תנ"ך - וישא משלו ויאמר קום בלק ושמע האזינה עדי בנו צפר:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וַיִּשָּׂ֥א מְשָׁל֖וֹ וַיֹּאמַ֑ר ק֤וּם בָּלָק֙ וּֽשֲׁמָ֔ע הַאֲזִ֥ינָה עָדַ֖י בְּנ֥וֹ צִפֹּֽר: (במדבר פרק כג פסוק יח)

טקסט וניקוד:

וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר קוּם בָּלָק וּשֲׁמָע הַאֲזִינָה עָדַי בְּנוֹ צִפֹּר: (במדבר פרק כג פסוק יח)

טקסט בלבד:

וישא משלו ויאמר קום בלק ושמע האזינה עדי בנו צפר: (במדבר פרק כג פסוק יח)

תיקון קוראים:

וישא משלו ויאמר קום בלק ושמע האזינה עדי בנו צפר: (במדבר פרק כג פסוק יח)
וּנטַל מַתלֵיהּ וַאֲמַר קוּם בָּלָק וּשׁמַע אַצֵית לְמֵימְרִי בַּר צִפּוֹר :

ויאמר - צ"א (בפתח): ראה במ' יא , כז. ושמָע - ה' (בקמץ): במ' כג , יח; דב' ה , כד; מ"ב יט , טז; יש' לז , יז; דנ' ט , יח. האזינה - י"ו: במ' כג , יח; תה' ה , ב; יז , א; לט , יג; נד , ד; נה , ב; עח , א; פ , ב; פד , ט; פו , ו; קמ , ז; קמא , א; קמג , א; איוב לג , א; לד , טז; לז , יד. צפר - ב' חסר: במ' כב , י; כג , יח.

ושמע - ה'; צפר - ב' חס'.

קום בלק - כיון שראהו משחק בו (ראה פירושו לעיל , יז) נתכוון לצערו: עמוד על רגליך , אינך רשאי לישב , ואני שלוח אליך בשליחותו של מקום (ראה תנח' בלק יג). בנו צפור - לשון מקרא הוא , כמו "חיתו יער" (תה' נ , י); "חיתו ארץ" (בר' א , כד); ["חיתו שדי" (יש' נו , ט);] "למעינו מים" (תה' קיד , ח).

וישא משלו - הוא "כתועפות ראם" (להלן , כב) , "כלביא יקום" (להלן , כד). האזינה. עדי - מגזרת 'עַד'; וכן "לא שבתם עדי" (עמ' ד , ו); והטעם כפול. ו"ו "בנו בעור" (במ' כד , ג; בפסוקנו: בנו צפר) - נוסף , כו"ו "למעיינו מים" (תה' קיד , ח).

מה דיבר יי' - כלומר: יודע אני בך , שלא תאמר אלא מה שדיבר יי'. והוא ענה לו: מה אתה סבור שדיבר? לא איש אל ויכזב! 'כזב' קורא מי שחוזר בדיבורו בחנם; שיש סִפּק בידו לעשות מה שאמר , והוא אינו עומד בדיבורו וחוזר בו חנם - זהו כזבן. אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן. ובן אדם ויתנחם - כמו אדם , שאין סִפּק לעשות מה שאמר , ומתנחם על מה שאֲמָרוֹ. אבל הקדוש ברוך הוא כל יכול , ואילו שתי מדות אינם מצויות בהקדוש ברוך הוא. אבל יש מידה שלישית: כגון אדם שאומר לחבירו: אני נותן לך כך וכך , בשביל שתכבדינו ותעבדינו; וזה אינו רוצה לעבוד ולכבד , והוא מתנחם מלתת לו. וזאת ה'נחמה' - בפשיעת המקבל , שלא מילא תנאו. והנותן - אמיתי , ועמד בדיבורו; שלא התנה אלא על מנת. וכן גבי רעה שאדם אומר להרע לחבירו , ובא זה ופייסו , ואינו עושה לו רעה. זה מצוי בהקדוש ברוך הוא , כי הדין עמו; כמו גבי אדם , דכתיב "כי נחמתי כי עשיתים" (בר' ו , ז) - שאני בראתים לכבודי , כדכתיב "כל הנקרא בשמי לכבודי (בנוסחנו: ולכבודי) בראתיו" וגו' (יש' מג , ז) , והם השחיתו דרכם; לכך נחמתי על פשיעתם. וכן "נחמתי כי המלכתי את שאול למלך כי שב מאחרי" (ש"א טו , יא) - ואני אמרתי לו על יד שמואל: "והייתם גם אתם וגם המלך אשר מלך עליכם אחרי (בנוסחנו: אחר) יי' אלהיכם" (ש"א יב , יד) , והוא שב מאחרי. וכן במדה רעה , כמו בנינוה ובישראל , ששבו מדרכם הרעה ומן החמס: "וינחם יי' על הרעה" (שמ' לב , יד; וראה יונה ג , י). וכן הוא אומר לדוד: "אם ישמרו בניך את דרכם" (מ"א ב , ד). וכן פירשתי בבראשית (ו , ז) , כי שלוש נחמות מצויות באדם: אחת שאינו עומד בדיבורו , ואחת שאינו יכול , ואחת בפשיעת המקבל. ועל השנים אמר בלעם , שאינו בהקדוש ברוך הוא: נחמת כזב ונחמת שאינו יכול. ולכך מתמה ואומר: ההוא - הקדוש ברוך הוא - אמר ולא יעשה וגו'? בתמיה.

קום בלק ושמע - רוצה לומר: קום ממקומך ובֹא אלי לשמוע דברי; וכן הרצון באמרו האזינה עדי - שיתקרב אליו להאזין קולו.
ריכוז קישורים