוש ברוך הוא יודע מחשבותיו וזדונו. והוא רוכב על אתונו ושני נעריו עמו - לשמשו.

אם לקרוא לך באו האנשים - אם הקריאה שלך , וסבור אתה ליטול עליה שכר , קום לך אתם; ואך על כרחך הדבר אשר אדבר אליך אותו תעשה. ואע"פ כן: וילך בלעם - אמר: שמא אפתנו ויתרצה. לשון רבנו שלמה. ויחר אף אלהים כי הולך הוא - ראה שאין הדבר טוב בעיני המקום , ונתאוה לילך; גם זה לשון הרב. ורבי אברהם כתב: אמר הגאון: אם יטעון טוען ויאמר: אחר שאמר לו "לא תלך עמהם" (לעיל , יב) , איך אמר: קום לך אתם?! יש להשיב , כי השם לא רצה שילך עם הראשונים , עד שיבאו שרים נכבדים מהם. ולפי דעתי אין צֹרך , כי טעמו כמו "שלח לך אנשים" (במ' יג , ב); כי השם אמר לישראל: "עלה רש" (דב' א , כא) , והם לא האמינו , רק אמרו: "נשלחה אנשים" (דב' א , כב) , אז שאל משה את השם. וכן זה , כי מה צֹרך היה לו לומר "ואדעה מה יוסף יי' דבר עמי" (לעיל , יט)? רק חשב בלבו מחשבה רעה , והשם אמר לו: לך אתם , רק השמר שלא תדבר , רק מה שאומר לך. והעד על פרושי: "ויחר אף אלהים כי הולך הוא" (להלן , כב); אלו דבריו. וכל זה איננו שוה לי (ע"פ אס' ה , יג); כי מה שאמר הגאון איננו כן , כי השם אמר לו: "לא תלך עמהם לא תאֹר את העם כי ברוך הוא" (לעיל , יב) - בעבור שלא יקלל את העם ימנענו , ואיך יהיה מותר לו ללכת עם שרים אחרים?! ולא מנעו מלכת בעבור חסרון מעלת השרים. ומה שאמר רבי אברהם גם הוא אינו נכון , שיִנחם האלהים וישיב את דברו אחור בעבור עקשות השואל; וענין "שלח לך אנשים" לא כן היה , וכבר פירשתי טעמו; ולא יעניש האלהים בדבר אשר יתן רשות בו , וחלילה! ובמדרש אמרו (ראה תנח' בלק ח): מכאן אתה למד , שבדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכין אותו וכו'. והנכון בעיני בענין הזה , כי מתחלה מנעוֹ השם שלא יקלל את העם "כי ברוך הוא" (לעיל , יב); ולמה ילך עמהם אחרי שלא יקללם , והם לא יחפצו בו לדבר אחר? על כן אמר: "לא תלך עמהם" , ש"לא תאור את העם כי ברוך הוא". ובידוע כי בלעם הודיעם כל דברי האלהים. ובלק שלח אליו פעם שנית כי לא האמין , והוסיף לו כבוד בשרים רבים ונכבדים מן הראשונים , והתנה להרבות כבודו ושכרו - ובלעם ענה אותם שאין הדבר תלוי בממון ולא ברצונו , רק הכל ביד השם , וישאל ממנו עוד מה יצוה אותו. ועשה זה כהוגן , כי מה ידע הוא בדעת עליון (ע"פ במ' כד , טז)? ועצת יי' לעולם טובה , והוא יורה חטאים בדרך (ע"פ תה' כה , ח) , ויודיענו מה יענה מלאכי גוי (ע"פ יש' יד , לב) או יגיד לו מה יקרה להם בעתיד. והנה השם אמר לו: כבר הודעתיך , כי העם ברוך ולא תוכל לקללם; ועתה חזרו לפניך , ואם לקרוא לך בלבד באו , כלומר , שיִתרצו בלכתך עמהם על מנת שלא לקלל את העם , כאשר הודעתם מתחלה , קום לך אתם , ואך את הדבר אשר אדבר אליך אותו תעשה; שאפילו אם אצוה אותך לברך - שתברכם , לא תירא מבלק; וזה טעם 'אם'. וכן היה החֵפץ לַשֵם הנכבד מתחלה , שילך עמהם אחרי הודיעו אותם שלא יקללם , ושיתנהג בענינם כאשר יצווה; כי הרצון לפניו יתברך שיברך את ישראל מפי נביא לגוים. והנה היה על בלעם להגיד כן לשרי בלק , ולאמר: הנה הרשה אותי השם להיותי קרוא לכם בלבד , אבל על מנת שלא לקלל את העם , ועל מנת שאם יצוה אותי לברך - שאברכם; ואם לא יתרצו בכך , יהיו מניחים אותו. כי גם בפעם הזאת השנית אמר בלק: "ולכה נא קבה לי את העם הזה" (לעיל , יז) - לא יחפץ בו להודיעו עתידות , ולא לדבר אחר , זולתי לקוב את העם. והנה בלעם , מרוב חפצו ללכת , לא הודיעם זה ולא אמר להם כלום , ויקם בבקר ויחבש את אתונו וילך עמהם כרוצה להשלים חפצם; על כן חרה אף השם כי הולך הוא - שאלו הודיעם לא היה הולך. ועוד , שהיה בזה חלול השם , כי בלכתו עמהם סתם , והוא ברשות השם , חשבו שנתן לו רשות לקלל להם את העם , והנה חזר בו ממה שאמר תחלה "לא תאֹר את העם כי ברוך הוא" , כפי מה שהגיד להם; וכאשר יראו עוד שלא יקללם , יאמרו כי אחרי כן נמלך עוד , או יהתל בהם כהתל באנוש (ע"פ איוב יג , ט) - חלילה לאל מעשות כדבר הזה (ע"פ בר' יח , כה) , כי נצח ישראל לא יכזב ולא ינחם (ע"פ ש"א טו , כט)!

ויחר אף אלהים כי הולך הוא - רוצה לומר: לפי מה שנתבאר לשם יתעלה , שהוא היה הולך לא לתכלית שיזהר ממה שהזהירו השם יתעלה , חרה אפו עליו , ורצה להראותו דבר מפחד , ימנע בעבורו מהשתדל להזיק לישראל. לשטן לו - הוא מענין "שטה מעליו ועבור" (מש' ד , טו); והרצון בו , למנעו ממה שהיה מכוין אליו ולהטותו ממנו. ושני נעריו עמו - לפי שממנהגו היה כשהיה הולך , שהיה מוליך עמו שני נעריו , נדמה לו כך.