תנ"ך - כל־דבר
אשר־יבא
באש
תעבירו
באש
וטהר
אך
במי
נדה
יתחטא
וכל
אשר
לא־יבא
באש
תעבירו
במים:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
כָּל־דָּבָ֞ר
אֲשֶׁר־יָבֹ֣א
בָאֵ֗שׁ
תַּעֲבִ֤ירוּ
בָאֵשׁ֙
וְטָהֵ֔ר
אַ֕ךְ
בְּמֵ֥י
נִדָּ֖ה
יִתְחַטָּ֑א
וְכֹ֨ל
אֲשֶׁ֧ר
לֹֽא־יָבֹ֛א
בָּאֵ֖שׁ
תַּעֲבִ֥ירוּ
בַמָּֽיִם:
(במדבר פרק לא פסוק כג)
כָּל־דָּבָר
אֲשֶׁר־יָבֹא
בָאֵשׁ
תַּעֲבִירוּ
בָאֵשׁ
וְטָהֵר
אַךְ
בְּמֵי
נִדָּה
יִתְחַטָּא
וְכֹל
אֲשֶׁר
לֹא־יָבֹא
בָּאֵשׁ
תַּעֲבִירוּ
בַמָּיִם:
(במדבר פרק לא פסוק כג)
כל־דבר
אשר־יבא
באש
תעבירו
באש
וטהר
אך
במי
נדה
יתחטא
וכל
אשר
לא־יבא
באש
תעבירו
במים:
(במדבר פרק לא פסוק כג)
כל־דבר
אשר־יבא
באש
תעבירו
באש
וטהר
אך
במי
נדה
יתחטא
וכל
אשר
לא־יבא
באש
תעבירו
במים:
(במדבר פרק לא פסוק כג)
כָּל
מִדָּעַם
דְּמִתָּעַל
בְּנוּרָא
תַּעבְּרוּנֵיהּ
בְּנוּרָא
וְיִדכֵּי
בְּרַם
בְּמֵי
אַדָּיוּתָא
יִתַּדֵּי
וְכָל
דְּלָא
מִתָּעַל
בְּנוּרָא
תַּעבְּרוּנֵיהּ
בְּמַיָא
:
במי
-
ה':
ראה
במ'
יט
,
כא.
במי
ה'
ומזה
מי
יתחטא
על
אשר
מעלתם
במי
הירדן
והזכותי
בבר
כפי.
כל
דבר
אשר
יבא
באש...
-
לבשל
בו
כולם.
[(תר"ש:)
וכל
אשר
לא
יבא
באש
-
כל
דבר
שאין
תשמישו
על
ידי
האור
,
כגון
כוסות
,
קיתונות
וצלוחיות
,
שתשמישן
בצונן
,
ולא
בלעו
איסור
,
תבעירו
במים
-
מטבילן
ודיין
,
ודווקא
כלי
מתכות
(ראה
ע"ז
קה
,
ב).
אמר
לנו
ופירש
לנו
רבנו:
אם
עמד
ישראל
על
גבי
המלאכה
ביד
גוי
,
וראה
שלא
נשתמש
בו
כלל
,
אין
צריכה
טבילה;
וכלים
חדשים
-
מגעיל
(ראה
שם).
רבי.
ומטבילן
בכך
שמא
נשתמש
ובלעו;
ומחמת
שמנם
הוצרך
להגעילם.]
תעבירו
באש
-
כדרך
תשמישו
הגעלתו:
מי
שתשמישו
על
ידי
חמין
-
יגעילנו
בחמין;
מי
שתשמישו
על
ידי
צלי
,
כגון
השפוד
והאסכלא
-
ילבנו
באש
(ראה
ע"ז
עה
,
ב).
אך
במי
נדה
יתחטא
-
לפי
פשוטו
,
חיטוי
זה
לטהרו
מטומאת
המת;
אמר
להם:
צריכין
הכלים
גיעול
לטהרם
מן
האיסור
,
וחיטוי
לטהרם
מן
הטומאה.
ורבותינו
דרשו
מכאן
(ראה
ע"ז
עה
,
ב)
,
שאף
להכשירן
מן
האיסור
הטעין
טבילה
לכלי
מתכות;
ומי
נדה
הכתובין
כאן
דרשו:
מים
הראויין
לטבול
בהם
נדה;
וכמה
הם?
ארבעים
סאה.
[וכל
אשר
לא
יבא
באש
-
כל
דבר
שאין
תשמישו
על
ידי
האור
,
כגון
כוסות
וקיתונות
וצלוחיות
שתשמישן
בצונן
ולא
בלעו
איסור
,
תעבירו
במים
-
מטבילן
ודיו
,
ודוקא
כלי
מתכות
(ראה
ע"ז
עה
,
ב).]
אך
במי
נדה
-
של
פרה
אדומה
(ראה
במ'
יט
,
ט)
,
לטהרם
מטומאת
נפש.
ושאר
דברים
-
לנקותם
מאיסור
מאכל
הנבלע
בכלים.
אך
במי
נדה
יתחטא
-
היה
נראה
לנו
כי
הוא
מי
אפר
הפרה
,
כמו
"מי
נדה
לא
זורק
עליו"
(במ'
יט
,
יג);
וקדמונינו
אמרו
(ראה
ע"ז
עה
,
ב)
כי
טעמו:
בשיעור
המים
שתרחץ
בהם
האשה
הנדה.
ודעתם
רחבה
מדעתינו.
כל
דבר
אשר
יבא
באש
-
שתשמישו
על
ידי
האור;
שפוד
ואסכלה
,
צריך
ליבון
באש
כדי
להגעיל
(ראה
משנה
ע"ז
ה
,
יב);
דטעמוֹ
ולא
מַמָשוֹ
-
דאורייתא
(ראה
חולין
קח
,
א).
אך
במי
נדה
יתחטא
-
שצריך
טבילה
,
ואפילו
הוא
טהור
,
ואפילו
הוא
חדש;
דכלי
מתכות
הנקחים
מן
הגוים
צריכין
טבילה
,
דכלי
מתכות
כתובין
בפרשת
'הזהב
והכסף
והבדיל
והעופרת'
(ראה
לעיל
כב)
,
כדאיתא
בע"ז
(עה
,
ב).
ואשר
נטמאו
במת
,
צריכין
הזאה
שלישי
ושביעי
וטבילה
(ראה
לעיל
,
יט).
ואשר
לא
יבא
באש
תעבירו
במים
-
אם
תשמישו
בחמין
,
צריך
להגעילו
בחמין;
ואם
תשמישו
בצונן
,
סגי
בהדחה;
דכבולעו
כך
פולטו
(ראה
פסחים
ל
,
ב).
ומשום
כלים
בני
יומן
איצטריכא
,
שלא
נפגם
טעמם.
תעבירו
באש
וטהר
-
אין
הכלי
שנגע
במת
או
בנבלה
נטהר
באש
,
שאין
טבילת
התורה
אלא
במים;
ולפיכך
הוצרכו
רבותינו
(ראה
ע"ז
עה
,
ב)
לפרש
,
שזו
הטהרה
-
להגעילם
מאסורי
המאכלות
שבלעו
בידי
הגוים;
וזה
אמת
בלי
ספק.
וכל
אשר
לא
יבא
באש
-
כל
דבר
שאין
תשמישו
על
ידי
האוּר
,
כגון
כוסות
וצלוחיות
וקיתוניות
שתשמישן
בצונן
ולא
בלעו
אסור
,
תעבירו
במים
-
מטבילם
ודיו.
לשון
רבנו
שלמה;
ואינו
נכון
בעיני
,
שאין
לשון
'תעבירו'
-
טבילה
,
כי
היה
אומר:
'תביאו
במים'
,
שהוא
לשון
הטבילה
,
כמו
"במים
יובא
וטמא
עד
הערב
וטהר"
(וי'
יא
,
לב).
ועוד
,
שאף
הכלים
שתשמישן
בצונן
צריכין
הכשר
מן
האיסור
שבהן
,
מלבד
הטבילה
הזאת
,
ואיך
לא
יזכיר
היכשרם
כאשר
עשה
בבאים
באש?
וכשלמדו
חכמים
טבילה
זו
,
לא
הזכירו
בה
המקרא
הזה
,
אלא
דרשו
(ראה
ע"ז
עה
,
ב):
אך
במי
נדה
יתחטא
-
מים
שהנדה
טובלת
בהן.
אבל
פירוש
תעבירו
במים
-
לכבסם
ולשפשף
אותם
במים
יפה
,
עד
שתסור
חלודה
שנדבקה
בהן
מן
האיסור
שנשתמשו
בהם;
שזהו
היכשרן
מן
האיסור.
יאמר
הכתוב:
דבר
שתשמישו
באש
תביאו
באש
-
כדרך
שהיה
התשמיש
בו
באיסורין:
אם
תשמישו
באוּר
ממש
,
כגון
הברזל
והנחשת
וגם
הכסף
והזהב
,
מלבנו
באוּר;
ואם
על
ידי
חמין
,
כגון
הבדיל
והעופרת
,
מגעילו
בחמין;
ודבר
שלא
נשתמשו
בו
באש
אלא
בצונן
,
תדיחו
אותו
במים
עד
שיתמרק
ויטהר.
וכך
אמרו
חכמים
(שם):
מדיחן
ומטבילן
והן
טהורין.
ולשון
סיפרי
(ספ"ב
קנח):
תעבירו
באש
-
כגון
הסכינין
,
מפני
נוית
הגוים;
וכל
אשר
לא
יבא
באש
-
כגון
הכוסות
,
תעבירו
במים
-
מפני
נוית
הגוים.
ולא
הוצרך
הכתוב
לחזור
ולהזכיר
הטבילה
,
שכבר
הזכיר
אותה:
אך
במי
נדה
יתחטא
,
ואחרי
פליטת
האיסור
כולם
שוים
בדין
הטבילה.
ולבי
מהרהר
עוד
לומר
,
שהטבילה
הזו
מדבריהם
,
והמקרא
-
אסמכתא
עשו
אותו;
וכן
אנקלוס
מתרגם
אותו
בחטוי
הזאה
של
אפר
פרה.
והצריכו
אותה
חכמים
בכלי
המתכות
בלבד
,
מפני
שיש
בהן
כלים
שתשמישן
באוּר
ובכלי
ראשון
ובכלי
שני
ובצונן;
וזה
צריך
תלמוד.
והזהיר
אותם
עתה
בהגעלת
כלי
מדין
מאסורי
הגוים
,
ולא
אמר
להם
זה
מתחלה
,
בכלי
סיחון
ועוג
שלקחו
גם
הם
שללם
,
כמו
שאמר
"רק
הבהמה
בזונו
(בנוסחנו:
בזזנו)
לנו
ושלל
הערים
אשר
לכדנו"
(דב'
ב
,
לה);
והטעם
,
כי
סיחון
ועוג
מלכי
האמורי
הם
,
וארצם
מנחלת
ישראל
היא
,
והותר
להם
כל
שללם
,
אפילו
האיסורין
,
דכתיב
"ובתים
מלאים
כל
טוב
אשר
לא
מלאת"
(דב'
ו
,
יא)
-
ואמרו
רבותינו
(ראה
חולין
יז
,
א):
כותלי
דחזירי
אישתרי
להו;
אבל
מדין
לא
היה
משלהם
ולא
לקחו
את
ארצם
,
רק
לנקום
נקמתם
הרגו
אותם
ולקחו
שללם
,
ולכך
נהג
האיסור
בכליהם.
וכן
בדין
הטומאה
,
שהזהירם
עתה:
"ואתם
חנו
מחוץ
למחנה
שבעת
ימים"
וגו'
(לעיל
,
יט)
-
כי
במלחמת
סיחון
ועוג
היו
כל
ישראל
,
וטומאה
הותרה
בצבור.
ועל
דרך
הפשט:
הזהירם
"ואתם
חנו
מחוץ
למחנה
שבעת
ימים"
ו"תתחטאו"
(שם)
-
כדי
שלא
יטמאו
את
העם
,
אבל
שם
-
כולם
היו
שוים
בדבר.
אך
את
הזהב
וגו'
-
למד
על
כל
כלי
מתכות
שמִטמאין
במת
(ראה
ספ"ב
קנח).
והוא
מבואר
שבכלים
הכתוב
מדבר
,
שהרי
זכר
אחר
כן
צד
תשמישן.
ולמד
עוד
עליהן
שצריכין
הכשר
מפני
מה
שבלעו
מהמזונות
האסורים
לנו
,
וביאר
שכבר
יפלוטו
מה
שבלעו
בדמיון
שבלעוהו.
והמשל
,
שהשפוד
אשר
יבא
באש
כאשר
יצלו
בו
הבשר
,
הנה
יעבירוהו
באש
לפלוט
מה
שבלע;
ואם
יבא
במים
,
כמו
הענין
ביוּרות
,
יעבירוהו
במים
,
רוצה
לומר:
במים
רותחין
,
כמו
שאמר
בחטאת
"ואם
בכלי
נחשת
בושלה
ומורק
ושוטף
במים"
(וי'
ו
,
כא;
ראה
ע"ז
עה
,
ב
-
עו
,
ב).
ומה
שזכר
אך
במי
נדה
יתחטא
-
רוצה
לומר:
אחר
שטבל
הכלי
(ראה
ספ"ב
קנח).