תנ"ך - ואתם
חנו
מחוץ
למחנה
שבעת
ימים
כל
הרג
נפש
וכל׀
נגע
בחלל
תתחטאו
ביום
השלישי
וביום
השביעי
אתם
ושביכם:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
וְאַתֶּ֗ם
חֲנ֛וּ
מִח֥וּץ
לַֽמַּחֲנֶ֖ה
שִׁבְעַ֣ת
יָמִ֑ים
כֹּל֩
הֹרֵ֨ג
נֶ֜פֶשׁ
וְכֹ֣ל׀
נֹגֵ֣עַ
בֶּחָלָ֗ל
תִּֽתְחַטְּא֞וּ
בַּיּ֤וֹם
הַשְּׁלִישִׁי֙
וּבַיּ֣וֹם
הַשְּׁבִיעִ֔י
אַתֶּ֖ם
וּשְׁבִיכֶֽם:
(במדבר פרק לא פסוק יט)
וְאַתֶּם
חֲנוּ
מִחוּץ
לַמַּחֲנֶה
שִׁבְעַת
יָמִים
כֹּל
הֹרֵג
נֶפֶשׁ
וְכֹל׀
נֹגֵעַ
בֶּחָלָל
תִּתְחַטְּאוּ
בַּיּוֹם
הַשְּׁלִישִׁי
וּבַיּוֹם
הַשְּׁבִיעִי
אַתֶּם
וּשְׁבִיכֶם:
(במדבר פרק לא פסוק יט)
ואתם
חנו
מחוץ
למחנה
שבעת
ימים
כל
הרג
נפש
וכל׀
נגע
בחלל
תתחטאו
ביום
השלישי
וביום
השביעי
אתם
ושביכם:
(במדבר פרק לא פסוק יט)
ואתם
חנו
מחוץ
למחנה
שבעת
ימים
כל
הרג
נפש
וכל׀
נגע
בחלל
תתחטאו
ביום
השלישי
וביום
השביעי
אתם
ושביכם:
(במדבר פרק לא פסוק יט)
וְאַתּוּן
שְׁרוֹ
מִבַּרָא
לְמַשׁרִיתָא
שִׁבעָה
יוֹמִין
כֹּל
דִּקטַל
נַפשָׁא
וְכֹל
דִּקרַב
בִּקטִילָא
תַּדּוֹן
עֲלוֹהִי
בְּיוֹמָא
תְלִיתָאָה
וּביוֹמָא
שְׁבִיעָאָה
אַתּוּן
וּשׁבִיכוֹן
:
חנו
-
ב':
במ'
לא
,
יט;
יר'
נ
,
כט.
בחלל
-
ב':
במ'
יט
,
יח;
לא
,
יט.
חנו
-
ב'
חנו
עליה
סביב;
כל
הרג
-
ל';
בחלל
-
ב';
תתחטאו
-
ל';
ושביכם
-
ל'.
מחוץ
למחנה
-
שלא
תכנסו
לעזרה.
[כל
הרג
נפש
-
רבי
מאיר
אומר
(ראה
ספ"ב
קכז):
בהורג
בדבר
המקבל
טומאה
הכתוב
מדבר;
ולמדך
הכתוב
,
שהכלי
מטמא
אדם
בחיבורי
המת
כאילו
נוגע
במת
עצמו.
או
יכול
אפילו
זרק
בו
חץ
והרגו?
תלמוד
לומר:
וכל
נגע
בחלל
-
הקיש
הורג
ל
נוגע:
מה
נוגע
על
ידי
חבורו
,
אף
הורג
על
ידי
חבורו.]
תתחטאו
-
במי
נדה
,
כדין
טמאי
מתים;
שאף
לדברי
האומר
(יבמות
ס
,
ב
-
סא
,
א):
קברי
גוים
אין
מטמאין
באהל
[שנאמר
"ואתנה
צאני
צאן
מרעיתי
אדם
אתם"
(יח'
לד
,
לא)]
,
מודה
שהגוים
מטמאין
במגע
ובמשא;
שלא
נאמר
"אדם"
אלא
אצל
טומאת
אהילות
,
שנאמר
"אדם
כי
ימות
באהל"
(במ'
יט
,
יד).
אתם
ושביכם
-
לא
שהגוים
מקבלין
טומאה
וצריכין
הזאה
,
אלא:
מה
אתם
בני
ברית
,
אף
שביכם
כשיבאו
לברית
ויִטמאו
-
צריכין
הזאה
(ראה
ספ"ב
קנז).
אתם
ושביכם
-
בעבור
הכבוד
השוכן
בתוכם.
ואתם
חנו
מחוץ
למחנה
-
אעפ"י
שטמא
מת
מותר
אפילו
במחנה
לויה
,
לא
היו
רוצים
שיטמאו
אחרים;
כי
רבים
היו
,
ולא
יוכלו
להזהר
מהם.
והם
'אבות
הטומאה'
לטמא
אדם
וכלים
,
כי
נגעו
במתים
,
שהיו
'אבי
אבות
הטומאה'.
אי
נמי:
חוץ
למחנה
שכינה;
אמר:
לא
יכנסו
בעזרה.
אתם
ושביכם
-
שיְחטאו
השבי
בגדיהם
הנוגעים
בחלל
וכל
בגד
וכל
עור
אשר
בידם
כדין
ישראל
(ראה
להלן
,
כ)
,
שלא
יטמאו
את
העם
בבגדיהם
ובכליהם.
כל
הורג
נפש
וכל
נוגע
בחלל
-
רבי
מאיר
אומר
(ראה
ספ"ב
קכז):
בהורגו
בדבר
המקבל
טומאה
הכתוב
מדבר;
ולימדך
הכתוב
,
שהכלי
מטמא
אדם
בחבורי
המת
כאלו
נגע
במת
עצמו.
יכול
אפילו
זרק
בו
חץ
והרגו?
תלמוד
לומר:
וכל
נוגע
בחלל
-
הקיש
הורג
ל
נוגע:
מה
נוגע
על
ידי
חבורו
,
אף
הורג
על
ידי
חבורו.
לשון
רבנו
שלמה;
ולא
נתכונו
דבריו
אצלי:
שאם
הרגוֹ
בדבר
המקבל
טומאה
של
כלי
שטף
,
אין
האדם
מִטמא
טומאת
שבעה
ולא
צריך
הזאה
,
לפי
שהכלי
אב
לטומאה
והאדם
ראשון;
ואם
בכלי
ברזל
,
כבר
למדנו
(ראה
פסחים
יד
,
ב)
לחרב
שהוא
כחלל
להטמא
טומאת
שבעה.
ואם
סבר
הרב
,
שכיון
שנגע
בכלי
בעוד
שהוא
מחובר
במת
,
יטמא
אותו
כמת
עצמו
-
טומאה
בחיבורין
מדרבנן
היא
בחיבורי
כלים
במת
,
כמו
שמפורש
במסכת
נזירות
בפרק
'שלשה
מינין'
(מב
,
ב).
ולשונם
בסיפרי
כך
הוא:
רבי
מאיר
אומר:
בהורגו
בדבר
המקבל
טומאה
הכתוב
מדבר
,
שמטמא
בהיסט;
או
אפילו
זרק
בו
חץ
והרגו?
תלמוד
לומר
וכו'.
ופירושה
,
שבא
רבי
מאיר
ללמד
מכאן
שהמת
מטמא
במשא
,
ואם
הרגו
במקל
יד
וברומח
(ע"פ
יח'
לט
,
ט)
,
אפילו
אין
בו
ברזל
,
ונשאו
בהם
בשעה
שמת
,
מטמא
אותו
במשא
טומאת
שבעה;
ולא
נתכון
ב'דבר
המקבל
טומאה'
לכלי
קבול
אלא
בדבר
שהאדם
מקבל
בו
טומאה
מן
המת
עצמו
,
כגון
המשא.
ורישא
דבריתא
התם:
מנין
שמטמא
בהיסט?
אמרת
קל
וחומר:
מה
נבלה
קלה
הרי
היא
מטמאה
בהיסט
,
מת
חמור
-
דין
הוא
שמטמא
בהיסט!
אי
מה
להלן
טומאת
ערב
,
אף
כאן
טומאת
ערב?
אמרו:
מקום
שמגעו
טומאת
שבעה
,
הסִיטו
טומאת
שבעה;
מקום
שמגעו
טומאת
ערב
,
היסיטו
טומאת
ערב.
רבי
מאיר
אומר
וכו'.
ומכאן
יתברר
פירושה
שהיא
לענין
שאמרנו
,
הביא
תנא
קמא
משא
המת
מן
הקל
וחומר
,
ואפילו
לטומאת
שבעה
דלית
ליה
דיו
,
והביאו
רבי
מאיר
מן
הכתוב
הזה
,
דאית
ליה
דיו
ולא
אתי
בקל
וחומר
,
כדאיתה
בבבא
קמא
בפרק
'כיצד
הרגל'
(כד
,
ב).
ואתם
חנו
מחוץ
למחנה
שבעת
ימים
כל
הורג
נפש
וכל
נוגע
בחלל
וגו'
-
למד
הכתוב
על
הרוגי
מדין
שמטמאין
כמתי
ישראל
(ראה
יבמות
סא
,
א).
אתם
ושביכם
-
לפי
שהשבי
נכנס
בכלל
ישראל
,
עשה
דינם
להטמא
בהרוגי
מדין
כדין
ישראל
(ראה
ספ"ב
קנז).