תנ"ך - כל־דבר אשר־יבא באש תעבירו באש וטהר אך במי נדה יתחטא וכל אשר לא־יבא באש תעבירו במים:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

כָּל־דָּבָ֞ר אֲשֶׁר־יָבֹ֣א בָאֵ֗שׁ תַּעֲבִ֤ירוּ בָאֵשׁ֙ וְטָהֵ֔ר אַ֕ךְ בְּמֵ֥י נִדָּ֖ה יִתְחַטָּ֑א וְכֹ֨ל אֲשֶׁ֧ר לֹֽא־יָבֹ֛א בָּאֵ֖שׁ תַּעֲבִ֥ירוּ בַמָּֽיִם: (במדבר פרק לא פסוק כג)

טקסט וניקוד:

כָּל־דָּבָר אֲשֶׁר־יָבֹא בָאֵשׁ תַּעֲבִירוּ בָאֵשׁ וְטָהֵר אַךְ בְּמֵי נִדָּה יִתְחַטָּא וְכֹל אֲשֶׁר לֹא־יָבֹא בָּאֵשׁ תַּעֲבִירוּ בַמָּיִם: (במדבר פרק לא פסוק כג)

טקסט בלבד:

כל־דבר אשר־יבא באש תעבירו באש וטהר אך במי נדה יתחטא וכל אשר לא־יבא באש תעבירו במים: (במדבר פרק לא פסוק כג)

תיקון קוראים:

כל־דבר אשר־יבא באש תעבירו באש וטהר אך במי נדה יתחטא וכל אשר לא־יבא באש תעבירו במים: (במדבר פרק לא פסוק כג)
כָּל מִדָּעַם דְּמִתָּעַל בְּנוּרָא תַּעבְּרוּנֵיהּ בְּנוּרָא וְיִדכֵּי בְּרַם בְּמֵי אַדָּיוּתָא יִתַּדֵּי וְכָל דְּלָא מִתָּעַל בְּנוּרָא תַּעבְּרוּנֵיהּ בְּמַיָא :

במי - ה': ראה במ' יט , כא.

במי ה' ומזה מי יתחטא על אשר מעלתם במי הירדן והזכותי בבר כפי.

במי - ה'.

כל דבר אשר יבא באש... - לבשל בו כולם. [(תר"ש:) וכל אשר לא יבא באש - כל דבר שאין תשמישו על ידי האור , כגון כוסות , קיתונות וצלוחיות , שתשמישן בצונן , ולא בלעו איסור , תבעירו במים - מטבילן ודיין , ודווקא כלי מתכות (ראה ע"ז קה , ב). אמר לנו ופירש לנו רבנו: אם עמד ישראל על גבי המלאכה ביד גוי , וראה שלא נשתמש בו כלל , אין צריכה טבילה; וכלים חדשים - מגעיל (ראה שם). רבי. ומטבילן בכך שמא נשתמש ובלעו; ומחמת שמנם הוצרך להגעילם.] תעבירו באש - כדרך תשמישו הגעלתו: מי שתשמישו על ידי חמין - יגעילנו בחמין; מי שתשמישו על ידי צלי , כגון השפוד והאסכלא - ילבנו באש (ראה ע"ז עה , ב). אך במי נדה יתחטא - לפי פשוטו , חיטוי זה לטהרו מטומאת המת; אמר להם: צריכין הכלים גיעול לטהרם מן האיסור , וחיטוי לטהרם מן הטומאה. ורבותינו דרשו מכאן (ראה ע"ז עה , ב) , שאף להכשירן מן האיסור הטעין טבילה לכלי מתכות; ומי נדה הכתובין כאן דרשו: מים הראויין לטבול בהם נדה; וכמה הם? ארבעים סאה. [וכל אשר לא יבא באש - כל דבר שאין תשמישו על ידי האור , כגון כוסות וקיתונות וצלוחיות שתשמישן בצונן ולא בלעו איסור , תעבירו במים - מטבילן ודיו , ודוקא כלי מתכות (ראה ע"ז עה , ב).]

אך במי נדה - של פרה אדומה (ראה במ' יט , ט) , לטהרם מטומאת נפש. ושאר דברים - לנקותם מאיסור מאכל הנבלע בכלים.

אך במי נדה יתחטא - היה נראה לנו כי הוא מי אפר הפרה , כמו "מי נדה לא זורק עליו" (במ' יט , יג); וקדמונינו אמרו (ראה ע"ז עה , ב) כי טעמו: בשיעור המים שתרחץ בהם האשה הנדה. ודעתם רחבה מדעתינו.

כל דבר אשר יבא באש - שתשמישו על ידי האור; שפוד ואסכלה , צריך ליבון באש כדי להגעיל (ראה משנה ע"ז ה , יב); דטעמוֹ ולא מַמָשוֹ - דאורייתא (ראה חולין קח , א). אך במי נדה יתחטא - שצריך טבילה , ואפילו הוא טהור , ואפילו הוא חדש; דכלי מתכות הנקחים מן הגוים צריכין טבילה , דכלי מתכות כתובין בפרשת 'הזהב והכסף והבדיל והעופרת' (ראה לעיל כב) , כדאיתא בע"ז (עה , ב). ואשר נטמאו במת , צריכין הזאה שלישי ושביעי וטבילה (ראה לעיל , יט). ואשר לא יבא באש תעבירו במים - אם תשמישו בחמין , צריך להגעילו בחמין; ואם תשמישו בצונן , סגי בהדחה; דכבולעו כך פולטו (ראה פסחים ל , ב). ומשום כלים בני יומן איצטריכא , שלא נפגם טעמם.

תעבירו באש וטהר - אין הכלי שנגע במת או בנבלה נטהר באש , שאין טבילת התורה אלא במים; ולפיכך הוצרכו רבותינו (ראה ע"ז עה , ב) לפרש , שזו הטהרה - להגעילם מאסורי המאכלות שבלעו בידי הגוים; וזה אמת בלי ספק. וכל אשר לא יבא באש - כל דבר שאין תשמישו על ידי האוּר , כגון כוסות וצלוחיות וקיתוניות שתשמישן בצונן ולא בלעו אסור , תעבירו במים - מטבילם ודיו. לשון רבנו שלמה; ואינו נכון בעיני , שאין לשון 'תעבירו' - טבילה , כי היה אומר: 'תביאו במים' , שהוא לשון הטבילה , כמו "במים יובא וטמא עד הערב וטהר" (וי' יא , לב). ועוד , שאף הכלים שתשמישן בצונן צריכין הכשר מן האיסור שבהן , מלבד הטבילה הזאת , ואיך לא יזכיר היכשרם כאשר עשה בבאים באש? וכשלמדו חכמים טבילה זו , לא הזכירו בה המקרא הזה , אלא דרשו (ראה ע"ז עה , ב): אך במי נדה יתחטא - מים שהנדה טובלת בהן. אבל פירוש תעבירו במים - לכבסם ולשפשף אותם במים יפה , עד שתסור חלודה שנדבקה בהן מן האיסור שנשתמשו בהם; שזהו היכשרן מן האיסור. יאמר הכתוב: דבר שתשמישו באש תביאו באש - כדרך שהיה התשמיש בו באיסורין: אם תשמישו באוּר ממש , כגון הברזל והנחשת וגם הכסף והזהב , מלבנו באוּר; ואם על ידי חמין , כגון הבדיל והעופרת , מגעילו בחמין; ודבר שלא נשתמשו בו באש אלא בצונן , תדיחו אותו במים עד שיתמרק ויטהר. וכך אמרו חכמים (שם): מדיחן ומטבילן והן טהורין. ולשון סיפרי (ספ"ב קנח): תעבירו באש - כגון הסכינין , מפני נוית הגוים; וכל אשר לא יבא באש - כגון הכוסות , תעבירו במים - מפני נוית הגוים. ולא הוצרך הכתוב לחזור ולהזכיר הטבילה , שכבר הזכיר אותה: אך במי נדה יתחטא , ואחרי פליטת האיסור כולם שוים בדין הטבילה. ולבי מהרהר עוד לומר , שהטבילה הזו מדבריהם , והמקרא - אסמכתא עשו אותו; וכן אנקלוס מתרגם אותו בחטוי הזאה של אפר פרה. והצריכו אותה חכמים בכלי המתכות בלבד , מפני שיש בהן כלים שתשמישן באוּר ובכלי ראשון ובכלי שני ובצונן; וזה צריך תלמוד. והזהיר אותם עתה בהגעלת כלי מדין מאסורי הגוים , ולא אמר להם זה מתחלה , בכלי סיחון ועוג שלקחו גם הם שללם , כמו שאמר "רק הבהמה בזונו (בנוסחנו: בזזנו) לנו ושלל הערים אשר לכדנו" (דב' ב , לה); והטעם , כי סיחון ועוג מלכי האמורי הם , וארצם מנחלת ישראל היא , והותר להם כל שללם , אפילו האיסורין , דכתיב "ובתים מלאים כל טוב אשר לא מלאת" (דב' ו , יא) - ואמרו רבותינו (ראה חולין יז , א): כותלי דחזירי אישתרי להו; אבל מדין לא היה משלהם ולא לקחו את ארצם , רק לנקום נקמתם הרגו אותם ולקחו שללם , ולכך נהג האיסור בכליהם. וכן בדין הטומאה , שהזהירם עתה: "ואתם חנו מחוץ למחנה שבעת ימים" וגו' (לעיל , יט) - כי במלחמת סיחון ועוג היו כל ישראל , וטומאה הותרה בצבור. ועל דרך הפשט: הזהירם "ואתם חנו מחוץ למחנה שבעת ימים" ו"תתחטאו" (שם) - כדי שלא יטמאו את העם , אבל שם - כולם היו שוים בדבר.

אך את הזהב וגו' - למד על כל כלי מתכות שמִטמאין במת (ראה ספ"ב קנח). והוא מבואר שבכלים הכתוב מדבר , שהרי זכר אחר כן צד תשמישן. ולמד עוד עליהן שצריכין הכשר מפני מה שבלעו מהמזונות האסורים לנו , וביאר שכבר יפלוטו מה שבלעו בדמיון שבלעוהו. והמשל , שהשפוד אשר יבא באש כאשר יצלו בו הבשר , הנה יעבירוהו באש לפלוט מה שבלע; ואם יבא במים , כמו הענין ביוּרות , יעבירוהו במים , רוצה לומר: במים רותחין , כמו שאמר בחטאת "ואם בכלי נחשת בושלה ומורק ושוטף במים" (וי' ו , כא; ראה ע"ז עה , ב - עו , ב). ומה שזכר אך במי נדה יתחטא - רוצה לומר: אחר שטבל הכלי (ראה ספ"ב קנח).
ריכוז קישורים