תנ"ך - במדבר פרק כב פסוק כב - ויחר־אף
אלהים
כי־הולך
הוא
ויתיצב
מלאך
ה'
בדרך
לשטן
לו
והוא
רכב
על־אתנו
ושני
נעריו
עמו:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
וַיִּֽחַר־אַ֣ף
אֱלֹהִים֘
כִּֽי־הוֹלֵ֣ךְ
הוּא֒
וַיִּתְיַצֵּ֞ב
מַלְאַ֧ךְ
יְהוָ֛ה
בַּדֶּ֖רֶךְ
לְשָׂטָ֣ן
ל֑וֹ
וְהוּא֙
רֹכֵ֣ב
עַל־אֲתֹנ֔וֹ
וּשְׁנֵ֥י
נְעָרָ֖יו
עִמּֽוֹ:
(במדבר פרק כב פסוק כב)
וַיִּחַר־אַף
אֱלֹהִים
כִּי־הוֹלֵךְ
הוּא
וַיִּתְיַצֵּב
מַלְאַךְ
יְהוָה
בַּדֶּרֶךְ
לְשָׂטָן
לוֹ
וְהוּא
רֹכֵב
עַל־אֲתֹנוֹ
וּשְׁנֵי
נְעָרָיו
עִמּוֹ:
(במדבר פרק כב פסוק כב)
ויחר־אף
אלהים
כי־הולך
הוא
ויתיצב
מלאך
ה'
בדרך
לשטן
לו
והוא
רכב
על־אתנו
ושני
נעריו
עמו:
(במדבר פרק כב פסוק כב)
ויחר־אף
אלהים
כי־הולך
הוא
ויתיצב
מלאך
יהוה
בדרך
לשטן
לו
והוא
רכב
על־אתנו
ושני
נעריו
עמו:
(במדבר פרק כב פסוק כב)
וּתקֵיף
רֻגזָא
דַייָ
אֲרֵי
אָזֵיל
הוּא
וְאִתעַתַּד
מַלאֲכָא
דַייָ
בְּאוֹרחָא
לְסָטָן
לֵיהּ
וְהוּא
רָכֵיב
עַל
אֲתָנֵיהּ
וּתרֵין
עוּלֵימוֹהִי
עִמֵיהּ
:
הולך
-
ט'
מלא
בתורה:
בר'
טו
,
ב;
כה
,
לב;
כח
,
כ;
שמ'
יט
,
יט;
וי'
יא
,
כז
,
מב
(פעמיים);
במ'
כב
,
כב;
כד
,
יד.
הולך
-
י'
מלא
בתורה
(בלישנא):
ראה
במ'
יז
,
יא.
כי
הולך
הוא
-
ראה
שהדבר
רע
בעיני
המקום
,
ונתאוה
לילך.
לשטן
לו
-
מלאך
של
רחמים
היה
,
והיה
רוצה
למונעו
,
שלא
ילך
ויאבד
(ראה
תנח'
בלק
ח).
ושני
נעריו
עמו
-
מכאן
לאדם
חשוב
היוצא
לדרך
שיוליך
עמו
שנים
לשמשו
,
וחוזרין
ומשמשין
זה
את
זה
(ראה
שם).
כי
הולך
הוא
-
ברצון
,
מתאוה
לקללם
,
אע"פ
שהיה
יודע
שאין
הקדוש
ברוך
הוא
רוצה.
לשטן
לו
-
כבר
פרשתי
בספר
איוב
(א
,
ו)
,
כי
השטן
היה
מלאך.
ודברי
הגאון
,
שהוא
בן
אדם
,
לא
מעלין
ולא
מורידין
(ע"פ
גיטין
נב
,
א).
ויחר
אף
אלהים
כי
הולך
הוא
-
אעפ"י
שנתן
לו
רשות
לילך
,
מחשבתו
הרעה
נכרת
מתוך
מעשיו;
שאם
היה
דעתו
לעשות
מצות
המקום
,
היה
לו
לומר:
מאחר
שלא
אקללם
ולא
אעשה
מה
שהוא
מבקש
,
למה
אלך?
וכי
אלך
להתקוטט
עמו
בארצו?
אלא
ודאי
מה
שהיה
הולך
,
דעתו
היה
לקללם
שלא
ברשות
המקום;
דקסבר:
כשם
שאמר
לי
תחילה:
"לא
תלך"
(לעיל
,
יב)
,
ועכשיו
אמר
לי:
"לך"
(לעיל
,
כ)
,
כך
יחזור
בו
על
שאמר
שלא
לקללם.
והוא
טעה;
שלא
אמר
אלא:
"לא
תלך"
-
לקללם.
אלא
הוא
עשה
מתחילה
שלא
כהוגן;
דמאחר
שאמר
לו
הקדוש
ברוך
הוא
מתחילה:
"לא
תלך"
(לעיל
,
יב)
,
לא
היה
לו
לחזור
ולשאול.
ומאחר
שחזר
ושאל
,
ראה
הקדוש
ברוך
הוא
שהוא
מתאוה
לילך
מפני
השוחד
,
ואמר
לו
הקדוש
ברוך
הוא:
לך
,
ותראה
מה
תועיל!
והוא
הלך
ברוע
לבבו
,
ולפיכך
יצא
המלאך
לשטן
לו
,
ולהודיעו
,
כי
הקדוש
ברוך
הוא
יודע
מחשבותיו
וזדונו.
והוא
רוכב
על
אתונו
ושני
נעריו
עמו
-
לשמשו.
אם
לקרוא
לך
באו
האנשים
-
אם
הקריאה
שלך
,
וסבור
אתה
ליטול
עליה
שכר
,
קום
לך
אתם;
ואך
על
כרחך
הדבר
אשר
אדבר
אליך
אותו
תעשה.
ואע"פ
כן:
וילך
בלעם
-
אמר:
שמא
אפתנו
ויתרצה.
לשון
רבנו
שלמה.
ויחר
אף
אלהים
כי
הולך
הוא
-
ראה
שאין
הדבר
טוב
בעיני
המקום
,
ונתאוה
לילך;
גם
זה
לשון
הרב.
ורבי
אברהם
כתב:
אמר
הגאון:
אם
יטעון
טוען
ויאמר:
אחר
שאמר
לו
"לא
תלך
עמהם"
(לעיל
,
יב)
,
איך
אמר:
קום
לך
אתם?!
יש
להשיב
,
כי
השם
לא
רצה
שילך
עם
הראשונים
,
עד
שיבאו
שרים
נכבדים
מהם.
ולפי
דעתי
אין
צֹרך
,
כי
טעמו
כמו
"שלח
לך
אנשים"
(במ'
יג
,
ב);
כי
השם
אמר
לישראל:
"עלה
רש"
(דב'
א
,
כא)
,
והם
לא
האמינו
,
רק
אמרו:
"נשלחה
אנשים"
(דב'
א
,
כב)
,
אז
שאל
משה
את
השם.
וכן
זה
,
כי
מה
צֹרך
היה
לו
לומר
"ואדעה
מה
יוסף
יי'
דבר
עמי"
(לעיל
,
יט)?
רק
חשב
בלבו
מחשבה
רעה
,
והשם
אמר
לו:
לך
אתם
,
רק
השמר
שלא
תדבר
,
רק
מה
שאומר
לך.
והעד
על
פרושי:
"ויחר
אף
אלהים
כי
הולך
הוא"
(להלן
,
כב);
אלו
דבריו.
וכל
זה
איננו
שוה
לי
(ע"פ
אס'
ה
,
יג);
כי
מה
שאמר
הגאון
איננו
כן
,
כי
השם
אמר
לו:
"לא
תלך
עמהם
לא
תאֹר
את
העם
כי
ברוך
הוא"
(לעיל
,
יב)
-
בעבור
שלא
יקלל
את
העם
ימנענו
,
ואיך
יהיה
מותר
לו
ללכת
עם
שרים
אחרים?!
ולא
מנעו
מלכת
בעבור
חסרון
מעלת
השרים.
ומה
שאמר
רבי
אברהם
גם
הוא
אינו
נכון
,
שיִנחם
האלהים
וישיב
את
דברו
אחור
בעבור
עקשות
השואל;
וענין
"שלח
לך
אנשים"
לא
כן
היה
,
וכבר
פירשתי
טעמו;
ולא
יעניש
האלהים
בדבר
אשר
יתן
רשות
בו
,
וחלילה!
ובמדרש
אמרו
(ראה
תנח'
בלק
ח):
מכאן
אתה
למד
,
שבדרך
שאדם
רוצה
לילך
בה
מוליכין
אותו
וכו'.
והנכון
בעיני
בענין
הזה
,
כי
מתחלה
מנעוֹ
השם
שלא
יקלל
את
העם
"כי
ברוך
הוא"
(לעיל
,
יב);
ולמה
ילך
עמהם
אחרי
שלא
יקללם
,
והם
לא
יחפצו
בו
לדבר
אחר?
על
כן
אמר:
"לא
תלך
עמהם"
,
ש"לא
תאור
את
העם
כי
ברוך
הוא".
ובידוע
כי
בלעם
הודיעם
כל
דברי
האלהים.
ובלק
שלח
אליו
פעם
שנית
כי
לא
האמין
,
והוסיף
לו
כבוד
בשרים
רבים
ונכבדים
מן
הראשונים
,
והתנה
להרבות
כבודו
ושכרו
-
ובלעם
ענה
אותם
שאין
הדבר
תלוי
בממון
ולא
ברצונו
,
רק
הכל
ביד
השם
,
וישאל
ממנו
עוד
מה
יצוה
אותו.
ועשה
זה
כהוגן
,
כי
מה
ידע
הוא
בדעת
עליון
(ע"פ
במ'
כד
,
טז)?
ועצת
יי'
לעולם
טובה
,
והוא
יורה
חטאים
בדרך
(ע"פ
תה'
כה
,
ח)
,
ויודיענו
מה
יענה
מלאכי
גוי
(ע"פ
יש'
יד
,
לב)
או
יגיד
לו
מה
יקרה
להם
בעתיד.
והנה
השם
אמר
לו:
כבר
הודעתיך
,
כי
העם
ברוך
ולא
תוכל
לקללם;
ועתה
חזרו
לפניך
,
ואם
לקרוא
לך
בלבד
באו
,
כלומר
,
שיִתרצו
בלכתך
עמהם
על
מנת
שלא
לקלל
את
העם
,
כאשר
הודעתם
מתחלה
,
קום
לך
אתם
,
ואך
את
הדבר
אשר
אדבר
אליך
אותו
תעשה;
שאפילו
אם
אצוה
אותך
לברך
-
שתברכם
,
לא
תירא
מבלק;
וזה
טעם
'אם'.
וכן
היה
החֵפץ
לַשֵם
הנכבד
מתחלה
,
שילך
עמהם
אחרי
הודיעו
אותם
שלא
יקללם
,
ושיתנהג
בענינם
כאשר
יצווה;
כי
הרצון
לפניו
יתברך
שיברך
את
ישראל
מפי
נביא
לגוים.
והנה
היה
על
בלעם
להגיד
כן
לשרי
בלק
,
ולאמר:
הנה
הרשה
אותי
השם
להיותי
קרוא
לכם
בלבד
,
אבל
על
מנת
שלא
לקלל
את
העם
,
ועל
מנת
שאם
יצוה
אותי
לברך
-
שאברכם;
ואם
לא
יתרצו
בכך
,
יהיו
מניחים
אותו.
כי
גם
בפעם
הזאת
השנית
אמר
בלק:
"ולכה
נא
קבה
לי
את
העם
הזה"
(לעיל
,
יז)
-
לא
יחפץ
בו
להודיעו
עתידות
,
ולא
לדבר
אחר
,
זולתי
לקוב
את
העם.
והנה
בלעם
,
מרוב
חפצו
ללכת
,
לא
הודיעם
זה
ולא
אמר
להם
כלום
,
ויקם
בבקר
ויחבש
את
אתונו
וילך
עמהם
כרוצה
להשלים
חפצם;
על
כן
חרה
אף
השם
כי
הולך
הוא
-
שאלו
הודיעם
לא
היה
הולך.
ועוד
,
שהיה
בזה
חלול
השם
,
כי
בלכתו
עמהם
סתם
,
והוא
ברשות
השם
,
חשבו
שנתן
לו
רשות
לקלל
להם
את
העם
,
והנה
חזר
בו
ממה
שאמר
תחלה
"לא
תאֹר
את
העם
כי
ברוך
הוא"
,
כפי
מה
שהגיד
להם;
וכאשר
יראו
עוד
שלא
יקללם
,
יאמרו
כי
אחרי
כן
נמלך
עוד
,
או
יהתל
בהם
כהתל
באנוש
(ע"פ
איוב
יג
,
ט)
-
חלילה
לאל
מעשות
כדבר
הזה
(ע"פ
בר'
יח
,
כה)
,
כי
נצח
ישראל
לא
יכזב
ולא
ינחם
(ע"פ
ש"א
טו
,
כט)!
ויחר
אף
אלהים
כי
הולך
הוא
-
רוצה
לומר:
לפי
מה
שנתבאר
לשם
יתעלה
,
שהוא
היה
הולך
לא
לתכלית
שיזהר
ממה
שהזהירו
השם
יתעלה
,
חרה
אפו
עליו
,
ורצה
להראותו
דבר
מפחד
,
ימנע
בעבורו
מהשתדל
להזיק
לישראל.
לשטן
לו
-
הוא
מענין
"שטה
מעליו
ועבור"
(מש'
ד
,
טו);
והרצון
בו
,
למנעו
ממה
שהיה
מכוין
אליו
ולהטותו
ממנו.
ושני
נעריו
עמו
-
לפי
שממנהגו
היה
כשהיה
הולך
,
שהיה
מוליך
עמו
שני
נעריו
,
נדמה
לו
כך.