תנ"ך - ותרא האתון את־מלאך ה' נצב בדרך וחרבו שלופה בידו ותט האתון מן־הדרך ותלך בשדה ויך בלעם את־האתון להטתה הדרך:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וַתֵּ֣רֶא הָאָתוֹן֩ אֶת־מַלְאַ֨ךְ יְהוָ֜ה נִצָּ֣ב בַּדֶּ֗רֶךְ וְחַרְבּ֤וֹ שְׁלוּפָה֙ בְּיָד֔וֹ וַתֵּ֤ט הָֽאָתוֹן֙ מִן־הַדֶּ֔רֶךְ וַתֵּ֖לֶךְ בַּשָּׂדֶ֑ה וַיַּ֤ךְ בִּלְעָם֙ אֶת־הָ֣אָת֔וֹן לְהַטֹּתָ֖הּ הַדָּֽרֶךְ: (במדבר פרק כב פסוק כג)

טקסט וניקוד:

וַתֵּרֶא הָאָתוֹן אֶת־מַלְאַךְ יְהוָה נִצָּב בַּדֶּרֶךְ וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ וַתֵּט הָאָתוֹן מִן־הַדֶּרֶךְ וַתֵּלֶךְ בַּשָּׂדֶה וַיַּךְ בִּלְעָם אֶת־הָאָתוֹן לְהַטֹּתָהּ הַדָּרֶךְ: (במדבר פרק כב פסוק כג)

טקסט בלבד:

ותרא האתון את־מלאך ה' נצב בדרך וחרבו שלופה בידו ותט האתון מן־הדרך ותלך בשדה ויך בלעם את־האתון להטתה הדרך: (במדבר פרק כב פסוק כג)

תיקון קוראים:

ותרא האתון את־מלאך יהוה נצב בדרך וחרבו שלופה בידו ותט האתון מן־הדרך ותלך בשדה ויך בלעם את־האתון להטתה הדרך: (במדבר פרק כב פסוק כג)
וַחֲזָת אֲתָנָא יָת מַלאֲכָא דַייָ מְעַתַּד בְּאוֹרחָא וְחַרבֵּיהּ שְׁלִיפָא בִּידֵיהּ וּסטָת אֲתָנָא מִן אוֹרחָא וַאֲזַלַת בְּחַקלָא וּמחָא בִלעָם יָת אֲתָנָא לְאַסטָיוּתַהּ לְאוֹרחָא :

ותט - ג': במ' כב , כג , לג; תה' מד , יט.

שלופה - ל' מל' בתור'; ותט - ג'.

ותרא האתון - והוא לא ראה; שהרבה ניתן רשות לבהמה לראות יותר מן האדם , שמתוך שיש בו דעת תטרף דעתו כשיראה מזיקין (ראה מא"ג במ' כב , לא). וחרבו שלופה בידו - אמר: רשע זה הניח אומנותו ― שכלי זיינן של אומות בחרב ― והוא בא עליהם בפיו , שהיא אומנות שלהם - אף אני אתפוש את שלו ואבוא עליו באומנותו (ראה תנח' בלק ח). וכן סופו: "ואת בלעם בן בעור הרגו בחרב" (במ' לא , ח).

מן הדרך - הדרוך , והלכה בשדה , שאין שם דרך. להטותה הדרך - דרך קצרה , והטעם: אל הדרך.

ותלך בשדה - בתחילה נראה לה המלאך במקום רחב ידים , ונטתה בשדה מפני המלאך. ואחר כך , בין גדרי הכרמים , לא יכלה לנוס , ודחקה עצמה אצל הגדר , ולחצה את רגלו. ואחר כך במקום צר , כגון שהיה אם הדרך גבוה , ועומק גדול מכאן ומכאן. שאם תטה לכאן ולכאן היתה נופלת , ותמות היא והוא; ולכך רבצה תחתיו. ולכך חרה אפו , כי אמר: עתה שהוזקתי ברגלי ואיני יכול לילך ברגל , רבצה תחתי ואינה רוצה לישא אותי!

ותרא האתון את מלאך יי' - מלאכי השם , השכלים הנבדלים , לא יֵראו לחוש העינים , כי אינם גוף נתפש במראה; וכאשר יֵראו לנביאים או לאנשי רוח הקדש כדניאל (דנ' י , ה) , ישיגו אותם במראות הנפש המשכלת כאשר תגיע למעלת הנבואה או למדרגה שתחתיה; אבל שיושגו לעיני בהמה - אי איפשר. על כן תוכל לפרש ותרא האתון - כי הרגישה בדבר מפחיד אותה מלעבור , והוא המלאך אשר יצא לשטן (ראה לעיל , כב); כענין "ולבי ראה הרבה חכמה ודעת" (קה' א , טז) , שיֵאמר על ההשגה , לא על הראוּת. וכאשר אירע בה הנס ושם לה הבורא הדבור , אמרה לבלעם: "ההסכן הסכנתי לעשות לך כה" (להלן , ל) , אבל לא ידעה למה עשתה עתה כן , כי לאונסה נעשה בה כך , ולפיכך לא אמרה לו: 'הנה מלאך השם עומד לנגדי וחרבו שלופה בידו' , כי לא עלתה השגתה לדעת זה כלל. ואמר: את מלאך יי' וחרבו שלופה בידו - לא שתראה חרב , אף כי מלאך , אבל ירמוז הכתוב כי מפני היות המלאך נכון להכות בהם , חרדה חרדה גדולה , נדמה לה כאלו באים לשחוט אותה. ואם נאמר , כי המלאכים הנראים בדמות אנושי , כאשר הזכרתי בפרשת 'וירא' (בר' יח , א) , יושגו אף לעיני הבהמות - אם כן איך לא יראנו בלעם ולא הוכה בסנורים? אבל יתכן שהוסיף בהשגת עיניה מי שהוסיף בה הדבור , וראתה כאדם. ולא הזכיר בה הכתוב: 'ויגל יי' עיני האתון' כאשר הזכיר באדניה - כי הענין כולו באתון נס גדול כבריאה חדשה , כנבראים בין השמשות (ראה אבות ה , ו) , אינו נקרא 'גִלוי עינים' בלבד. אבל רבותינו לא יזכירו בנסים , רק פתיחת פיה. וטעם הנס הזה: להראות לבלעם מי שם פה לאדם או מי ישום אלם (ע"פ שמ' ד , יא) , להודיעו כי השם פותח פי הנאלמים (ע"פ מש' לא , ח) , וכל שכן שיַאלם פי המדברים , גם ישים בפיהם דברים לדבר כרצונו , כי הכל בידו , ולהזהירו שלא ילך אחר נחש וקסם ויקללם בהם; כי מנחש וקוסם היה.
ריכוז קישורים