תנ"ך - כי צררים הם לכם בנכליהם אשר־נכלו לכם על־דבר־פעור ועל־דבר כזבי בת־נשיא מדין אחתם המכה ביום־המגפה על־דבר־פעור:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

כִּ֣י צֹרֲרִ֥ים הֵם֙ לָכֶ֔ם בְּנִכְלֵיהֶ֛ם אֲשֶׁר־נִכְּל֥וּ לָכֶ֖ם עַל־דְּבַר־פְּע֑וֹר וְעַל־דְּבַ֞ר כָּזְבִּ֨י בַת־נְשִׂ֤יא מִדְיָן֙ אֲחֹתָ֔ם הַמֻּכָּ֥ה בְיוֹם־הַמַּגֵּפָ֖ה עַל־דְּבַר־פְּעֽוֹר: (במדבר פרק כה פסוק יח)

טקסט וניקוד:

כִּי צֹרֲרִים הֵם לָכֶם בְּנִכְלֵיהֶם אֲשֶׁר־נִכְּלוּ לָכֶם עַל־דְּבַר־פְּעוֹר וְעַל־דְּבַר כָּזְבִּי בַת־נְשִׂיא מִדְיָן אֲחֹתָם הַמֻּכָּה בְיוֹם־הַמַּגֵּפָה עַל־דְּבַר־פְּעוֹר: (במדבר פרק כה פסוק יח)

טקסט בלבד:

כי צררים הם לכם בנכליהם אשר־נכלו לכם על־דבר־פעור ועל־דבר כזבי בת־נשיא מדין אחתם המכה ביום־המגפה על־דבר־פעור: (במדבר פרק כה פסוק יח)

תיקון קוראים:

כי צררים הם לכם בנכליהם אשר־נכלו לכם על־דבר־פעור ועל־דבר כזבי בת־נשיא מדין אחתם המכה ביום־המגפה על־דבר־פעור: (במדבר פרק כה פסוק יח)
אֲרֵי מְעִיקִין אִנוּן לְכוֹן בִּנִכלֵיהוֹן דְּנַכִּילוּ לְכוֹן עַל עֵיסַק פְּעוֹר וְעַל עֵיסַק כָּזבִּי בַת רַבָּא דְמִדיָן אֲחָתְהוֹן דְּאִתקְטֵילַת בְּיוֹמָא דְמוֹתָנָא עַל עֵיסַק פְּעוֹר :

נשיא - י': ראה במ' ז , יח. המכה - ב': במ' כה , טו , יח.

בנכליהם - ל'; נכלו - ל'; ועל - דבר - ל'; המכה - ב'.

כי צוררים הם לכם על דבר פעור - שהפקירו בנותיהם לזנות כדי להטעותכם אחר פעור. [ואת מואב לא צוה להשמיד , מפני רות המואביה שעתידה לצאת מהם , כדאמרינן בבבא קמא (לח , ב).] [בנכליהם - כתרגומו: "במחשבתהון"; כמו "וארור נוכל ויש בעדרו זכר" (מל' א , יד) - לשון ערמומית , מחשבה אחרת.]

כי צוררים הם לכם - כי הצרו לכם. בנכליהם - במחשבתם הרעה , מגזרת "ויתנכלו" (בר' לז , יח). ועל דבר - ועוד , כי יחשבו לעשות לכם רע בעבור כזבי אחותם.

בניכליהם - שהערימו עליכם להחטיא בם , מפני שאמר בלעם "לא הביט און" וגו' (במ' כג , כא). ביום המגפה - שהיתה על דבר פעור.

ואחרי שנתן שכרו הטוב לצדיק צוהו להפרע מן הרשעים , ואמר לו: צרור את המדינים. וצוהו שיִמנה העם תחלה; וזה טעם "ויהי אחרי המגפה" (במ' כו , א) , כי המנין יהיה תחלה. וטעם בנכליהם - כאשר פירשתי (לעיל , א) , כי זקני מדין חשבו המחשבה הרעה הזאת , כמו שנאמר "ויאמר מואב אל זקני מדין" (במ' כב , ד) , כי בהם נתיעצו מתחלה; והם נתנו עצה זו למואב , שתזנינה בנותם עמהם ויצמידו אותם לבעל פעור , להדיחם מעל השם , ואם לא נזכר שם; ועוד , ששלחו להם בת מלכם לזנות עמהם. וזה טעם ועל דבר כזבי בת נשיא מדין אחותם - כי לולי מדעת יועצי המלכות נעשה , כבודה בת מלך (ע"פ תה' מה , יד) במדין מה תבקש בשטים בערבות מואב לבא אל מחנה עם אחר?! כי ישראל בערבות מואב בשטים היו , ומאין תבא שם המדינית הזאת? אבל היתה יפת תאר מאד , ושלחו אותה זקני מדין שם , כי אמרו (בן סירא , ע"פ יבמות סג , ב): 'בתֹאר אשה יפה רבים השחתו'. וקרוב הוא שהיה גם בלעם בעצה הזו , כי בשובו מארץ מואב עבר במדין , כי דרכו משם , והיה ביועצי המלכות; ואולי נתעכב שם לדעת מה יהיה בהם; לפיכך מצאוהו ישראל במדין והרגוהו שם (ראה במ' לא , ח). ויהיה פירוש "ויקם בלעם וילך וישב למקומו" (במ' כד , כה) - שהלך לו לשוב אל ארצו. וכן נראה כי ישראל לא יהרגו המתנבא , רק ברשות התורה , אבל כאשר נאמר להם: כי צוררים הם... בנכליהם אשר נכלו לכם על דבר פעור - הנה כל המתנכלים מחוייבי מיתה , ולכן המיתו גם בלעם , כי ידעו שהוא בעל העצה הרעה הזאת. והנה צוה הקדוש ברוך הוא במדינים להנקם מהם , אבל על המואבים כבר הזהיר "אל תצר את מואב" (דב' ב , ט). כי ישראל בתחלה באו בגבול אדום , והזהירם עליהם: "ונשמרתם מאד" (שם , ד) , ואחר כן באו בגבול מואב , ואמר לו: "אל תצר את מואב" , ואחרי כן אמר: "אתה עובר היום את גבול מואב... וקרבת מול בני עמון אל תצורם" (שם , יח - יט); ואמר: "קומו סעו ועברו את נחל ארנון ראה נתתי בידך את סיחון" (שם , כד). ואחר כל זה ראה בלק "כל אשר עשה ישראל לאמורי" (במ' כב , ב) - שהם שני מלכי האמורי סיחון ועוג , ונעשה הענין הזה כולו; אם כן אזהרת "אל תצר את מואב" מוקדמת למצות צרור את המדינים. ואני תמה על לשון האגדה שאמרו בבבא קמא (לח , א): "אל תצר את מואב" - וכי עלת על דעתו של משה לעשות מלחמה שלא ברשות? אלא נשא משה קל וחומר בעצמו; אמר: ומה מדינים שלא באו אלא לסייע למואב , אמרה תורה: צרור את המדינים והכיתם אותם , מואבים עצמן לא כל שכן! אמר לו הקדוש ברוך הוא: לא כשעלת על דעתך! שתי פרידות טובות יש לי להוציא מהם , רות המואביה ונעמה העמונית. והנה , קודם הקל וחומר הזהירוֹ למשה מן המואבים! ועוד: אם מפני הקל וחומר , למה הוצרך להזהיר מבני עמון? אולי לא הקפידו בלשון האגדה בכך , אבל הכונה לומר , שגלוי לפניו יתברך כי כשיצוה אותו צרור את המדינים , יהיה למשה לעשות מלחמה במואב שלא ברשות אחרת , והקדים להזהירו מזה; ומפני שהזהיר במואב הזהיר גם בבני עמון , שלא יחשוב משה שתהיה אזהרתו מן מואב לבדו רשות בבני עמון , כי גם הם גמלו להם רעה ולא קדמו אותם בלחם ובמים (ראה דב' כג , ה). ומדרש אחר (ראה ב"ק לח , א - ב): מפני שהמואבים עשו מפני היראה , שהיו שוללים אותם , אבל מדינים נתעברו על ריב לא להם; כמו שכתב רבנו שלמה בסדר 'אלה מסעי' (במ' לא , ב). ועל דרך הפשט עוד: ארץ מואב ועמון - השם נתנה לבני לוט ירושה (ראה דב' ב , ט , יט) , בעבור לוט אביהם ששרת את הצדיק וגלה עַמו לאותה הארץ , ולכך לא הרשה לעשות להם רעה בארצם; אבל מפני חטאם , שהרחיקו את ישראל ולא קרבו אותם , הענישם להרחיקם מעל עמו: "לא יבא עמוני ומואבי בקהל יי'" (דב' כג , ד) - מדה כנגד מדה.

צרור את המדינים והכיתם אותם כי צררים הם לכם - צוה השם יתעלה שישנאו ישראל את המדינים ויכו אותם , לפי שהם היו שונאים לישראל במחשבתם הרעה , שהשתדלו להכשיל ישראל בבנותיהם ובעבודה זרה כדי שיכלם השם יתעלה; וזה היה בעצת בלעם (ראה במ' לא , טו - טז) - עד שכבר נמשכו לזה כלם , וגם המלכים אשר שם הפקירו בנותיהם לישראל להכשילם , כמו שנתבאר מדבר כזבי (ראה לעיל , טו; תנח' פנחס ב); ועתה נוספה שנאתם בעבור כזבי שנהרגה , שהיתה בת מלך אחד ממלכי מדין. ולזה הוא מבואר , שאם לא תמהרו להכותם , ישתדלו בצדדים אחרים להגיע היזק לישראל. ועוד , שזאת המלחמה תשלַם על יד משה באופן יותר שלם לכלות המדינים ממה שיהיה אם תֵעשה על יד יהושע , לחוזק ההבדל בין משה ויהושע. ולזה תמצא בזאת המלחמה מהפלא מה שלא ימצֵא כמוהו במלחמה אחת ממלחמות יהושע , כי בעם מעט נצחו תכף עם גדול ורב , לא החיו כל נשמה מהזכרים (ראה במ' לב , א - י). והיו באופן מהרבוי , שהיה מספר הנקבות מהטף אשר לא ידעו משכב זכר שנים ושלשים אלף (ראה שם , לה); ועם כל זה לא נפקד איש מאנשי המלחמה אשר באו שם (ראה שם , מט). ולזה רצה השם יתעלה שתֵעשה זאת המלחמה קודם שיאסף משה אל עמיו (ראה שם , ב); וזה ממה שיורה על עוצם העונש שנענשו ישראל בשלא היתה להם ירושת הארץ על יד משה רבינו , כמו שזכרנו במה שקדם (במ' כ , ח).
ריכוז קישורים