תנ"ך - ויאמר
בלעם
לבלק
התיצב
על־עלתך
ואלכה
אולי
יקרה
ה'
לקראתי
ודבר
מה־יראני
והגדתי
לך
וילך
שפי:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
וַיֹּ֨אמֶר
בִּלְעָ֜ם
לְבָלָ֗ק
הִתְיַצֵּב֘
עַל־עֹלָתֶךָ֒
וְאֵלְכָ֗ה
אוּלַ֞י
יִקָּרֵ֤ה
יְהוָה֙
לִקְרָאתִ֔י
וּדְבַ֥ר
מַה־יַּרְאֵ֖נִי
וְהִגַּ֣דְתִּי
לָ֑ךְ
וַיֵּ֖לֶךְ
שֶֽׁפִי:
(במדבר פרק כג פסוק ג)
וַיֹּאמֶר
בִּלְעָם
לְבָלָק
הִתְיַצֵּב
עַל־עֹלָתֶךָ
וְאֵלְכָה
אוּלַי
יִקָּרֵה
יְהוָה
לִקְרָאתִי
וּדְבַר
מַה־יַּרְאֵנִי
וְהִגַּדְתִּי
לָךְ
וַיֵּלֶךְ
שֶׁפִי:
(במדבר פרק כג פסוק ג)
ויאמר
בלעם
לבלק
התיצב
על־עלתך
ואלכה
אולי
יקרה
ה'
לקראתי
ודבר
מה־יראני
והגדתי
לך
וילך
שפי:
(במדבר פרק כג פסוק ג)
ויאמר
בלעם
לבלק
התיצב
על־עלתך
ואלכה
אולי
יקרה
יהוה
לקראתי
ודבר
מה־יראני
והגדתי
לך
וילך
שפי:
(במדבר פרק כג פסוק ג)
וַאֲמַר
בִּלעָם
לְבָלָק
אִתעַתַּד
עַל
עֲלָתָך
וַאֲהָך
מָאִם
יְעָרַע
מֵימַר
מִן
קֳדָם
יְיָ
לְקַדָּמוּתִי
וּפִתגָמָא
דְיַחזֵינַנִי
וַאֲחַוֵי
לָך
וַאֲזַל
יְחִידָי
:
עלתך
-
ג':
וי'
ט
,
ז;
במ'
כג
,
ג
,
טו.
יקרה
-
כ"א
(אחד
בה"א):
*בר'
ב
,
כג;
יז
,
ה;
כא
,
יב;
לה
,
י;
במ'
כג
,
ג;
*דב'
ג
,
יג;
כב
,
ו;
ש"א
ט
,
ט;
יש'
א
,
כו;
ד
,
א;
יד
,
כ;
לא
,
ד;
לב
,
ה;
לה
,
ח;
נד
,
ה;
נו
,
ז;
סב
,
ד
,
יב;
יר'
יט
,
ו;
מש'
טז
,
כא;
*אס'
ד
,
יא.
יראני
-
ב':
במ'
כג
,
ג;
תה'
נט
,
יא.
עלתך
-
ג';
יקרה
-
ל'
כת'
ה';
שפי
-
ל'.
אולי
יקרה
[יי']
לקראתי
-
אינו
רגיל
לדבר
עמי
ביום.
וילך
שפי
-
כתרגומו:
"יחידי"
,
לשון
'שופי'
ושקט
,
שאין
עמו
אלא
שתיקה.
וילך
שפי
-
חגר
,
כמו
"ושופו
עצמותיו"
(איוב
לג
,
כא);
גם
שניהם
מגזרת
חטופי
פעל
של
ה"א.
יקרה
-
מגזרת
לקראתי.
ודבר
-
סמוך
אל
מה.
וילך
שפי
-
דברי
המתרגם
ארמית
ידועים
,
שהוא
'לבדו'.
והנה
שפי
-
לבדו
גם
הוא
,
כי
אין
לו
אח.
ואחרים
אמרו:
כמו
"נכאה
לב"
(לפנינו:
לבב)
(תה'
קט
,
טז)
,
מגזרת
"ושפו
עצמותיו"
(איוב
לג
,
כא).
והנכון
בעיני
,
שהוא
מגזרת
קול
על
שפיים"
(יר'
ג
,
כא);
וימצא
ביו"ד
גם
באל"ף
,
כמלת
"פתאים"
(תה'
קטז
,
ו;
וראה
קיט
,
קל).
והטעם
,
שהלך
אל
שפי;
ותחסר
מלת
'אל'
,
כמו
"ויבא
ירושלם"
(מ"א
ג
,
טו);
נסעו
העם
חצרות"
(במ'
יא
,
לה);
ורבים
כן.
והנה
הוא
מנחש
בלכתו
,
כי
כן
כתוב:
"ולא
הלך
כפעם
בפעם
לקראת
נחשים"
(במ'
כד
,
א).
והנה
גם
רמזתי
לך
סוד
חתום.
בנה
לי
בזה
שבעה
מזבחות
והכן
לי
בזה
שבעה
פרים
ושבעה
אלים
(בנוסחנו:
אילים)
-
כבר
ביארנו
בפרשת
'נח'
(חקירה
בענין
הקרבנות
,
בקובץ
תועלות
לרלב"ג
,
בר'
ו
,
ט
-
ט
,
יז)
,
כי
העלאת
העולה
מישיר
להגעת
הנבואה
,
וכל
שכן
כאשר
נכפל
ענינה
זה
ההכפל
הנפלא.
והנה
ספר
,
שבלק
ובלעם
העלו
עולות;
אך
אחר
שהעלו
אותם
,
אמר
בלעם
לבלק
שיתיצב
על
עולתו
לשמרה
לכבוד
השם
יתעלה
,
והוא
יראה
אם
תקָרה
לו
נבואה
מצד
זאת
ההישרה
שהישיר
עצמו
אליה.
וילך
שפי
-
רוצה
לומר
,
שהלך
אל
מקום
גבוה
לראות
משם
ישראל.