תנ"ך - ויאמר
מואב
אל־זקני
מדין
עתה
ילחכו
הקהל
את־כל־סביבתינו
כלחך
השור
את
ירק
השדה
ובלק
בן־צפור
מלך
למואב
בעת
ההוא:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
וַיֹּ֨אמֶר
מוֹאָ֜ב
אֶל־זִקְנֵ֣י
מִדְיָ֗ן
עַתָּ֞ה
יְלַחֲכ֤וּ
הַקָּהָל֙
אֶת־כָּל־סְבִ֣יבֹתֵ֔ינוּ
כִּלְחֹ֣ךְ
הַשּׁ֔וֹר
אֵ֖ת
יֶ֣רֶק
הַשָּׂדֶ֑ה
וּבָלָ֧ק
בֶּן־צִפּ֛וֹר
מֶ֥לֶךְ
לְמוֹאָ֖ב
בָּעֵ֥ת
הַהִֽוא:
(במדבר פרק כב פסוק ד)
וַיֹּאמֶר
מוֹאָב
אֶל־זִקְנֵי
מִדְיָן
עַתָּה
יְלַחֲכוּ
הַקָּהָל
אֶת־כָּל־סְבִיבֹתֵינוּ
כִּלְחֹךְ
הַשּׁוֹר
אֵת
יֶרֶק
הַשָּׂדֶה
וּבָלָק
בֶּן־צִפּוֹר
מֶלֶךְ
לְמוֹאָב
בָּעֵת
הַהִוא:
(במדבר פרק כב פסוק ד)
ויאמר
מואב
אל־זקני
מדין
עתה
ילחכו
הקהל
את־כל־סביבתינו
כלחך
השור
את
ירק
השדה
ובלק
בן־צפור
מלך
למואב
בעת
ההוא:
(במדבר פרק כב פסוק ד)
ויאמר
מואב
אל־זקני
מדין
עתה
ילחכו
הקהל
את־כל־סביבתינו
כלחך
השור
את
ירק
השדה
ובלק
בן־צפור
מלך
למואב
בעת
ההוא:
(במדבר פרק כב פסוק ד)
וַאֲמַר
מוֹאֲבָאָה
לְסָבֵי
מִדיָן
כְּעַן
יְשֵׁיצוֹן
קְהָלָא
יָת
כָּל
סַחרָנַנָא
כְּמָא
דִמלַחֵיך
תּוֹרָא
יָת
יָרוֹקָא
דְחַקלָא
וּבָלָק
בַּר
צִפּוֹר
מַלכָּא
לְמוֹאָב
בְּעִדָּנָא
הַהוּא
:
ילחכו
-
ב':
במ'
כב
,
ד;
מי'
ז
,
יז.
צפור
-
ט'
מלא
בתורה
(בלישנא
,
בשני
לשונות):
ראה
לעיל
,
ב.
מלך
למואב
-
י"ד
זוגין
,
קדמאה
נסיב
למ"ד
ותינינא
לא
נסיב:
ראה
במ'
טז
,
כד.
י"ד
זוגין
קדמ'
נסיב
ל'
ותינינ'
לא
נסיב
לאב
המון
אב
המון
לכל
כליו
כל
כליו
למשכן
קרח
משכן
קרח
מלך
למואב
מלך
מואב
לא
יוכל
לשלחה
לא
יוכל
שלחה
למעלה
אדמים
מעלה
אדמים
לאפיו
אפיו
טוב
לשבת
טוב
שבת
ארח
לחיים
ארח
חיים
לקח
בגדו
קח
בגדו
לרוח
שקר
רוח
שקר
ולתמים
ותמים
למאני
דהבא
מאני
דהבא
תחת
לראשי
תחת
ראשי.
ילחכו
-
ב';
כלחך
-
ל'
וחס';
מלך
למואב
-
ל'.
אל
זקני
מדין
-
והלא
מעולם
היו
שונאים
זה
את
זה
,
כמו
שנאמר
"המכה
את
מדין
בשדה
מואב"
(בר'
לו
,
לה)
-
שבאו
מדין
על
מואב
למלחמה!?
אלא
מיראתם
של
ישראל
עשו
שלום
ביניהם.
ומה
ראו
[מואב]
ליטול
עצה
ממדין?
כיון
שראו
ישראל
נוצחין
שלא
כמנהג
העולם
,
אמרו:
מנהיגם
של
אילו
במדין
נתגדל
,
נשאל
להם
מה
מדתו;
אמרו
להם:
אין
כחו
אלא
בפיו;
אמרו:
אף
אנו
נבוא
עליהם
באדם
שכחו
בפיו
(ראה
תנח'
בלק
ג).
כלחך
השור
-
כל
מה
שהשור
מלחך
אין
בו
ברכה
(ראה
שם).
בעת
ההיא
-
לא
היה
ראוי
למלכות;
מנסיכי
מדין
היה
,
וכיון
שמת
סיחון
מינוהו
עליהם
לצורך
שעה
(ראה
תנח'
בלק
ד).
ילחכו
-
כל
התבואות
וכל
מיני
אוכלין.
אל
זקני
מדין
-
יתכן
שהיו
החמשה
מלכים
(ראה
במ'
לא
,
ח)
זקנים.
ילחכו
,
כלחוך
-
שנים
בניינים.
ויאמר
מואב
אל
זקני
מדין
-
שהיו
שכיניהם
ובני
בריתם;
כדכתיב
"המכה
את
מדין
בשדה
מואב"
(בר'
לו
,
לה)
-
שבאו
בני
מדין
לעזור
,
והכם.
ורבותינו
פירשו
שהיו
שונאים
זה
את
זה
,
אלא
שעשו
שלום
מפני
פחדם
של
ישראל
,
כדמפרש
ב'חלק'
(סנה'
קה
,
א).
זקני
מדין
-
אמר
רבי
אברהם:
יתכן
שהיו
החמשה
מלכים
(ראה
במ'
לא
,
ח)
זקנים.
ואם
כן
"וילכו
זקני
מואב
וזקני
מדין"
(להלן
,
ז)
-
אינם
הזקנים
הנזכרים
תחלה
,
כי
המלכים
לא
הלכו
לפניו
,
רק
שרים
,
ככתוב
(ראה
להלן
,
ח).
ועל
דעת
רבותינו
,
שאמרו:
מנהיגם
של
אלו
במדין
נתגדל
וכו'
(רש"י
ע"פ
תנחומא
בלק
ג)
-
ראוי
להם
לשלוח
אל
זקני
מדין
,
לא
למלכים
ולא
לעם
,
כי
הזקנים
הם
היודעים
ענינו.
והנראה
בעיני
,
כי
היו
מתחלה
במדין
מלכים
,
וסיחון
מלך
האמורי
"נלחם
במלך
מואב
הראשון
ויקח
את
כל
ארצו
מידו
עד
ארנון"
(במ'
כא
,
כו)
,
ונלחם
בבני
עמון
ולקח
מארצם
,
כמו
שאמר
מלך
עמון
ליפתח:
"כי
לקח
ישראל
את
ארצי
בעלותו
ממצרים"
(שו'
יא
,
יג)
,
ויפתח
השיב
לו
כי
מסיחון
לקחה
(שם
,
כא
-
כב);
וכתוב
ביהושע
"ויהי
להם
הגבול
יעזר
וכל
ערי
הגלעד
וחצי
ארץ
בני
עמון
עד
ערוער"
(יג
,
כה).
ונלחם
סיחון
עוד
עם
מלכי
מדין
,
וכבש
ארצם
ושם
אותם
לו
לעבדים
נושאי
מנחה
(ע"פ
ש"ב
ח
,
ו)
,
והסיר
עטרת
ראשם
ולא
נתן
להם
הדר
מלכות
והשאירם
שופטים
בארץ
מדין
בעבורו;
ולכן
יקָראו
'זקני
מדין'
,
כדרך
"השערה
אל
הזקנים"
(דב'
כה
,
ז).
והראיה
בזה
,
שכתוב
ביהושע
"וכל
ממלכת
סיחון
מלך
האמורי
אשר
מלך
בחשבון
אשר
הכה
משה
אותו
ואת
נשיאי
מדין
את
אוי
ואת
רקם
ואת
צור
ואת
חור
ואת
רבע
נסיכי
סיחון
יושבי
הארץ"
(יהו'
יג
,
כא)
-
כי
היתה
תחת
ממשלתו.
וטעם
"ואת
מלכי
מדין"
(במ'
לא
,
ח)
-
אשר
היו
מלכים
תחלה
,
כמו
שאמר
"נשיאי
מדין...
נסיכי
סיחון";
וכן
נאמר
"ראש
אמות
בית
אב
במדין
הוא"
(במ'
כה
,
טו)
-
לא
מלך;
או
יהיה
טעם
"מלכי
מדין"
-
שחזרו
למלכותם
בעת
ההיא.
ולא
ידעתי
טעם
למה
שאמר
הכתוב:
ובלק
בן
צפור
מלך
למואב
בעת
ההיא
,
כי
הראוי
הוא
שיאמר
תחלה:
'וירא
בלק
בן
צפור
מלך
מואב
את
כל
אשר
עשה
ישראל'
(השוה
לעיל
,
ב).
ואולי
היה
בלק
גבור
חיל
,
נודע
מאד
במעשה
תקפו
וגבורתו
(ע"פ
אס'
י
,
ב)
,
והזכיר
הכתוב
,
כי
אע"פ
שהיה
למואב
בעת
ההיא
מלך
תקיף
ואמיץ
לבו
בגבורים
(ע"פ
עמ'
ב
,
טז)
,
היה
ירא
וקץ
מאד
מפני
בני
ישראל;
ולכך
אמר
יפתח:
"הטוב
טוב
אתה
מבלק
בן
צפור
מלך
מואב"
(שו'
יא
,
כה)
-
כי
לא
יפחיד
את
המלך
,
רק
במלך
נורא
מאד!
ויתכן
,
כי
מואב
-
לא
היה
עליהם
מלך
,
והיה
העם
ירא
מאד
מפני
בני
ישראל
,
ועשו
שני
דברים:
שלחו
אל
זקני
מדין:
עתה
ילחכו
הקהל
,
והקימו
עליהם
המלך
הזה
בעצת
מדין
,
ואחרי
כן
שלחו
כולם
אל
בלעם
במצות
המלך;
וזה
טעם
בעת
ההיא
בהתיעצם
בענין
ישראל
ושָלחם
לבלעם.
ויהיה
טעם
"וירא
בלק"
(לעיל
,
ב)
-
שהיה
אחד
משרי
מואב
וגבור
חיל
,
ונתעורר
בענין
הזה
ואמר
למואב:
הבה
נתחכמה
לעם
(ע"פ
שמ'
א
,
י)!
והם
קמו
והמליכוהו
בעצת
מדין.
ובמדרש
'במדבר
סיני
רבא'
(כ
,
ד)
ראיתי:
ובלק
בן
צפור
מלך
למואב
בעת
ההיא
-
והלא
מתחלה
נסיך
היה
,
שנאמר
"את
אוי
ואת
רקם
ואת
צור
ואת
חור
ואת
רבע"
(במ'
לא
,
ח)!?
אלא
משנהרג
סיחון
המליכוהו
עליהם;
בעת
ההיא
-
שגרמה
לו
שעה.
וטעם
"נכה
בו"
(להלן
,
ו)
-
אני
ומדין
עוזרי.
כלחוך
השור
את
ירק
השדה
-
אמר
זה
,
לפי
שהשור
הוא
רב
המזון
,
וכאשר
יבא
על
עשב
השדה
יכַלֶנו
ויאכלנו
בשלמות
מזולת
שישאיר
בו
דבר.
והוצרך
להזכיר
שבלק
בן
צפור
היה
מלך
למואב
בעת
ההיא
,
בעבור
מה
שרצה
להזכיר
מדברי
בלעם
ובלק.